• Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות
  • why does he do that
    זכותו המולדת
    'סינדרום האישה המוכה' גורם לנשים להיקבר תחת אלימות

גאה "לסייע לטרור"

המדינה עושה הכל על מנת למנוע סולידאריות יהודית-ערבית, אך השאיפה לצדק והמאבק לשוויון לא ייכנעו לפורענות הלאומנית
שרה בנינגה

קודם כל אני רוצה להודות ל"יש גבול" ולוועדת השופטים על הענקת אות ישעיהו ליבוביץ'. אות זה הוא תעודת הוקרה לכל פעילי ופעילות תנועת סולידריות אשר נתנו וממשיכים לתת לילות כימים למאבק הבלתי נגמר בעוול, בדיכוי ובחוסר הצדק שבו אנו נאבקים בשייח' ג'ראח, בסילוואן, בעיסאוויה, בלוד, בדהמש ובטייבה. מקומם של כל אחד ואחת מהם כאן על הבמה הזו, ואני עומדת כאן כאחת מחברות סולידריות. אני רוצה גם להודות על הכבוד שנפל בחלקי לקבל את האות לצדה של שולמית אלוני, שהיתה ועודנה מקור השראה לפעילות ופעילי השלום וזכויות האדם בישראל.

לפני קצת יותר משנה החל מאבק משותף נגד השתלטות עמותות ימין, בסיוע רשויות המדינה על שכונת שייח' ג'ראח במזרח ירושלים. התחלנו בתור עשרות בודדות של פעילים ופעילות, וכיום אנו עומדים על כמה אלפי אנשים המבינים שהמדינה שהם חונכו להכיר כדמוקרטיה המבוססת על שוויון וצדק שינתה את פניה לבלי היכר, או שבעצם מעולם לא היתה לגמרי מה שהתיימרה להיות.

לביתם של נאסר ומייסון ראווי, אשר גורשו באוגוסט 2009, נכנסו מתנחלים קיצוניים, השרים שירי הלל לברוך גולדשטיין, ומצהירים באופן גלוי שכוונתם להשתלט לא רק על כל שייח' ג'ראח ולייהד אותה, אלא על ארץ ישראל השלמה. הם מתבססים על חוקי מדינת ישראל, המפלים על רקע לאומי, המתירים ליהודים לתבוע בעלות על קרקע מלפני 48', בעוד שפלסטינים איבדו את זכותם לכך מתוקף חוק נכסי נפקדים. התנהלות עמותות הימין בתמיכת המדינה, ותוך שימוש במסגרותיה היא חלק ממנגנון נישול מתמשך. אותו מנגנון אשר אינו ייחודי רק לשטחים מעבר לקו הירוק, אלא מופעל גם כנגד האוכלוסייה הערבית בתוך מדינת ישראל.

הבית של משפחת ראווי, של משפחת חאנון ושל משפחת אל-כורד הועבר בבתי המשפט למתנחלים, בסילוואן שולטת עמותת אלע"ד, אשר ביד אחת בונה ומפתחת התנחלויות וביד השניה מפעילה גן לאומי, בזכיון מהמדינה. בעיסאוויה נחסם הכפר מכל הכיוונים על ידי מחסומים, שאליהם נשלחו פקידי הממשל לקנוס את התושבים ולגבות מהם בניגוד לחוק מיסים ושאר טובין. בדהמש, כפר לא מוכר ליד רמלה, מאיימת המדינה להחריב את הכפר על אף שהוא יושב על אדמות פרטיות מלפני 48', ואתמול עצרה המשטרה באלימות רבה משפחה ממובילות המאבק. עתודות הקרקע של טייבה נגזלו לטובת כבישים ושטחי נוף. באל-ערקיב מפנה והורסת הקרן הקיימת לישראל כפר שלם פעם אחר פעם על מנת לייער את השטח ולמנוע מהבדויים המקומיים להישאר על אדמתם.  בלוד הרסה ישראל שיבעה בתים ללא התרעה על מנת לפנות מקום לבית-קברות יהודי. בדמוקרטיה כזו, אפילו המתים עדיפים על החיים אם הגזע שלהם נכון. והרשימה עוד ארוכה והיד עוד נטויה.

שרה בנינגה בהפגנה השבועית בשייח ג'ראח. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

העובדה שמדינת ישראל נהייתה מקום בו מתנחלים קיצוניים מכתיבים את סדר היום ומקבלים לידיהם תקציבי עתק מהאוצר הלאומי, היא סכנה שיש להיאבק נגדה, וצריכה להדאיג כל אזרח שפוי בישראל. הדאגה הזו חייבת להתבטא במעשי מחאה ובמאבק עיקש, היות שהשתיקה כמוה כשיתוף פעולה.

הבנה זו היא שהובילה מאות מפעילי ותומכי סולידריות לחזור שבוע אחר שבוע אל המקום שבו העוול מתבצע ולמחות באופן לא אלים על כך. ההבנה הזו היא שהובילה אותנו לבצע אקט של אי-ציות אזרחי במאי השנה, בו התיישבו עשרות על הכביש בשייח' ג'ראח במחאה על סגירת השכונה במחסומים. ההבנה הזו היא שהובילה  שורה של משפטנים בכירים ואנשי רוח לפנות ליועץ המשפטי לממשלה בקריאה לחקור את ההטיה הפוליטית של משטרת ירושלים, המתבטאת באופן יום יומי בשייח' ג'ראח.

הגורמים המאפשרים את תהליך ההתדרדרות בו אנו מצויים הם קידום אקטיבי של האפליה, הנישול והדיכוי הפוליטי מצד רשויות המדינה, בשילוב עם שיתוף פעולה פאסיבי של הציבור. הדיכוי ממנו הוא מעלים עין כאשר הוא מתרחש מעבר לקו הירוק, מחלחל פנימה לתוך החברה שלנו ולתוך ביתנו. רק בשנה האחרונה זכינו לראות את כליאתו של פעיל השמאל, עזרא נאווי, למשך חודש בעוון התנגדות בלתי אלימה להרס פחונים באום אל-חיר שבדרום הר חברון, ולאחרונה את מאסרו של יונתן פולק לשלושה חודשים בעוון מחאה נגד מבצע עופרת יצוקה.

אכן עזרא נאווי ויונתן פולק פשעו. הם פשעו בשיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני, הם פשעו במחאה לא אלימה, הם פשעו ברצון ליצור דיאלוג, הם פשעו במאבק בחוסר צדק. הם פשעו בכך שלא זיהו את המדינה כערך עליון, והרימו מעט את הראש על מנת לצעוק שאינם מוכנים לשתף פעולה עם כך. ליבוביץ הזהיר כבר מזמן מהדרך שאליה פנינו מועדות, באומרו שישנם מקרים בהם הפיכת הלאומיות לפרוגרמה מביאה לברבריות. מן האנושיות דרך הלאומיות אל החייתיות, כך אמר, ולתהליך זה אנו עדים עתה.

באותו פשע מואשמים כבר שנים רבות שותפינו הפלסטינים, אשר בשבועות האחרונים חווים גל חדש של רדיפה פוליטית אלימה. בסילוואן הורחק עדנאן ג'ית על-ידי צו אלוף המבוסס על חוקי השלטון הצבאי. ג'וואד סיאם, הפועל לקידום מחאה לא-אלימה בסילוואן, נעצר בהאשמות שווא ושוחרר למעצר בית ממושך. נאסר ראווי נלקח לחקירה רק על מנת למנוע ממנו להשתתף בהפגנה נגד ההתנחלות החדשה במלון שפרד שבשייח' ג'ראח.

עזרא נאווי, ג'וואד סיאם, עדנאן ג'ית, נאסר ראווי ויונתן פולק, ועוד רבים מותיקי המאבק בכיבוש בוודאי כבר ידעו את אשר אני למדתי בשייח' ג'ראח: שיתוף הפעולה בינינו לבין שותפינו הפלסטינים אינו רצוי ואף לא מקובל מבחינת רשויות המדינה. השר לבטחון פנים אהרונוביץ' אמר כבר בתחילת המאבק שלנו, בנאום מעל בימת הכנסת, שצריך לדכא את מה שהוא כינה "ההתפרעויות בשייח' ג'ראח". כאשר הבעת עמדה ויצירת דיאלוג מתומצתת בתור התפרעות ופשע, קל להבין שיש לנו בעיה. עשרות רבות של פעילים ופעילות של סולידריות הצטרפו בשנה האחרונה למעגל הפשיעה, בניסיון מתמיד של הרשויות להפחיד ולהשתיק את קולות המחאה. אני אישית נעצרתי שלוש פעמים בשייח' ג'ראח, מוגשים נגדי כרגע שני כתבי אישום, ונחקרתי ארבע פעמים נוספות בגין השתתפות בהפגנות. וישנם רבים אשר מניין ההאשמות, כתבי האישום והחקירות רבים הרבה יותר מכך. אך זהו כבוד שלא לומר חובה להצטרף למעגל פשיעה מן הסוג הזה, היות והפושעים הפוליטיים הם אלו שאינם מוכנים לשתוק לנוכח העוולות.

צעד נוסף בהרחבת מעגל הפשיעה הפוליטית הוא החוק החדש המחוקק בימים אלו בכנסת, הקורא לחקירה של מקורות המימון של ארגוני השמאל היות שהאידיאולוגיה שלהם אינה עולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה המדינית המותווית על-ידי הימין. חוק שהוא המשך תהליך התפשטות הפאשיזם הישראלי. אם לצטט את ליבוביץ', הוא אומר: אני אינני פשיסט – פירוש הדבר – אין אני רואה בעצם מציאותו של מנגנון שלטוני שנקרא מדינה, ערך. אך את הפיכת המדינה לערך אנו חווים על בשרינו ביתר שאת. דיכוי ורדיפה פוליטית, קריאות לאפליה לאומית על-ידי מחזיקי משרות ציבוריות כדוגמת מכתב הרבנים, הצבעתן על הפגנות משותפות לא אלימות כמוקדי טרור בדו"ח השב"כ האחרון, זימון פעילים ופעילות לחקירות לשם הטרדה, מעצרים, התבטאויות חריפות של בכירים נגד הבעת דעות פוליטיות שמאליות – כל אלו הם סממנים של הפיכת המדינה לערך עליון, והמלצה לכל מי שמדבר נגדה שינצור את פיו. נגד הדיכוי הזה, נגד הפיכת המדינה לערך עליון, נגד משטר הפריבילגיות, נגד האפליה, והגזענות נגד כל אלו נאבקת תנועת סולידריות. אך המאבק של סולידריות איננו מאבק במילים, אלא מאבק במעשים. הדרך היחידה ליצור כאן אפשרות לעתיד אחר, או לנסות לבלום את גל הפאשיזציה שמתרגש עלינו הוא העבודה בשטח, הפעילות המשותפת, המחוברת לקרקע.

ליבוביץ' הצביע על זרעי הפורענות כבר כשאמר שהיחס בין לאומיות דתית לדת הוא כמו היחס בין נציונל-סוציאליזם לסוציאליזם: לאומיות דתית איננה דת אלא להיפך. אני מפחדת לחשוב על הכיוון הזה שאליו מועדות פנינו, אך הפחד הזה, יחד עם התקווה שעוד קיימת לשינוי, הוא מה שמניע אותי ואת חבריי וחברותיי בסולידריות לפעול. אנחנו לא נשתוק אל מול התהליך המבעית שמתרחש כאן, אלא אנחנו נפעל, בשטח, בשיתוף פעולה, ונהיה מוכנים לשלם גם את המחיר על פעולותינו למען השיוויון והצדק.

לכן אנחנו נמשיך לפעול, בשייח' ג'ראח, להביא לחזרתם של נאסר ראווי, מהר חאנון ומשפחת אל-כורד לביתם, וכנגד ההתחלויות החדשות שמקדם  איל ההון מוסקוביץ', באום הארון ובמלון שפרד. אנחנו נמשיך לפעול בסילוואן, למרות ניסיונות הדיכוי הגוברים והולכים של המשטרה באמצעות מעצרים וכתבי אישום וניסיונות ההפחדה של עמותות ימין קיצוניות הפועלות שם ומנסות להשתיק את פעילינו באמצעות תביעות דיבה. אנחנו נמשיך לפעול בעיסאוויה – נגד הריסות הבתים וחסימת הכפר מכל הכיוונים. אנחנו נמשיך לפעול בלוד – נגד מדיניות האפליה של אזרחים על בסיס גזעם, אנחנו נמשיך לפעול בדהמש , בטייבה, באל-ערקיב, ובאום אל פאחם.

אני יודעת שרוב מי שהגיע לכאן היום הוא ותיק, ודאי יותר ממני, במאבק הזה. יש פה אנשים שהם מודל ודוגמא עבורי, שמהם אני לומדת ושואבת כוחות, ושבלעדיהם המאבק הזה לא היה אפשרי. מאבקים משותפים ותיקים בבלעין, בנבי-סאלח, בבית אומר, במעסרה, בניעלין ובדרום הר-חברון, הפועלים נגד הדיכוי בעקשנות ובאומץ, עוד לא אמרו נואש, והם מהווים דוגמא ליכולת ההתמדה והמאבק אל מול חוסר הצדק.

ליברמן כינה לפני שבועיים את ארגוני זכויות האדם וארגוני השמאל סייעני טרור. אם להצביע על עוול ולהאבק נגדו נחשב טרור, אז אני סייענית טרור. אם לפעול בסולידאריות עם העם השכן או עם אזרחים ערבים נחשב טרור, אז אני סייענית טרור. אם לצאת אל מול מדיניות של דיכוי ורדיפה נחשב טרור, אז אני סייענית טרור. אם זוהי ההגדרה לטרור, אז אני גאה להיות סייענית טרור. אך במקום שבו מגדירים שאיפה לצדק ושיוויון – טרור, שם יתבצעו מעשים חשוכים באמת, ונגד זה חובה עלינו להילחם. וכך נעשה.

דברים אלו, שנישאו בטקס קבלת אות ישעיהו ליבוביץ' בצוותא ב-24.1, עלו באתר סולידאריות שייח' ג'ראח

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יריב מ

    רק חבל על הסיסמאות כמו שיח ג'ראח היא פלסטין. לא שזה לא נכון, זה פשוט לא האישיו. כל העניין של סיכול הסדר מדיני הוא משני בעיני לעוול האזרחי, וזה צריך להיות במרכז.

  2. עם חד"ש לשלום ושיוויון

    הגיע הזמן –במיוחד לאור הגילויים החדשים על כניעת המשת"פים מרמאללה להנהגת הכיבוש– לשקול האם הסיסמה "שתי מדינות לשני עמים" עוד תקפה, או שצריך להחליפה בשאיפה ל‎הקים מדינה דמוקרטית שיוויונית לכל תושביה ואזרחיה. יחליטו העמים איך לקרוא לה. כי כבר לא נשארה ארץ שניתן לחלקה לשתי מדינות.

  3. אהרון

    התוכן הוא שהייתה למוחמד עלי
    סיסמה מי שלו והסיסמה הייתה סימן ההיכר שלו