למי לא מגיע בונוס

אם כבר מעניקים בונוסים, הרבה יותר יעיל כלכלית ומוצדק מוסרית לתת אותם לעובדות בסופרמרקט, לא לבנקאים או למנכ"לים כמו איזי כהן
יוסי דהאן

המשבר הפיננסי נשכח ועונת השוד חוזרת. בעמודי הכלכלה בעיתונים אפשר לקרוא על בונוסים ענקיים שמעניקים לעצמם המנהלים (הדירקטורים שרבים מהם נגועים בניגוד עניינים משמשים רק חותמת גומי). בבית ההשקעות ג'יי.פי מורגן עומד בונוס ממוצע למנהל על 233 אלף ליש"ט, ואילו בגולדמן-סאקס יגיע סך הבונוסים ל 9.7 מיליארד ליש"ט. באנגליה, הבוס של "לוידס" יקבל 2 מיליון ליש"ט על כך שדירדר את החברה למצב שבו היא צריכה להישען על כספי משלם המיסים הבריטי; ואצלנו פורסם היום כי איזי כהן, מנכ"ל אפריקה-ישראל, יקבל מענק של 6.5 מיליון שקל, זאת לאחר שבכה על מר גורל חשבון הבנק שלו לפני מספר ימים בראיון שער.

אפריקה-ישראל היא חברה שהמשקיעים במניותיה הפסידו 90 אחוז מכספם בארבע השנים האחרונות. רק לפני קצת יותר משנה הודיע מר כהן לבעלי אגרות החוב של החברה ולבנקים שהחברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, ובמרץ השנה הגיעה החברה להסדר פרישת חובות עם הבנקים ומחזיקי אגרות החוב. כהן, כפי שכותב היום רותם שטרקמן ב"דה מרקר", לא אשם בכל צרותיה של החברה – אולם לא ברור על מה בדיוק מגיעים לו המיליונים הללו.

כתבנו פה לא מעט בעבר על שוד החברות הציבוריות על ידי מנהליהן, ועל הטיעונים המופרכים להצדקת תנאי השכר השערורייתיים, הבונוסים המופרכים ומצנחי הזהב. Aditya Chakrabortty, כתב כלכלי ב"גרדיאן", כותב השבוע על הבונוסים למנהלים באנגליה, בתקופה שבה שורר מיתון והממשלה מקצצת קיצוצים מסיביים בשירותים הציבוריים. שאקרבורטי מפריך שני טיעונים להצדקת בונוסים שמוצגים בדרך כלל על ידי בעלי הון, מנהלים ופרשנים כלכליים: האחד, שבונוסים מתמרצים מנהלים לעבוד קשה יותר ועל ידי כך פועלים לטובת התאגיד והכלכלה בכלל; השני, טיעון הבריחה – אם המנהלים לא יזכו בבונוסים, הטובים והמבריקים מביניהם יעזבו את בריטניה, או לצורך העניין ישראל, לארצות אחרות.

שאקרבורטי אינו כתב עצל. הוא עבר על אוסף מחקרים גדול שעוסק בבונוסים ומצא שבונוסים מאוד יעילים אבל לא בענף הפיננסים, אלא דווקא בענפים הרבה פחות יוקרתיים שבהם העבודה הפיזית הרבה יותר קשה – כמו קטיף פירות או עבודה בקופות הסופרמרקט. מי שצריך לקבל בונוסים הם לא מי שמאכלסים את מגדלי הזכוכית בעזריאלי, אלא דווקא מי שעובדים בסופרמרקט בקומת הקרקע של הבניין. הוא מצטט מחקר של הבנק הפדרלי של בוסטון שערכו מספר כלכלניים התנהגותיים. במחקר התבקשו סטודנטים להקליד על מחשב מהר ככל האפשר, ונמצא שבפעולות מסוג זה בונוסים אכן הגבירו את התפוקה. בעבודות יותר מורכבות, בונוסים דווקא גרמו להרעה בביצוע המטלות.

photo: fred dawson, cc by-nc-nd

מסקנת החוקרים היתה, ש"במטלות בהן נדרש רק מאמץ, בונוסים הם יעילים, בעוד שבמטלות שבהן מעורב מרכיב קוגניטיבי יש רמה של תמריץ שמעבר לה הענקת תמריצים נוספים תפגע בביצוע". אותה תוצאה התקבלה במחקרים נוספים. לכן, כאשר בנקאים או אנשים מסוגו של איזי כהן טוענים שעבודתם מורכבת מאד ולכן הם ראויים לבונוסים, הם טוענים טענה המנוגדת לתוצאות המחקרים וגם להיסטוריה הלא רחוקה שבהם ביצועי מנהלים שזכו לבונוסים שמנםים דירדרו את הכלכלה העולמית אל עברי פי פחת.

באשר לטיעון השני, טיעון בריחת המבריקים. שאקרבורטי מציג את ממצאיו של בוריס גרויסברג מבית הספר למנהל עסקים בהרווארד. גרויסברג חקר 366 אנליסטים שעבדו בוול-סטריט בין 1988 ל-1996, כאלה שדורגו במקום הראשון בתחומם לפני שעברו לחברות אחרות. הוא מצא שכאשר האנליסטים הללו עברו לבנקים אחרים, הם כבר לא היו סופרסטארים. הביצועים שלהם הידרדרו באופן דרסטי. כאשר אנליסט כזה עבר חברה, אומר גרויסברג, הוא עוזב מאחריו את העמיתים שלו, את הבוסים שלו, את הידע כיצד החברה מתפקדת, במלים אחרות – את כל המרכיבים המוסדיים והקולקטיביים שהופכים אדם להצלחה. אותם מרכיבים שנשכחים כאשר אנשים מייחסים לעצמם את הישגיהם.

המסקנה היא שצריך להעניק בונוסים לעובדי סופרמרקטים ולאנשים העוסקים במטלות פיסיות משעממות וקשות. ואל דאגה, אלה שמשתכרים מיליונים לא עומדים לברוח לשום מקום.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שרון

    אתה מדבר יפה ומסביר יפה, כאילו שאיננו יודעים שמי שמקבל יותר הוא פשוט מאוד החזק ביותר. להרגשתי הדרך שלך של מתן הסברים מנומקים מיצתה את עצמה. כולנו יודעים איך הדברים פועלים. השאלה היום היא איך משנים אותם?

  2. נעמי

    כמה שאת חכמה ואדיבה, אבל לטיפשה כמוני המאמר הזה דווקא הבהיר כמה דברים. אולי תאמרי לנו את מה לעשות.

  3. מאור

    להרגשתי, שוק הדעות נשלט ע"י הימין הכלכלי שמאמין שאם מנכ"ל X מקבל שכר Y, כניראה שזה מגיע לו, והתיזה הנגדית בהחלט אינה ידועה ל-"כולנו". חשוב להבין שסוציאליזם לא רק צודק, אלא גם יעיל. חשוב עוד יותר להפיץ את המאמרים האלו. אולי כשמסה קריטית תחשוב כך, השינוי הפוליטי יהיה החלק הקל.

  4. עמית כהן

    צריך להעמיד את הבחירה כפי שהיא:
    מיליון ש"ח בונוס למנכ"ל, או 10 אלף שקל בונוס ל-100 עובדים.

    לא נראה לי שאפשר לטעון טיעון רציני בעד העמדה שהמיליון שקל למנכ"ל יתרום יותר להתנהלות החברה מאשר בונוס לכל אותם עובדים שרובם מתקשים לסיים את החודש (מה שיתמרץ אותם הרבה יותר מאשר שעוד פרארי תתמרץ את המנכ"ל).

    לא צריך לזלזל בטיעון שמנכ"לים הם חשובים להתנהלות יעילה של חברה וצריך תנאים טובים בשביל למשוך מנכ"לים טובים. אבל לא יתכן שמנכ"לים יתוגמלו בצורה פראית אחרי שהם הובילו את החברות שלהם לתקופות שפל – בעוד שהעובדים שהחברה תקרא להם לעבוד שעות נוספות בתקופות השפל הללו (שכן אם לא יפחידו אותם בגרזן הפיטורים) לא יקבלו דבר.

  5. יסמין

    בוא נדבר על משכורתיהם השערורתיות של מנהלי עמותות..בעוד העובדים מרויחים שכר מינימום.. וזה בשם הטענה המגוכחת שחיבים למשוך מנהלים טובים-איכס