מחיקה ברברית

הריסתו של מלון שפרד ההיסטורי על ידי פטרון המתנחלים מוסקוביץ', היא עוד חלק במאמץ הברוטלי למחוק את הזיכרון התודעתי והממשי לטובת סדר יום לאומני
אורלי נוי
הריסת מלון שפרד בשייח ג'ראח, 10.01.11. צילום: אקטיבסטילס

המחזה של בולדוזרים הנוגסים במבנים והורסים אותם עד עפר איננו מחזה נדיר בירושלים המזרחית. עיריית ירושלים מחריבה בשנה בממוצע בין 80 ל-100 בתים על ראשי דייריהם, שמעולם לא ניתנה להם האפשרות לבנות אותם באופן חוקי. זה תמיד מחזה קורע לב: הבכי של הילדים בהמולה האלימה, הייאוש על פני המבוגרים, החפצים שזרוקים בחוץ.

ובכל זאת, משהו במראה ההרוס-למחצה של מלון שפרד כיווץ את הלב בכאב מסוג אחר.

הפעם, לא היו אלה הבולדוזרים של עיריית ירושלים שהכניעו את המבנה המפואר מתוקף צו הריסה, אלא באי כוחם של המתנחלים ששמו יד על המלון וכעת מבקשים לבנות שם יחידות דיור מפוארות באדיבותו של פטרונם, ארווין מוסקוביץ'. אחוזים באותו אמוק דתי/לאומני המאפיין פונדמנטליסטים באשר הם, התנפלו על אחד המבנים המרשימים ביותר בעיר המזרחית והלמו בו, אדישים לזיכרון ההיסטורי יוצא הדופן שהוא נושא.

למין בנייתו בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת עבור המופתי של ירושלים דאז, חאג' אמין אל-חוסייני, על-ידי קבלנים יהודים (בימים בהם עוד אפשר היה להעלות תרחיש שכזה על הדעת), היה מלון שפרד עד – ולעתים אף שחקן – בתהפוכות הסוערות שידעה ירושלים. הוא שימש כמשכנם של ג'ורג' אנטוניוס (מזכירו האישי של המופתי ומי שנחשב לאחד ממבשרי הלאומיות הערבית) ורעייתו, והתארחה בו האליטה המקומית של התקופה; הוא היה עד למאבקי האצ"ל ולהשתלטות אנשי ההגנה, ואף קלט את פצועי המתקפה על שיירת הדסה, אשר זכו לטיפול רפואי בין כתליו. תחת השלטון הירדני שימש כבית מלון, ולאחר הכיבוש והסיפוח של העיר המזרחית עבר לידי המדינה תחת חוק נכסי נפקדים ושימש, בין היתר, את משרד המשפטים ומשמר הגבול.

Mufti's house, Antonius family tenants, American Colony (Jerusalem). Photo Dept., photographer, 1933
מתחם מלון שפרד לפני ההריסה. צילום: רויטרס

באמצע שנות השמונים, המלון נרכש מהאפוטרופוס על ידי מוסקוביץ' ונחרץ גורלו לשמש כעוד חוליה בשרשרת ההתנחלויות השואפות לייהד את השכונות הפלסטיניות ולהמיר את אופיין הלאומי. בזאת הצטרף מלון שפרד לרשימה ארוכה של נכסי ציבור שמצאו את דרכם מידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים לידיהם המשתוקקות של המתנחלים, על-פי רוב בעסקאות בלתי שקופות שהתקיימו ללא מכרז ואשר טיבן מעולם לא נחשף בפני הציבור הישראלי. תופעה זו מוכרת אף ביתר שאת מסילוואן, שם התגייסו באופן מעורר השתאות ממש כל הזרועות הממשלתיות והרשמיות הנוגעות בדבר כדי לבסס את שלטון המתנחלים בכפר.

כמו בסילוואן, גם כאן נעשה מאמץ ברוטאלי למחוק את שכבות הזיכרון שהאתרים הללו אוצרים, ולרתום אותם לטובת סדר יום לאומני, קיצוני וצר. בסילוואן זה נעשה בראש ובראשונה על-ידי מחיקה תודעתית של הפסיפס התרבותי העשיר שנחשף בחפירות, וכפייתו של נרטיב היסטורי-לאומי בלעדי על האתר, ואילו בשייח ג'ראח המחיקה היא פיזית ממש – הריסת אחד הסמלים של ירושלים הקוסמופוליטית ובניית התנחלות חדשה על חורבותיה.

במובן מסוים, זהו צדו השני של אותו פולחן-אבנים שמאפיין כל-כך את הלאומנות המשיחית שפורחת כאן מאז 1967, שכן אם האבנים יכולות לשאת קדושה שראוי להיהרג – ובעיקר להרוג – למענה, אזי הן יכולות באותה המידה לגלם ולא באופן סמלי בלבד את הטמא והמתועב. ואכן, אחדים מנציגי המתנחלים דיברו על הריסת המלון כאילו הביסו בזאת לא רק את המופתי המנוח אלא את המשטר הנאצי בכבודו ובעצמו.

נוכח תמונות ההרס של הבניין המיוחד הזה, אשר בכל מדינה שפויה היה מוכרז כאתר מורשת היסטורית וזוכה לכבוד הראוי, קשה היה שלא להיזכר בתמונות ממקומות אחרים בהם להט פונדמנטליסטי של קבוצות אחוזות טירוף הביא להרס אוצרות תרבות נדירים. כך, למשל, בימי השיא של המהפכה האסלאמית באיראן, פלשה קבוצה לא גדולה לאתר פרספוליס, סמל המלוכה האיראנית, ופגעה בכמה מהממצאים במקום בשם התיעוב לשלטון המלוכני החילוני. המעשה הזה קומם עליו ביקורת ציבורית בלתי רגילה, גם מקרב אנשים אשר תמכו במהפכה לחלוטין ותיעבו את השלטון המלוכני בכל לבם, כיוון שראו בפרספוליס חלק מהמורשת ההיסטורית העתיקה שלהם.

בישראל, למרבה האסון, וונדליזם ברברי מהסוג הזה נעשה בתמיכה מפורשת של השלטון עצמו.

הכותבת היא דוברת עמותת "עיר עמים"

לקריאה נוספת

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. איל

    מביט ורואה, במקום רועה את פניו של ליברמן.

  2. דקארט

    אגב, הסיפור על העזרה לשיירת הדסה זה בולשיט. במשך כמה שעות אף אחד לא נתן להם שם שום עזרה רפואית. החלונות והדלתות נסגרו והטבח נמשך במשך כמה שעות. השקר הוא ציפור נפשו של השמאל, בכל העולם.

  3. עמירם ברוטמן

    השכחת זיכרון נעשית בצורות שונות. לפי מוניטין עיתון יומי למסרים מיוחדים http://www.monitin.org.il
    השכחת הזיכרון
    בקצב המאורעות בארץ הזיכרון הקולקטיבי הוא לא מה שהיה. אבל יש כאלה העוזרים לטשטש אותו על ידי מה שהפסיכולוגית אליזבת לופוס קוראת השתלת זיכרון. מדובר באירוע שהאדם מאמין שחווה אף על פי שאותו אירוע לא התרחש. בועז העצני אמר בראיון כי ההסתה לפני רצח רבין הייתה משמאל ומימין. והנה שכחנו להזכיר את הרבנים שקראו לדין רודף, את מקורות הינקות של הרוצח, ואת התפיסה שהשלום הוא
    בגידה והסתה.

  4. איריס חפץ

    עוד סממן לאובדן היהדות: היהודים שהם עם היסטורי מחרבים בעצמם את ההיסטוריה שלהם, כמו בדוגמא שנתת לגבי האיראנים שחירבו חלקים מפרספוליס.
    זה כבר נהיה ממש "תמות נפשי עם פלישתים". מה יהיה?

  5. אבי

    למה לשמר אותו? בגלל ששימש בית למופתי הנאצי ומזכירו האישי? מבנה מכוער שעמד כפיל לבן. טוב שהרסו אותו

  6. עמית כהן

    מכל הטענות שיכלת להעלות נגד הריסת הבניין את טוענת את הטענה שהבניין, ביתו של המופתי הנאצי של ירושלים שנגש עם היטלר,קיבל סכומים אדירים של כסף מהנאצים והקים בשבילם כוחות לוחמים מוסלמים-בוסנים, שדיבר מפורשות על רצונו לבצע רצח עם בישוב היהודי בארץ ועל רצונו להעזר בנאצים לשם כך, ושנרדף לאחר תום מלחמת העולם השניה כפושע נאצי… הוא סמל פלסטיני??

    עם שזה הסמל שלו הוא עם חולה. צריך להיות משהו ממש מיוחד בשביל לכתוב באותו מאמר שהבית הזה הוא סמל לגיטימי וגם להלין על "לאומנות צרה".
    הבית הזה הוא סמל לאומני במקרה הטוב (או נאצי שמסמל רצון לבצע השמדה – במקרה הרע), של פלסטינים שהיו רוצים כנראה להביא את תוכניות המופתי, שהיו אמורות לבוא לידי ביטוי במלחמת העצמאות, לידי ביטוי כיום.

  7. מאור

    אחד הטובים (-:

  8. כפיר אזולאי

    כאן נחשף במערומיו השמאל האשכנזי.
    נו, בוכים על בית של נאצי שנהרס ומפגינים בעד טיהור אתני של השכונה שייח ג'ראח\נחלת שמעון מתושביה היהודים. ג'ורג' ארוול לא היה מנסח טוב יותר את המושג "שיחדש"

  9. דוד

    והפסקה שמפרטת את החשיבות שלו תמוהה במקצת. אנשי שלטון התגוררו בו, אנשי אליטה מקומית (אליטה!! מרשים…) התארחו בו, פצועים פונו אליו. נו בסדר. להשוות את הבניין הכעור הזה לאתר מורשת ארכיאולוגי מרשים וחשוב כמו פרספוליס זה להעליב את האינטליגנציה של הקוראים. עיר בירה מפוארת שבנה כורש לפני 2,500 שנה שנמצאו בה אין ספור חפצי אמנות, תחריטים, לוחות של כתב יתדות (שהם הלוחות שימשו לפיענוח כתב היתדות, אגב) לעומת בניין יחיד שהמופתי ו"אנשי אליטה מקומית" התגוררו בו. והגדילה לעשות אחת המגיבות שטענה שזה לא סתם אתר היסטורי, אלא אתר היסטורי של העם היהודי. אני מניח שזה מכיוון שקבלנים יהודים בנו אותו ופצועים של במלחמת השחרור פונו אליו? או אולי בגלל שהוא שימש את משרד המשפטים ואת משמר הגבול?
    יש כל כך הרבה טיעונים טובים ומוצדקים, מוסריים ופרקטיים כאחד, להתנגד להתנחלויות במזרח ירושלים ולנישול וגירוש הפלסטינים שנלווה אליהן. הרבה מהטיעונים הללו קראתי במאמרים קודמים של אורלי נוי. לא ברור לי למה צריך לגייס את הערך ההיסטורי המפוקפק של מלון מכוער לעניין.

  10. נפתלי אור-נר

    מדי פעם נשמעת טענה, מפי הימין, לפיה התנגדות השמאל לנישול ערביי מזרח ירושלים (בשיח-ג'ארח, ובסילואן, למשל) אינה אלא הפגנתם למעם טיהור אתני של שכונות אלו מיהודים.
    העיוורון הלאומני הוא כה גדול עד כי התנגדות השמאל להוצאת ערבים מבתיהם והכנסת מתנחלים לאומנים תחתם, מוגדרת ע"י הימין כ"טיהור אתני של יהודים".
    מסתסר שהלהט הלאומי גובר אצלם, ובנקל, על היובדות וההיגיון הפשוט

  11. שמעון הצדיק

    רכישת קרקעות בכסף מלא = טיהור אתני?

    עד מתי יימשך השקר?

  12. עמוס

    ונדליזם ברברי של מדינת ישראל ושלוחיה כלפי אתרי זיכרון ומורשת פלסטיניים, ערביים, ומוסלמיים בכלל אינו חדש: מסע החורבן וההרס השיטתי שהפעילה ממשלת ישראל באמצעות קבלנים פרטיים ו/או הצבא הישראלי (קבלן הריסות ידוע) מייד לאחר מלחמת 48 כבר תועד (חלקית) ופורסם; במהלכו נהרסו עד היסוד מאות מסגדים, בתי קברות, מונומנטים, ושכונות – וביניהם עשרות שכיות חמדה ארכיטקטוניות (טבריה, לוד, יפו, מג'דל-אסקלון, ירושלים…).

    מי שממש ממש רוצה לקבל בחילה – או להעריך מחדש טרוניות ישראליות בכייניות על מצבם של אתרים יהודיים תחת השלטון הירדני (לא עשו פאנלים בבית כנסת החורבה וכו') – מוזמן לקרוא את ספרו של ד"ר רז קלטר (באנגלית), את מאמרו של ד"ר יאיר פז ב"קתדרה" 88 (יולי 1998), שנקרא על-ידי עורכיו בשם הציני-להחריד "שימור המורשת האדריכלית בשכונות הנטושות לאחר מלחמת העצמאות" (וכולל מפות של ההרס השיטתי והמתוכנן), או את הכתבה העיתונאית התמציתית ב"הארץ"

    רז קלטר: http://www.amazon.com/Just-Past-Making-Israeli-Archaeology/dp/1845530853
    יאיר פז: http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_88.9.pdf
    הארץ (מירון רפפורט): http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/878239.html

  13. בת שבע

    חלק מה"מגיבים" כאן (המרכאות באות לציין, כמובן, ש"תגובותיהם" האוטומטיות רלוונטיות בערך כמו שנביחות כלבי הכפר לעבר עובר אורח הן סוג של "תגובה" ודיאלוג…) נטפלו לעניין המופתי; לא מגורי המופתי כשלעצמו היה טיעון נגד ההריסה, כשם שהוא לא טיעון בעדה; עמותות המתנחלים מנשלות באכזריות כל ערבי (ורשויות ישראליות מוחקות באטימות לב כל זיכרון פלסטיני) – כולל משפחת גוזלן, שאביה זכה למכתב הוקרה מתימני סילוואן על חלקו בהצלת יהודים (כן, נכון, מידי ערבים אחרים).

    אבל, בכל מקרה, גם המופתי ומעשיו (הנפשעים ברובם) הוא חלק מהזיכרון הפלסטיני. כמו מנהיגים בתנועה האנטי-בריטית בהודו, במחתרת האירית, אצל בדלנים ברטניים ואנטי-קולוניאליסטיים מצריים, גם הוא בחר להתגייס ולגייס אחרים למען גרמניה במלמתה עם השטן הגדול, בריטניה.

    למעשה, גם אצלנו בכל עיר גדולה יש רחוב הלח"י; בתל אביב יש מוזיאון לח"י; אפילו אחד, ישראל אלדד (שבנו חבר הכנסת מזמן אוהדי נאצים לפגישות עם הימין הישראלי!) מונצח בעצמו ברחובות, כיכרות, ואתרים שונים; זאת למרות שהתנועה המחתרתית ההיא, בעת שהיה חבר הנהלה שלה, שלחה את נפתלי לובינצ'יק לביירות כדי להציע לנציג גרמניה הנאצית, ורנר אוטו פון הנטיג, שיתוף פעולה רחב ובוטה, שעיקריו:
    א. הארגון יסייע לנאצים בפתרון שאלת היהודים על ידי פינויים לארץ ישראל
    ב. הארגון יסייע לגרמניה בתחום המדיני, הצבאי ובאיסוף מודיעין בארץ ישראל
    ג. הארגון יכשיר כוח אדם יהודי באירופה במסגרת יחידות צבא שתפעלנה בפעולות מלחמה לשם כיבושה של ארץ ישראל.
    ד. הארגון מבטיח לגרמניה שברית כזו תחזק את היסודות המוסריים של הסדר החדש הגרמני בעיני האנושות.

    בקיצור, נפלאות ונפתלות דרכי האנטי-קולוניאליזם

  14. עמוס

    ונדליזם ברברי של מדינת ישראל ושלוחיה כלפי אתרי זיכרון ומורשת פלסטיניים, ערביים, ומוסלמיים בכלל אינו חדש: מסע החורבן וההרס השיטתי שהפעילה ממשלת ישראל באמצעות קבלנים פרטיים ו/או הצבא הישראלי (קבלן הריסות ידוע) מייד לאחר מלחמת 48 כבר תועד (חלקית) ופורסם; במהלכו נהרסו עד היסוד מאות מסגדים, בתי קברות, מונומנטים, ושכונות – וביניהם עשרות שכיות חמדה ארכיטקטוניות (טבריה, לוד, יפו, מג'דל-אסקלון, ירושלים…).

    מי שממש ממש רוצה לקבל בחילה – או להעריך מחדש טרוניות ישראליות בכייניות על מצבם של אתרים יהודיים תחת השלטון הירדני (לא עשו פאנלים בבית כנסת החורבה וכו') – מוזמן לקרוא את ספרו של ד"ר רז קלטר (באנגלית), את מאמרו של ד"ר יאיר פז ב"קתדרה" 88 (יולי 1998), שנקרא על-ידי עורכיו בשם הציני-להחריד "שימור המורשת האדריכלית בשכונות הנטושות לאחר מלחמת העצמאות" (וכולל מפות של ההרס השיטתי והמתוכנן), או את הכתבה העיתונאית התמציתית ב"הארץ"

  15. ירדנה אלון

    הרס של תרבויות תוך כדי מחיקה של מה שהיה לפני שבא הכובש,זה לא משהו אופייני לא לציונות,ולא לצה"ל,ולא למדינת ישראל.
    את אותו הדבר עשה האיסלאם כשהשתלט על האימפריה הנוצרית הביזנטינית,הוא הרס את הכנסיות,והקים במקום זה מסגדים.
    האימפריה העות'מנית,עשתה את אותו הדבר ביוגוסלביה,באלבניה,ביוון,
    הכנסיה הנוצרית עשתה את אותו הדבר לתרבויות האירופאיות שקדמו לה
    והכנסיה האנגליקנית שקמה אחרי שהנרי השמיני חטף ת'קריזה שלו על האפיפיור,והרס ושרף את כל הכנסיות הקתוליות ביחד איתן הוא גם שרף וערף את האנשים שהיו בהן.

    וזה ככה על קצה המזלג

    אני האחרונה שתצדד בנוהג הנלוז הזה,
    אבל לתאר את מה שקורה בירושלים (שידעה כיבושים לרוב כשכל כובש מוחק והורס והורג על הדרך את כל מה שהיה לפניו)כאילו זה מעשה ייחודי לציונות(ואני לא ציונית) או ליהודים הכובשים או לממשלה הנוכחית
    זה כל כך מקומם בגלל הראייה החד צדדית המוקצנת עד כדי פנאטיות.

    לא בכל מדינה מתוקנת(מה זה מדינה מתוקנת?)אתר כמו בית המלון של המופתי היה מוכרז כנכס תרבותי ,

    ואם כבר מדברים על אתרי מורשת תרבותית מה עם הכותל? וכל המאבק של הארכיאולוגים לחפור בו וההתנגדות של המוסלמים לכך
    למה אנחנו אין לנו מורשת דתית תרבותית שאנחנו רוצים ללמוד ולחשוף אותה?

  16. עמית כהן

    ההשוואה חסרת בסיס.
    הלח"י פנו לנאצים, אכן עד כאן את צודקת. הם פנו אליהם ונדחו.
    ההשוואה חסרת בסיס לא בגלל שהם נדחו, אלא בגלל שהם פנו אליהם, כפי שאת עצמך ציינת, כאשר חלק מה"שיתוף פעולה" שהם רצו לערוך, למעט המלחמה בבריטים, זה גם לפנות את יהדות אירופה לא"י. מהלך, שאם היה מתבצע, היה מציל את ה-6 מיליון.
    כמובן שכל הרעיון היה הזוי ולא יצא לביצוע, אבל המשמעות של אם הוא היה מצליח היה הצלת מיליוני יהודים.
    הם לא פנו לנאצים בבקשה לשתף פעולה והלרחיב את רצח העם (כמו שהמופתי עשה), הם פנו בין השאר בבקשה שהייתה מצילה מיליונים.

    מה בין זה לבין מעלליו של המופתי הנאצי? האיש שנפגש עם היטלר, שביקר באושוויץ וכתב על שאיפותיו לבנות דבר שכזה גם בא"י. שהקים כוחות מוסלמים לוורמאכט, שקיבל סכומי ענק של כסף מהנאצים, שכל קשריו עם הנאצים נועדו בשאיפה להגשים את מטרתו להשמיד, במובן של רצח עם טהור, את הישוב היהודי בארץ.

  17. אילי

    להשוות את הריסת בית המלון להריסת פרספוליס
    זה כמו להשוות בין הריסת גמנסיה הרצליה(ולבנות על גבי ההריסה את כלבו שלום)להריסת הפירמידות.

    ואם את טוענת שיש פולחן אבנים למה שימור בית המלון זה לא פולחן אבנים?

    האם כל בית מלוןולא משנה ע"י מי הוא נבנה ראוי לשימור?
    מי קובע מה ראוי לשימור ומה לא ראוי לשימור? מי קובע את הקריטריונים?
    "עיר עמים"? שאת הדוברת בשכר שלה?