חפשו את ההבדלים

על זכויות אדם בשתי מדינות במזרח התיכון
הילי רזינסקי
photo: Al Jazeera English, cc by-nc

חלק מאתנו שמחים בשמחת המצרים ומקווים שיצליחו להביא לדמוקרטיה ורווחה כלכלית. עקיבא אלדר כתב אתמול במדורו "ביקורת גבולות" בהארץ:

הנה, רק לפני שלושה חודשים פירסם משרד החוץ האמריקאי את הדו"ח על מצב זכויות האדם בעולם לשנת 2009. הפרק על מצרים דומה בחומרתו לאלה שקדמו לו… הנה מבחר קטעים מהדו"ח: "שירותי הביטחון עצרו אזרחים באופן שרירותי, במקרים אחדים ממניעים פוליטיים, והחזיקו אותם בכלא תקופות ממושכות בלי משפט… הרשות המבצעת הפעילה פיקוח ולחץ על הרשות השופטת… היחס של הממשלה לחופש ההתאגדות והדת נותר דל… הממשלה מגבילה את חופש הביטוי באמצעות שימוש בכוח, צנזורה ומעצרים… הממשלה סגרה אתרי אינטרנט ועצרה בלוגרים… בתי קפה-אינטרנט נדרשים לרשום את הפרטים האישיים של כל משתמש.

מלבד ההגבלות על האינטרנט, הכל נכון גם לגבי ישראל.

שירותי הביטחון עוצרים אנשים שרירותית באופן מאסיבי ביותר בשטחי 67'. שירותי הביטחון עוצרים אנשים מטעמים פוליטיים באופן מאסיבי ביותר בשטחי 67' ויותר מאחדים – למשל מאות מפגינים בעת ההתקפה על עזה, או מנכ"ל איתג'אה אמיר מח'ול שנידון השבוע לתשע שנות מאסר – בשטחי 48'. שירותי הביטחון מחזיקים עצורים שרירותיים ופוליטיים ללא משפט שנים ארוכות בשטחי 67'. הרשות המבצעת מפעילה פיקוח ולחץ על הרשות השופטת: אנשי שב"כ מורים לשופטים על מעצרים, ומשפטים של אזרחים יהודים התוקפים ערבים נמנעים. היחס של הממשלה לחופש ההתאגדות הוא דל: שביתות מדוכאות באלימות והממשלה וההסתדרות משתפות פעולה למניעת התאגדות אפקטיבית; מוסדות ממשלתיים, כמו האוניברסיטאות, פוגעים בהתאגדות של עובדים; גם בתי המשפט פועלים כנגד זכות ההתאגדות. חופש הדת דל: יהודים לא יכולים להינשא ללא יהודים במסגרת מוסדות המדינה; ישראל מונעת תדיר ממוסלמים צעירים את התפילה באל-אקצה.

האלימות והדיכוי הכלכלי, האזרחי והתרבותי של ישראל רק מתחילים כאן.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית כהן

    בוא נבחון את הטענות:
    "אמיר מחול נעצר מטעמים פוליטים"?
    ריגול למען ארגון שמוכר בכל העולם המערבי כארגון טרור, זה נראה לך "טעמים פוליטים"?

    "מאות מפגינים בזמן עופרת יצוקה"
    שוב, טעמים פוליטים? כל אחד יכול לראות את הצילומים של אז מהכפרים הערבים, ומכל ההפגנות האלימות שנערכו בהם. אין שום דבר פוליטי במעצר משתתפים בהפגנה אלימה.

    "אנשי שב"כ מורים לשופטים על מעצרים"?
    נו באמת, לאנשי שב"כ אין שום סמכות להורות לאף שופט דבר. וגם אם הטענה של ארגונים רדיקלים שהשופטים יותר מדי "ביטחוניסטים" בפסיקותיהם, בין זה לבין לחץ ופיקוח על הרשות השופטת אין דבר.

    "משפטים של אזרחים יהודים התוקפים ערבים נמנעים"? את מוכנה לתת דוגמאות על מקרה שבו יש יהודי שתקף ערבי, נתפס, ולא הועמד לדין בגלל לחץ של הרשות המבצעת? או לא נתפס בגלל פעולות של הרשות המבצעת?

    "היחס של הממשלה לחופש ההתאגדות הוא דל"?
    במקרה הזה את צודקת בכל הדוגמאות שהבאת (מקרים בהם חופש ההתאגדות נפגע), אבל בין זה לבין להסיק שחופש ההתאגדות הוא דל אין דבר.
    אפשר להגיד "חופש ההתאגדות הוא מלא, למעט X,Y וZ" (מה שאכן נכתב בדו"ח זכויות האדם של משרד החוץ האמריקאי בנוגע לישראל). אבל אין כל הגיון בלהכליל את היוצא מין הכלל על הכלל.

    "חופש הדת דל" בגלל שהנישואים בארץ הם דתיים בלבד? (הבעיה היא לא ש"יהודים לא יכולים להתחתן ללא יהודים", אלא שבני כל דת מחויבים להתחתן במסגרת הדתית שלהם – וכל המסגרות הדתיות של הדתות המוכרות בישראל מגבילות נישואים עם בני דתות אחרות).
    בכל אופן גם פה כמו בסעיף הקודם, את צודקת בדוגמא, אבל את מנסה להכליל את היוצא מין הכלל על הכלל.
    חופש הדת בישראל מלא, למעט X (הבעיה אגב היא לא בחופש הדת, אלא בחופש מ-הדת).

  2. שירה

    הפחד הגדול של השלטונות פה הוא שנישאר הדיקטטורה היחידה במזרח התיכון…

  3. גרי רשף

    ..לשיטתך "רק" בגלל שיש כאן אינטרנט חופשי וכל השאר אותו הדבר, ולשיטתי- לא רק..

    נחמה פורתא 1 (בעקבות אירועי התקופה האחרונה): נקווה שחלפו להם הימים בהם נציגי השמאל הלא-ציוני והציבור הערבי ניצלו כל הזדמנות להתרפס בפני ה"ראיסים": נאצר, מובראק, אסאד האב, אסאד הבן, המלך עבדאללה, המלך חסאן, קדאפי..

    נחמה פורתא 2: מדינה בה כל בלוגר יכול לטעון שהיא דיקטטורית ללא חשש ותוך הזדהות בשמו המלא- כנראה שהיא דמוקרטית.
    מזל טוב למצרים שמעזים סופסוף לאחל למנהיג שילך לכל הרוחות, אצלנו (בדיקטטורה הגדולה במזה"ת לדעת הגולשת שירה) זה מותר מקום המדינה.