פניה התקשורתיים של החירות הכלכלית

התקשורת הכלכלית מדווחת הבוקר שישראל ירדה מקום בטבלת מדד החופש הכלכלי העולמי. כשמבררים מהו מדד החופש הכלכלי, החדשות הללו מתבררות כלא-רעות בכלל
יוסי דהאן

הכותרות בעיתונים והאתרים הכלכליים מכריזים הבוקר כי "ישראל ירדה למקום ה-43 במדד החופש הכלכלי העולמי". את הכותרת הזאת הקורא מקטלג אינטואיטיבית למגירת החדשות הגרועות. ראשית, החדשה הרעה הנשענת על ההנחה שקיים מדד אובייקטיבי המדרג את מדינות העולם על פי מדד כלכלי כלשהו ומצבנו הפך גרוע יותר. שנית, המדד הזה מודד חירות וקשה למצוא הרבה אנשים שיעדיפו את צמצום חירותם על פני הגדלתה. בעיתונים אי אפשר למצוא כמעט דבר על תוכנו של המדד, רק מצוין שאת המדד עורכים מכון הריטג' האמריקאי והעיתון "וול סטריט ג'ורנל".

מידת האובייקטיביות של דו"ח זה משתווה למידת האובייקטיביות של מחקרה של תנועת "אם תרצו" על מידת החופש האקדמי בישראל. למי שאינו בקיא, מכון הריטג' הוא מכון אמריקאי אולטרה-ימני, בעל קשרים הדוקים מאד לאגף הימני של המפלגה הרפובליקנית, שהאידיאל שלו בתחומי חברה וכלכלה הוא צמצום מעורבותה המדינה בכל הקשור למיסוי, חלוקת הכנסות, שירותים חברתיים והגדלת מעורבותה במתן הנחות והטבות לתאגידים ובעלי הון. ה"וול סטריט ג'ורנל" ,עיתון אנשי העסקים, נהפך לעיתון ימני כלכלי-קיצוני לאחר רכישתו על ידי אל התקשורת רופרט מרדוק, שהוא גם בעליה של רשת Fox, שעל מסכיה מופעים מומחי מכון הריטג' כמומחים ופרשנים.

אינדקס החופש הכלכלי מורכב מעשר קטגוריות, ביניהן: חירות עסקית, גודל הממשל (ככל שהוא מצומצם יותר יש יותר חירות, כמובן), חירות להשקיע, חירות ביחסי עבודה, חירות סחר, חירות משחיתות, חירות מוניטארית וחירות פיסקאלית. העיקרון הוא שככל שיש פחות רגולציה כך יש יותר חירות. רגולציה של עסקים, סחר ועבודה הם אויביה של החירות. כך, למשל, חוקי עבודה המבטיחים שכר מינימום או מעגנים הליך הוגן בפיטורי עובדים מגבילים את החירות.

מעניין היה לשאול את דעתם של העובדים על הגדרת החירות הזו, אני מניח שרובם היו מעדיפים עבדות על פני חירות. כך שעל פי ההגדרה המשונה הזו של חירות, השתכרות של סכום הפחות משכר מינימום מגדילה חירות וכך גם פיטורים שרירותיים של עובדות ועובדים וקיומם של הסכמים קיבוציים.

על המדד נמתחה בעבר ביקורת לא מעטה שאת סיכומה יכול למצוא כל עיתונאי בויקיפדיה. כך, למשל, הכלכלן ג'פרי סאקס טען שחירות רבה יותר כפי שהיא מוגדרת על ידי האינדקס אינה מובילה בהכרח לצמיחה כלכלית גדולה יותר. סאקס חקר ומצא שאין קורלציה בין חירות כלכלית לבין צמיחה כלכלית כפי שבאה לידי ביטוי בתוצר לאומי לנפש של מדינות. סאקס טען שמדינות כמו שווייץ ואורוגוואי, למשל, הזוכות לדירוג גבוה במדד החופש הכלכלי משתרכות מאחור בשיעור הצמיחה הכלכלית שלהן, זאת לעומת סין שלא נהנית ממיקום גבוה במדד החירות הכלכלית, אך נהנית מזה מספר שנים מצמיחה כלכלית יוצאת מן הכלל.

הביקורת על המדד אינה באה רק ממחנה השמאל, גם כלכלנים ממכון המחקר הימני Ludwig von Mises Institute יצאו נגד הערפול של חלק גדול מהקטגוריות שהאינדקס מורכב מהן. על פי כתב העת השמאלי Left Business Observer, למדד יש קורלציה סטטיסטית של עשרה אחוזים בלבד לתוצר הלאומי הגולמי לנפש.

למדד הזה של מכון הריטג' ו"וול סטריט גו'רנל" יש מקביל ימני נוסף שעליו כתבנו בעבר – "החירות הכלכלית והעולם" מדד חירות שמפרסם מכון פרייזר, מדד שבסיס השראתו הם כתביו של הכלכלן הימני מילטון פרידמן. גם אז, כמו הבוקר, דיווחה העיתונות הכלכלית העצלה על ממצאי האינדקסים הללו באותה ניטראליות שבה מדווחים על מזג האוויר.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. טלי

    דבר ראשון לא הבנתי למה אתה מציין את קיומם של הסכמים קיבוציים יחד עם פיטורים שרירותיים וכו'
    הסכמים אישיים יותר טובים?

    סאקס אולי טוען שחירות כלכלית לא מובילה לצמיחה כלכלית אבל גם צמיחה כלכלית היא לא מושג שמשמעותו מובנת מאליו וצמיחה כלכלית בכלל לא מעידה על שיפור כלשהוא באיכות החיים ולפעמים אפילו להיפך

  2. פוניו דב

    יוסי דהאן מוכיח את האפשרות רבת הפנים של שימוש בנתונים סטטיסטיים- ואת הצורך לשאול "למה התכוון המשורר".
    באשר לצמיחה הכלכלית כערך עליון-גם כאן חלוקות הדעות. האם יצואן מצטיין שבעצם את מפעל הייצור של העביר לירדן- האם הוא מגדיל את התמ"ג?

  3. עמית

    מי שעוקב אחר ההכנסה לנפש בניו-זילנד לאורך 30 השנים האחרונות רואה שככל שעלתה במדד ה"חופש" הכלכלי כך ירדה ההכנסה לנפש.
    אז מדובר לא רק בחירות תיאורתית כי אם בחירות המוקנית לכל תושב אוקלנד למצוא את מצרכי המכולת שלו בפח הזבל.

  4. רס

    לא בטוח שיש הבדל גדול בין ניטראליות הדיווח של העיתונות הכלכלית על האינדקס המדובר לבין מבט היסטורי על מילטון פרידמן ככלכלן ימני. בתקופתו מילטון פרידמן ותלמידיו היו חלק מאותו ממסד ליברלי-אמריקאי.
    אם קיים גורם מתווך בין כלכלן מסוים – אחר, לבין ההון, זה לא הופך את הכלכלן הזה לשמאלי.

  5. אחת

    פשוט תודה לך על הסקירה הביקורתית החשובה הזו, בים של שטרסלרים וארלוזובים למיניהם, המשמיעים תורה מדכאת, פשטנית וחסרת קוהרנטיות למציאות היומיומית.

  6. אבנר

    הרבה מהביקורת שלך נכונה אבל שם לב שהמשוואה של "דירוג גבוה=ניאוליברליות" פשוט לא נכונה, שם לב שכל מדינות סקנדינביה הסוציאל דמוקרטיות נמצאות גבוה מאוד בדירוג, הרבה מעל ישראל (דנמרק נמצאת אפילו מעל ארה"ב). הסיבה לכך שהמדד מחשב לא רק חוקי עבודה ומיסוי אלא גם נותן משקל (גבוה יותר) לשחיתות, ,שקיפות בירוקרטית ורגולציה שפויה

  7. מאור

    אם כי אני לא מסכים כאן להדגמה של סין כמדינה חיובית. כלומר, בטוח יש בה דברים חיוביים מסויימים, אבל זו גם מדינה שחירויות הפרט שלה הן בעייתיות-משהו.

    עוד דבר קטן:
    Heritage=מורשת. כשכותבים "הריטג'", צריך להקיש לבד את המשמעות, ולרוב לא עושים את זה כשקוראים כתבה. שווה לדעתי לציין את זה.
    אם מבינים ששם המכון הוא "מורשת", ניתן להסיק את הכיוון שלו, ולחבר את השם למהות.