אויש, סורי :(

אלמלא אותם פעילי טרור שוחררו, אני מניח שגם החלק המצער של האירוע היה נמנע (…) צריך להבין את נקודת מבטו של הכוח.

ההבנה שלנו התחזקה שהיא לא נפטרה מגז מדמיע אלא מדברים שקשורים לאופן הטיפול ולהיבטים נוספים.

האמירות האלה, שנזרקו במרחק כמה שניות זו מזו בחדשות סוף השבוע של ערוץ 10, יצאו בשלווה סטואית מפיו של תא"ל ניצן אלון מפקד אוגדת איו"ש. שתיהן מנציחות זחיחות אין קץ שבעזרתה אפשר להתנער בקלילות מאחריות להרג חפים מפשע. במקרה אחד, מותה של ג'וואהר אבו רחמה לפני שבוע אחרי ששאפה גז מדמיע, במקום לערוך חקירה רצינית מגבבים יחדיו כמה שקרים: היא בכלל לא היתה שם, היה לה סרטן, לא ידועים מקרים של מוות מגז. מש"ל. המשפחה, העדים, הרופאים – כולם מושמים ללעג ולקלס במחי הצהרות שעד כה לא מגובות ביותר מדי עובדות. במקרה הטרי של החיסול בחברון, של עומאר אל-קוואסמה בן ה-66, נעשה שימוש באפולוגטיקה רפה, מהסוג של "סורי שדרכתי לך על הרגל, אבל היית צריך להיזהר".

אור הלר דיווח בערוץ 10: "הכל החל אתמול כשפעילי חמאס שוחררו על-ידי הרשות הפלסטינית". כך, הנקודה ממנה מתחילים לספר את הסיפור מספקת בילט-אין את הנסיבות המקלות. זו בעצם אשמתם שהוא מת. מבחינתנו, החשוד ביצע "תנועה חשודה" במיטתו והכוח "פתח לעברו באש". טעות, טועים, טעינו בזיהוי, קוואסמה במקום ביטר, 13 כדורים. חבל שהנקודה ממנה מתחילים לספר את הסיפור של אבו רחמה, למשל, אינה הפקעת האדמות, הגדר, ההתעלמות מפסיקת בג"ץ, ההפגנות שנמשכות כבר שנים, הדם שנשפך (בין היתר של אחיה, באסם, מפגיעה ישירה של רימון גז). אגב, מי שאמור לתחקר את ההרג בחברון הוא אותו תא"ל אלון שמצוטט פה. לא הייתי בונה על מסקנות חריפות מדי.

Gas Won't Tear Us Apart.

זו היתה הכתובת על אחד מהפוסטרים שחולקו אתמול בהפגנה בבלעין. אחרי הליכה של כ-40 דקות בגבעות המקיפות את הכפר (צה"ל חסם את כל הכניסות, "שטח צבאי סגור"), הצטרפו להפגנה השבועית מאות פעילים ופעילות ישראלים. המחאה נגד הגדר נמשכת כבר שש שנים, חתיכת היסטוריה מדממת. פסיקת בג"ץ שקבעה כי יש להזיז את התוואי הלא חוקי לא שינתה דבר בשטח. מבחינת הצבא הדבר היחיד שלא חוקי הוא ההפגנות, וגם השבוע לא חסכו ב"אמצעים לא-קטלניים לפיזור הפגנות". זה התחיל ב"בואש", מיכלית לבנה שגורמת לאנשים לרוץ בהיסטריה מפחד הזרנוק הכחול שמושפרץ ממנה – נוזל כימי כחול שריחו, פשוט, כריח של חרא. ברגע שהוא פוגע, הוא לא יורד ממך כמה ימים טובים – לא משנה כמות המקלחות והקרצופים – שלא לדבר על הריח החריף שנשאר בשטח וגורם לבחילה.

אחרי שדאגו שמאות בני אדם ייסוגו לאחור, התחילו עם הגז. אם היתה למישהו ציפייה שאולי השבוע ינהגו במתינות רבה יותר, מפאת ההרוגה, והתקשורת ו"התדמית שלנו בעולם" – נאדה. עשרות רימוני גז נורו, כרגיל, לעבר המפגינים המפגינות. נחנקים בשקט.

מדובר צה"ל נמסר, כי המפגינים יידו אבנים לעבר כוחות הביטחון, שהגיבו על ידי אמצעים לפיזור הפגנות.

זוהי השגרה הכתובה שאפשר למצוא מדי שבוע באמצעי התקשורת, וחשוב לא להפוך אדישים אליה. גם כשאין "דרמות".