• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

גיור בלב כבד

הקשר הגורדי בין הרבנות למדינה מהווה פגיעה הן בכללי המשחק האזרחיים והדמוקרטיים והן ברעיון האמוני של הגיור עצמו
אלדד לוי

סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה פוליטית באוניברסיטת בן גוריון שבנגב

לפני כמה שנים התפרסם דו"ח שבדק את מצבן של נשים באפגניסטן תחת שלטון הטליבאן, ועסק בין היתר בהחלטתו לאסור על נשים לעבוד על מנת "לשמור על צניעותן". במדינה בה גברים רבים נהרגו במלחמות, משמעות ההחלטה עבור לא מעט משפחות הייתה חרפת רעב. על מנת לקיים את משפחותיהן נאלצו נשים רבות לעסוק בזנות ובתי הזונות בקאבול הפכו לתופעה שקטה אך נפוצה. כך התקיים מצב אבסורדי, בו על מנת ליצור חברה "מוסרית" יותר, הדרדר המוסר החברתי לשפל חסר תקדים. הסיפור הזה מזכיר בתוצאה ההפוכה והאבסורדית שלו את פולמוס הגיור בישראל, לפחות מבחינתה של הרבנות הראשית לישראל.

נשים אפגניות. דרדור המוסר שם מזכיר את פולמוס הגיור כאן. צילום: cc-by-isfamedia

הביקורת נגד הרבנות הראשית לישראל כמוסד האחראי להכרה ביהדותו של אדם, התקיימה תמיד. עם זאת, רק בעקבות גלי העלייה ההמוניים מברית המועצות ובהם עשרות אלפי אנשים שנחשבים ליהודים על-פי חוק השבות אך לא על-פי האורתודוכסיה, נהפכה ביקורת זו לכזו שאי אפשר להסירה מעל סדר היום הציבורי. הפער בין חוקיה של המדינה לחוקיה של הרבנות הראשית לישראל מגיע לשיאו בין היתר, כאשר עולים מברית המועצות ממלאים את חובותיהם האזרחיות במלואן ואף על פי כן אינם יכולים לממש את זכותם הבסיסית להינשא במדינתם.

ברפובליקות ליברליות, מעמד האזרחות הוא הקריטריון העיקרי שקובע את סל הזכויות של אזרח. מכאן שהחלוקה בין בעלי זכויות לחסרי זכויות היא במהותה החלוקה בין אזרחים ללא אזרחים. בישראל מתקיימת דיפרנציאציה נוספת בתוך מעגל האזרחות באמצעות מושג הלאום. כך נוצר אם כן מעגל נוסף, פנימי יותר, אשר מקנה את הזכויות המלאות ביותר במדינה. על אף שהרבנות אינה מכירה בעליונותם של החוקים האזרחיים של המדינה, היא שמחה ליטול לעצמה את תפקיד שומר הסף של העם היהודי במדינת ישראל.

יתרה מזאת, חשוב לזכור כי המדינה היא זו המוותרת על כוחה ומסמיכה גוף שאינו מכיר בעליונותם של החוקים האזרחיים שלה לקבוע מי רשאי לקבל את הגדרת הלאום "יהודי". ההסתכלות של הרבנות הראשית על שאלת הלאום אינה אזרחית או מדינית, היא הלכתית וערכית: יהודי הוא מי שעונה על הקריטריונים ההלכתיים או שעבר גיור אורתודוכסי מלא ומתכוון לחיות חיים אורתודוכסיים מלאים. כאן מתגלע הפער האדיר בין המדינה אשר רואה כ"יהודים" את אלו אשר עונים על הקריטריונים של חוק השבות לבין הרבנות הראשית, שכאמור אינה רואה בחוקי המדינה כאוטוריטה עליונה. כך, למעשה, מעבירה המדינה את הסמכות לקבוע מי יקבל את הזכויות המלאות ביותר ממנה אל גוף אחר שיש למדינה רק שליטה חלקית מאוד עליו.

אנו רגילים לשמוע ביקורת אזרחית על מוסד הרבנות ועל הקשר ההדוק שלו לפוליטיקה ולזכויות האזרח בישראל. אך המעמיקים במהות האמונה יכולים לראות שזהו גם האינטרס של הרבנות להיפרד מהכוח שניתן לה על-ידי המדינה: תופעות של מאעכרים ומסלולים עוקפים לגיור הולכות ונעשות נפוצות. הפולמוס שהתעורר בעקבות נוקשותם וכשרותם של הגיורים הצבאיים הוא תוצר של אותה התנגשות בין שתי ספירות (אזרחית ודתית) בעלות ציפיות שונות לחלוטין. מבחינה אמונית-דתית גיור הינו מהלך חברתי אך גם רוחני, שמושווה בדת ל"קבלת נשמה חדשה".

הרב האשכנזי הראשי יונה מצגר והרב רסקין. צילום: cc-by-CJCC

לעומת דתות מיסיונריות, גיור ביהדות פירושו מחויבות מוחלטת בה חובת ההוכחה מוטלת במלואה על המבקש להיכנס אליה. הרצון להינשא לגבר או אשה יהודייה בזרם האורתודוכסי אינו סיבה מספקת לגייר אדם. זאת משום שאין בו רצון טהור ומעורב בו אינטרס זר של המתגייר, מלבד הרצון לבוא בברית עם היהדות. המצב האבסורדי שנוצר בעקבות הפער בין החוק האזרחי לחוק הדתי, הוא שבעבור רוב האזרחים הישראלים שיהדותם מוטלת בספק, האינטרס לגיור אינו נסתר. כך הופך הגיור בחסות המדינה לכלי אינסטרומנטלי להשגת זכויות ולגיטימציה ועל כן הוא מאבד מבחינת הרבנות את הטוהר שאמור לאפיין אותו. התניית הזכויות של אותם אנשים בגיור, הופך אותו לכלי בדרך להשגת שוויון אזרחי מלא. זהו היפוכו המוחלט של הגיור בלב שלם שעליו מבקשת הרבנות להגן.

אלפי האנשים שמגיעים לישראל מדי שנה בחסות חוק השבות ואינם מוכרים כיהודים ימשיכו, בצדק, לחפש דרכים לממש את כל זכויותיהם. מרגע שהגיור הופך בשיתוף הפעולה שבין המדינה לרבנות לכלי להשגת הטבות אזרחיות ימשיכו האזרחים לעוקפו, לנצלו ולשנותו. המצב הקיים ממשיך לעודד את היווצרותם של ויכוחים פנים-דתיים, שימוש במאעכרים, מסלולים עוקפי רבנות ומרמה. כך יחדל הגיור מהיות מה שהרבנות התכוונה אליו מלכתחילה – ברית רוחנית וחברתית בין הגר לבין עם ישראל – וייעשה ההפך הגמור ממנו: כלי פוליטי שנתון לאינטרסים לא הלכתיים ובוודאי לא טהורים.

הביקורת האזרחית נותרה בעינה, אך כאן אני טוען שהדבר נכון גם מבחינה הלכתית-אורתודוכסית: הקישור בין הרבנות למדינה, אין פירושו רק הכנסת מוסד שאינו משחק בכללי המשחק האזרחיים לתוך מערך הכוחות הדמוקרטי. מי שהאמונה יקרה לליבו חייב להבין כי הקישור בין דת לפוליטיקה "מטמא" את הרעיון האמוני של הגיור האורתודוכסי המאופיין בבחירה מלאה ביהדות כדרך חיים, כשהוא מכניס אליו סממנים פוליטיים.

האינטרס של אלו שהגיור האורתודוכסי יקר להם ברור: להיפרד מהכוח להחליט מי זכאי ללאום "יהודי".

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית כהן

    עירבוב של דת ומדינה פוגעים לא רק במדינה אלא גם בדת.

    בישראל, אנשי הדת שהגיעו לשררה כבר לא יוותרו עליה, ובשביל להפריד בין דת ומדינה ולמנוע מרבנים פאנטים להיות "שומרי השער" של העם היהודי צריך קואליציה חילונית עם רצון לשינוי ולתיקון. שום דבר אחר לא יעזור או ישנה את המצב ההזוי בו אנחנו נמצאים כרגע שבו בגלל שאנשי הדת (לא רק הדת היהודית, גם הנוצרית המוסלמית והדרוזית) מופקדים על כך תחום הנישואים בישראל, הרי שנוצר מצב שאנשים בני דתות שונות, שלא להגיד בני אותו מין, לא יכולים להתחתן בישראל.

  2. מאור

    למשל, ייתכן ובעיני מולה של הטליבאן, עדיף שאישה אחת תידרדר לזנות מש-10 נשים ייצאו לעבודה "וייגרמו למחשבות לא טהורות" אצל 100 גברים.

    באותו אופן, אולי יש רבנים שמעדיפים עולה מבני הפלאשמורה המקיים מצוות ושולח את בנו לחינוך דתי, כדי שגיור קרוביו יאושר (ולא מתוך אמונה) על פני אי קיום מצוות כלל. שנאמר "מתוך שלא לשמה בא לשמה" וכיו"ב.

  3. נדב

    הייתי שמח יותר לראות מאמר כזה מתפרסם בעיתון דתי או בבלוג עם קוראים דתיים מאשר כאן. מבלי להוריד מערכם של הקוראים הנכבדים, הם לא קהל היעד של המאמר. במקרה הטוב ישתכנעו המשוכנעים ובמקרה הפחות טוב הזדמנות שכזו להתחיל לפתוח את הקשר הגורדי תתנדף במהרה. הדיאלוג צריך להיות מול אנשי הדת והמחלוקת צריכה להתעורר בביתם שלהם ולא כאן.

  4. אורי ביתן

    אין שום צורך בממסד דתי מוכר על ידי המדינה בישראל. המדינה אינה צריכה להתערב בעניני דת וודאי לא להסמיך מאן דהוא כ"רב ראשי" או "רב עיר".

    הרב הראשי הוא שריד לחכם באשי – הרב שייצג את היהודים לפני השלטון העוסמני. הגיע הזמן לבטלו.

  5. שלמה כהן

    צמיחתה של אוכלוסיה ישראל היא צו קיומי. מעטים נפלנו בעבר למול המעצמות, ומעטים ניפול בעתיד מול המוסלמים.
    מי שחפץ לחיות כאן, שיקבל את התרבות היהודית-ישראלית ואת המערכת הדמוקרטית. בדומה לאופן שבו מקבלים זכויות אזרח בארה"ב.