אזרח נוסח רונן שובל

יו"ר "אם תרצו", שזכה הבוקר לבמה בעיתון "הארץ", הוא דוגמה לנתין של משטר חשוך הרודף את אזרחיו ומערער על פעילותם ההכרחית של ארגוני זכויות האדם
אילנה ברנשטיין

אף כי הדמוקרטיה האתונאית שונה מהדמוקרטיה המודרנית ואף כי זכויות האזרח כמו גם המושג אזרחות השתנו, הרי שהם מוכרים לנו כבר מאז; ריבונות העם, שוויון בפני החוק, חופש הדיבור וסובלנות, השתתפות האזרחים בקבלת ההחלטות והזכות לבקר את השלטון. ערכים יסודיים אלה שהיו מובנים כבר לפני 2,500 שנה עולים לדיון מחדש, ונדמה כי יש צורך בשיעור בהול באזרחות לחברי הכנסת שצמד המלים "מדינה דמוקרטית" נישא על שפתותיהם מבלי דעת ולעתים מזומנות מדי.

אם כשלה ידם בדפדוף לאחור, אפשר שיעצרו במהפכה הצרפתית על מנת לרענן את ידיעותיהם. שכן מאז המהפכה הצרפתית היות אזרח אינו רק חובות, היות אזרח משמעו זכויות הפרט, זכויות האדם – ולא רק בצרפת המהפכנית אלא זכויות האדם באשר הוא (זאת אפילו אם זכויות אלה נשללו ללא הרף במושבות הקולוניאליות). ואם גם זוהי מטלה קשה למחוקקים בישראל, די אם יקראו את מגילת זכויות האדם כפי שהיא אומצה על ידי העצרת הכללית של האו"ם בדצמבר 1948. הצורך בניסוח זכויות אדם מעיד על שלילתן של זכויות יסודיות אלה, שכן אילו התקיימו במלואן לא היה צורך לנסחן במגילה ולהחילן על כל המדינות החברות באו"ם. באותו אופן, הצורך בארגונים המגנים על זכויות האדם נובע מהפרתן הגלויה, הבוטה והמתמשכת בישראל כמו במקומות רבים בעולם.

והנה באה כנסת ישראל ומבקשת להקים ועדת חקירה פרלמנטרית אשר תבדוק את פעילותם של ארגוני זכויות האדם בישראל. אותם ארגונים המסייעים לקבוצות המוחלשות ולמעשה לכל אחד מאיתנו בתורו – חילונים, דתיים, מזרחים, ילדים ובני נוער, נשים, גרושים, חד-הוריים, צרכנים, מהגרים, פליטים, עניים, עצירים, מנושלים מאדמותיהם ומבתיהם, מפוטרים, מוטרדים מינית ועוד ועוד קבוצות ופרטים באוכלוסייה הסובלים מקיפוח, מדה-לגיטימציה ומהפרה חמורה של זכויותיהם. וכאילו לא די בכך, עוד לא הוקמה הוועדה וכבר מטילים קלון על ארגונים אלה, מערערים על זכותם להתקיים ומאשימים אותם בחבירה לארגוני טרור ובהאשמות מופרכות נוספות.

הסגידה למדינה, כמו היתה ערך בפני עצמו, הפטריוטיזם המסוכן, הנאמנות העיוורת, הוקעת האחר, רמיסת זכויותיו, השתקת הביקורת וכעת גם הערעור על פעילויותיהם של ארגוני זכויות האדם בישראל – כל אלה הינם תוצאה של הבניית אזרח הרצוי למדינה. אזרח אשר ישרת את יעדיה – גם אם הם פסולים – ויאפשר את התנהלותה המפלה, המדכאת, הכובשת, הגזענית, אזרח נוסח רונן שובל (יו"ר "אם תרצו"), שעיתון "הארץ" מעניק לו במה לעתים מזומנות וכך גם הבוקר.

איור: איילת רזיאל (מתוך אתר "לא נסתום את הפה")

מקריאת רשימתו ניתן להתרשם כי האזרח שובל, לשמחתו כי רבה, לא נדרש מעולם להגנתם של הארגונים הללו. האזרח שובל בהיותו גבר, אשכנזי, אזרח ישראלי סוג א', חילוני ככל הנראה, אולי גם לא יידרש להגנתם של ארגונים אלה. אפילו לא בעומדו מול הסלקטור בכניסה למועדון, או בתביעותיו מול המערכת הרפואית או בהגבלת חופש הדיבור שלו, למשל. אחרת קשה להבין מדוע סבור האזרח שובל כי "…כל מהותם [של ארגוני זכויות האדם] התנשאות, צביעות וזלזול באדם, בעם ובנבחריו".

הונו היחיד של האזרח שובל הינה בורותו בנושא זכויות האדם, היותו נתין נאמן וצייתן הנתון לשטיפת המוח של המדינה ומוסדותיה מבלי להבין כי גם יומו יגיע ובתנאים מסוימים – אקלים פוליטי אחר לדוגמה – אף הוא יידרש להגנה של ארגון כזה או אחר, וכי השמירה על פעילותם של ארגונים אלה הינה בלבו של כל אזרח; כלל לא משנה מהן דעותיו הפוליטיות ועד כמה הוא נאמן למדינה.

מצעד זכויות האדם בתל אביב, 10.12.10

עצם ההחלטה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית – עוד לפני שזו יצאה לדרך – היא החלטה חשוכה של משטר הרודף את אזרחיו, מקעקע את זכויותיהם, מתנער מאחריותו לרווחתם, לחירותם ולשוויונם. הארגונים לשמירת זכויות האדם נאבקים ממילא על קיומם ועושים עבודת קודש – התנדבותית על פי רוב – שכל מטרתה היא להגן עלינו, בכלל זה גם על רונן שובל (אף כי לעת עתה אינו נדרש להגנה כלשהי). מיותר לציין כי ארגונים אלה ממלאים למעשה את תפקידה של המדינה, תפקיד שאותו היא אינה ממלאה ביחס לאזרחיה המוחלשים, שלא לדבר על מי שאינם אזרחים וחיים בתחומיה כבר יותר משישים שנה.

מכתב גלוי לאביגדור ליברמן (לינק לפייסבוק)

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. עמית כהן

    ארגוני זכויות אדם הם באמת ארגוני זכויות אדם, אך מה לעשות שזה פשוט לא המצב בישראל.
    מי שרוצה להעמיד לדין את איציק השכן שלי שהוא איש קבע, מי שרוצה שיחרימו את החברה שבה אני עובד בגלל שהיא ישראלית, מי שקורא להחרים את גיסי שהוא חוקר באוניברסיטה העברית, מי שקורא לכל זה הוא לא פעיל זכויות אדם, הוא אנטי-דמוקרטי. הוא לא נרדף, הוא רודף. אם הוא היה מצליח אז השכן שלי היה מועמד לדין, אני אולי הייתי מפוטר בגין קיצוצים, והעבודה של הגיס שלי הייתה נהפכת לחסרת ערך בלי שיתוף פעולה עם אקדמיה חיצונית.
    מי שרוצה לגרום לכל\חלק מזה, כלומר, עדאללה, "קואליצית הנשים", ועוד.. הם לא ארגוני זכויות אדם, הם שונאי אדם.

    וזה מה שאתם לא מצליחים להבין..
    האנשים שאתם מגנים עליהם חצו כל גבול אדום.
    את אולי בתור יהודיה, אשכנזיה, כנראה חילונית.. לא מבינה זאת. אבל מי שהיה נפגע מחרם יעיל על ישראל (מה שלא קיים כרגע פשוט כי לארגונים הללו אין שום השפעה) אלה אותם אוכלוסיות חלשות ומוחלשות שאמורים לקבל הגנה מארגוני זכויות אדם.
    מי שיפגע מחרם על ישראל זה לא עובד ההיי-טק התל אביבי שהמוצר שלו מוטמע בכל מחשב. אלא זה מזרחי מהפריפריה שעובד במפעל טקסטיל ועל כל חולצה שהוא מייצר כתוב made in israel. בו אותם ארגונים (נגד) זכויות אדם פועלים לפגוע.
    זה פשוט מחליא..וזה עצוב שאתם לא מצליחים לקלוט את זה.

  2. נתן.

    אני חושב שהתבלבלת.

    "מזרחי מהפריפריה שעובד במפעל טקסטיל ועל כל חולצה שהוא מייצר כתוב made in israel" עלול להישאר אמנם חסר עבודה , אבל לא בגלל ארגוני זכויות האדם ,אלה בגלל חרם שיוטל על המפעל שלו בעקבות מדיניותה של ממשלת ישראל שהופכת כמעט למוקצית מחמת מיאוס בעולם.

    כאשר פרצה השריפה בכרמל, היה מצופה באופן טיבעי שמי שיפנה למדינות העולם לסיוע וינהל את המגעים הוא שר החוץ – אולם בפועל שר החוץ ירד למחתרת ולמעשה "הועלם" מהזירה מאחר שהוא משמש סדין אדום עבור רוב המדינות הנאורות בעולם.

    אם זה המצב במיקרה של סיוע הומניטרי תאר לך מה יהיה חס וחלילה מצבנו במקרה חרום אמיתי.

    ולכן את הטענות יש להפנות לשילטון שהביא אותנו למצב הנוכחי ולא לאלה שמנסים לשנות אותו.

  3. עמית כהן

    אם הייתי רואה תגובה ממישהו בשם "איציק" באמת הייתי יכול לחשוב שלא הפנת את תגבותך אלי, כי בין הנושא שדיברת עליו לבין זה שבמאמר דובר עליו ושאני הגבתי לו אין הרבה.

    מדיניות הממשלה זה דבר אחד ואני לא בהכרח חולק על חלק גדול מהביקורת שלך. אבל כרגע דובר על הארגונים הללו ועל פועלם.
    מי שיגרום לחרם על אותו מזרחי בפריפריה זו לא הממשלה, אלא אלה אותם ארגונים. ממשלה יכולה להיות ממשלה דפוקה גם בלי שזה יגרור חרם. למעשה זו הזכות של אזרחי המדינה לבחור גם ממשלה דפוקה לייצג אותם.

    לעולם לא היה מתנהל שום חרם נגד אותו מפעל בפריפריה, לולא תעמולת הענק שמנהלים הארגונים הללו נגד ישראל.
    צירוף המילים "boycott israel" מוביל אותך בגוגל לכמעט פי 3 יותר תוצאות מהצירוף "boycott china"
    זה נראה לך הגיוני? שפוי? סביר? בסין הממשלה יותר טובה מפה או פחות?
    זו לא סתם אנקטודה. זו תוצאה של מסע עצום נגד ישראל, מסע שארגונים כמו עדאללה לוקחים בו חלק גדול. מסע שעד כה בעיקר נכשל, ועדיין מנוהל על ידי הארגונים שכותבת המאמר קוראת להם "ארגוני זכויות אדם". ארגוני זכויות אדם שהצלחתם משמעותה פיטור עובד הטקסטיל בפריפריה. ארגוני זכויות אדם שהצלחתם משמעותה הפיכת עבודת האקדמיה הישראלית לחסרת ערך. ארגוני זכויות אדם שהצלחתם משמעותה הרס חייהם של מאות אלפי אנשים במגוון תחומים. (זו המשמעות של חרם על ישראל, שלמענו פועל עדאללה בפומביות ובכל העולם)

    ארגון שזו המשמעות של ההצלחה שלו, זה לא ארגון זכויות אדם. זה ארגון שונא אדם.

  4. נתן.

    לעמית כהן.

    ראשית אנימצטער על הטעות בשם.

    לפי ההגיון שעומד בבסיס דברייך ניתן
    לחשוב שהמשטר הצפון קוריאני מושמץ בכל העולם רק בגלל ארגוני זכויות האדם שפועלים בו ולא בגלל שמדובר במשטר מטורף ואכזרי.

    יש רק בעיה בתאוריה הזאת
    – בצפון קוריאה אין ארגוני זכויות אדם ואין בכלל התנגדות למשטר והנה בכל זאת כולם יודעים מה שקורה שם.

    מש"ל.