הורים טובים, הורים רעים

יש שיגידו שאיימי צ'ואה מחנכת את בנותיה בנוקשות בלתי נסבלת. היא מצדה טוענת שהורים אמריקאים מגדלים ילדים מפונקים שלא מממשים את עצמם. פולמוס ספרותי
יוסי דהאן

Amy Chua, פרופסור באוניברסיטת ייל בארצות הברית, כתבה ספר שבו היא מבקרת את תרבות ההורות האמריקאית, ומציגה את סגנון ההורות "הסיני" שלה. היא לא הרשתה לילדות שלה לפגוש ילדות אחרות, לשחק איתן ולישון אצלן; היא אסרה עליהן לצפות בטלוויזיה ולשחק במשחקי וידיאו. כאשר בתחרות במתמטיקה אחת הילדות  הגיעה למקום השני, היא אילצה אותה לפתור 2,000 תרגילים באותו לילה – וכך חזרה הילדה והשיגה את המקום הראשון. כאשר הילדות שלה העניקו לה כרטיסי ברכה ליום הולדתה, שלדעתה לא היו מספיק יפים, אילצה אותן ליצור כרטיסי ברכה חדשים. היא איימה על הבת שלה שתשרוף חלק מצעצועיה אם היא לא תנגן קטע מוסיקלי באופן מושלם, וכתוצאה מכך הילדות זכו במקומות הראשונים במספר תחרויות מוסיקליות.

צ'ואה מבקרת את סגנון ההורות האמריקאי, שנעדר סמכות ויוצר ילדים מפונקים שאינם מממשים את היכולות שלהם.

דיויד ברוקס, בעל טור בניו יורק טיימס, כותב על הספר של צ'ואה ועל מאמר שפירסמה ב"וול סטריט ז'ורנל בשם "מדוע אמהות סיניות טובות יותר", שעוררו דיון ציבורי סוער, ועל העובדה שהסופרת קיבלה מכתבי נאצה רבים. ברוקס סבור שמה שעורר את זעמם של אמריקאים רבים זו העובדה שההורות הסינית מאיימת על האמריקאים, הצופים בחרדה את פני העתיד שבו ילדים סיניים יעקפו את ילדיהם בתחרות הגלובלית. תזה אחרת היא שצו'אה פשוט מקרה קיצוני מאוד של הורי אליטה מהמעמד הבינוני-גבוה, הלוחצים על ילדיהם לעקוף את כל האחרים בתחרות. הביקורת על צ'ואה היא שילדיה ודאי לא יהיו מאושרים או יצירתיים, שהיא הורסת את אהבתם למוסיקה וסגנון ההורות שלה הוא הסיבה שאחוזי ההתאבדות בקרב נערות ממוצא אסייתי בגילאים בין 15-24 גבוה יחסית.

לברוקס יש ביקורת מעניינת הפוכה: הוא סבור שצ'ואה לא מאתגרת מספיק את בנותיה מבחינה קוגניטיבית. לנגן במשך ארבע שעות זה אמנם דורש מיקוד תשומת לב, אולם זה אינו מאתגר אינטלקטואלית כמו להסתדר עם חברות לשינה, להבין נורמות חברתיות, ללמוד לנהל יריבויות בין חברים וכישורים חברתיים אחרים. רוב האנשים עובדים בקבוצות, אומר ברוקס, ומצביע על מחקרים המגלים שלקבוצות יש אינטליגנציה גבוהה יותר כאשר חברי הקבוצה מזהים באופן טוב יותר אחד את רגשות השני, כאשר הם מתקשרים טוב יותר ביניהם וכאשר הם מזהים את הנטיות והיתרונות של כל אחת מהן. צו'אה מנעה מבנותיה את הכישורים הללו כאשר אילצה אותם לרוץ הביתה ולהכין שיעורים.

ביקורות אחרות על הספר יוצאות נגד ההנחה התמימה של המחברת, לפיה להורים יכולה להיות שליטה מליאה על עתיד ילדים. ביקורת אחרת מצביעה באירוניה כיצד בסין עצמה מתרחש כיום שינוי בסגנון ההורות, מיחס אוטוריטארי נוקשה לגישה ליברלית רכה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אורי זקהם

    מה אנחנו רוצים שיהיה לילדים? שירגישו טוב עם עצמם ויסתדרו בחיים בעבודה ועם בני זוג עם בטחון עצמי סביר. לפגוש חברים זה מאד חשוב – הכישורים החברתיים לא פחות חשובים מחשבון. הביקורתיות הקטלנית והאלימות של צ'ואה (לשרוף את הצעצועים) תגדל ילדות אומללות שיהיו בצל אימן כל חייהן.

  2. חיים

    בין החפיפניקיות האמריקאית לבין הגברת טרופת הדעת מסין?

  3. מאור

    סין: תיעוש, צורך במשמעת והישגיות, מבנה היררכי
    ארה"ב: עידן המידע, צורך בשיתוף פעולה וביצירתיות. מבנה רשתי.הייצור ממילא בסין.

  4. ירדנה אלון

    ותצאינה מרשות אימן שמתייחסת אליהן לא כמו אל הבנות שלה,אלא כמו אל אובייקטים,כמו לחפצים.
    הן תשנאנה אותה כל כך,הן לא תסלחנה לה על כך,הן לא תצורנה שום קשר עם "האמא" הזאת,כי זאת לא אמא זאת מפלצת סאדיסטית,
    לוא הייתי מרשויות הרווחה האמריקאית,הייתי מוציאה את הילדות האומללות האלה מרשותה ,ותובעת אותה על התעללות רגשית,התעמרות בחסר ישע.
    כל נסיון לעשות ראציונאליזציה של התעללות מהסוג הזה,ולומר שזה חינוך סיני וזה חינוך להשגיות הוא פשוט התכחשות והכחשה של מה שזה באמת.

    ככה חברה מתעלמת מסבל,בעיקר חברה שלא מסוגלת לשים גבולות
    או שהיא מקצינה אותם,או שהיא מוציאה אותם לחלוטין מהשיח החינוכי של היחס של המבוגרים ובעלי הסמכות כלפי הילדים.
    החברה המערבית ובתוכה גם החברה הישראלית לא מסוגלת להגדיר לעצמה את ההבדל שבין סמכות לבין מרותנות.
    בבלבול והטישטוש הכביכול פוסט מודרני,בנסיון ןהראות נאור וליברל שפכנו את התינוק עם המים
    החינוך הנוקשה והשמרני התגלה כחינוך כושל ומזיק שהעטה על האדם המערבי כסות של כביכול נאור ובעל מידות טובות בעזרת נורמות של נימוסין והליכות מחד,מאידך כבר גילינו בדרך הקשה דרך מלחמות וכיבושים קולוניאליים שהחברה המערבית והאמריקאית מאחורי המעטה הזה מסתירה בני אדם משולחי רסן וייצריים מהסוג הגרוע ביותר.
    השיא נחווה במלחמת העולם השנייה,ובאמריקה השמדת האינדיאנים והעבדות.
    ואז התחילו לחפש דרכי חינוך אחרות,והתחילו להמציא תיאוריות שונות ומשונות חלקן טובות ונכונות,חלקן מופרכות לחלוטין, כאילו הילדים הם שפני נסיון שאפשר לנסות עליהם כל מיני תיאוריות פדגוגיות.

    מה שילדים זקוקים לו זה חום אהבה,שימת גבולות שלא בדרך נוקשה,תוך כדי תצפית בילד והבנה שלכל אחד יש את המבנה האישיותי שלו,ואת הצרכים הרגשיים שלו,את הכשרונות שלו,ואת זה יכול לתת הורה שקשוב לילד שלו
    אבל במציאות שבה הורים מכלים את יומם בעבודה מבוקר עד לילה כדי לספק צרכים חומריים,והם חוזרים עייפים ומותשים אין להם את המרחב הרגשי להכיר את הילד שלהם כפי שהוא, אז הם ממציאים לעצמם ילד מדומיין ומתייחסים לילד שלהם על פי מה שהם מדיינים שהוא ולא על פי מה ומי שהוא באמת.

  5. lior

    people live a short life. while watching other suffer all along their life.
    i dont see any achievement in playing a recital, but an egoistic one.
    are these the goals you set for your kids. what kind of a world are you creating.
    encouraging kids to understand and care for others and themselves is a worthy goal. winning a mathematics competition is nice but leads to a very poor life if its your main source of pride