הברברים באים

במצרים מהפכה, אבל ברומא-תל אביב לא מבינים שהעולם משתנה: קרב הגלדיאטורים בין גלנט לאשכנזי יותר מעניין, ובדיוק כמו ברומא לא עומדת מאחוריו שום אידיאולוגיה – רק רצון לשלוט בווילה בג'ונגל
מירון רפופורט

לפני כמה שנים ביקרתי בקולוסיאום ברומא, וכדי להבין מה אני רואה התלוויתי לסיור מודרך. לא כל סיפור שמספרים מדריכים באתרים מסוג זה הוא אמת היסטורית מוכחת, אבל הסיפור שסיפר המדריך בהזדמנות ההיא נתקע בראשי. בקולוסיאום, סיפר המדריך, נערכו קרבות גלדיאטורים, במשך מאות שנים, כמעט מדי יום, עשרות אלפי צופים בכל "מופע". כך היה גם באחד מימי אוגוסט 410 לספירה. אך בשעה שההמונים יצאו מהקולוסיאום בערב אותו יום, ציפתה להם הפתעה. התברר להם שבעוד שהם צופים בקרבות לשם הנאה, ברחובות רומא התרחש קרב של ממש: הוויזיגוטים כבשו את העיר.

Sack of Rome by the Visigoths by JN Sylvestre, 1890

נזכרתי בסיפור הזה כשפתחתי את העיתונים באחד מימי השבוע שעבר. מיליוני מצרים ירדו לרחובות הערים במטרה לשנות את המציאות בארצם, ואולי במזרח התיכון כולו. אבל הכותרות בעיתונים בארץ עסקו בעניין אחר: בשביל הגישה שיחסום את דרכו של גלנט לרמטכ"לות. ניחוח רומאי עלה באפי. "ברברים" הגדירו הרומאים את כל העמים שהם החשיבו כנחותים, כחסרי תרבות. לא שונה בהרבה מאיך שאנחנו, בישראל, רואים את הערבים שסביבנו. "הברברים" מתקוממים עכשיו, אבל ברומא-תל אביב לא מבינים שהעולם סביבנו משתנה; קרב הגלדיאטורים בין גלנט לאשכנזי הרבה יותר מעניין.

כמו לפני 1,500 שנה, "הברברים" שיושבים על הגבול הם לא באמת ברברים. לא אכזריים או נטולי תרבות יותר מאתנו. ובניגוד למה שקרה לפני 1,500 שנה, אין ל"ברברים" שעל גדות הנילוס שום כוונה לעלות על תל אביב. יש להם דברים הרבה יותר דחופים לטפל בהם. ידידה פלסטינית שבילתה את ימי הזעם עם המפגינים בכיכר אל-תחריר אמרה שהתמיכה של מובארכ בישראל היא רק אחת ממאה הסיבות שבגללן שונאים אותו ההמונים, ולא הראשונה או השנייה או השלישית שבהן. אבל הם כן מתקוממים נגד המקום שלהם בסדר העולמי, ובמובן הזה ההתקוממות במצרים דומה להתקוממות של עמים בעולם העתיק, למרד "הברברים" שמבקשים סדר עולמי חדש, הוגן יותר מבחינתם. סדר שבו ישראל נהנתה ממעמד מועדף.

"וילה בג'ונגל", כך נוהג אהוד ברק להגדיר את מקומה של ישראל במזרח התיכון. זו הדרך שלו להגדיר היכן נמצאים בני התרבות – בתוך הווילה כמובן – והיכן נמצאים הברברים. בחוץ, בג'ונגל, בין העצים. לא מדובר בסתם דימוי: עומדת מאחוריו תיאוריה פוליטית ומדינית, תיאוריה שמקדשת את הסטטוס-קוו. כי הרי הווילה תישאר תמיד וילה, ובחוץ ישרצו תמיד ברברים וחיות טרף, והמצב הזה לא יכול להשתנות לעולם. אל הג'ונגל אנחנו מביטים רק כדי להבין איזה סכנות יבואו ממנו, אולי כדי למצוא בו איזה צ'יף מקומי שיסכים להגן על הווילה מבחוץ. מובארכ במקרה הזה.

יואב גלנט. צילום: יואב איתיאל

עצם איזכור השם ברק מן הסתם גורם לפריחה אצל אשכנזי בימים אלה, אבל נראה שעל עקרון הווילה בג'ונגל אין לו מחלוקת איתו. גם לא לגלנט, שאפילו אימץ את המושג הזה גם בחייו האישיים. מהי הווילה שבנה על הגבעה בעמיקם אם לא סוג של וילה בג'ונגל? לא רק בטעם הארכיטקטוני היה מי שמצא דמיון בין הווילה של גלנט לווילות רומאיות, מבוצרות מבחוץ ונינוחות מבפנים. גם בגישה שעומדת מאחורי עצם הזכות להקים אותה. מצביא רומאי היה זוכה ללטיפונדיה נאה לאחר ניצחונותיו. גלנט הרגיש שזה הפרס שמגיע לו מהמדינה. "35 שנה הגנתי על המדינה", אמר לערוץ 2 , "עכשיו הגיע הזמן שהמדינה תגן עליי".

ברומא העתיקה, מצביאים רבים הגיעו לכס הקיסר בזכות תמיכת הלגיונות שלהם. לפעמים זה הגיע גם למלחמת לגיונות אלה באלה: לגיונות הדנובה נגד לגיונות ספרד. בישראל עוד לא הגענו למלחמת לגיונות, אבל כמו ברומא – מאחורי קרבות האלופים לא עומדת אידיאולוגיה של ממש, אלא בעיקר רצון לכוח ולהשפעה. רצון לנצח במשחק ולשלוט בווילה, בין אם זו הווילה בג'ונגל של ברק או הווילה של האח הגדול.

בינתיים הג'ונגל משתנה, אולי לטוב ואולי לרע, אבל משתנה. ואנחנו נשארים תקועים בווילה, שבלי שנשים לב שהיא עלולה להפוך עוד מעט לצריף.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ערן נ

    זה מאמר שנוגע בעצב החשוף שבישראליות "המערבית" החוששת מנפילתה (הסימבולית לא בהכרח הפיזית) של הוילה הלבנה.

  2. יונתן ברזילי

    מחכים, דימוי מרענן. כל הכבוד.

  3. ליאור

    תודה מירון. איזה וילה מקסימום שק"ש. מאז ומתמיד היינו מרוכזים, בעצמנו, ןמחכים לנס או לנוס.

  4. שרגא עילם

    המאבק במינויים השונים למשרות כמו רמטכ"ל ממחיש שינוי תרבותי עמוק בישראל השווה את השם מהפכה.
    לעומת זאת העובדה שמאות אלפים יצאו לרחובות במצרים עדיין צריכה להרוויח את השם מהפיכה שכן עדיין הדרך רחוקה והכת השלטת במצרים עדיין על כנה ואפילו אם מובארק יורחק מהשלטון יכול הסיפור להיגמר באיזה סוג של הפיכה.
    בישראל לעומת זאת, בלי אלפי אנשים ברחובות (זה לא בהכרח משפיע) מתגלה מחאה גוברת והולכת נגד שחיתות השלטון.
    אמנם למשל היו סיבות יותר טובות וחזקות מאשר שקרנות יחסית קטנה ווילה מנקרת עיניים למנוע את מינויו של גלנט לרמטכ"ל, אבל זה בהחלט מהפך רציני שקורה מול עינינו ואפשר אולי לדאוג שילך ויעמיק.

  5. איזי גור

    את הכתבה המחכימה מסכם הכותב באמירה אופטימית ש"מהווילה יישאר צריף".
    ומדוע אופטימית?.
    הו. טוב ששאלתם.
    לפניכם סיפור ישן. הפרחח מגיע הבייתה באמצע היום.
    "מה קרה"? שואלת אמו
    הוא מסרב לענות עד שהיא מאיימת עליו בסנקציות. הוא נכנע ומגלה? "שמתי מקל דינמיט מתחת לכיסא של המורה".
    "מה? רוץ מהר לבית הספר ותג…"
    "איפה בית ספר. איזה בית ספר! היה בית ספר!"
    מה שיישאר הוא צריף שרוף!!

  6. גד השדה

    נחישותו של ברק למנות רק את גלנט, והדרך בה הוא דוחק החוצה את אשכנזי, מעוררות בי חשד עמוק שיש כאן דברים שנסתרים מעיני. דברים חשובים.

    אני נוטה לחשוד באופן אינסטינקטיבי בכל מעשה או דיבור של אהוד ברק. ספציפית במינוי הרמטכ"ל הדברים אפילו די גלויים. יש הערכות שהדברים קשורים בנכונות לתקוף את אירן, בהסכמה מראש להיגרר להרפתקאות שסופן מי ישורנו.

    ויתכן שלברק יש יותר אמפטיה לבעלי לטיפונדיות, ל"משפרי דיור" אקטרווגנטיים, לחמדנים ולקחנים, לאנשים החולקים איתו את תאוותיו ויצריו. איתם הוא יכול למצוא שפה משותפת, ולא עם רמטכ"ל שהחלק שהוא הכי אוהב במנת הקרב הוא הקרטון…

  7. נתן

    אני חושב שצריך לשבח את גלנט על עניין אחד, אפילו שהוא נגוע באוריינטליזם. גלנט לא יצר לעצמו וילה עם גג אדום מוקפת דשאים כאילו אנחנו בצרפת, אנגליה או באמריקה, אלא וילה חד קומתית (ולכן אין כמעט תמונות מהקרקע, כי כמעט לא רואים אותה), מוקפת טרסות ועצי פרי. גם באותם 35 דונמים מדובר הוא נטע זיתים. אם הוא היה ערבי היו אומרים – זה מה שהנייטיבז עושים. לכן הם גם לא פוגעים בסביבה כשהם נוטעים זיתים, כי הם חלק מהסביבה, הם הרי חיות כמו התן או הסלמנדרה המצויה. אבל אנחנו היהודים, אנחנו הרי מורמים מהם. אנחנו "שומרים על הסביבה בפראיותה" (שזה רעיון אירופי שאין לו שום יחס לארץ שמאז שהיה בה אדם היתה מעובדת). בגלל שגלנט יהודי אומרים איך יתכן. אני חושב שהוילה היא דווקא וילה של אפנדי, של ערבי שיושב טוב, שרוצה להרחיב את חלקת הזיתים של המשפחה, את הכרם, ואני חייב להודות שאין לי בעיה עם זה. שיבושם לו. הייתי שמח לראות עוד אנשים נוהגים כמותו ולא רק עסוקים בשאלה אם מי ישכבו הלילה, ומה יהיה גודל הפלזמה הבאה שלהם.