עסק משפחתי

הכתבת האמריקאית טינה רוזנברג מפרסמת כתבה נוספת בסדרה Fixes, של ה"ניו יורק טיימס", שמציעה פתרונות לבעיות חברתיות במקומות שונים בעולם. הפעם היא כותבת על תוכנית חברתית מצליחה בברזיל:

ריו דה ז'ניירו ידועה לשמצה בשל הקרבה של השכונות העלובות ביותר לשכונות הפאר. חלקים של ברזיל נראית כמו דרום קליפורניה השבעה, בעוד שחלקים אחרים נראים כמו האזורים הגרועים ביותר בהאיטי. אמנם, מדינות רבות מציגות עושר רב לצד עוני גדול, אבל עד לאחרונה ברזיל היתה אחת המדינות הפחות שוויוניות בעולם.

היום, לעומת זאת, אי-השוויון הכלכלי בברזיל הולך ומצטמצם במהירות. בין השנים 2003 ו-2009, ההכנסה של הברזילאים העניים גדלה פי 7 יותר מההכנסה של הברזילאים עשיר. העוני ירד בתקופה זו מ-22 אחוזים באוכלוסייה עד ל-7 אחוזים.

כמה גורמים תורמים לסיפור ההצלחה של ברזיל, החשוב שבהם הוא פרויקט בשם בולסה פמיליה (Bolsa Familia), שמיושמת גם בכמה מדינות נוספות באמריקה הלטינית. הרעיון המרכזי של תוכניות אלה הוא להעביר תשלומים קבועים למשפחות עניות, זאת אם המשפחות עומדות בכמה תנאים. במקסיקו, למשל, שם פועלת תוכנית דומה, ילדי המשפחה חייבים לבקר בקביעות בבית הספר ולעבור בדיקות רפואיות תקופתיות ואם המשפחה צריכה לעבור סדנאות מיוחדות על תזונה ומניעת מחלות. התשלומים, אגב, עוברים בדרך כלל לידיה של אם המשפחה, כי הוכח שהאמהות נוטות להוציא את הכסף על צרכי המשפחה, בניגוד לאבות רבים. התוכנית המקסיקאית מסייעת ל-5.8 מיליון משפחות (כ-30 אחוז מהאוכלוסייה הכללית). משפחה ממוצעת מקבלת 13 דולר בחודש במענקים. תלמידים מקבלים עזרה נוספת בעזרי לימוד ועם סיום לימודיהם הם מקבלים תמיכה חד-פעמית נוספת.

העיקרון הוא להילחם בעוני היום ולמנוע אותו בעתיד.

תוכנית הבולסה פמיליה בברזיל היא ללא ספק אחת מתכוניות המלחמה בעוני החשובות ביותר בעולם. 50 מיליון ברזילאים נהנים ממנה, כרבע מאוכלוסיית המדינה. הממשלה מעבירה לכל משפחה 13 דולר בחודש לכל ילד שלומד בבית ספר. הסכום עולה ל-19 דולר אם מדובר בילדים מעל גיל 16 שעדיין לומדים. משפחות עניות במיוחד מקבלות מעניק נוסף של 40 דולר בחודש.

הסכומים האלה נשמעים צנועים מאוד, זה נכון. אבל מדובר בסכום שמכפיל את ההכנסה החודשית של משפחה ענייה בברזיל. כך, התוכנית נלחמת בעוני בשתי דרכים: הראשונה היא הדרך הישירה, להעביר כסף לעניים (ורק לעניים). כסף זה מציל אנשים ממצבים של עוני מחפיר ובכך מסייע לצמצם את הפערים החברתיים. הדרך השנייה היא להעניק לילדים חינוך. זו דרך ארוכה יותר שקשה למדוד את השפעותיה בטווח הקצר. מחקרים שבדקו את התכונית הברזילאית מצאו שהמלגות שנתנו למשפחות שילידהן למדו בבית הספר אכן סייעו לילדים להתקדם בלימודיהם ושיפרו גם את מצבם הרפואי בצורה ניכרת. בנוסף, גם המצב של העסקת הילדים בתנאים קשים בשוק העבודה הולך ומשתפר בזכות התוכנית.

לכל הסקפטים המקצועיים שמאמינים שתוכניות רווחה וסיוע לא יכולות לעבוד במדינות עניות, התכונית "בולסה פמיליה" ותוכניות דומות לה במדינות אחרות בעולם הן ההוכחה שמדיניות של מלגות לעניים שעומדים בתנאים הקבועים מראש אכן יכולות לעבוד ולחולל שינוי.

לכתבה המלאה ב"ניו יורק טיימס"