• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

מלה אחרונה ליוסי

אי השלמות והסתירתיות שהיו גלומות בו, באמנותו ובמעשיו, הן שעשו אותו אדם; הן שוודאי עשו אותו לאמן ואקטיביסט מזרחי-שמאלי מוביל. הומאז' ליוסף שילוח
שיקו בהר

לא יהיה זה נכון לומר שהכרתי את יוסף שילוח באופן אישי. במהלך שנות ה-90 פגשתי בו פעמיים: פעם אחת בעיר הולדתי יפו ופעם אחת בירושלים – העיר שעשתני אני. בשתי הפגישות נכחו מכרות ומכרים נוספים. לא החלפתי עם יוסי מספיק מילים שבכוחן היה לגרום לו לזכור אותי. חברות וחברים שהיו חכמים, בוגרים ומנוסים ממני אחר כך סיפרו לי מעט יותר על יוסי – כמעט תמיד דברים טובים. אי השלמות והסתירתיות שהיו גלומות ביוסי, באמנותו, ובמעשיו, הן שעשו אותו אדם; הן שוודאי עשו אותו לאמן ואקטיביסט מזרחי-שמאלי מוביל.

אני כואב על כך שלא נקרתה לי הזדמנות הולמת לספר ליוסי דבר חשוב אחד: רשימה קצרצרה אחת שהוא כתב ב- 1988 סייעה באופן מכריע להפיכתי מאיש שמאל ישראלי ליברלי-טיפוסי – למזרחי שמאלי שראה את הציונות משתרכת מאחור חסרת מעוף, אפלולית ונכלולית. היו אלו הימים המסעירים של התקוממות האבנים הפלסטינית והיתה זו גם שנתי הראשונה באוניברסיטה בירושלים. עסקתי בכתיבת עבודה על תנועת "המזרח אל השלום" ובמסגרתה נסעתי לראיין את ד"ר שלמה אלבז.

בסיום הראיון שלמה נתן לי את הגיליון הראשון שראיתי מעודי של "עיתון אחר" (בעריכתו של דוד חמו), כותרתו היתה "מי מפחד ממדינה פלסטינית". הרשימה הפותחת היתה של יוסי, בשם "אל דייר המשנה". את עבודתי מסרתי למרצה מזרחית חסרת קביעות אחת בשם הנרייט. העבודה כללה ציטוטים מרשימתו הקצרה של יוסי, הרבה יותר ממה שמותר אקדמית. 3-4 שנים מאוחר יותר, זכיתי להימנות על המערכת של "עיתון אחר" לצידו של שחקן גדול ומפורסם כמוהו. ובכל זאת לא נפגשנו מספיק ודבר לא יכול לשנות זאת עתה.

מלותיו של יוסי כפי שסרקתי אותן כאן לא עזבו אותי אף פעם. מבלי שידע, ליוסי היתה השפעה מכרעת על שינוי אינטלקטואלי עצום ורב אותו חוויתי. לא קם כותב נוסף שבאמצעות 500 מלים סילוניות הצליח לטלטל אותי באופן כה גורף. יהא זכרו ברוך.

יוסף שילוח (למטה משמאל) ב"עיתון אחר", 1990

להורדת pdf עם מאמריו של יוסף שילוח

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סמולן

    קשה לומר שאני מזדהה עם מה ששילוח כותב. אבל הוא כותב בשטף, שכנוע, בהירות. הוא אינטלקטואל חשוב שפוספס. מדהים לחשוב כמה שיחק מזלה של הציונות האשכנזית שלא אדם כמוהו הנחה את הכתיבה הניו-מזרחיסטית, אלא הדיבור הפוסט מודרני והז'רגון הסוציולוגיסטי. אין מה לומר, אלוהים אוהב אותנו.

    ברצינות עכשיו, הטקסט הזה חשוב. שים אותו בויקיפדיה.

    ובכל זאת: לא ברור בכלל למה הוא לא הפך ידוע יותר ומוכר יותר בתנועה הניו-מזרחית. מילא שהאשכנזים פיספסו את יכולותיו המשחקיות. ראשית הן לא לגמרי התפספסו, כידוע, ושנית היתה לו תחרות קשה, כי יש עוד שחקנים לא רעים בארץ, אשכנזים ומזרחים. אבל כהוגה דעות של הניו-מזרחיזם, ובלי הגזמה, הוא יותר משכנע ומעמיק מכל מי שקראתי עד כה. ואת ההשתקה וההעלמה שלו שלו כהוגה חתרני אני בספק אם אפשר יהיה להפיל על הציונים-אשכנזים רבי העורמה, וגדודי המשתפים שלהם. את הפספוס [הענקי] הזה אתם עשיתם במו ידיכם.

  2. עדי בן יעקב

    שפילר יהודי קלאסי גולה במלודתו.
    כתבתי עליו כמה מילים ביום פטירת וסביב ראיון מקסים איתו
    http://2nd-ops.com/adiby/?p=5250

    בראיון הזה איתו אפשר לראות את הקסם של האיש, אין שום צורך להסכים איתו לראות ולבכות עליו ועל גודל ההחמצה שלנו, לא שלו.

  3. צבי בן-דור

    באמת מחווה ראויה וחשובה.
    ולסמולן, יתכן שאתה צריך לשקול להחליף את הניק שלך לתולעת סטוקסנט. אתה לא כזה מוצלח כמו התולעת, אבל יש בהחלט יש לך את אותה התודעה. אתה קובע שיש דבר כזה תנועה ״ניו מזרחית״ בלי לדעת דבר על ההיסטוריה הזאת. ובלי להבין את ההמשכיות הרעיונית שהיא המאפין הבולט ביותר שאפשר לזהות בפרספקטיבות שמייצג כאן, במקרה זה, יוסף שילוח. המשכיות רצופה, ממש רצופה, שהולכת אחורה עד שנות העשרים של המאה העשרים אם לא לפני זה. אחרי שהמצאת את התנועה הזו הניו מזרחית. אתה מחליט שהיא ״פספסה״ את שילוח. אפילו נוכח העובדה שמישהו מציב מאמרים שלו כאן.  

  4. סמולן

    אבל אני מאמין שהכל מתועד. ראשית, אתה טענת, אם אני לא טועה, שהתיזה שאני קורא לה "ניו מזרחית" נוסחה על ידי אלה שוחט בשנות השמונים המאוחרות. יתכן שהיו לה הקדמות מסויימות בעירק של מחצית המאה העשרים, אבל אלו עסקו בעירקים, לא בערבים. למרות שעירקים כידוע הגדירו את עצמם על פי השפה הערבית. אני מנחש שלכך אתה מתכוון. במונחים של ההיסטוריה היהודית, מדובר בחידוש.

    שנית, אפנה אותך למאמר שלך בעברית אודות המוסלמים הסינים, ששכחתי באיזו אסופה הוא התפרסם, ובו תיארת באופן שנראה היה לי אוהד למדי את הרעיון שלפיו הקיום הפוליטי העצמאי של הקהילה המוסלמית-סינית (כמדומה שהמקבילות ליהודים הערבים לא בלתי נתפסות) החל מרגע שבו הם התחילו לכתוב לעצמם את ההיסטוריה שלהם בעצמם. משהו כזה. אני לא בטוח שאני מסכים, אבל אם כך הוא, אתה צריך להראות היסטוריוגרפיה מזרחית (ולא רק יהודית-עירקית, יהודית-תימנית, יהודית-מרוקאית) שמבדלת את עצמה מהכוזרו-אשכנזו-מניאקים. דלג על רשת אליאנס, אני לא בטוח שהיא תסייע. אני בספק אם אפשר להפעיל בהצלחה את הקריטריון הזה על תקופות רחוקות במיוחד.

    אבל מה רע לך ב"ניו" ? סש"ש דיבר על אנלוגיה למאבק השחורים. כל התיזה שלו מתבססת על השוואה למאבק השחורים, וגם המונח "פנתרים שחורים" איכשהו משקף תימון של אמריקה לארץ ישראל. לא ברור לי למה אתה מתעקש על "השבת עטרה ליושנה" דווקא. עולם ישן עדי יסוד נחרימה, לא ?

  5. עובר אורח

    יוסי היא אדם שדברים התבשלו אצלו באיטיות לפעמים מוזרה
    בראשיתו רצה להיות שחקן ולא פועל דחק וכדי להיות שחקן באותן תקופות צריך היה לשחק
    במשבצת הנכונה ולהיות פודל
    של אשכנזים והוא ידע היטב איך להשתלב במשחק זה ואין לגנות אותו על כך.
    כשקמו הפנתרים השחורים פניתי אליו שיזדהה עם המאבק
    והוא ברח מהרעיון כמו מאש
    אבל במשך השנים הפנים את רעיונות המאבק וביטא אותם יותר טוב מאיתנו

  6. רתם

    לאיש כל כך אנושי שהיה לו מה להשאיר לנו, החיים.
    כתבת עליו מאד יפה ויפה הכתיבה שלך שקושרת אותך למה שיש לספר. שוב תודה