• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

לשון הרע והומואים אמיתיים

בית המשפט מוטרד במיוחד מפרסומים מהם עשוי להשתמע שאדם אינו סטרייט. ניתוח פסק דין שניתן בעקבות תצלום שהופיע ב"טיים-אאוט"

השבועון "טיים-אאוט" פירסם לפני כשנתיים כתבה אודות ליין מסיבות שמזוהה עם ה"קהילה" ההומואית, ולצד הכתבה הופיעה בטעות תמונה שצולמה במסיבה אחרת. משנודע לשבועון על הטעות פרסם הבהרה והתנצלות. שלושה גברים שהופיעו בתמונה הגישו תביעה נגד השבועון, ובתביעתם טענו שפרסום התמונה יש בו משום הוצאת לשון הרע ופגיעה בפרטיותם. בשבוע שעבר נתקבלה התביעה על-ידי השופטת אביגיל כהן מבית משפט השלום בתל אביב, ונפסקו להם פיצויים בסך 45,000 שקל מבלי שהוכיחו שנגרם להם נזק. אגב, כבר לפני ארבע שנים, בשעה שדנה בתביעה דומה, קבעה השופטת כהן שפרסום תמונת אדם בעיתון במדור שפונה להומואים וללסביות מהווה לשון הרע.

בפסק הדין החדש נקבעו קביעות רבות שלא כולן מתיישבות זו עם זו, ונפלו בו מספר אי-דיוקים. קצרה היריעה מלהקיף את כל אלה, אך קביעה אחת הנמצאת בלב פסק-הדין מעוררת תהיה. לדברי השופטת כהן, פסק-דינה אינו קושר בין הומוסקסואליות לבושה, אלא פשוט קובע את הקביעה הכללית הבאה: שיבוץ תמונתו של אדם ללא הסכמתו בכתבה על נושא שאינו קשור אליו – מבזה ומשפיל אותו ולפיכך מהווה לשון הרע כלפיו. לכן, לטענתה, ייחוס נטיות מיניות "שגויות" לאדם מבזה ומשפיל אותו, בין אם נטיותיו ה"אמיתיות" הטרוסקסואליות או הומוסקסואליות. השופטת אף מביאה כדוגמה פרסומים שאינם קשורים לנטיות מיניות, ושלטענתה גם הם ייחשבו ללשון הרע, כגון פרסום תמונה שצולמה בהפגנה אחת לצד כתבה המתייחסת להפגנה או עצרת אחרת.

אך האמנם כל פרסום שגוי של תמונה לצד כתבה בנושא אחר יוגדר כמשפיל וכלשון הרע? נאמץ את הדוגמה שמובאת בפסק-הדין, ונניח שאדם אכן משתתף בהפגנה. נאמר – בהפגנה בעד העלאת שכר המינימום. ואז, בטעות, מתפרסמת תמונה מההפגנה בכתבה על עצרת שונה לחלוטין, למשל עצרת למאבק באלימות נגד נשים. האם יקבל בית-המשפט תביעת לשון הרע בגין פרסום כזה, והאם יפסוק פיצויים בסך עשרות-אלפי שקלים? ספק רב. לעומת זאת, כיצד יגיב בית-המשפט אם התמונה תפורסם לצד כתבה על מצעד הגאווה? סיכויי ההצלחה של תביעה בגין פרסום שכזה עשויים להיות גבוהים יותר.

gay? fine by me. photo: indoloony, cc by-nd-nc

מדוע, אם כן, מתגייס בית-המשפט להגן דווקא על "אמיתותה" של הזהות המינית? מדוע לא יגן באותה המידה על ההבחנה בין התומכים בהעלאת שכר המינימום לבין הנאבקים באלימות בנשים? ככל הנראה, יש משהו שמטריד במיוחד את בית-המשפט בפרסום שממנו עשוי להשתמע שאדם אינו סטרייט. ייתכן שזהו חשש מכך שניוותר בספק לגבי נטיותיהם המיניות של אנשים ושלא נצליח עוד לדעת מי "באמת" סטרייט. ואפשר שחשש זה כופה את בית המשפט לשמר, לאו דווקא במודע, הבחנות חדות בין מי ש"באמת" הומו לבין מי שרק זוהה ככזה בטעות.

נוסיף לכך את העובדה שהביטוי הנייטרלי-לכאורה "ייחוס נטיות מיניות שגויות" הוא למעשה שם מכובס ל"תיוג כהומו או כלסבית", שהרי בין התביעות הרבות שהתייחסו ל"נטיות מיניות שגויות" מעולם לא הוגשה תביעה בגין תיוג כסטרייט. אם כן, נראה שבתי-המשפט חותרים לבצר את גבולותיה של ההטרוסקסואליות ולשמר את מעמדה כנורמה החברתית.

יחד עם זאת, העובדה שמגיעות לבתי-המשפט תביעות רבות של מי שתויגו כהומואים או כלסביות מלמדת שהתיוג כהומו או כלסבית מצליח לערער בקלות רבה את הזהות ההטרוסקסואלית. ערעור הזהות הזו כנראה כה מהותי, עד כדי כך שאותם תובעים פונים לבית-המשפט כדי שיאשרר את זהותם המינית ה"אמיתית", הסטרייטית. אם כן, התביעות הללו לא רק מצביעות על ניסיון לבצר את גבולות ההטרוסקסואליות, אלא גם חושפות את משבר ההטרוסקסואליות: את עובדת היותה של הזהות ההטרוסקסואלית בלתי-יציבה, שברירית וחשופה לסימני שאלה.

הכותב הוא דוקטורנט למשפטים בלונדון סקול אוף אקונומיקס. לאחרונה התפרסם מחקרו על הבניית זהויות מיניות בדיני לשון הרע

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שרלוק

    כי אין במאמר אפילו אזכור של איך עובד חוק איסור לשון הרע בישראל. אפשר לחלוק על הרציונל הנזיקי, אבל הייתי מצפה שלפחות תהיה התמודדות מסוימת.
    הרי פיצויים על לשון הרע ניתנים כדי לפצות על נזק. את הנזק קובעים בצורה סובייקטיבית- זה לא מעניין מה השופט חושב או מה חושבים בתל-אביב או בשאר הארץ. אם הפרסום הזיק, אז יש לפצות.
    אני הייתי תובע פיצויים אם היו מפרסמים תמונה שלי בהפגנה של "אם תרצו". זה בעיני לשון הרע, זה מבזה אותי ומשפיל אותי, למרות שרוב האנשים במדינה יגידו שאלה שטויות ושלהשתייך ל"אם תרצו" זה לא מבזה ומשפיל.
    זה מעציב אותי מאוד שיש אנשים שנעלבים מזה שאומרים שהם הומואים. ליתר דיוק- זה מעליב אותי, כהומו, שאנשים נעלבים מזה שאומרים עליהם שהם הומואים. אבל אם נגרם להם נזק, צריך לפצות עליו. את הטיפול החינוכי צריך להשאיר מחוץ לדין האזרחי.

  2. יואב

    בנוסף לדבריו של שרלוק, הנסיון להציג כאילו כל מה שהיה בכתבה הוא שיוך התובעים ל"קהילה" חוטא לאמת ועושה רושם שנמנע במכוון מלהציג את התמונה כולה.

    הנה פסקה 8 מתוך פסק הדין:
    …התובעים לא ניסו לטעון ולא טענו, כי יש דבר מה פסול בהשתייכות לקהילה ההומו – לסבית ולא טענו כי השתייכות לקהילה מהווה "אות קלון".

    כל רצונם הוא, שלא להשתייך, בניגוד לרצונם, לאירוע שאין לו כל קשר אליהם ושלא מתאים לאורח חייהם ולסגנון הבילוי שלהם.

    על מנת להבהיר, מדוע בכתבה מתואר הווי / אורח חיים שהתובעים לא רוצים להיות משויכים אליו, אפנה לגוף הכתבות שפורסמו במדור.

    כך למשל, פורסם באותו עמוד במגזין, אשר רואה עצמו, כמייצג את הקידמה והליברליות, במאמר שכותרתו: "הלסביון העליון", כדלקמן:

    "אם פעם הומואים נחשבו לספקי הפאן והבלגאן בעוד אחיותיהן הלסביות סובלות משיממון… המהפך התדמיתי שעברו הלסביות התל אביביות העיף מהחלון סטריאוטיפים של בילוי ערב בתה עם מרווה וסריגה והכניס במקומו צ'ייסרים, שורות ואורגיות פרועות".

    כלומר – הכתב (ולא התובעים) יוצר קשר סטריאוטיפי בין חברי הקהילה לבין אלכוהול, סמים ואורגיות.

    כמו כן, כאשר מראיין הכתב את דורון (צד ג') הוא שואל בעצמו: "הקהילה ההומואית מזוהה מאוד עם סמים וסקס. אתה מסכים לזיהוי הזה?" ודורון משיב, שלא כל חברי הקהילה כאלה.

    נושא הכתבה אינו מתייחס להיותם של חברי הקהילה נושאי תפקידים ציבוריים, תפקידים בטחוניים ואנשי רוח, כפי שרוצה ב"כ הנתבעים ובצדק, בסיכומיו, לטעון באשר להתייחסות החברה הישראלית כלפי אנשים המשתייכים לקהילה ההומו-לסבית, אלא מדובר במדור אשר יוצר שיוך סטראוטיפי מובהק בין חברי הקהילה ובין מתירנות מינית, אלכוהול וסמים.

    אולי הנתבעים ובא כוחם סבורים, כי בשם הקידמה והליברליות צריכים התובעים להסכים להיות משוייכים למסיבה ובילוי שאינו תואם את אורח חייהם, אולם, כשם שהנתבעים מבקשים לאפשר ולשמר את זכויות הפרט ואת זכותו של כל אדם לחיות בגלוי ובגאון תהא נטייתו המינית, אשר תהא, כך הנתבעים צריכים לאפשר גם לכל אחד (הטרוסקסואל והומוסקסואל כאחד), אשר אין לו קשר לאורח חיים בלייני, ולהווי של "סמים וסקס" (כפי שהגדיר כתב המגזין את אורח החיים של הקהילה בשאלתו בכתבה, הגם שאינני מסכימה באופן אישי לשיוך הזה שייצר הכתב עצמו), שלא להיות מזוהה עם אירוע / הווי שאין לו כל שייכות אליו.

    מדובר בכתבה אשר מתייחסת לאורח חיים בלייני ומתירני, שאף חלק נכבד מחברי הקהילה אינם מזדהים עימו.

    דומני אף, שחלק לא מבוטל מחברי הקהילה לא ישללו סיטואציה שבה הם יבלו בבתיהם "ערב בתה עם מרווה וסריגה" (כמצוטט במדור) ויעדיפו זאת על פני "צ'ייסרים, שורות ואורגיות פרועות" (כמצוטט במדור).

  3. הדי

    לשרלוק:

    הרשימה הקצרה שכאן אכן מתמקדת בהיבט נקודתי מאוד של הסוגיה. תוכל למצוא ניתוח של חוק איסור לשון הרע במאמר מפורט יותר שלי, שהקישור אליו מופיע בתחתית העמוד. בכל מקרה, לא ממש דייקת כשקבעת ש"פיצויים על לשון הרע ניתנים כדי לפצות על נזק". האמת היא שלפי חוק איסור לשון הרע, ניתן לקבל פיצויים עד לגובה של 100,000 שקל ללא הוכחת נזק כלשהו (להסבר ראה עמוד 29 במאמר הנ"ל). ואכן, גם בפסק-הדין שניתן בשבוע שעבר, התובעים קיבלו פיצויים מבלי שנזדקקו להוכיח שנגרם להם נזק ממשי. אם כן נשאלת השאלה לאיזה נזק בדיוק אתה מתכוון? אם הנזק היחיד שאליו כיוונת הוא העלבון שחשו התובעים, אזי נשאלת השאלה האם תפקידו של המשפט לפצות על עלבון? הרי אנשים שונים נעלבים מדברים שונים, וברור שבמקרים רבים עלבונות אינם מזכים בפיצויים כספיים. ומכאן עולה השאלה, שעומדת במוקד הרשימה הנוכחית, מה יש בו ב"עלבון" ההומואי שדווקא הוא מוביל את בית-המשפט לפסוק פיצויים (ללא הוכחת נזק…).

    בנוסף לכך, כפי שמוסבר במאמר הנ"ל (בעיקר בעמוד 42), יש דרכים משפטיות מגוונות שעל בסיסן יכול בית-משפט לקבוע שהתיוג כ"הומו" אינו לשון הרע. בין השאר, בית-המשפט יכול לקבוע ששיקולי מדיניות משפטית מחייבים אותו להכיר בכך שזיהוי כהומו אינו עלבון (בין אם הזיהוי הזה "אמיתי" ובין אם הוא "שגוי") – כפי שאכן נפסק בעבר ביחס לתיוגים אחרים. לחלופין אפשר לקבוע שתיוג כזה הוא "מעשה של מה בכך", שאינו מקים עילת תביעה בגין לשון הרע.

    ליואב:

    בתגובתך אתה מסתמך אך ורק על פסק-הדין, אשר לוקה בכמה אי-דיוקים (כפי שציינתי ברשימתי). ראשית, ציטטת פיסקה מתוך פסק-הדין שלפיה "התובעים לא ניסו לטעון ולא טענו, כי יש דבר מה פסול בהשתייכות לקהילה ההומו-לסבית". די קל להפריך את הקביעה הזו, על-ידי מבט בכתב התביעה של התובעים. שם, טענו התובעים בין השאר שהם "עוסקים ומתנהלים בקרב אוכלוסיות שמרניות אשר אינן רואות בעין יפה התרועעות במערכי מסיבות כאלה ואחרים, ולבטח לא במערכי מסיבות המזוהים עם הקהילה ההומו-לסבית". עוד נטען בכתב התביעה כי "עמיתים לעבודה, לקוחות ומכרים של התובעים זיהו אותם במגזין וקשרו אותם לסצינות מסיבות אלה ולקהילת ההומואים והלסביות, ובכך נגרמה לתובעים זילות המוניטין בקרב אותם אנשים".

    שנית, התיאור בפסק-הדין של הכתבה שהופיעה ב"טיים אאוט" הוא, לכל הפחות, חלקי, ואולי אף מעוות (אף אם לא במתכוון). מי שמעיין בכתבה המקורית שהתפרסמה ב"טיים אאוט" מקבל ממנה רושם ברור שמדובר במסיבה סולידית, שמיועדת לא רק להומואים אלא גם לסטרייטים ולנשים. המארגן של ליין המסיבות, שהתראיין בכתבה, אמר שם בין השאר את הדברים הבאים: "זה מקסים לדעתי שאפשר לחשוף אנשים לאמנות איכותית לא בגלריה, אלא בבר איכותי, עם מוזיקה שווה ואווירה טובה. … אנחנו רוצים לקבל את הקהל הרחב בזרועות פתוחות, ולא לעשות עוד ליין שבונה גטו לקהילה. לפיכך נשים, סטרייטים ושאר מיני ירקות מוזמנים ביותר."

    אז אם רוצים באמת לדייק ולהביא את התמונה המלאה, צריך להסתמך לא רק על פסק-הדין, אלא על מכלול המסמכים הרלוונטיים.

  4. יואב

    זה יפה שאתה מאשים אותי בחוסר דיוק, כשלא הבאת לינק לכתבה המקורית, ומסמכי בי-הדין אינם מצויים בידיי.

    אשר לענייננו. גם לפי הציטוט אותו הבאת, לא נראה לי התובעים טענו שיש משהו פסול בהיות האדם הומו, אלא רק שבקרב הקהילה שבה הם עובדים הדבר נתפס כשלילי. אלו שני דברים שונים לחלוטין. בנוסף, הציטוט מדגיש כי אינם רוצים להיות מזוהים עם ה*מסיבות* האלו של הקהילה.

    אשר למסיבות עצמן. יתכן שהכתבה לא הייתה חד-צדדית, אך בהתחשב בציטוטים שכן הובאו ממנה קל להבין מדוע יש אנשים שלא רצו להשתיית בילוי זו, האף שהיא לגיטימית. קשה לראות איך מתקבל הרושם הודאי שמדובר במסיבה סולידית.

    ואשר לפיצוי הסטטוטורי. כיצד ניתן להוכיח (לכמת) את גובהו של הנזק במקרה זה? קשה עד בלתי אפשרי. בדיוק למקרים אלו – על מנת שמעוול לא יוכל להתחמק מעוולה כאשר בלתי ניתן לכמת גובה הנזק – נועדו הפיצויים הסטטוטוריים (כך למשל במקרה של שליחת ספאם קיים פיצוי סטטוטורי, למרות שאין ספק שהנזק הכלכלי לאדם היחיד אינו רב, והדבר נועד על מנת להרתיע ולהפחית את התופעה). המקרה הזה נופל בגדר מקרים אלו.

    בית המשפט לא מפצה על כל עלבון, ונדמה לי שזה לא מה ששרלוק כתב. הוא כתב שהנזק על ביזוי והשפלה הוא עניין סובייקטיבי – כלומר תלוי נסיבות. אם אדם נפגע מזה שתמונתו הוצמדה לכתבה על הפגנת אם תרצו, בעוד הוא איש שמאל ידוע בסביבתו, הרי שהדבר מבזה אותו.

  5. טלי ק

    הדי היקר,
    עם כל הכבוד לרצינות הנושא של מאמרך, בחרת לעוות ולסלף את כוונת פסק הדין של מקרה "טיים-אאוט", בו קבעה השופטת כהן בבירור שהעילה להצדקת התובעים מגובה בייחוסם השגוי והמטעה אל *סגנון חיים ספציפי*, נוסף על הנטייה המינית שמשתייכת או לא משתייכת אליו. בתיק הנידון התובעים נקשרו בהתנהגות מופקרת שהועלתה על נס באותו גליון של המגזין הנתבע. לא מדובר כאן על שיוכם בטעות אל מסיבה של סגנון מוסיקלי אחר משהם משתייכים אליו, או אפילו של אגף פוליטי. האנלוגיה שבחרת להביא המתייחסת להבדל הזעיר לכאורה בין עצרת למאבק באלימות נגד נשים לבין הפגנה בעד העלאת שכר המינימום – חוטאת למהות של התיק אליו אתה מתייחס, אל מסקנותיו, ואל ההגיון הפשוט בבסיסו. שתי הפגנות חברתיות מוצדקות בעד מטרות שונות בתכלית, אינן בהכררח סותרות זו את זו מהותית, ובלתי סביר שמאן דהו יפגע משיוך כלשהו אליהן. לעומת זה, שיוך מטעה אל סגנון חיים מופקר מינית ומוסרית, הוא שיוך שיש בו מן הפוטנציאל הגבוה יותר לפגיעה. אז אנא נא להעמיד דברים על דיוקם, ולא להשתמש בתיק הנדון כאמתלה לשטוח את משנתך, חשובה ככל שתהיה, ואכן היא כזאת.

  6. מאור

    נניח ויוסי מרמת-גן, חבר לעבודה של א', אחד התובעים, קורא את הכתבה הנ"ל. הוא עשוי לחשוב שא' הומו, ופשוט נמצא בארון. גם אם א' ישים על הרכב שלו סטיקר "אוהב בנות" ויתחיל לספר על הבילויים שלו עם החברה שלו, יוסי עשוי להמשיך לחשוב שהוא מסתיר משהו. בלי לדון בנזק שנגרם כתוצאה מכך, ה-"שבריריות של הזהות (הציבורית) הההטרוסקסואלית" נובעת פשוט מכך שעבור חלק מבעליה היא כיסוי בלבד.

  7. הדי

    למאור: לטענתך, הטרוסקסואליות אינה אלא כיסוי לעתים רבות, ותיוג אדם כהומו יכול לעורר בקלות ספקות לגבי היותו סטרייט. האם זה לא בדיוק מחזק את הטענה שהזהות ההטרוסקסואלית שברירית וחשופה לסימני שאלה…?

    לטלי: לגבי טענתך בדבר עיוות הדברים – כפי שהסברתי ליואב בתגובתי הקודמת, בפסק-הדין נפלו אי-דיוקים מהותיים. אני מפנה אותך לקרוא את התגובה ההיא (וראי גם את תשובתי ליואב להלן).

    ליואב: כדי לאפשר לך להתרשם בעצמך מהכתבה המקורית ב"טיים אאוט", ומהאופן שבו היא מציגה את ליין המסיבות כסולידי וכפתוח לכלל הציבור, הנה הטקסט במלואו:

    "ליין הומואים חדש בעיר תמיד מעורר איזשהו דיבור, אבל כשמאחורי המיזם עומדים המלצרים החתיכים של אורנה ואלה וכשהלוקיישן הנבחר הוא הלופט המפונפן של האפרטמנט, היה אפשר לנחש שהפעם מדובר במשהו יוצא דופן. יריית הפתיחה של ליין המסיבות החדש של אייל, יהונתן, דורון ורוני, המלצרים של אורנה ואלה, נורתה ברביעי לפני כשבועיים כשהחבורה השיקה את ה'Fag Hag'. המקום, לאונג' בר אופנתי, מספק רקע הולם לקהל המבוגר יותר, שמגיע בעקבות ההבטחה להניח את הסליזיות בצד לטובת בילוי קצת יותר סולידי ותרבותי.

    'אחת המטרות ששמנו לעצמנו', אומר דורון, 'היא לקרב את האמנות והתרבות לקהילה. מי אמר שאי אפשר לחבר בין חיי הלילה והאלכוהול, לאמנות ותרבות?'

    (שאלה) הקהילה ההומואית מזוהה מאוד עם סמים וסקס. אתה מסכים לזיהוי הזה?
    (תשובה) 'אני לא מסכים. לא כל חברי הקהילה מזדיינים בשירותים או עושים סמים על הבוקר. יש אנשי תרבות בקהילה, ואם יש לנו את המקום לפרגן להם אז למה לא? זה מקסים לדעתי שאפשר לחשוף אנשים לאמנות איכותית לא בגלריה, אלא בבר איכותי, עם מוזיקה שווה ואווירה טובה'.

    (שאלה) מה לדעתך מייחד אתכם משאר הליינים הגאים שפועלים כיום בתל אביב?
    (תשובה) 'אני חושב שאפשר לראות בבירור שאנחנו בעד אינטגרציה עם כלל הקהל התל אביבי, ולא בהבדלה הברורה שיש בשאר הליינים. אנחנו רוצים לקבל את הקהל הרחב בזרועות פתוחות, ולא לעשות עוד ליין שבונה גטו לקהילה. לפיכך נשים, סטרייטים ושאר מיני ירקות מוזמנים ביותר'.

    (שאלה) ובכל זאת, מה ההבדל בין ה'Fag Hag' ל'נוטוריוס גיי' בלימה לימה, למשל?
    (תשובה) 'הלימה לימה הוא מקום בילוי נטו, ואין בו ערך מוסף. אצלנו יש אירועי תרבות. חוץ מזה, הלימה לימה זה לא ממש בר, אלא פיק אפ בר. לנו יש את אחד הברים הטובים בעיר, בר קלאסי עם אופציה להפוך למועדון אינטימי בערב'.

    שלושה ערבים מוצלחים כבר הריצו הבנים. ועכשיו הערה ליחצנים: למרות כל ההכרזות, ערב גאה חייב להכיל כמות גדולה יותר של הומואים. קהל של סטרייטים שהם גיי פרנדלי וחבורה גדולה של פאג-האגיות זה נחמד, אבל קהל היעד חייב להתחדד. הגייז שכן הגיעו בחרו להתרכז דווקא בכניסה למקום, ולסרוק את כל הבאים. אבל אל דאגה. עם הבאז שהליין בונה בעיר, כבר בשבוע הבא הקהילה תהיה שם בהרכב מלא."

  8. יואב

    מצטער, אבל כפי שכתבה טלי, נדמה שאתה מתעקש לסלף את פסק הדין על מנת לשטוח את משנתך.

    ראה הדי, השופטת קבעה קביעה עובדתית, והיא שנוצר קישור בין תמונתם לבין סגנון חיים מסויים, שתואר במסגרת אותו מדור בהרחבה. ניתן לבקר זאת, אך קשה לקחת ברצינות ביקורת על הקביעות העובדתיות אשר מתעלמת מן הציטוטים המובאים בפסק הדין, ומביאים תחתם רק את הציטוט הנוח לנתבעים.

    זאת ועוד. במאמרך כאן באתר לא עשית כל נסיון לתקוף את קביעתה העובדתית של השופטתׁ(למעט אמירה כללית, שנפלו אי דיוקים), אלא רק לאחר שהנושא הועלה על ידי (ועד אז ניתן היה לחשוב שהמצב העובדתי אותו קבעה השופטת הוא כפי שאתה טוען שהוא), וטענת שהפיצויים ניתנו אך ורק בגלל שהתובעים הוצגו כהומואים, ואת הטענה הזו ביקרת. זאת שרלטנות אקדמית – לטעון שעקב אי הדיוקים העובדתיים (לדעתך), הביקורת הנורמטיבית שלך המושתתת על מצב עובדתי תיאורטי שונה (כי אתה חושב שהקביעה העובדתית צריכה להיות שונה) תקפה. זה לצייר את המטרה ואז לירות את החיצים.

    אם אני מבין נכון מתגובתך האחרונה, שהתייחסה לביקורת אחת שהושמעה כלפי דבריך אך לא לאחרת, בהנחה והמצב העובדתי הוא כפי שהשופטת קבעה – האם גם אז יש לך בעיה עם פסק הדין?