קריאת כיוון

קולו של השמאל הסוציאל-דמוקרטי כמעט נעדר מהספירה הציבורית בשנים האחרונות – זה הזמן להחזירו. התארגנות פוליטית חדשה
יובל סרי ורמי לבני
photo: cc by Ana Pinta

בזירה הפוליטית הפרוגרסיבית יש היום כמה וכמה מגמות מעוררות תקווה, תובנות רעיוניות מסקרנות והתארגנויות, שמצליחות גם בזמנים קשים לגייס אנשים ולגלות אנרגיה. אף על פי כן, אין ספק שהמחנה הגדול ביותר כיום בקרב מצביעי ופעילי השמאל – מחנה גדול בהרבה מכל ההתארגנויות הללו גם יחד – הוא המחנה של מי שאינם רוצים לבוא לאף אחד מן הגורמים הקיימים בנפרד. הם אינם מוצאים בהם את ביתם. הם מחפשים תקווה. לאנשים האלה ישוב הברק לעיניים, רק אם תיווצר בשורה חדשה ומאחדת בשמאל.

זהו הזמן למהלך פוליטי אמיץ, לא שמרני, נוסך תקווה. זהו הזמן ללכד את כל הכוחות הפרוגרסיביים בחברה הישראלית, במערכת הפוליטית ומחוצה לה, למסגרת פוליטית סוציאל-דמוקרטית שמאלית רחבה.

קולו של השמאל הסוציאל-דמוקרטי כמעט נעדר מהספירה הציבורית בשנים האחרונות. זה קרה משום שהחברה הישראלית השתנתה – אך גם אנחנו עצמנו תרמנו לכך. הרמנו והורדנו דגלים לפי האופנות האחרונות, ברחנו מעימותים, שקענו בעצמנו, ובעיקר איבדנו את הביטחון העצמי. אולם ישראל עדיין משוועת לקול ערכי ברור, שמציב חזון חברתי כולל ומשכנע, ולא מהסס להציג עמדות ברורות בכל הסוגיות שעומדות על סדר יומנו. רק מסגרת פוליטית רחבה ומגוונת תוכל להשמיע קול כזה. רק מהלך פוליטי רחב ייתן דחיפה מוראלית למחנה כולו, ירים לכולנו את הראש, וייתן תשובה ראויה לליברמן, לנתניהו, לטייקונים ולהורסי הסביבה.

ככל שהניתוחים השונים על הסיבות ההיסטוריות למשבר השמאל והדרכים לצאת ממנו הם מרתקים, וברבים מהן יש היבטים חשובים שכדאי לאמצם לעתיד לבוא – רבים מאיתנו מתקשים להפנים שלא כל החוכמה מצויה בקודקודם. השמאל נטש את ייעודו החברתי וזיקתו למעמד העובדים – נכון. השמאל נדבק בטרנד הסקפטיות והחליש את מאבקו לשלום ישראלי-פלסטיני – גם נכון. השמאל ויתר על תחושת הפטריוטיות לימין – נכון. השמאל הפר ברגעי מבחן את הברית עם אזרחי ישראל הערבים – גם נכון. מי שטוען שיש הסבר אחד ויחיד להידרדרותנו הפוליטית ומתכון אחד ויחיד לשיקום, חוטא בשטחיות או בגאווה מופרזת. הכרחי ללבן את השקפותינו עד תום – ועוד נעשה זאת. נתווכח, נסכים על דברים אחדים ונישאר אולי חלוקים על אחרים. אך חובה עלינו להסכים קודם כול, שכולנו יחד חוזרים למגרש.

כינון מסגרת פוליטית סוציאל-דמוקרטית בשמאל הוא הדבר הנכון ביותר לעשותו מבחינה ערכית, מכיוון שאף אחד מן הגורמים הקיימים במחנה הפרוגרסיבי כיום אינו מציע לבדו חזון כולל לחברה הישראלית – וקבלות אמינות לעמידה בחזון הזה. רק שותפות בין הצדדים השונים, שכל אחד מהם הוכיח אמינות בתחום מסוים – כלכלה וחברה, שלום, זכויות אזרח, הגנת הסביבה, דת ומדינה ושותפות בין יהודים לערבים בתוך ישראל – תיצור מערכת איזונים פנימית בריאה ומהימנה.

כינון מסגרת פוליטית סוציאל-דמוקרטית שמאלית הוא הדבר הנכון והאחראי ביותר לעשותו מבחינה אלקטורלית, מכיוון שזהו המהלך היחיד שעשוי לייצר מומנטום ולהביא לשלם שיהיה גדול מסך מרכיביו. פרשנויות ופלפולים מתמטיים לעוסים כאילו כביכול ריצה מפוצלת תגדיל את הנתח הכולל של המחנה נטועים בהבנה אנכרוניסטית של המערכת הפוליטית שהשתנתה. ההתמכרות למתמטיקה ולסקרים גרמה לנו נזק בל ישוער בעבר, והיא משולה לקריאה בכוכבים. סקרים ופרשנים יודעים לפעמים לנתח את ההווה המיידי, אך גרועים בהבנת מציאות ברגעי שינוי, ואינם יכולים לחזות מגמות פוליטיות מתגלגלות. בסופו של דבר, תפקידנו אינו לנתח את המציאות אלא לעצב אותה. אם נעשה זאת – זה ישתלם בסופו של דבר גם בקלפי.

מסגרת פוליטית סוציאל-דמוקרטית רחבה בשמאל תוכל לקום, רק אם כל הגורמים שעתידים להרכיבה יניחו מעט לאגו האישי שלהם. על כולנו להבין שמטרתנו איננה לארגן משחק כיסאות או הדבקה אקראית של גורמים כאלה ואחרים, אלא לגבש תנועה דמוקרטית פתוחה ורחבה, שכל מי ששותף לעקרונותיה יוזמן להצטרף אליה ולעצב אותה. חשוב שכמה שיותר גורמים ואנשים פוליטיים בספקטרום הפרוגרסיבי יהיו חלק מהמהלך – אך לא נחכה להם. העבודה על הקמת התנועה צריכה לצאת לדרך כעת, והכנס המוצלח של יסו"ד והמטה הסוציאל-דמוקרטי שהתקיים בשבוע שעבר מוכיח כי השטח תוסס ומצפה לכך.

דמיינו תנועה פוליטית שחותרת לשוויון, לשלום ולשמירת הסביבה, ונאבקת למען דמוקרטיה וחירויות האזרח. דמיינו תנועה פוליטית שבה חברים פעילים חברתיים, פעילי סביבה ופעילי שלום. תנועה שבה שותפים חילונים ודתיים, יהודים וערבים, עובדים ומעמדות ביניים. האם זה עד כדי כך בלתי אפשרי?

אנו פונים לכל המעוניינים להיות שותפים ליוזמה זו לבנות יחד בהקדם, כצעד ראשון, קבוצת עבודה של פעילים מגופים שונים, שתזיז את העניין קדימה בכל המישורים. אין לנו זמן לבזבז.

להצטרפות:

יובל: yuvalseri@gmail.com

רמי: ramilivn@yahoo.com

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. נועה

    מסכימה שאין תוחלת לשמאל במתכונת הקיימת. השאלה היא איך משכנעים את הפוליטיקאים לזוז

  2. ניבה אבני

    מברכת על ההתארגנות החדשה, זהו מהלך מעורר תקוה ואפילו התרגשות,הכנות והרצינות עולה מתוך הדברים ומפעילות קודמת של השניים,גם מחויבותם ארוכת השנים לשמאל המתון והפרגמטי יחד עם כוון סוציאל דמוקרטי מעוררת אמון ותקווה. זו הדרך האחת למדינת ישראל ואין בילתה.הצטרפתי לקריאה. בהצלחה.

  3. חיים כהן

    נא לכתוב אותה מחדש.

  4. יסמין

    אני לא רואה הרבה ערבים מצטרפים לגוף פוליטי שהלוגו שלו הוא מגן דוד בכחול ותכלת. מה שאתם בעצם מוכרים לנו כאן זה ציונות משופרת, אלק נאורה, עם פחות באגים. אבל כל מי שחושב שהציונות היא-היא הבאג, כלומר הערבים וכל השמאל היהודי שלא היה רדום משנת 2000 (כששאר מה שהיה מכונה "מחנה השלום" התחפר בשקי שינה) הוא לא הקהל שלכם.