• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

מה זה בעצם "מתקן כליאה"

ומדוע שם זה נראה למעורבים בדבר כתקין יותר מהשם מחנה ריכוז, לדוגמה?
אילנה ברנשטיין

איזו זכות נוטלים המעורבים בהמשגתו, בתכנונו, בבנייתו, בהפעלתו של מתקן הכליאה לפליטים – שעתיד להיות מוקם סמוך לקציעות – בין אם פתוח ובין אם סגור. מדוע השם מתקן כליאה נדמה למעורבים בדבר כתקין יותר, ממחנה ריכוז לדוגמה, כאשר בשני המקרים מדובר בכליאה של קבוצות חברתיות בלתי רצויות. במחשבה על צמדי הלשון הללו – מבלי להחיל עליהם כמובן את הזיכרון הקולקטיבי – הרי שמחנה ריכוז נשמע דווקא תמים יותר ובמידה מסוימת אף ידידותי יותר למשתמש. מקום שבו מרכזים דברים או בני אדם או מה שלא יהיה.

מהי, אם כן, משמעותו של מקום כזה – מתקן כליאה – מהן השלכותיו, מהו עתידו, מה תהא תקופת השהות בו, למי ובאלו נסיבות תותר היציאה ממנו; מיהם אלה אשר יוסמכו לקבל את ההחלטות הללו ומדוע; כיצד יוגדר משלח ידם של העובדים במתקן ומפני מה ירצה אזרח, בן אדם, לעבוד במקום כזה ולהכתים את נפשו; האם נשים וגברים יורשו לשהות בו יחדיו – בכלל זה משפחות – או שמא תקוים בו הפרדה בין המינים ולפיכך בין בני משפחה; אלו טרנספורמציות שלא לומר מוטציות מתקן זה עלול לעבור ברבות הזמן; מה יהיה טיבם של החיים בו – האם ייוולדו בו ילדים, האם יתעצבו בו בני אדם, אלו זכויות טבעיות, חברתיות ופוליטיות-אזרחיות הוא יפקיע מן השוהים בו. נדמה כי את כולן. חיים וביטחון, חירות, מצפון, התאגדות, תנועה, עיסוק, קניין, כבוד, פרטיות, חינוך ועוד ועוד. דווקא חופש הדת יותר בו, כך קראתי.

נתן דביר, אם ובתה מסודן במחנה מעצר לפליטים בכלא קציעות, צילום מתוך התערוכה "מִקְלָט", 2008

ומדוע עיתון הארץ ממשיך לכנות את הפליטים "מסתננים זרים" (דנה ויילר-פולק, 04.01.11) ולשלב שני שמות בעלי משמעות שלילית בכותרת אחת, אגב הנצחת הקסנופוביה החוגגת בישראל ממילא. מן הראוי לציין כי "זר" נושא משמעות חיובית עבורי – לא "הזר" שבהגדרתו אפשר את צמיחתה של האנטישמיות – אלא הזר הנושא עמו משמעות של קוסמופוליטיות, של תנועה ומעבר חופשיים, של חילופי תרבויות. הזר הוא ההזדמנות שלי להתוודע להיבטים רוחניים ואינטלקטואליים שונים משלי, למנהגים אחרים, לשפה אחרת, למראות אחרים, לטעמים, לצלילים ולריחות. הזר כשאינו מוגדר כמסתנן מביא עמו קסם של מקומות רחוקים, של חיים אחרים, של גילוי, של התוודעות, של הרפתקה.

רבים מבני דורי זוכרים ודאי את הגרפיטי המפורסם בבסיס הטירונות בקציעות (שנות ה-70) קציעות קיימת [קיים] והעולם שותק. מחנה קציעות וכלא קציעות הסמוך אליו ידועים לשמצה בשימושים שנעשו בהם ובאירועים שאירעו בהם ברבות השנים (אני תוהה האם ריכוזי האזבסט הגבוהים שנמצאו בו לפני כשנה חוסלו בינתיים, גם לטובת "חיילנו" כמובן). יחד עם זאת שמחתי לקרוא כי הבחירה במקום תקל את עבודתו של השב"ס מפאת הקרבה למתקן וכי הפעלתו של המתקן תספק עבודה לתושבי הדרום המתנגדים – אף כי לא מן הסיבות הנכונות – לבנייתו בקרבת יישוביהם. לא הכול שחור כמו שאת מתארת את זה, אמרה אמי זיכרונה לברכה בכל הזדמנות, ותמיד כדאי לראות את חצי הכוס המלאה. יחד עם זאת יש טעם להחיות את הגרפיטי של קציעות ואולי אף להציבו מעל שערי הכניסה למתקן, שדווקא הזכות לעבודה לא תמומש בו.

פליט מדארפור עוזב את קציעות

אין בלבי ספק כי המעורבים בדבר – אם יקראו בכלל את דברי – יביעו זעזוע עמוק על שום ההשוואה וכי המודל של מחנות ריכוז, שרבים מהם נהפכו בהדרגה למחנות השמדה, אינו המודל העומד לפניהם. עם זאת קשה להעלות על הדעת כליאה של פליטים, בני אדם חפים מפשע, יחידים או משפחות, נשים וטף דווקא במדינה המתעקשת להתיך את שם התואר "יהודית" לשם התואר "דמוקרטית".

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. גל

    נניח שיש מדינה אוטופית שאינה גזענית והיא כולה רצון טוב. האם אסור לה לנסות לווסת את גלי האנשים המהגרים אליה? האם היא חייבת לקבל כל כמות של אנשים שרוצים לחיות בה, ובכל תנאי?

    אם התשובה חיובית, אין לי יותר שאלות. אבל אם היא שלילית – מה מותר למדינה לעשות כדי לווסת את ההגירה אליה? אני באמת לא מנסה להתחכם, אלא לברר עמדה עניינית.

  2. עדי בן יעקב

    לקישון היתה בדיחה שהיה כותב המעברות מחנות הריכוז של בן גוריון. הבעיה בארצנו שבדיחות מסוג זה דינן להתגשם ובצורה מגעילה.
    זאת דוגמה נהדרת כי שאתה מסתכל על הרצף של הדברים בינות מתקני הכליאה למחבלים שהם תוצאה של טימטום רשעות ואטימות נטולת הומניות ובאיזה קלות הטנוקראטים המנוולים והגזענים הללו מגיעים למחנות הללו נגד אנשים שהם לא מורשעים? אני מרגיש גוש תקוע בגרון.
    ההשוואה במקום ועוד איך במקום, היא מתבקשת.

  3. נתן.

    אם המדינה לא עושה כלום והמסתננים באופן טבעי מגיעים לשכונות שנמצאות בשולי הערים הגדולות שם הם יכולים להשיג דיור בזול – אתם צועקים .

    אם המדינה עוצרת אותם בבתי-מעצר אתם צועקים.

    אם היא מגרשת אותם אתם צועקים.

    בקיצור – כמו אוהד בית"ר במערכון המיתולוגי אתם רוצים מועדון חדש במקום אלה שנשרפו כדי שיהיה מה לשרוף.

  4. עודד אפרתי

    מה יותר פשוט מלקחת את כל האתוסים היהודיים-ציונים, לאסוף מתוכם את כל מה שציפינו מגויי העולם ולישמם אצלנו.
    ממצרים אברהם, יצחק ויעקב, ציפו לקבלת אורחים ועבודה בתנאים הוגנים.
    כנ"ל מבבל.
    מספרד לפני 500 שנה ציפינו שלא ימירו את דתנו ושלא נאלץ להכיר במדינה "נוצרית ומלוכנית"
    כאשר גורשנו לארצות האשכנז, ציפינו שיקבלונו כאזרחים שווי זכויות.
    בשנות ה40 ציפינו ממדינות העולם, כולל שוויץ ופלשתינה, להעניק לנו כמות אינסופית של אשרות כניסה.