לשון הרע והומואים אמיתיים

כי אין במאמר אפילו אזכור של איך עובד חוק איסור לשון הרע בישראל. אפשר לחלוק על הרציונל הנזיקי, אבל הייתי מצפה שלפחות תהיה התמודדות מסוימת.
הרי פיצויים על לשון הרע ניתנים כדי לפצות על נזק. את הנזק קובעים בצורה סובייקטיבית- זה לא מעניין מה השופט חושב או מה חושבים בתל-אביב או בשאר הארץ. אם הפרסום הזיק, אז יש לפצות.
אני הייתי תובע פיצויים אם היו מפרסמים תמונה שלי בהפגנה של "אם תרצו". זה בעיני לשון הרע, זה מבזה אותי ומשפיל אותי, למרות שרוב האנשים במדינה יגידו שאלה שטויות ושלהשתייך ל"אם תרצו" זה לא מבזה ומשפיל.
זה מעציב אותי מאוד שיש אנשים שנעלבים מזה שאומרים שהם הומואים. ליתר דיוק- זה מעליב אותי, כהומו, שאנשים נעלבים מזה שאומרים עליהם שהם הומואים. אבל אם נגרם להם נזק, צריך לפצות עליו. את הטיפול החינוכי צריך להשאיר מחוץ לדין האזרחי.

לשרלוק:

הרשימה הקצרה שכאן אכן מתמקדת בהיבט נקודתי מאוד של הסוגיה. תוכל למצוא ניתוח של חוק איסור לשון הרע במאמר מפורט יותר שלי, שהקישור אליו מופיע בתחתית העמוד. בכל מקרה, לא ממש דייקת כשקבעת ש"פיצויים על לשון הרע ניתנים כדי לפצות על נזק". האמת היא שלפי חוק איסור לשון הרע, ניתן לקבל פיצויים עד לגובה של 100,000 שקל ללא הוכחת נזק כלשהו (להסבר ראה עמוד 29 במאמר הנ"ל). ואכן, גם בפסק-הדין שניתן בשבוע שעבר, התובעים קיבלו פיצויים מבלי שנזדקקו להוכיח שנגרם להם נזק ממשי. אם כן נשאלת השאלה לאיזה נזק בדיוק אתה מתכוון? אם הנזק היחיד שאליו כיוונת הוא העלבון שחשו התובעים, אזי נשאלת השאלה האם תפקידו של המשפט לפצות על עלבון? הרי אנשים שונים נעלבים מדברים שונים, וברור שבמקרים רבים עלבונות אינם מזכים בפיצויים כספיים. ומכאן עולה השאלה, שעומדת במוקד הרשימה הנוכחית, מה יש בו ב"עלבון" ההומואי שדווקא הוא מוביל את בית-המשפט לפסוק פיצויים (ללא הוכחת נזק…).

בנוסף לכך, כפי שמוסבר במאמר הנ"ל (בעיקר בעמוד 42), יש דרכים משפטיות מגוונות שעל בסיסן יכול בית-משפט לקבוע שהתיוג כ"הומו" אינו לשון הרע. בין השאר, בית-המשפט יכול לקבוע ששיקולי מדיניות משפטית מחייבים אותו להכיר בכך שזיהוי כהומו אינו עלבון (בין אם הזיהוי הזה "אמיתי" ובין אם הוא "שגוי") – כפי שאכן נפסק בעבר ביחס לתיוגים אחרים. לחלופין אפשר לקבוע שתיוג כזה הוא "מעשה של מה בכך", שאינו מקים עילת תביעה בגין לשון הרע.

ליואב:

בתגובתך אתה מסתמך אך ורק על פסק-הדין, אשר לוקה בכמה אי-דיוקים (כפי שציינתי ברשימתי). ראשית, ציטטת פיסקה מתוך פסק-הדין שלפיה "התובעים לא ניסו לטעון ולא טענו, כי יש דבר מה פסול בהשתייכות לקהילה ההומו-לסבית". די קל להפריך את הקביעה הזו, על-ידי מבט בכתב התביעה של התובעים. שם, טענו התובעים בין השאר שהם "עוסקים ומתנהלים בקרב אוכלוסיות שמרניות אשר אינן רואות בעין יפה התרועעות במערכי מסיבות כאלה ואחרים, ולבטח לא במערכי מסיבות המזוהים עם הקהילה ההומו-לסבית". עוד נטען בכתב התביעה כי "עמיתים לעבודה, לקוחות ומכרים של התובעים זיהו אותם במגזין וקשרו אותם לסצינות מסיבות אלה ולקהילת ההומואים והלסביות, ובכך נגרמה לתובעים זילות המוניטין בקרב אותם אנשים".

שנית, התיאור בפסק-הדין של הכתבה שהופיעה ב"טיים אאוט" הוא, לכל הפחות, חלקי, ואולי אף מעוות (אף אם לא במתכוון). מי שמעיין בכתבה המקורית שהתפרסמה ב"טיים אאוט" מקבל ממנה רושם ברור שמדובר במסיבה סולידית, שמיועדת לא רק להומואים אלא גם לסטרייטים ולנשים. המארגן של ליין המסיבות, שהתראיין בכתבה, אמר שם בין השאר את הדברים הבאים: "זה מקסים לדעתי שאפשר לחשוף אנשים לאמנות איכותית לא בגלריה, אלא בבר איכותי, עם מוזיקה שווה ואווירה טובה. … אנחנו רוצים לקבל את הקהל הרחב בזרועות פתוחות, ולא לעשות עוד ליין שבונה גטו לקהילה. לפיכך נשים, סטרייטים ושאר מיני ירקות מוזמנים ביותר."

אז אם רוצים באמת לדייק ולהביא את התמונה המלאה, צריך להסתמך לא רק על פסק-הדין, אלא על מכלול המסמכים הרלוונטיים.

הדי היקר,
עם כל הכבוד לרצינות הנושא של מאמרך, בחרת לעוות ולסלף את כוונת פסק הדין של מקרה "טיים-אאוט", בו קבעה השופטת כהן בבירור שהעילה להצדקת התובעים מגובה בייחוסם השגוי והמטעה אל *סגנון חיים ספציפי*, נוסף על הנטייה המינית שמשתייכת או לא משתייכת אליו. בתיק הנידון התובעים נקשרו בהתנהגות מופקרת שהועלתה על נס באותו גליון של המגזין הנתבע. לא מדובר כאן על שיוכם בטעות אל מסיבה של סגנון מוסיקלי אחר משהם משתייכים אליו, או אפילו של אגף פוליטי. האנלוגיה שבחרת להביא המתייחסת להבדל הזעיר לכאורה בין עצרת למאבק באלימות נגד נשים לבין הפגנה בעד העלאת שכר המינימום – חוטאת למהות של התיק אליו אתה מתייחס, אל מסקנותיו, ואל ההגיון הפשוט בבסיסו. שתי הפגנות חברתיות מוצדקות בעד מטרות שונות בתכלית, אינן בהכררח סותרות זו את זו מהותית, ובלתי סביר שמאן דהו יפגע משיוך כלשהו אליהן. לעומת זה, שיוך מטעה אל סגנון חיים מופקר מינית ומוסרית, הוא שיוך שיש בו מן הפוטנציאל הגבוה יותר לפגיעה. אז אנא נא להעמיד דברים על דיוקם, ולא להשתמש בתיק הנדון כאמתלה לשטוח את משנתך, חשובה ככל שתהיה, ואכן היא כזאת.

למאור: לטענתך, הטרוסקסואליות אינה אלא כיסוי לעתים רבות, ותיוג אדם כהומו יכול לעורר בקלות ספקות לגבי היותו סטרייט. האם זה לא בדיוק מחזק את הטענה שהזהות ההטרוסקסואלית שברירית וחשופה לסימני שאלה…?

לטלי: לגבי טענתך בדבר עיוות הדברים – כפי שהסברתי ליואב בתגובתי הקודמת, בפסק-הדין נפלו אי-דיוקים מהותיים. אני מפנה אותך לקרוא את התגובה ההיא (וראי גם את תשובתי ליואב להלן).

ליואב: כדי לאפשר לך להתרשם בעצמך מהכתבה המקורית ב"טיים אאוט", ומהאופן שבו היא מציגה את ליין המסיבות כסולידי וכפתוח לכלל הציבור, הנה הטקסט במלואו:

"ליין הומואים חדש בעיר תמיד מעורר איזשהו דיבור, אבל כשמאחורי המיזם עומדים המלצרים החתיכים של אורנה ואלה וכשהלוקיישן הנבחר הוא הלופט המפונפן של האפרטמנט, היה אפשר לנחש שהפעם מדובר במשהו יוצא דופן. יריית הפתיחה של ליין המסיבות החדש של אייל, יהונתן, דורון ורוני, המלצרים של אורנה ואלה, נורתה ברביעי לפני כשבועיים כשהחבורה השיקה את ה'Fag Hag'. המקום, לאונג' בר אופנתי, מספק רקע הולם לקהל המבוגר יותר, שמגיע בעקבות ההבטחה להניח את הסליזיות בצד לטובת בילוי קצת יותר סולידי ותרבותי.

'אחת המטרות ששמנו לעצמנו', אומר דורון, 'היא לקרב את האמנות והתרבות לקהילה. מי אמר שאי אפשר לחבר בין חיי הלילה והאלכוהול, לאמנות ותרבות?'

(שאלה) הקהילה ההומואית מזוהה מאוד עם סמים וסקס. אתה מסכים לזיהוי הזה?
(תשובה) 'אני לא מסכים. לא כל חברי הקהילה מזדיינים בשירותים או עושים סמים על הבוקר. יש אנשי תרבות בקהילה, ואם יש לנו את המקום לפרגן להם אז למה לא? זה מקסים לדעתי שאפשר לחשוף אנשים לאמנות איכותית לא בגלריה, אלא בבר איכותי, עם מוזיקה שווה ואווירה טובה'.

(שאלה) מה לדעתך מייחד אתכם משאר הליינים הגאים שפועלים כיום בתל אביב?
(תשובה) 'אני חושב שאפשר לראות בבירור שאנחנו בעד אינטגרציה עם כלל הקהל התל אביבי, ולא בהבדלה הברורה שיש בשאר הליינים. אנחנו רוצים לקבל את הקהל הרחב בזרועות פתוחות, ולא לעשות עוד ליין שבונה גטו לקהילה. לפיכך נשים, סטרייטים ושאר מיני ירקות מוזמנים ביותר'.

(שאלה) ובכל זאת, מה ההבדל בין ה'Fag Hag' ל'נוטוריוס גיי' בלימה לימה, למשל?
(תשובה) 'הלימה לימה הוא מקום בילוי נטו, ואין בו ערך מוסף. אצלנו יש אירועי תרבות. חוץ מזה, הלימה לימה זה לא ממש בר, אלא פיק אפ בר. לנו יש את אחד הברים הטובים בעיר, בר קלאסי עם אופציה להפוך למועדון אינטימי בערב'.

שלושה ערבים מוצלחים כבר הריצו הבנים. ועכשיו הערה ליחצנים: למרות כל ההכרזות, ערב גאה חייב להכיל כמות גדולה יותר של הומואים. קהל של סטרייטים שהם גיי פרנדלי וחבורה גדולה של פאג-האגיות זה נחמד, אבל קהל היעד חייב להתחדד. הגייז שכן הגיעו בחרו להתרכז דווקא בכניסה למקום, ולסרוק את כל הבאים. אבל אל דאגה. עם הבאז שהליין בונה בעיר, כבר בשבוע הבא הקהילה תהיה שם בהרכב מלא."