יפו ואני? איטס קומפליקייטד

לעבור מתל אביב ליפו כדי לגלות שבעל הבית היהודי שמח לתרום למאזן, להיווכח שאת המתח הלאומי מטעינות גם שאלות מעמדיות ולהבין שכל דבר בעיר הזו הוא פוליטי
ליסה גולדמן

באביב הקודם עברתי לגור בבניין מעורב – ערבי-יהודי – ביפו, פליטה של שכר הדירה האסטרונומי בתל-אביב. תמורת סכום הנמוך ביותר מאלף שקל מזה ששילמתי עבור הדירה הקודמת שלי בתל-אביב (חור עלוב ברחוב רועש), שכרתי ביפו דירה גדולה בהרבה – עם מרפסת מוצלת תחת עץ ובריזה מהים. שוק הפשפשים נמצא במרחק שתי דקות, חנויות האוכל בסביבה מעולות ויש כמה גלריות נהדרות לאמנות, למטה בנמל המחודש.

כשהלכתי לחתום על החוזה אצל בעל-הבית החדש שלי – גבר אשכנזי, חילוני ומבוגר, שנולד בתל-אביב לפני יותר מ-70 שנה – הוא שאל אותי, למה בכלל רציתי לעבור לשם. שאלה מוזרה, חשבתי לעצמי. האם הוא סבור שהדירה שהוא משכיר היא לא מקום ראוי למגורים? כיוון שהשיקולים הכספיים שלי לא היו מעניינו, סיפרתי לו שרציתי לגור קרוב יותר לים ושיש לי חברים ביפו.

הפגנה נגד תופעת ההתנחלות ביפו, 29.1. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס

חברים יהודים?" הוא שאל.

"כן," עניתי. "יהודים."

הוא הסתכל עלי בעין בוחנת ואמר: "טוב שצעירים משכילים כמוך עוברים ליפו."

"למה?" שאלתי.

"כדי שהערבים לא ישלטו ביפו," הוא ענה.

מאוחר יותר שמעתי מיוסי, ראש הוועד בבניין שאליו עברתי, כי בעל-הבית שלי לקח אותו הצידה ונשבע לו שהוא לעולם לא ישכיר דירה לערבים. "בעל הבית שלך חשב שאני גזען בדיוק כמוהו," אמר לי יוסי, חבר בהנהלה של ארגון שמאל, התומך בהפיכת ישראל למדינה דו-לאומית – לערבים ויהודים.

חודש לאחר מכן, בזמן ששהיתי בחו"ל, הגיע בעל-הבית והצמיד מזוזה למסגרת הדלת שלי – מבלי לקבל את אישורי. ברור שהיה לו חשוב כי אנשים יידעו שמדובר ב"דירה יהודית".

לא חברה של הדילר

במקביל, חברים מתל-אביב שהיו מבקרים אצלי התנהגו בצורה מוזרה. בעוד הם בוהים בעצבנות בקליגרפיה מוסלמית (ה"שהאדה" – הצהרת האמונה) שמעטרת את הדלת השכנה לשלי, הם שאלו אם אני מרגישה בטוחה לגור בבניין הזה. "האם את מדברת עם השכנים שלך?" הם שאלו.

"ברור שאני מדברת עם השכנים שלי!" עניתי בכעס. וזו האמת. סמירה, שעובדת בחומוסיה, מאכילה אותי עוגיות וחיוכים עדינים; ולחליל, מכונאי רכב, תמיד יש איזה בן-דוד שיכול לתקן כל דבר שנשבר. אני אפילו מדברת עם עאבד, הדילר שגר בקומת הקרקע, למרות שרק לעיתים רחוקות הוא עונה לי. אבל למרות השיחות עם השכנים, אנחנו לא נעשים חברים, והסיבות לכך הן מעמדיות – הסוגיה הפוליטית השנייה ההיא. כשחברי עיסא – פלסטיני-ישראלי קתולי, שדובר שלוש שפות ולומד לתואר שני באוניברסיטת תל אביב – בא לבקר אותי, הוא צחק ואמר: "אין ספק שבחרת להיות בוהמיינית אמיתית." הוא הרי לא היה מעלה על דעתו לגור בבניין המלוכלך והלא-משופץ שלי, על דייריו בני מעמד הפועלים.

רק אחרי שעברתי ליפו גיליתי: באופן כללי, ערבים ממעמד בינוני-גבוה, בעלי מקצועות חופשיים (אקדמיה, עריכת-דין, עיתונות, רפואה) לא גרים כאן. להוציא קבוצה קטנה שמתגודדת ב"קפה יאפא", הפלסטינים-הישראליים המשכילים חיים בנווה-שלום, נצרת, חיפה ורמלה. ערביי יפו הם ברובם עניים, אפילו עניים מאוד, וכמו שאמר לי עיתונאי מנצרת, הם מנותקים במידה רבה משאר הערבים במדינת ישראל. אין חנויות ספרים בערבית ביפו; אין קולנוע שמקרין סרטים בערבית; אין אירועי תרבות ערביים משמעותיים; וגם אין תחנת רדיו מקומית דוברת ערבית.

בין עג'מי לגל"צ

לאחרונה, יהודים שקשורים לימין החלו לעבור ליפו מתוך כוונה מוצהרת "לייהד" אותה. תלמידי ישיבה לומדים כאן שנה – בין סיום התיכון לבין השירות הצבאי, ואילו הבנות עושות את השירות הלאומי שלהן בתיכון המקומי, מלמדות יהדות בבית ספר ש-45% מן התלמידים בו הם ערבים. בימי שבת הם מקיימים הפגנות קולניות ופרובוקטיביות, מנופפים בדגל ישראל, שרים שירים לאומניים ורוקדים במעגל ברחובות. לפני שבועיים, קבוצה גדולה מתוכם התגודדה מול מסגד בשדרות ירושלים, בדיוק כשהסתיימה במקום תפילת הערב. הם צעקו סיסמאות, בהן, כך לדברי עדי ראייה – "מוחמד הוא חזיר". המשטרה נאלצה להפריד בין בני-נוער יהודים וערבים, ופעיל קהילתי אחד ציין שהתקרית יכולה הייתה להסתיים בקלות בטבח.

הישיבה התורנית "שירת משה". צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס

במידה מסוימת, יפו הפכה את המחשבה שלי לרדיקלית יותר. אני חושבת על פוליטיקה כשאני צועדת בשכונת עג'מי, היכן שיהודים גרים בבתים חדשים בשווי מיליוני דולרים עם חנייה תת-קרקעית, שניבנו בסמוך לשכונת עוני שבה גרים ערבים; אני חושבת על זה כשאני מסתכלת על בית הקברות המוסלמי ההרוס, שנמצא ליד, בסמוך למרכז פרס לשלום שנבנה לאחרונה; ואני חושבת על זה כשאני מבחינה כי הרחוב שליד תחנת גלי-צה"ל ברחוב יהודה הימית רוצף כולו מחדש בתוך חודשיים, בזמן שהרחוב הסמוך, שבו מתגוררים בעיקר ערבים, נשאר חפור והפוך במשך תשעה חודשים; אני חושבת על זה כשאני רואה יס"מניקים מסתובבים ביפו ועוצרים בצורה רנדומלית תושבים ערבים ודורשים מהם להראות תעודות זהות.

אני חיה ביפו, למרות כל הבעיות. הדבר היחיד שלא ציפיתי, הוא שארגיש כמו מתיישבת קולוניאלית, אבל כך אני מרגישה.

הכותבת היא עיתונאית עצמאית, בלוגרית, ונמנית עם המייסדות של 972mag.com. הפוסט מתפרסם במסגרת שיתוף הפעולה של העוקץ עם פרויקט דמוקרטיה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ירדנה אלון

    סליחה?
    אולי היה כדאי שהעלמה הצעירה
    the demoiselle in distress
    תלמד קצת את ההיסטוריה של המקום אליו היא עברה לחיות בשל המצוקה הכלכלית
    ובכן עלמתי,
    יפו היא אחת מערי הנמל העתיקות באגן הימתיכון.יש האומרים כי נוסדה כבר לפני כארבעת אלפים שנים ע"י הכנענים,היא מוזכרת כבר בתנ"ך ויונה הנביא ירד שם באונייה על מנת להימלט לנינווה .
    בניגוד לנרטיב הפלשתיני,היא לא עיר ערבית פלשתינית
    היא נכבשה במשך אלפי שנות קיומה ע,י כוחות רבים,
    על כן לומר היום כישראלית,שאת קולוניאליסטית בעיר כבושה זה לא לדעת את ההיסטוריה ולא להכיר את התרבות שאליה נולדת וגדלת.
    או בתשוקה להראות נאורה וליברלית ושמאלנית לאמץ נרטיב לא לך גם אם הוא נרטיב שיקרי שיגרום לך לחוש אשמה
    יש לא מעט דברים לחוש אשמה כלפי מה שנעשה הן ביפו,הן ביחס לערביי יפווערביי ישראל בכלל.
    לחוש אשמה כי את ישראלית ויהודיה וחיה ביפו
    זה מופרך לחלוטין.
    ואותו דבר העניין של "ייהוד" יפו
    זכותם של יהודים גם אם הם ימין קיצוני לגור ביפו
    מגורים ביפו זו לא פריבילגיה השמורה לשמאלנים עם רגשי אשמה שלא מכירים את ההיסטוריה של המקום שהם גרים בו.
    יחד עם זאת לא זכותו של איש להתנכל לתושבי יפו הנוצרים והמוסלמים על רקע דתי,ואת התופעה הזאת של התנכלות צריך
    לגנות בכל פה ולעשות הכל למיגורה.
    בלי רגשות אשמה או בושה "קולוניאליים"

  2. סמולן

    הקטע הבא הוא בן אלמוות. מדי עשור יש לשנות את העיסוקים, אבל לא את השמות ובוודאי שלא את המבט החיצוני שוחר הטוב. באמא שלי, הפוסט מודרניזם צריך לקום מקברו כדי לנתח משפטים כאלו. כה לא קולוניאליסטי.

    "סמירה, שעובדת בחומוסיה, מאכילה אותי עוגיות וחיוכים עדינים; ולחליל, מכונאי רכב, תמיד יש איזה בן-דוד שיכול לתקן כל דבר שנשבר. אני אפילו מדברת עם עאבד, הדילר שגר בקומת הקרקע, למרות שרק לעיתים רחוקות הוא עונה לי."

  3. יצחק גורן

    יתכן מאוד שאביו, או סבו, או אביו של שכנו, של אותו בעל בית מתקין מזוזות (כתחליף לדם על המשקופים!!!)
    ראה במו עיניו את הקלגסים הנאציים מנפצים את חלונות הראווה של חנותו לפני ששמוהו בקרון והסיעוהו אל המחנה שעל קשת שערו הייתה רשומה הסיממא "העבודה משחררת".
    עד שיום אחד קמו כמה קבוצות קטנות והחליטו שדי למסור את החיים ללא מחיר. הם חיו בגטאות בפולין.
    כלום אין זה אפשרי שיום אחד יתעוררו גם שוכני הגטו הערביים ביפו ויציתו אש שתתפשט גם לואדי ערה ולירושלים ולנצרת ולעכו??!!
    that will be the day

  4. מיכל

    שמאלנית כהלכה
    היתה קונה מזון ושאר מוצרים משכניה
    הערבים ביפו בשביל לתמוך בפרנסתם
    ומצטרפת למחאה שלהם

    אבל לא תופסת עוד מטרים רבועים
    מהחלל הכל כך מצומצם ויקר שיש להם

    לא עד לסיום הכיבוש

  5. נחמן

    חשתי כעס וזעזוע בקריאת דבריו והתנהגותו של בעל הבית. חבל שהגיחוך הקל שהתעורר בי לאור הצגתך את עצמך כבחורה תמימה שלפתע נפתחו עיניה לראות את זוועות הציונות קצת הקהו אותם.
    בהתחשב בכך שהמגזין שאת שותפה לו, 972, מוגדר על ידך כ-
    a group initiative by several Israeli bloggers who aim to take over the media world with absolutely no help from the Zionist cabal, נראה לי שהמשפט המסכם שלך, שממש לא ציפית להרגיש כמתיישבת קולוניאלית, מדגים חוסר מודעות עצמית קשה או שהוא פשוט היתממות שקרית. ההרגשה הזו מתאימה בדיוק לנרטיב השטוח שנראה שבחרת לקבל על עצמך ונראה שהיא הייתה צפה בך גם אם חליל המכונאי היה בעל הבית.

  6. מאור

    בוא נראה:
    מזוזה ליד הדלת= התגרות, חוסר התחשבות, הפגנת כוח
    "שהאדה" על הדלת= הפגנה אותנטית של שייכות

    בית כנסת בשכונה ערבית= הפרעה ופרובוקציה לאומנית
    מסגד חסן-בק פעיל באזור יהודי= מובן מאליו, לא שווה אזכור.

    האם הכותבת מצדדת בגישה קהילתנית- כל קהילה מסתגרת באזור שלה?

  7. רתם

    מעניין, כשיהודים אשכנזים פוגשים יהודיה אשכנזית שיודעת ערבית, או, רוצה לגור על יד ערבים, משפט השאלה שלהם יתחיל במילת השאלה למה. מילת השאלה הזו מקפלת בתוכה הרבה.

    לאור מה שקראתי בספרה של תמר ברגר, דיוניסוס בסנטר, על ביזת יפו ב1948 , אני סקרנית לדעת איך בעל הבית נהיה בעל הבית.
    דבר אחרון, מעמד הפועלים שאת נחשפת אליו, הוא חלק מהעקורים : הפליטים הפנימיים. לא כולם במחנות בעזה או ירדן. קראי אם בא לך בספר של ברגר איפה הם היום העירוניים עשירי יפו . ושוב תודה על הפוסט

  8. שחר

    ירדנה, יש מקום לחוש אשמה לא רק אם את גרה ביפו, אלא בכל מקום בארץ. לחוש אשמה זה לא דבר כל כך שלילי. מותר לנו לחוש אשמה על מה שעשינו לפלסטינים מאז שהגענו הנה, כי היינו יכולים לפעול אחרת. אין זה אומר שאנחנו צריכים לאיין את עצמנו. הקישור בין תחושת אשמה לבין שנאה עצמית הוא המצאה מתועבת של הימין. הרבה פעמים תחושת אשם מביאה לפתרון עוולות. אולי היא אפילו שלב הכרחי.
    איני רואה גם מה הקשר בין ההיסטוריה של יפו להיותנו קולוניאליסטים. עזבי אלפי שנים. לפני 60 שנים חיו ביפו כ- 80 אלף פלסטינים. כולם ברחו משם מפחד אל-יאהוד, ואלה החיים שם עכשיו הם פליטים מערים ערביות אחרות באזור, (משם גרשנו אותם).
    אם בוחרים להתייחס להיסטוריה עתיקה, גם ירושלים עברה ידים רבות, ובכל זאת יהודים רואים בה את ה-עיר היהודית. מדוע שהפלסטינים לא יראו ביפו עיר פלסטינית? מדוע שהפלסטינים לא יראו בעצמם צאצאים של יושבי הארץ הקדומים? האין היהודים רואים עצמם ככאלה? הקשר בין זה לבין המציאות זהה לקשר שבין היונים העתיקים ליוונים של היום, בין הרומאים לבין האיטלקים של היום, בין המצרים העתיקים למצרים של היום, וגם, כן, בין היהודים של ימי התנ"ך להיהודים של היום.
    דרך אגב, יפו היתה אמורה הייתה להיות מחוץ לשטחי המדינה על פי תוכנית החלוקה, והכיבוש היהודי של יפו קרה *לפני* הכרזת המדינה ופרוץ המלחמה. נכון שהיו יריות מיפו לכיוון תל אביב. אני גר בבית (בתל אביב, לא ביפו) שנושא עליו עדיין סימנים של קליעים מאותו זמן.

  9. יפואי חדש

    היס"מניקים שמסתובבים ועוצרים אנשים באופן רנדומלי הגיעו לשם בעיקר בעקבות אנשים כמוך (וכמוני), שרוצים לגור תמורת סכום נמוך בדירה יפה עם שכנים שעובדים בחומוסיה ומאכילים אותם בעוגיות וחיוכים עדינים.
    ואולי גם את (ואני) הגענו בעקבותיהם, או לפחות בזכותם, גם בלי לדעת את זה.
    האמת שהשכנים שלי מאכילים אותי בעיקר בחרא. נבילה, אלמנה צעירה ואם ל-4 צורחת כל היום על הילדים שלה (קשה לי להאשים אותה. גם אני הייתי צורח במקומה) ועושה לי חור בראש. אבל אני אשכנזי טוב אז אומרים שלום יפה. גם עם הזוג מלמטה אני מסתדר מצויין, עזרתי להם פעם לתקן משהו בדירה, למרות שלא הבנתי איך אין להם בני דודים שיעשו את זה. ולא שהם כאלה מסכנים. הילדים שלהם, שמפרנסים אותם מסחר בסמים, גם הם אומרים שלום יפה, לפחות כשהחברים העבריינים שלהם לא יושבים איתם על הברזלים בכניסה לבניין. ילדים מנומסים. היו יכולים להיות גם הם אשכנזים טובים.
    אני לא מרגיש קולוניאליסט, למרות שהטענות ביחס לקולוניאליזם של הציונות לא זרות לי. אני כן מרגיש ג'נטריפייר (gentrifier). יש הבדל, אם כי יש גם חפיפות. את המתח הלאומי מטעינות שאלות מעמדיות, אבל המתח המעמדי ניזון גם משאלות לאומיות. בעל הבית שלי, שקנה את הדירה מערבי שמכר אותה בגלל קשיים כלכליים, הוא יהודי דתי שגדל בהתנחלות וגר היום ביישוב פרברי במרכז. האם הוא קנה את הדירה כהשקעה או כניסיון לחיזוק הגרעין התורני בעיר? לא יודע. אני מעדיף לא לשאול. אבל שמחתי שהייתה מזוזה על הדלת כשהגעתי. אומרים שזה מונע מזל רע. במקומות אחרים, שאין בהם מתח לאומי, הגרעינים התורניים באים מתוך אידיאולוגיה של ייעוד, לא של ייהוד (ראי שכונת שפירא). אבל הם gentrifiers לא פחות מאיתנו. בכל מקרה, תהני מהמחשבה הרדיקלית ומהחומוס.

  10. ארנון

    טעות אחת שנפלה בכתבה – את רחוב יהודה הימית שליד גל"צ לא שיפצו תוך חודשיים, אלא קרוב לשנה, ואין קשר בין זה שגל"צ יושב שם, לאורך הזמן של שיפוץ הרחוב.
    מה שגילית ביפו, שם גם אני מתגורר מזה 3 שנים, הוא זעיר אנפין של מה שקורה בכל הארץ.
    למול חזות של דו-קיום חשדני, מתגלה מציאות חברתית כלכלית של דחיקת האוכלוסיה הערבית לעוני, והעברתם לגטאות. זה לא רק ביפו, זה בכל מקום.
    האם בגלל זה יהודים צריכים שלא לנצל את מחירי הדירות הנמוכים בשכונות ערביות?
    האם יהודי שעובר לגור בשכנות לערבים הוא בוהמיין חסר אגישות חברתית שלמעשה דוחק את שכניו, או שהוא גם מביא למעורבות ושיתוף במובן כלשהו?
    זה שאלות שאני בעצמי מתחבט בהן. מה שבטוח, על 90 אחוז מאדמות המדינה ההאלו ישבו בעבר פלסטינים, כך שבכל מקום שתבחרי לגור, צריכה להיות בך המודעות לכך, וגם אם זה מרגיש לך רע, הרצון לנסות ולתקן את העוול שנוצר. לדעתי הסיכוי הטוב יותר לתיקון הוא מתוך שכנות וסולידריות, ולא מתוך התבדלות ורצון לא לדרוך על פצעים פתוחים

  11. ירדנה אלון

    כתבתי על ההיסטוריה של יפו כי קודם כל אני רואה את העובדות לנגד עיני
    ואם מתחילים לדבר על זכרון היסטורי שמקשר אני לא אהיה סלקטיבית בזכרון שלי,אז בזכרון שלי יפו היא עיר בת ארבעת אלפים שנה שזה אומר שהרבה לפני שהיא בכלל הייתה יהודית(היהדות לא הייתה קיימת אז)ואחר כך נוצרית ואחר כך מוסלמית היא הייתה כנענית
    בפרשנות שלי אם כן ופה תתפלא דווקא יש הסכמה ביננו יתכן מאוד וזה מה שמשותף בייני לבין הערבים הישראלים של יפו זה ההיסטוריה הזאת אני חזרתי הביתה והם זה גם הבית שלהם כלומר זה הבית של שניינולא רק שלהם שנגזל מהם ולא רק שלי של שניינו
    והבסיס המשותף הוא שגם אני וגם הם צאצאים של אותו עם עתיק שישב כאן פעם ואלה הכנענים,והתרבות והזהות המשותפת שלנו זה התרבות הכנענית מפני שאם לא הייתה תרבות כנענית,לא הייתה נוצרת כתרבות נגד הדת והתרבות היהודית,וגם האיסלאם לא היה קיים מפני שהאיסלאם והנצרות הם זרמים והתפתחויות שנוצרו כתוצאה מהיהדות.
    ולכן אני לא מרגישה שגזלתי מהם,ושאני כובשת,חזרתי למולדתי,ואני מחלקת אותה עם אלה שלא גלו מכאן,אולם נאלצו לעבור גלגולים וכיבושים,(יוון,רומי,צלבנות,איסלאם)
    אבל אם אני משתמשת בזיכרון העמוק והזיקה העמוקה כתוצאה מהזיכרון הזה,אז הכנעניות היא הבסיס השותף והתרבות המשותפת .
    אבל אני גם מודעת לכך שלא הכל שותפים לראייתי זו משני הצדדים הן מהצד הפלשתיני והן מהצד הישראלי יהודי,מעדיפים להתגושש ולהתקוטט ולהתכתש,
    וזאת בשעה שאפשר לעשות בדיוק ההפך להכיר בזכויות של שני הצדדים ולהודות שיש הרבה יותר מהמשותף מאשר המפריד.

  12. אורן

    את יהודה הימית לקח שנה לשפץ ולא חודשיים ואת שדרות ירושלים פותחים כל כמה ימים. עם כל השאר אני מסכים.

  13. מתנחל

    "פעיל קהילתי אחד ציין שהתקרית יכולה הייתה להסתיים בקלות בטבח". מעניין מה המתנחלים היו טובחים בערבים? לא. חברייך שאת טוב ליבם את מנצלת (המתקן, הצובע – אכן קולוניאליסטית לצפארת) היו טובחים את היהודים. מאמרך כל כך זר, מתנשא, קולוניאליסטי ומגוחך ואת עיוורת מלראות