בדואי על מסך הטלוויזיה

גם כשהתקשורת הישראלית כבר עוסקת בקרקעות בנגב היא מציגה את הבדואים כבעיה, ולא נותנת להם הזדמנות לייצג את עצמם
נעם תירוש

קשה עד בלתי אפשרי לעניין את התקשורת הישראלית במאבק לזכויות הבדואים בנגב. עשרות-אלפי בני אדם המתגוררים בישובים נטולי כל תשתית; הפקעת הקרקעות; הריסות הבתים החוזרות ונשנות; ובעת האחרונה גם אלימות קשה כנגד הבדואים עצמם והפעילים המלווים את מאבקם, אינם מקבלים ביטוי הולם בכלי התקשורת המרכזיים במדינת ישראל. לכן, משמח היה לצפות בתכנית "לונדון וקירשנבאום", מתוכניות הדגל של האקטואליה הטלוויזיונית, ולמצוא את הפרופ' גדי אלגזי, מתנועת "תארבוט – התחברות" מתעמת עם ראש מועצת עומר, פיני בדש, בדיוק בנושא זה. בעידודו וניצוחו של לונדון התקיפו המרואיינים אחד את השני והציגו את ה"אני מאמין" האידיאולוגי שלהם.

השייח' סייח אל טורי

כאמור, כניסתה של הסוגיה הבדואית אל המדיום הטלוויזיוני היא בבחינת חדשה משמחת. אולם, גם בתום האייטם הקצר נשארתי מאוכזב. משהו היה חסר. כשירון לונדון שאל את בדש לקראת סוף הראיון: "מה הפתרון שלך לבעיה?", הבנתי שלא ניתנה זכות התגובה למי שמהווים את "הבעיה" עצמה: תושבי הנגב הבדואים. האם חסרים בדואים שיכולים להתמודד בקלות עם טענותיו העלובות של בדש? ד"ר עוואד אבו פריח, עו"ד ראויה אבו רביעה, השייח' סייח אל טורי מהכפר אלעראקיב, נורי אל עוקבי ועוד רבים אחרים, המובילים את מאבקה של החברה הבדואית כראוי ומסוגלים ולהציג בתקשורת הישראלית את הפנים האמיתיות של החברה הבדואית, המוצגת חדשות לבקרים כערב רב של גנבים, בוני בתים בלתי חוקיים ופולשי אדמות.

דווקא אנחנו, הפעילים היהודיים המלווים את המאבק למען זכויות הבדואים בנגב וכלל זכויות הפלסטינים אזרחי ישראל, צריכים להיזהר שבעתיים ולהימנע משיתוף פעולה עם מפגני הדה-הומניזציה של "האחר" האולטימטיבי. הבדואים בנגב במקרה זה, כלל אזרחי ישראל הפלסטינים או הפליטים מאפריקה במקרים אחרים. ישנה סכנה מוחשית בהצגת המאבק הפוליטי והלגיטימי של אזרחי המדינה הערבים בנגב כ"בעיה הבדואית", בעיה נטולת שם ופנים, א-הומנית. המאבק למען הכרה בכפרים הלא מוכרים בנגב אינו רק מאבק על הזכות בקרקע; אין מדובר רק במאבק על שירותים ציבוריים ותשתיות מינימליות. מדובר כאן בהכרה בזכות לאזרחות שווה, הכרה באנושיותה של האוכלוסייה הבדואית, בתרבותה הייחודית ובהלכות חייה המסורתיות. אם תרצו, מדובר בניסיון להחדיר את ייחודיותה של החברה הבדואית אל דפי ההיסטוריה הישראלית, אשר מאז ומעולם מנסה מסיבות שונות להעביר חברה זו תהליך אורבניזציה ומודרניזציה חלקית.

מבצע תליית פוסטרים על אלערקיב בתל אביב. צילום: אקטיבסטילס
הפנינג של קק"ל בשדרות רוטשילד בתל אביב, 21.01.11

הניסיון לעורר את התודעה הישראלית בנושא המאבק הבדואי סיזיפי ומתיש. הודעות לתקשורת זוכות להתעלמות פעם אחר פעם; הצעות לכתבות צבע מעמיקות אינן עוברות את סף התחקירנית התורנית; אולם למרות מציאות מאכזבת זו אסור לנו לשתף פעולה עם תקשורת הבוחרת במודע להעלים את האוכלוסייה הבדואית מהדיון ולדבר על "הבעיה הבדואית" מעל ראשה של אוכלוסייה זו ונציגיה. כשהאחר הוא "בעיה" נטולת שם, פנים וכתובת, העוולות שנעשים לו והאלימות שמופעלת כלפיו עשויים להפוך חמורים יותר. האלימות המתחוללת באלעראקיב מוכיחה זאת.

הכותב הוא רכז בפורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אזרח

    האמן לי, בתור תושב עיר קטנה בנגב, אני יודע בדיוק על מה אני מדבר. מציע לך להסתובב בערי הנגב, ביישובי הספר, לראות צעירים בדואים מתרועעים עם צעירות, ספק-קטינות, יהודיות, הנופלות לידיהם.
    כך גם בכבישי הנגב. הפגיעה היא על רקע יומיומי. עד לפני מספר שנים מספר ההרוגים בשל פגיעות גמלים היה גבוה מאוד – ונחש מי שחרר והפקיר את הגמלים הללו לחופשי. מי נוהג בפראות בכביש דימונה-באר שבע, כאילו הכביש שייך לו ולשבטו. מי "שומר" על בתים ועסקים בעומר, במיתר ובבאר שבע.

    נכון, ראוי וצריך לפעול כדי לשפר את מצבם העגום של היישובים הבדואים בדרום. זו חלק מהבעיה וזהו חלק מהפיתרון. הבעיה היא שאתם לא תובעים מהבדואים לקחת אחריות להתנהגותם המפורטת לעיל. הבדואים תובעים זכויות. חובות זה עניין אחר.

  2. שרלוק

    יותר משמעניין להבין דרך הוידאו את הבעיה היהודית בנגב (אני יודע שזה נשמע אנטישמי, אבל נכון שאם הייתי אומר "בעיה בדואית" זה היה נשמע בסדר?)-
    מעניין לראות את ראש מועצת עומר, פיני בדש, מייצג (כמעט) את כל מה שמכוער בחברה הישראלית. בן אדם אחד שהשחצנות הלבנה, הגברית, העשירה והכוחנית פשוט מתפרצת ממנו בלי שהוא יצליח לשלוט בזה. לא שהוא מנסה.
    בלי שמץ של מושג לגבי העובדות שמסתתרות לו מתחת לאף, הוא קובע עובדות (שקריות) בבטחון גמור. באיזו מהירות הוא מתפרץ לדבריו של פרופ' אלגזי כדי לנבוח עליו שהוא עוד איזה תל-אביבי מפונק ומיד לאחר מכן מודה בגאווה שהוא חי באחד הישובים העשירים ביותר בארץ (לסנדלר כבר כל כך קר ברגליים שהוא שוקל לעשות הסבה מקצועית) ובאיזו התנשאות אהוד-ברקית אומר לפרופ' אלגזי ש"לא יראה לו תצלומי אויר", הרי הוא מסתובב שם פעם בשבוע עם מסוק. אתם לא תגידו לו, הא? יש לו מסוק.
    ללקק את השפתיים.

  3. רמי

    בעקבות מסע של יצחק תשובה להפחתת המיסוי על רווחי הגז אנו קוראים להחרמה של תחנות התידלוק של "דלק".
    לא נתדלק בתחנות של תשובה עד שיפסיק ממסע הלחצים ויקבל את המלצות ששינסקי הנדיבות מימלא עבור תשובה ושותפיו.

  4. גדי אלגזי

    אכן צודק הכותב, שהתקשורת מעדיפה לדבר על הבדואים כעל בעיה ולא לדבר עם הבדואים ולא לתת לפעילים ולפעילות הבדואים המרשימים מיקרופון וזמן שידור. זו הסיבה שבגללה התלבטתי אם לנצל את ההזדמנות ולהציג את עניין אלארעקיב בתוכנית המדוברת. לולא היה המצב כל כך דרמטי ומסוכן, לולא היה צורך דחוף להשיג מעט חשיפה בשבוע קשה ולהציג בפני המיינסטרים הישראלי את העניין, הייתי מסרב לדבר, כפי שחברי ואני עשינו פעמים רבות בעבר. בנסיבות של השבוע החלטתי לנצל את הנגישות שניתנה לי לכלי תקשורת מרכזי – והיא לא הוצעה כמובן על מגש של כסף. זו לא הייתה החלטה פשוטה, אבל הפעם הנסיבות חייבו לנצל כל חריץ בחומה התקשורתית.

  5. שירה פ.

    אם כבר שליחים ולא מפי הבדואים עצמם, הרי שאלגזי ייצג אותם בצורה מופתית, והצליח לעמוד מול דברי השטות של פיני בדש. כל הכבוד.

  6. יוסי ברנע

    התקשורת עוסקת לא מעט ברכילויות סביב תוכניות ריאלטי כמו "האח הגדול" ו"יפה והחנון"לעומת נושאים מרכזיים כמו זכויותיהם של הבדואים בנגב והתנהלות המדינה כלפיהם.
    חשוב מאוד שנושא זה יזכה יותר ויותר להתיחסות תקשורתית. למרות שאלגזי הופרע בדיבורו ע"י פיני בדש שנקט בדרך דמגוגית (אני גר בנגב ולכן אתה שגר בת"א לא יודע כמוני), הוא דובר רהוט העובר היטב את המסך.
    מעבר לכך, יש לציין שגם דרך הצגת הסוגיה ראויה לבחינה. המחבר כותב על " פלסטינים אזרחי ישראל" אבל דרך זו הנובעת מגישה רב תרבותית כביכול, היא אינה הדרך הנכונה, ותוביל להדרת הבדואים ולהמשך אפליתם, כמו גם של ערבי ישראל בכלל.
    התפיסה שצריכה להיות לאזרחי ישראל שהם ישראלים בלאומם האזרחי, אחת דתם או מוצאם האתני. למעשה עד היום לא מכירה המדינה בקיומו של לאום ישראלי, שזה כמובן אבסורד ולכן המאבק העקרוני של ארגוני החברה האזרחית, צריך להיות בהכרת המדינה בלאום הישראלי אחת דתו או מוצאו האתני של האזרח , או אז זו תוכל להיות מדינה ישראלית דמוקרטית של כל אזרחיה.

  7. אני רק שאלה

    אני מסרב להאמין שזאת בורות לשמה, או בצע כסף, או אטימות מוחלטת. מה לעזאזל מנחה את הבן- אדם? הוא "חי" בנגב (מסוגר לו בבית זהב בישוב זהב במרחב זהב), טס כל יום שני מעל הנגב (גדול… שמתם לב איך שהתפלק לו?) וטוען כי הוא אשכרה מחובר לשטח. מה קורה פה? איך זה ייתכן? אני אולי אדיוט שאני לא מצליח להבין את זה, אבל זה נראה לי כמו לטעון שהעולם שטוח… נשגב מבינתי, אשכרה נשגב