• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

מפלס צקצוקי השפתיים

כל עוד הציע ליברמן לשכפל את היחס שקיים ממילא כלפי ערבים מעבר לקו הירוק גם לערבים שבתוכו, שותפיו הקואליציוניים לא התרגשו
אלמוג בהר

בשבועות האחרונים, מאז קבלת ההחלטה על ועדת בדיקה פרלמנטרית לבחינת מקורות המימון של ארגוני זכויות האדם בישראל, מואשם אביגדור ליברמן שוב בגזענות. אבל מי שמבקש לבחון את הסוגיה ביושר חייב לומר כי למעשה ההחלטה הפעם, בניגוד לחוק הנאמנות, חוק הנכבה, חוק ועדות הקבלה ליישובים הקהילתיים וכן הלאה, היא דווקא אנטי-גזענית; ואילו רבות מן התגובות לדבריו היו גזעניות: במאמרים רבים אוזכרו לשונו הרוסית, מוצאו המולדבי או חופשותיו בבלארוס, מתוך בקשה להבחין אותו ממי שלשונם העברית הצברית, הולדתם בארץ או חופשותיהם באמריקה אמורות לשמש ערובה לנאורותם.

בשישים השנים האחרונות, ללא צורך בוועדות חקירה פרלמנטריות מיוחדות, נתונים ערביי ישראל וארגוניהם לפיקוח צמוד ולאלימות מדינתית רחבה: מימי הממשל הצבאי (והטבח בכפר קאסם וסגירת עיתונים ערביים), דרך יום האדמה (והפקעות הקרקעות) ועד אוקטובר 2000 וימינו אלו. השב"כ מאשר את עבודתם של מורים ערבים בבתי ספר, ואישי ציבור "סוררים" בעיניי השלטון מובלים לחדרי חקירות. לגבי האלימות והפיקוח ביחס לערבים מעברו השני של הקו הירוק אין צורך להכביר מלים.

לעומת זאת האלימות ש"השקיעה" המדינה ביהודים היתה מסוייגת יותר, והתרכזה פעמים רבות במזרחים: דיכוי התסיסה במעברות, שבירת מרד ואדי סאליב, רדיפת ראשי הפנתרים השחורים, הרס כפר שלם והרג שמעון יהושע, המצור על עוזי משולם. ברוב המקרים העדיפה המדינה להפעיל כלפי יהודים דיכוי כלכלי ותודעתי במקום אלימות ישירה.

והנה בא ליברמן ולמעשה מודיע שההבחנה הזאת אינה מקובלת עליו, ולא יכולה להימשך כסדרה: לא יהיה חוק אחד מעבר לקו הירוק וחוק אחר בתוכו, חוק אחד לערבים וחוק אחר ליהודים. כל עוד הצעתו של ליברמן היתה לשכפל את היחס שקיים ממילא לערבים מעבר לקו הירוק גם כלפי הערבים שבתוך הקו הירוק, הוא נענה באופן רפה ובמספר מוגבל של צקצוקי שפתיים מצד שותפיו הקואלציוניים בליכוד ובעבודה. עתה, כשהציע להרחיב את השימוש באמצעי הפיקוח והאלימות גם כלפי יהודים, כפרטים וכקבוצות, המתגלים כ"סוררים" למדיניותה של מדינת ישראל, עלה עד מאוד מפלס צקצוקי השפתיים של שותפיו, המתהדרים בהיותם דמוקרטים וליברליים.

מה מבקשים אותם המדברים כנגד ליברמן, אך הנכונים תמיד לשבת עמו בקואליציה סביב שולחן אחד, דוגמת אהוד ברק, בני בגין, דן מרידור, ציפי לבני ומיכאל איתן? הם מבקשים להגן על ההסדר הישן והטוב, והגזעני במובהק, שבו רדיפות פוליטיות של ערבים אזרחי ישראל הן לגיטימיות, שבו העדר זכויות אדם בסיסיות לאורך דורות של הערבים בשטחים הוא לגיטימי, אך הפעלה של חלק מן הרדיפות והאלימות הללו מול יהודים בתוך תחומי הקו הירוק היא רגע קריסת הדמוקרטיה.

מצעד זכויות האדם. הדמוקרטיה כבר קרסה. צילום: ליאן רם

על ארגוני זכויות האדם לומר ביושר, למרות שהכוונת מכוונת עתה אליהם: הדמוקרטיה כבר קרסה, והיא קרסה בזכות נתניהו, ברק ומרידור ולא רק בזכות ליברמן. ההעדפה של מדינת ישראל את המשך הסטטוס-קוו על פני פתרון מחויבת היתה להביא את הפניית האלימות והרדיפות, המאפשרות את המשך המצב, גם כלפי ערביי ישראל וגם לגורמים היהודיים (המעטים מאוד לצערנו) המוכנים להתנגד לכך באופן אקטיבי, במיוחד כאשר רק סדר יום אתני-לאומי יכול להסתיר את הריסוק הכלכלי, החברתי והזהותי בקרב אזרחיה היהודים של המדינה.

רגע הקריסה ההווה של מפלגת העבודה, כשמאל הישן שמעולם לא היה מחוייב למאבק חברתי וכלכלי לשיוויון, ושרוב שנותיו פעל להדרת הפלסטינים אזרחי ישראל ולא חתר להסדר אמיתי עם הפלסטינים בשטחים, מהווה רגע אפשרי להתארגנותו של שמאל חדש, כלכלי-מדיני, יהודי-ערבי, אשר יהיה מוכן להיאבק במלוא כוחו על שינוי דמותה של המדינה, בתוך תחומי הקו הירוק ובשטחים.

דומה שליברמן הגזים מעט, מנימוקי יחסי הציבור שלו, בציור השד שלו – כוחם של ארגוני זכויות האדם העומדים בפני חקירה. אלו בודדים ומעטים, ונמצאים בשוליה של אותה "ארץ נהדרת" שצופיי ערוץ 2 חיים בשטחה, הן המעטים הנהנים משגשוג כלכלי, והן הרבים השקועים בבוץ הכלכלי-חברתי.

עתה יכול רגע החקירה להיות רגע מכונן לגבי ארגונים אלו, שבו הם אולי יצליחו לצמוח לממדיו של השד שצייר ליברמן, הן על-ידי איחוד כוחות ביניהם, ומעבר מפעילות כעמותות בשדה האזרחי והמשפטי לפעילות כמפלגה בזירה הציבורית והפוליטית, והן על-ידי חיבור בין הפרספקטיבה של המאבק לזכויות אדם בשטחים עם המאבקים הפנימיים בתוך המדינה, של ארגוני עובדים, עובדי קבלן, עיירות הפיתוח, ומערכות החינוך, המשפט והבריאות הקורסות, וחיבור פוליטי גלוי עם ארגונים חברתיים שונים, שנהגו עד כה לעיתים בדה-פוליטיזציה.

אולי דווקא ליברמן, ודווקא שבירת הגבול הגזעני שבין היחס לערבים ליחס ליהודים, יצליחו במקום שבו השמאל עצמו מדשדש מזה שנים, הן באיחוד כוחות החוצה את הגבול היהודי-ערבי, גם אם יונע מפחד, והן על-ידי פרספקטיבה רחבה, הרואה את הקשר בין היחס לפלסטינים והיחס לפריפריה, האלימות הצבאית והקפטיליזם, השחיתות השלטונית והגזענות.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נפתלי אור-נר

    יישר כוחך

  2. ואת Benjamin Nitai לארה"ב

    ייתכן, שאם תתגשם תקוות הרוב שהיה דומם במצרים, הדבר יקרה יותר מהר מאשר חשבתם…

  3. נתן.

    "המצור" על עוזי משולם….

    ועל אותו משקל אפשר להגיד
    "הדיכוי" של זאב רוזנשטיין, "הרדיפה" אחרי ריקו שירזי,ו"ההתעללות" במשה קצב.

    דרך אגב – אף אחד לא האשים את ליברמן ב"גזענות" בגלל הצעתו לחקור את ארגוני זכויות האדם – אבל למה להרוס מאמר יפה עם עובדות..

  4. ג. אביבי

    אני מסכים עם רוח המאמר בכל הקשור לצביעות של 'החברים של ליברמן' בימין ובסמול.
    עוצמת הדיכוי כלפי הפלסטינים בשטחים ובארץ גדולה מזאת שמפעילה המדינה נגד יהודים. אבל האמירה "ברוב המקרים העדיפה המדינה להפעיל כלפי יהודים דיכוי כלכלי ותודעתי במקום אלימות ישירה." היא בעייתית כשמדובר על המזרחים. את הפגנות הפנתרים פיזרה המשטרה ע"י קלגסים רכובים על סוסים ושבירת עצמות עם אלות. את התבצרות הרב עוזי משולם וחסידיו דיכאה המדינה הציונית אשכנזית תוך רצח של חף מפשע (שלומי אסולין הי"ד), במאסר ממושך של מי שבתום ליבם רצו לחשוף לציבור את הסיפור המזעזע של חטיפת ילדי תימן (למעלה מאלף) ע"י הממסדים האשכנזים ושבירתו הפיזית רוחנית של הרב. את ילדי המרוקאים (עשרות אלפים) הקרינו ברנטגן בעוצמות קטלניות בידיעה מראש וגרמו לגסיסה של רבים מהם בסבל ועינויים ולסבר לרובם. ילדי המרוקאים, ילדי התימנים והוריהם לא הרימו יד על איש בממסד ובכ"ז הממסד דיכא אותם ביד רמה ואכזרית ובצע בהם פשעים נגד האנושות. את המחאה במעברות, לא אחת פיזרה משטרת ישראל באש חיה וכבר ב1951 נרצח ע"י המדינה סאלם ג'ראפי שמחה נגד תנאי המצוקה וההסגר שנכפו על המזרחים במעברות. להזכירך, במרידות שלא היה להן הקשר מזרחי כגון: מרד/שביתת הימאים (גם ב51) ומרד המפונים מרצועת ע'זה ריסנה המדינה בלי מעשי רצח ושבירת עצמות בלתי מבוקרת.
    מי שמנסה להשוות את הפושעים למיניהם (שירזי, קצב ורוזנשטיין) עם הרב עוזי משולם, עושה זאת מתוך תמיכה בגזענות האשכנזית ותמיכה בהשתקת הפשעים האיומים שבצעה המדינה הציונית במזרחים.