• לאה צמל
    גנובה עליה
    זכרונותיה של מתמחה לשעבר במשרד של לאה צמל
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    טור חדש של ריקי כהן בנלולו על מאבק יומיומי לחיים בכבוד

הצד האפל של האינטרנט

האינטנרט משווק כמרחב למימוש חירות ביטוי ושוק של רעיונות, ספר חדש מצביע על פן אחר וחשוך יותר של הרשת, גן עדן לסוציופאתים, מוציאי דיבה ומחסלי חשבונות
יוסי דהאן

מדי פעם נשלחות ל"העוקץ" תגובות שאינן מתייחסות לתוכן הפוסט אלא עיקרן השמצה של הכותב או כותבת הפוסט. אנחנו נמנעים מפרסום תגובות כאלו. זמן קצר לאחר מכן מגיעה תגובה נוספת מאותו מגיב בנוסח "צבועים בולשביקים שכמותכם, למה צנזרתם את התגובה שלי?" (תחת הקטגוריה "מי אנחנו" אפשר לקרוא על שיקולי מדיניות העריכה של האתר).

ספר מאמרים חדש בשם "The Offensive Internet" עוסק בשאלות הללו ויוצא נגד הדימוי של האינטרנט כביטוי של חירות ודמוקרטיה, "שוק של רעיונות" שמתוכו צומחת אמת. את הספר ערכו הפילוסופית מרתה נוסבאום והמשפטן סול לבמור, שניהם מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת שיקגו. לא קראתי עדיין את הספר, אולם שני מאמרי סקירה על הספר ב"בוסטון גלוב" וב"ניו יורק טימס" מעוררים מחשבה. בסקירה אחת מוצגת עמדתו של סול לבמור. לטענתו הביטוי החופשי באינטרנט הוא חופשי במידה אבסורדית ומזיק, וזוכה ליותר הגנה מאשר כתובות גרפיטי אנונימיות בשירותים ציבוריים. לבמור מצטט פסק דין שמצא בעל בר אשם על כך שלא מנע את הופעתו של גרפיטי משמיץ בשירותי הבר שלו. אולם בעוד שבעל הבר נמצא אשם, ספק אינטרנט או בעל אתר מוגנים על ידי החוק מתביעות דומות.

למרות שלא כמו הקיר בשירותים, ההשמצות באינטרנט אינן נמחקות ואפשר להגיע אליהן במנועי חיפוש. לדעת לבמור על ספקי אינטרנט צריכה לחול חובה חוקית למסור את כתובות ה-IP של אותם אנשים הכותבים תכנים אנונימיים משמיצים. הוא מציע שאפשר יהיה להעניק אנונימיות בתנאי שהספק או מנהל האתר יסכימו להוריד את דברי הדיבה לאחר שמפנים את תשומת לבם לתכנים הללו, או לכפות כלל של אי אנונימיות כך שהנפגעים יזכו להזדמנות להוכיח את צדקתם ולתבוע את נזקם. אנשים המתבטאים באופן אנונימי ברשת נמנעים מלקיחת אחריות על דבריהם, הם רוצים ליצור לעצמם "מרחב חופשי מבושה עבור עצמם שמאפשר להם להשפיל אנשים אחרים".

מאמרים אחרים מצביעים על האופן בו האינטרנט משמשת להפצה של שמועות שקריות ולהחפצה של נשים. לדעת נוסבאום, חלק גדול מהנזק שנגרם כתוצאה מהפצה של שמועות ודברי דיבה באינטרנט פוגע בעיקר בנשים. לאינטרנט יש אופי חברתי המאפשר גרימת נזק, אולם הוא אנטי חברתי בכך שהוא מאפשר לאנשים לפגוע באחרים.

באופני ביטוי מחוץ לאינטרנט, למשל בעיתונות הכתובה והאלקטרונית, קיימים חוקים בעלי "אפקט מצנן" – "Chilling Effect", על פרסום טענות שקריות. באינטרנט חסרים האמצעים בעלי האפקט המצנן, אין חוקים או סנקציות חברתיות המונעות אמירת דברים שקריים או דברים שאינם ראויים להיאמר. אנחנו מתייחסים לרגולציה של ביטוי, כותבים לבמור ונוסבאום, כמוצדקת מוסרית וחוקית, בכל מה שקשור לאיומים, דיבה, הונאה, העתקה, פלגיריזם ועוד, לדעתם האינטרנט צריך להיות נתון לרגולציה דומה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. פרידמנית

    האינטרנט מאפשר לאנשים עם בעיות בקשרים חברתיים בעולם המציאותי להמציא להם פרסונה אינטרנטית ולנהל קשרים אינטרנטיים חלופיים, שבמסגרת שלהם יוצאת הפתולוגיה הנפשית שלהם. בעולם האמיתי הם לא היו מוצאים אנשים שיקיימו איתם קשר כאשר הם משמיצים ומכפישים אותם, אבל בהינתן האנונימיות של הרשת, הם מתגברים על המכשול הזה וממלאים את הצרים הנרקסיסטיים שלהם, למשל, באופן שפוגע באחרים בלי שתהיה לזה אכן שום רגולציה חברתית.

  2. שי כהן

    ראה ערך ה"טוקבק" של ש"ס על אהובה תומר
    ושל ישראל ביתנו על ארגוני הזכויות ..

  3. מאור

    לא לקרוא טוקבקים לא-מסוננים ולא לגלוש לאתרים פוגעניים. מובן שזו דרישה בעייתית לילדים, למשל. אני מניח שהפוסט נכתב בעקבות "התאבדות הפייסבוק" של ד' מאזור ירושלים.

    אגב, בעיני הבעיה הגדולה יותר ברשת היא לא בהכפשה אלא בהטעיה, כלומר לא כלפי אנשים אלא כלפי רעיונות ועובדות; אדם נטול גישה ביקורתית יכול כיום להסתמך על אתרים מפורטים ונרחבים שיסבירו לו שהנחיתה על הירח בוימה, ש- 9/11 היה מזימה ציונית, שהערבים גילו את אמריקה, שרבין נרצח ע"י השב"כ, שתורת האבולוציה שנויה במחלוקת מדעית וכו' וכו'.

  4. ירדנה אלון

    האינטרנט הוא כלי,ומי שמשתמש בו אלה בני אדם,אז לא האינטרנט אשם,בני אדם והשימוש שהם עושים באינטרנט הם האשמים,
    את כל הרעות החולות שמציין יוסי לאחר קריאת המאמרים (תודה על הלינק) ראינו גם לפני היות האינטרנט,בז'רגון של השכונה קראו לו "רב סרן שמועתי",ודרך אגב מי שהיו גדולי המפיצים שלו היו דווקא התקשורת הממוסדת,ששירתה פרופגנדה מסויימת של השליטים,או כשהיא ביקשה להיות לעומתנית.
    את מדורי הרכילות לא המציא האינטרנט המציאה העיתונות הכתובה והממוסדת,
    רכילות זדונית שאף אחד לא יודע מה המקור שלה ניתן למצוא בקהילות קטנות וסגורות דוגמת הקיבוצים,המושבים,רבעים של דתיות קיצונית,וכדומה.

    מה אני מבינה מזה? שהאופי האנושי לא השתנה,השתנו הכלים לביטוי שלו לטוב ולרע.

    החרם שהטילו בני נוער על נער מסויים והביזוי שלו דרך האינטרנט לא התחיל עם הפייסבוק, מעשים נפשעים מעין אלה קרו גם לפני זה ואני מכירה לא מעט בוגרים שגדלו בילדותם ובנעוריהם אל מציאות כזאת ,כי הם לא היו מהמוצא האתני הנכון,או לא היו שייכים מבחינה אידאולוגית או סוציו אקונומית לרוב שבקרבו הם גדלו.ואז לא היו לא טלויזיה,לא אינטרנט האמצעים היו פרימיטים יותר יחסית להיום אבל הדברים האלה קרו גם קרו והמבוגרים האחראיים לא היו שם או "לא שמו לב למתרחש" מפני שהמבוגרים הם כאלה הנוער מחקה את המבוגרים

    את הפאשקווילים המבזים ברבים וההקוראים לחרמות לא המציאו בעידן האינטרנט.

    אני בהחלט מקבלת שלא צריך לשתוק או להיות "טולרנטי" כלפי תופעות של הלבנת אדם ברבים הפצת שמועות ושקרים וכו' אבל צריך לצאת נגד זה כתופעה לא רק באינטרנט אלא כתופעה אנושית שאחד המופעים שלה הוא האינטרנט.

    כשחבר כנסת עושה דמוניזציה ליריב אדאולוגי וחבריו למילייה מוחאים לו כפיים ומעודדים את הפאן האנטי חברתי הזה כ"כמה הוא שנון" וכמה הוא חכם וכ -"נאה דרשת" ויש לזה נראות בעיתונות הכתובה או בטלביזיה ,וזה מקבל לגיטימציה, אזרחים מן השורה רואים בכך לגיטימציה לעשות אותו הדבר.

    העובדות אומרות גם אחרת, שיש אנשים שמנצלים את האינטרנט למטרות של לימוד, למטרות של שימור קשרים עם אנשים שנמצאים במרחק גיאוגראפי עצום,
    מי שיש לו משמעת עצמית וסט של ערכים של כבוד ,לא צריך חוקים שיגבילו אותו
    מי שאין לו כבוד ואין לו ערכים לא משנה כמה חוקים וסייגים תשים הוא תמיד ימצא את הדרך שלו לא לכבד,

    אבל עד שנגיע לאוטופיה שכל בני האדם באשר הם מכבדים ובדיון טוענים לגופו של טיעון ולא לגופו של טוען
    כנראה שבכל זאת צריך לשים סייגים ולחוקק חוקים
    אבל צריך לזכור שזה לא האינטרנט זה בני האדם שיושבים מאחורי האינטרנט

  5. אורי זקהם

    בגלל שלא רואים מקרוב ופנים אל פנים ואין את טון הדיבור ותקשורת בלתי מילולית הכל מקצין.