לא על הח"כית לבדה

עברייני המגדר הגדולים בכנסת הם דווקא גברים, אך בימים האחרונים הקצף יוצא על אשה אחת בלבד. במקום לפטר את ח"כ שמאלוב-ברקוביץ' יש למגר את שנאת הנשים שקיימת בכנסת, איתה או בלעדיה
חנה בית הלחמי

כנסת ישראל הנה אחד ממחוזות ההנצחה של אפליה מגדרית, דיכוי נשים, אפליה חברתית, מעמדיות וגזענות בחברה הישראלית. אחד, אם לא המשפיע שבהם, שכן הכנסת משקפת את העם. החל מהמכתב ששלחה בזמנו ח"כ לשעבר ענבל גבריאלי, המוחה על הטרדה מינית מצד חברי כנסת ועובדי משכן, דרך סדרה של עברייני מין מורשעים (רמון, קצב, מרדכי) ושלא הורשעו (על מעללי דור המנהיגים של שנות השישים והשבעים דיברנו?), שחלפה בין מסדרונות הכנסת ואף פעלה בהם לאורך שנים כאילו כלום, סדרת חוקים אינסופית ומחטפי חוק ההסדרים שמשמעותם פגיעה מהותית בזכויות היסוד של נשים בישראל, ובמעמדן ובכבודן, הקמפיין השוביניסטי של ברק נגד לבני, יוזמת ח"כ דוד רותם לפני כשנה לחוקק חוק לפיו ניתן יהיה להאשים אשה בכך שנאנסה, וכלה בסיפור האחרון על הרצאתה של ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' בכנס הפמיליסטים.

מתוך האתר של חה"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ'

לאור כל אלו, נשאלת השאלה: למה מופנית כל האש מצדם של פוליטיקאים, עיתונות, פמיניסטיות והציבור הרחב דווקא לשמאלוב-ברקוביץ'? מדוע הביקורת אינה לגופו של עניין אלא לגופה של ח"כית? מאוד פשוט: כי היא אשה, ושאר העבריינים שיצאו נקיים מכל פשעיהם הפוליטיים, התקשורתיים והאישיים כלפי נשים היו גברים. כל המעגלים הפסבדו נאורים שמצקצקים בלשונם או שולחים מכתב מנומס מדי כשמדובר בגבר בעל עיוורון וטיפשות מגדריים, שלפו כעת את כל התותחים כדי למגר את שמאלוב-ברקוביץ', שזוהתה על-ידם באופן אינטואיטיבי כמטרה רכה. מסתבר, שאין שום תודעה פמיניסטית או הומאניסטית, שחזקה מהחינוך הפטריארכלי שקיבלו בעליה.

רק שלא תטעו בכוונתי: יוליה שמאלוב-ברקוביץ' אינה ראויה להיות ח"כ, למרות שהיא בהחלט ראויה לעם שבחר אותה. חשבתי כך קודם לתקרית המשונה הזו, בה חברו ח"כ דלוחה לארגון שמושתת על שנאת נשים, ויצרו יחד את הבלון התקשורתי, ואני חושבת כך עכשיו. הנזיפה של לבני בשמאלוב-ברקוביץ' הייתה במקומה, אבל לא האירוע הזה הוא הסיבה לפטר אותה. להיפך. האירוע הזה הוא סיבה מצוינת לפטר את כל שונאי הנשים והגברים האלימים שקדמו לה, ושהכשירו את הקרקע לקיומן של נשים כמוה, ולהיצמד אליה על מנת להעניק לה חינוך תודעתי אלמנטארי החשוב לכל אשה בישראל.

אני מכירה את התופעה הזו מקדמת דנא. היא מאפיינת את השמאל הפמיניסטי בישראל באופן שמרוקן אותו מרבים מתכניו. אך לאחרונה, בסוגיית הסתרת ההטרדות המיניות בהפגנות השמאל, הסתבר שכל הגברים שכתבו גינוי בנושא יצאו נקיים. רק שתי נשים (אני ביניהן – גילוי נאות) חטפו את כל האש ואת התגובה המאוד אלימה מצד השמאל, פעילי זכויות אדם והחוגים הפמיניסטים (אפילו כאן, בהעוקץ).  יוצא מכך, שהשטח העיוור במראה המגדרית של שמאלוב-ברקוביץ' אינו בודד – יש שטח עיוור ממנו וגדול וחמור ממנו אצל כל מי שדורשים את פיטוריה.

רק בלוגרית אלמונית אחת מדה מרקר המתכנה נטשה (שם הפסבדונים של הפמיניסטית הרדיקלית ליאן רם), בלטה מתוך עשרות אלפי טפטופי הגזענות המגדרית הסמויה נגד שמאלוב,  שעניינם למצוא את השעירה לעזאזל שמוציאה את התוקפים נאורים יותר בעיני עצמם, ואמרה את ההיפך: "את הפוסט הזה אני מקדישה למאבק על זכותה להמשיך ולכהן בתפקידה". נטשה ניתחה מצוין את התופעה מהיבטיה המגדריים, לא ארחיב על הסבריה. ממליצה לקרוא. מה שחשוב לזכור הוא שנאורות ותודעה פמיניסטית-הומאניסטית אינה תמונה פשוטה בשחור לבן, אלא תמונה צבעונית מורכבת, בה לעיתים עלינו להגן גם על מי שפוגע בנו.

במידה רבה, הסיפור הזה שעשע אותי. שעשוע שהוא בבחינת "אם זה לא היה הטיפש שלי הייתי צוחקת" (תרגום חופשי מיידיש). למקרא ההתכתבויות בתפוצה הפמיניסטית חדורת החשיבות העצמית ונטולת ההומור העצמי או תחושות החמלה כלפי נשים שעדיין לא עברו משלב הטמעת הדיכוי לשלב המודעות, עלה בי הדחף המיידי להזמין מערכון מארץ נהדרת, או אפילו לאחד מחדש לשם כך את חבורת החמישייה הקאמרית. כי אחרי שסיימו להכביר הרבה מדי מילים על מחאות דרמטיות נגד האח הגדול, עברה התפוצה לדרישת פיטוריה של חברת הכנסת חסרת המשמעות הזו. ככה זה כשמתעסקים בדברים החשובים באמת. להטרדות המיניות בהפגנות או לתפקידו של חיים רמון כיו"ר קדימה – שלום. העיקר שמצאנו את האשמה.

ויוליה שמאלוב-ברקוביץ'? היא בחייה לא חלמה על השפעה בסדר גודל כזה על החברה הישראלית. היא מן הסתם לא פיללה שתצליח להוציא מעורם ולהפעיל כל כך הרבה ארגונים וגופי תקשורת. כל אלו יצרו יחד את רגעיה הגדולים של חברת הכנסת, ממש כאילו היתה שאנס גארדינר של כנסת ישראל – האידיוט שאמר את הדבר הנכון, שהפך אותו דה-פאקטו למנהיג משפיע.

הכותבת היא בעלת הבלוג האישי הוא הפוליטי, סייבר-אקטיביסטית ופמיניסטית.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יורם שורק

    איזה כיף לנהל מאבק הרואי שסיכויי הנצחון בו 100% בדיוק. חנה בית הלחמי נאבקת על מקום עבודתה של ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' ואני מסכים שגם אם הכנסת איבדה את ההשפעה הממשית שלה היא עדיין מקום עבודה חלומי שכ90% הנהנים ממנו הם גברים וחשוב שיהיו עוד נשים בכנסת. הבעיה היא שבניגוד לעובדות קבלן למשל אי אפשר לפטר חבר כנסת. נקודה. תלוש המשכורת הבא מובטח ליוליה שמאלוב – ברקוביץ' וגם זה שאחריו.
    למה לנהל מאבק למען נשים שמקום עבודתן אינו בטוח ולהסתכן בכשלון? בואו נצא כולנו להפגין על זכותה של שרי אריסון לקנות בסופרמרקט ועל זכותם של בני משפחות עופר ותשובה להתעטש.
    אבל עוד משפט אחד מעורר תמיהה "מופנית כל האש מצדם של פוליטיקאים, עיתונות, פמיניסטיות והציבור הרחב דווקא לשמאלוב-ברקוביץ'?"
    כל האש?? הציבור הרחב?? כל מה שהופנה נגד הח"כית היו קומץ טורים ומאמרים שנקראים על ידי אותה "חצי מעברה" לא מספיק "אש" כדי לחמם נקניקיה. רוב "הציבור הרחב" לא ממע על הנאום ומהטוקבקים נראה שהרבה ממי שקראו דוקא תמכו.

  2. עמית כהן

    "אם לא המשפיע שבהם, שכן הכנסת משקפת את העם" "יוליה שמאלוב-ברקוביץ' אינה ראויה להיות ח"כ, למרות שהיא בהחלט ראויה לעם שבחר אותה. "

    אני מקווה שברור לך שאותו עם מורכב ממחצית נשים שעל זכויותיהן את כביכול מנסה להגן?

  3. דרור בל"ד

    כך התחילה חנה בית הלחמי את מאמרה אליה הפנתה הכותבת ממאמר זה: "עצם קיומה של הסדנא מצביע על כך שהטרדות מיניות הן תופעה רווחת בהפגנות השמאל (תזכורת, למי ששכחו: פעילי שייך ג’ראח בחרו לא להתמודד איתה, כי המאבק בכיבוש חשוב יותר, וקראו למפגינות "להתלבש צנוע")".

    אפשר להמשיך ולחפש במאמריה השונים כדי לנסות ולהעריך את הנזק העצום אותו גורמת בית הלחמי הן למאבק הפמיניסטי (למשל: העמדה הנחרצת להכריח את נפגעות התקיפה המינית להתלונן והתעלמות מסכנת חיים או אובדן שפיות כתוצאה מכך) והן למאבק הפלסטיני אליו מצטרפים יהודים (ראו מאמר התגובה של אילת מעוז ותגובתה של סמדר לביא, אתר זה, להבלים אותם מייחצנת בית הלחמי).

    אם עד עכשיו, כתגובה צפוייה לתמיהה על מניעיה, התגנב בין היתר החשד למניעים זרים או לסתם קשיים בהסקת מסקנות אשר אחרות, נבונות ממנה, היו מסיקות ללא כל קושי, מאמר זה מצביע על כך שהשקפותיה של בית הלחמי נובעות מאי היכולת להכיל את מצב הזהות המורכב, בה הזהות היינה גם קורבן וגם מקרבן. שוב היא הופכת את המושגים הנ"ל, כשהיא שואלת מדוע הביקורת אינה לגופו של עניין אלא לגופה של ח"כית. היא כמובן גם עונה: מאוד פשוט: כי היא אשה, ושאר העבריינים שיצאו נקיים מכל פשעיהם הפוליטיים, התקשורתיים והאישיים כלפי נשים היו גברים .

    היא גם מקדימה תרופה לביקורת: "מה שחשוב לזכור הוא שנאורות ותודעה פמיניסטית-הומאניסטית אינה תמונה פשוטה בשחור לבן, אלא תמונה צבעונית מורכבת, בה לעיתים עלינו להגן גם על מי שפוגע בנו".

    אין ספק כי ציפי לבני (קרבן בעצמה- כאישה, אך אחראית על הטבח בעזה ועל פשעי המלחמה) ראוייה לביקורת על שמינתה אותה – את הקורבן, את האישה, ולאלה שהכשירו את הקרקע לקיומן של נשים כמוה. אין בזה ולא כלום כדי להמנע מלבקר גם את חה"כ עצמה, ודווקא בגלל שהיא אישה, על הדברים שאמרה ושגרמו לנזק תודעתי כה גדול (ואולי לא כה גדול – אך מספיק גדול כדי שבית הלחמי תטרח ותכתוב עליו מאמר).

    כאשר העולם כולו זעק על פשעי המלחמה בעזה, הגיבו הציונים בבוז ובביטול לטענותיהם. כאשר ארגוני זכויות אדם יהודים-ישראלים זעקו ותרמו את חלקם הנכבד לוועדת החקירה הבינ"ל, נזכרו הציונים לציין את הנזק הבלתי מידתי שגרמו ארגונים אלה לתדמיתה של ישראל בעולם, דווקא משום שהדוברים הם יהודים-ישראלים. כך היה גם עם עדויות החיילים שקיבץ ארגון שוברי שתיקה. האם בית הלחמי באמת לא מבינה את המשמעות כי לגיטימיות לשוביניזם הנשמעת דווקא מפי אישה – ח"כ אשר אמורה להוביל, ולא להגרר – נזקו גדול יותר מאשר אילו נשמע מפיו של גבר?

  4. ירדנה אלון

    את נהיית פמיניסטית, וזה כפראפרזה על המשפט המפורסם של סימון דה בובואר
    "את לא נולדת אישה, את נהיית אישה".
    זה שמישהי היא אישה, עדיין לא הופך אותה לפמיניסטית.
    נשים רבות הפנימו את הפאטריאכליות,בעיקר אם הן באות מתרבות פאטריארכלית,
    היהדות היא תרבות פאטריארכלית,ונשים רבות מפנימות את התרבות שאליה הן נולדו ובה הן גדלו וצמחו,את רוח הדברים שאומרת יוליה שמאלוב,ניתן לשמוע גם בבני ברק,ובמאה שערים ובעוד קהילות מסורתיות מאוד ודתיות מאוד בעיקר אם הן קהילות סגורות שלא נותנות למשבי הרוח האוניברסאליים לחדור לתוכן והן מתבצרות בתוך רעיונות שהיו מכוערים מאוד לפני אלפי שנים בעת שנוצרו ונשמרו כאילו קפא הזמן עד ימנו אלה.
    יוליה שמאלוב נולדה וגדלה באוזבקיסטאן,האוזבקים הם חברה מסורתית פאטריארכלית,בה מעמדה של האישה נחות משל הגבר אלה הם הערכים שעליהם היא גדלה אותם היא הפנימה מתוך הצורך להיות חלק מהקהילה שלה.
    זה לא סיבה ולא תרוץ להיות אנטי פמיניסטית מפני שבעלותה ארצה היא נחשפה ללא ספק גם לרעיונות פמיניסטיים.
    אבל היא בחרה באלטרנטיבה הפאטריארכלית.
    היא לא היחידה כאמור,דבריה לא הפתיעו אותי.
    כמובן שמנקודת מבטי המאוד סובייקטיבית לא הייתי רוצה לראות אנשים כמוה בכנסת ישראל,וזה באמת לא משנה לי אם זה גבר או אישה,מאי נפקא מינא?אם זה גבר או אישה,מה שחשוב זה הרעיון ,ומי מממש אותו,למי יש את כוח ההשפעה.
    וכל ח"כ שמחזיק ברעיונות דוגמת הרעיונות שמביעה ילויה שמאלוב,ויש לו את הכוח להשפיע על מהלך חייהם של אזרחים בשל רעיונות פאטריארכליים הוא יריב אידאולוגי מבחינתי
    אבל בקדימה יש לא מעט גברים שמחזיקים ברעיונות האלה
    אני למשל לא שכחתי לח"כ שיטרית את אותן אמירות בדיוק על החד הוריות כשביבי היה ראש ממשלה או שר אוצר וקיצץ בתקציבי הרווחה וגרם לויקי כנאפו לצאת לצעדה הארוכ ה שלה, את אותו רעיון בדיוק את אותה אמירה על החד הוריות שיטרית אמר בזמנו על כן לא ייפלא הדבר בעיני ששניהם נמצאים היום באותה מפלגה
    אבל ציפי לבני,לא תסלק לא את שיטרית ולא את שמואלוב מן המפלגה שלה היא צריכה אותם
    מה שמעניין הוא שבזמנו כששיטרית אמר את הדברים האלה,לא לבני ולא לבנת יצאו כנגדו,והטיפו לו מוסר
    אבל כששמואלוב אומרת את זה פתאום לבני מטיפה לה מוסר
    אז אולי צריך לשאול גם את לבני למה כשגבר אומר את זה היא לא יוצאת חוצץ נגדו ,אבל כשאישה אומרת בדיוק את אותם דברים היא מתנערת ממנה
    והנה עוד דוגמא לכך שפאטריארכליות היא לא עניין של ביולוגיה,היא עניין של תפישת עולם
    ובתפישת העולם הזו צריך להאבק,ולא משנה כלל מי מחזיק בה.

  5. חנה בית הלחמי

    יורם, אני לא שייכת לאסכולת הפמיניזם המרקסיסטי כך שככל שאני אמפטית לעמדתך – היא אינה מייצגת אותי ואינה מדברת אלי לעניין זה.

    עמית – משנותיי ברשת למדתי דבר אחד קטן וחשוב: השנאה היא תמיד בעיני מי שמזהה אותה בכתבי האחר/ת.

    דרור – נסה לתמצת את הכל לשורה או שתיים ואוכל להתייחס, אם אבחר להתייחס.

    ירדנה – כפי שציינתי, תמונה צבעונית מורכבת. ההתמקדות בקדימה, אגב, מעבירה את הדיון למישור פוליטי-מפלגתי שאינו רלוונטי לנושא הזה. המיזוגניה חוצת זרמים וגבולות ומיוצגת ע"י גברים משמאל לימין, וכנ'ל הנשים המדוכאות.

  6. כרמלי יחיאל

    אני גאה להיות חבר קדימה אם יוליה מיצגת אותי,הבוקר צפיתי בערוץ 2 וכל כך נהנתי לראות איך יוליה מורידה לקרשים את המראינות שעשו הכל כדי להכשיל אותה.
    כל מילה זהב מה אינכם ראוים איך הורסים משפחות ,פוגעים בילדים ,איך הפכו הגירושים לספורט לאומי .וחד הוריות לאידיאל.עם ישראל אל יכול להרשות לעצמו להמשיך בדרך הזאת. חזק ואמץ יוליה !!

  7. טלי

    לבקר אותה יותר על דבריה בגלל שהיא אישה, כמו שהזדעזעתי מהתבטאויות המשטרה על דרישות הכבאים ב2009 דווקא בגלל שהם גוף דומה שאני מצפה ממנו להפגין סולידריות ככה אני מזדזעת
    ממנה כי אני מצפה ממנה ליותר,
    על פי השתקפתך למה שבבחירות הבאות לא אצביע לביבי שוב? ככה אוכל להיצמד אליו על מנת להעניק לו חינוך תודעתי אלמנטרי החשוב לכל בן אנוש

  8. אלבר

    אני חושב שהתגובה החזקה נגד שמאלוב-ברקוביץ' נובעת מהבוטות של דבריה. אני חושב שהיא מרגישה בנוח להיות בוטה, ולפיכך חוטפת מקלחת צוננים, כי היא אישה, וזה בעיניה נותן לה רשיון לבקר נשים בכלל ופמיניסטיות בפרט, ואילו גברים שוביניסטים לרוב, כמו שציינת, יותר נזהרים בדבריהם.

  9. נתן

    יותר פשוט אם היית כותב : "סוף סוף אישה שיודעת את מקומה"…..

  10. חנה בית הלחמי

    לצפות "דווקא מנשים" זה סוג של שיפוטיות מאוד בעייתית כי זה לא נותן לנשים שום צ'אנס לפתח מודעות פמיניסטית – שכן הן עסוקות בלהתנצל על מה שהן או להדוף את הביקורת או להתמודד אתה רגשית, במקום להפנים את המסרים. אין שום הבדל בין גבר שמדכא אשה כי היא אשה לבין אישה שמצפה מאשה רק כי היא אשה – הראשון אגרסיב, השני פאסיב-אגרסיב, שניהם אלימים חברתית בעיני באותה מידה.

    אלבר – דבריה מתונים לעומת כמה פראזות של ח"כים, שלא לדבר על מעשים בוטים לאורך השנים. המקרה די ממחיש כמה נשים חשופות ונטולות רשת ביטחון, לכשמשווים אותה למה שעבר על אותם גברים בגין דבריהם/מעשיהם עד שמוצה עם חלקם הדין ומה מידת השתקמותם לאחר מכן (ע"ע רמון).

    נתן – הערה נאה 🙂

  11. אביב

    אחת מהתיאורטקניות הפמיניסטיות הבולטות, פסיכולוגית ומרצה למשפטים, בראיון שנערך עמה בביקור בישראל לפני מספר שנים:
    "למי יש אינטרס בפיצול הנשים? לא לנשים לדעתי. העובדה שנשים הן אלה שמנהיגות את הפיצול בין נשים נובעת במידה רבה מן העובדה שזה מה שאנחנו לומדות לעשות כבר כנערות צעירות, במסגרת תהליך החניכה שלנו אל תוך הפטריארכליות: להניח לאבותינו רבי-העוצמה לנפשם, ולתקוף זו את זו. זה מה שנערות מתבגרות עושות בבית הספר: הן אינן תוקפות את הנערים, אלא זו את זו. אני קוראת את הפמיניסטיות שמצטטות את לאקאן, פוקו, דרידה או בארת, אני מתבוננת בעבודתן, ולא רואה שום עניין, ולו הקלוש ביותר, בשאלות של מגדר. והן אלה שנחשבות לפמיניסטיות המובילות. בעצם, "משטרת הנשים הטובות" של היום ממשטרות את יתר הנשים כמו כלבי-רועים שמחזירים את הפמיניסטיות התועות אל העדר."
    (מתוך הבלוג של צבי טריגר)
    אני מסכים עם הדברים, אבל נדמה לי, חנה, שהבעיה העיקרית עם דבריה של הח"כית הנכבדה היא שהם משמשים נשק נפלא בידיהם של שוביניסטים ומיזוגנים מצויים בבחינת "אם אישה אומרת את זה אז זה בטח נכון, ומה אתם בכלל רוצים מאיתנו?". ולכן יש בכל זאת חשיבות רבה לתקוף את תוכן הדברים ולגנות אותם, גם אם המחיר הוא "התנפלות" על האישה שאמרה אותם (בכל זאת יש לה אחריות מסוימת, לא?).