הברברים באים

לפני כמה שנים ביקרתי בקולוסיאום ברומא, וכדי להבין מה אני רואה התלוויתי לסיור מודרך. לא כל סיפור שמספרים מדריכים באתרים מסוג זה הוא אמת היסטורית מוכחת, אבל הסיפור שסיפר המדריך בהזדמנות ההיא נתקע בראשי. בקולוסיאום, סיפר המדריך, נערכו קרבות גלדיאטורים, במשך מאות שנים, כמעט מדי יום, עשרות אלפי צופים בכל "מופע". כך היה גם באחד מימי אוגוסט 410 לספירה. אך בשעה שההמונים יצאו מהקולוסיאום בערב אותו יום, ציפתה להם הפתעה. התברר להם שבעוד שהם צופים בקרבות לשם הנאה, ברחובות רומא התרחש קרב של ממש: הוויזיגוטים כבשו את העיר.

נזכרתי בסיפור הזה כשפתחתי את העיתונים באחד מימי השבוע שעבר. מיליוני מצרים ירדו לרחובות הערים במטרה לשנות את המציאות בארצם, ואולי במזרח התיכון כולו. אבל הכותרות בעיתונים בארץ עסקו בעניין אחר: בשביל הגישה שיחסום את דרכו של גלנט לרמטכ"לות. ניחוח רומאי עלה באפי. "ברברים" הגדירו הרומאים את כל העמים שהם החשיבו כנחותים, כחסרי תרבות. לא שונה בהרבה מאיך שאנחנו, בישראל, רואים את הערבים שסביבנו. "הברברים" מתקוממים עכשיו, אבל ברומא-תל אביב לא מבינים שהעולם סביבנו משתנה; קרב הגלדיאטורים בין גלנט לאשכנזי הרבה יותר מעניין.

כמו לפני 1,500 שנה, "הברברים" שיושבים על הגבול הם לא באמת ברברים. לא אכזריים או נטולי תרבות יותר מאתנו. ובניגוד למה שקרה לפני 1,500 שנה, אין ל"ברברים" שעל גדות הנילוס שום כוונה לעלות על תל אביב. יש להם דברים הרבה יותר דחופים לטפל בהם. ידידה פלסטינית שבילתה את ימי הזעם עם המפגינים בכיכר אל-תחריר אמרה שהתמיכה של מובארכ בישראל היא רק אחת ממאה הסיבות שבגללן שונאים אותו ההמונים, ולא הראשונה או השנייה או השלישית שבהן. אבל הם כן מתקוממים נגד המקום שלהם בסדר העולמי, ובמובן הזה ההתקוממות במצרים דומה להתקוממות של עמים בעולם העתיק, למרד "הברברים" שמבקשים סדר עולמי חדש, הוגן יותר מבחינתם. סדר שבו ישראל נהנתה ממעמד מועדף.

"וילה בג'ונגל", כך נוהג אהוד ברק להגדיר את מקומה של ישראל במזרח התיכון. זו הדרך שלו להגדיר היכן נמצאים בני התרבות – בתוך הווילה כמובן – והיכן נמצאים הברברים. בחוץ, בג'ונגל, בין העצים. לא מדובר בסתם דימוי: עומדת מאחוריו תיאוריה פוליטית ומדינית, תיאוריה שמקדשת את הסטטוס-קוו. כי הרי הווילה תישאר תמיד וילה, ובחוץ ישרצו תמיד ברברים וחיות טרף, והמצב הזה לא יכול להשתנות לעולם. אל הג'ונגל אנחנו מביטים רק כדי להבין איזה סכנות יבואו ממנו, אולי כדי למצוא בו איזה צ'יף מקומי שיסכים להגן על הווילה מבחוץ. מובארכ במקרה הזה.

עצם איזכור השם ברק מן הסתם גורם לפריחה אצל אשכנזי בימים אלה, אבל נראה שעל עקרון הווילה בג'ונגל אין לו מחלוקת איתו. גם לא לגלנט, שאפילו אימץ את המושג הזה גם בחייו האישיים. מהי הווילה שבנה על הגבעה בעמיקם אם לא סוג של וילה בג'ונגל? לא רק בטעם הארכיטקטוני היה מי שמצא דמיון בין הווילה של גלנט לווילות רומאיות, מבוצרות מבחוץ ונינוחות מבפנים. גם בגישה שעומדת מאחורי עצם הזכות להקים אותה. מצביא רומאי היה זוכה ללטיפונדיה נאה לאחר ניצחונותיו. גלנט הרגיש שזה הפרס שמגיע לו מהמדינה. "35 שנה הגנתי על המדינה", אמר לערוץ 2 , "עכשיו הגיע הזמן שהמדינה תגן עליי".

ברומא העתיקה, מצביאים רבים הגיעו לכס הקיסר בזכות תמיכת הלגיונות שלהם. לפעמים זה הגיע גם למלחמת לגיונות אלה באלה: לגיונות הדנובה נגד לגיונות ספרד. בישראל עוד לא הגענו למלחמת לגיונות, אבל כמו ברומא – מאחורי קרבות האלופים לא עומדת אידיאולוגיה של ממש, אלא בעיקר רצון לכוח ולהשפעה. רצון לנצח במשחק ולשלוט בווילה, בין אם זו הווילה בג'ונגל של ברק או הווילה של האח הגדול.

בינתיים הג'ונגל משתנה, אולי לטוב ואולי לרע, אבל משתנה. ואנחנו נשארים תקועים בווילה, שבלי שנשים לב שהיא עלולה להפוך עוד מעט לצריף.