מה שבאמת רע ליהודים

המהפכה במצרים רעה לנו, מפחידה ישראל הרשמית. בצדק: היא מציגה את הכיבוש בגדה, את המצור על עזה ואת מדיניות האפרהייד כלפי ערביי ישראל כפעולות של "משטר ערבי" טיפוסי
אילן פפה

דומה כי הדעה הרווחת בישראל על המהפכות בטוניסיה ובמצרים היא כי במידה שתצלחנה, הרי אלה חדשות רעות ליהודים; רעות מאוד. ערבים משכילים, לא כולם בלבוש "איסלאמיסטי", חלקם דוברי אנגלית רהוטה ואשר מבטאים כמיהה לדמוקרטיה מבלי להזדקק להתלהמות "אנטי-מערבית", הם בבחינת בשורה רעה לישראל ליהודים היושבים בתוכה. לא פחות רע לישראל הוא שידור חי של צבאות ערביים אשר אינם יורים על מפגינים, כמו שאר התמונות שהועברו בעזרת הלווין לעולם כולו והרטיטו לבבות רבים – כולל בארה"ב הדמוקרטית והרפובליקאית כאחת.

photo: sierragoddess, cc by-nd

רק בישראל, ואולי גם בסעודיה, לא תמצא הד להתלהבות העולמית. כאן הכמיהה לחופש בעולם הערבי נתפשת כמדאיגה ובעלת השלכות שליליות ביותר, ולא פלא – המהפכות הללו מציגות את הכיבוש בגדה המערבית, את המצור על עזה ואת מדיניות האפרטהייד כלפי ערביי ישראל כפעולות של "משטר ערבי" טיפוסי.

לרגע קשה היה לדעת מה ישראל הרשמית חושבת על מה שקורה סביבנו. בנימין נתניהו, בפעולה נדירה של שיקול דעת, הורה לשריו, למפקדי הצבא ולפוליטיקאים לסכור את פיהם ולא להגיב בפומבי על מה שמתרחש במצרים. לרגע נדמה היה שישראל הפכה מהבריון השכונתי למה שתמיד היתה: אורחת או תושבת קבע בשכונה. נתניהו כנראה נבוך מההתבטאות האומללה בכנסת של האלוף אביב כוכבי, ראש המודיעין: בכיר הפרשנים של המערכת הבטחונית קבע בבטחה לפני כשבועיים כי המשטר של הנשיא מובארכ יציב ועמיד כפי שתמיד היה, כפי שקבע גם בכיר הפרשנים התקשורתיים, גיא בכור.

אבל נתניהו לא יכול היה לשתוק תקופה כה ארוכה, וכשה"בוס" פתח את פיו נפרצו כל הסכרים וזרם הפרשנות הציף את ישראל. התגובות הישראליות גרמו לפרשנים הימניים ביותר של רשת פוקס האמריקאית להיראות כקבוצה של היפים שמאלנים. הנרטיב הפרשני הישראלי פשוט ביותר: זוהי מעין מהפיכה איראנית אשר נעזרת באל-ג'זירה ונתמכת באופן מטופש על ידי ברק אובמה – כאן בדמות ג'ימי קרטר החדש – ומתקבלת באהדה משונה על ידי עולם תמים והזוי. את מתקפת הפרשנות מובילים השגרירים הישראלים לשעבר במצרים. תסכול של שנים רבות של כליאה בדירה מסוגרת בגורד שחקים קהירי התפרץ לו פתאום כמו הר געש שלא ניתן לעצירה. צבי מזאל, אחד מהם, ביטא יותר טוב מכולם את המסר העיקרי שביקשו להעביר: כל זה רע, רע מאוד ליהודים, קבע בראיון ליומן השבוע (28 בינואר 2011).

photo: страстная власть, cc by-sa

מה שבאמת רע לישראל הוא ההשוואה. איננו יודעים עדיין כיצד תסתיימנה המהפכות ומתי, אבל הן כבר חשפו את התרמית הישראלית במערומיה. במצרים התרחשה אינתיפאדה שלווה אשר נתקלה תחילה באלימות של המשטר, אבל הוחלפה בתגובה מתונה של הצבא המצרי. לא רק שהצבא הזה לא ירה על מפגינים, עוד בטרם סולק מובארכ דאג להביא למשפט צדק את שר הפנים המצרי בשל חלקו בנסיון לדכא את ההפגנות. אמנם פיטוריו והעמדתו לדין נעשו על מנת לרצות את המפגינים ולהרוויח זמן, אבל המחזה הזה, אשר רבים כבר שכחו אותו בשל הדרמה שהתפתחה לאחר מכן, לעולם לא יכול היה להתרחש בישראל.

כאן, הגנרלים שהורו על ירי על מפגינים פלסטינים ויהודים המתנגדים לכיבוש, התחרו על משרת הרמטכ"ל. אחד מהם, יאיר נוה, הורה ב-2008 להרוג חשודים פלסטינים אפילו אם ניתן היה לעוצרם; הוא לא יילך לכלא, אבל ענת קם שחשפה את פקודותיו עלולה לשבת תשע שנים. אף פוליטיקאי או גנרל ישראלי לא יישב יום אחד בכלא בשל הוראה שנתן לירות במפגינים לא חמושים, נשים ילדים וזקנים אשר כל חטאם הוא רצונם בחופש ועצמאות. האור הקורן ממצרים וטוניסיה בימים אלה הוא כה חזק עד שיש בכוחו להאיר את פינותיה האפלות ביותר של "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".

אכן ערבים דמוקרטיים (דתיים או לא) רעים לישראל. אבל אולי הערבים האלה היו כאן כל הזמן, לא רק במצרים, גם כאן בישראל ובפלסטין. ההתעקשות הישראלית כי הסכנה הגדולה ביותר ממצרים היא ביטולו של חוזה השלום, היא הסחת דעת שאין לה ולא כלום עם הדחף העצום אשר מזעזע את העולם הערבי כולו. החוזה עם ישראל הוא תסמין של שחיתות מוסרית, אבל הוא אינו המחלה עצמה. לכן גם הנשיא הסורי למרות עמדותיו האנטי-ישראליות אינו חסין מגל השינויים האדיר הזה. הסכנה לישראל היא לא מביטול השלום אלה מהפרכת היומרה הישראלית כי המדינה היהודית היא אי של יציבות מתורבתת ומערבית בים של ברבריות איסלאמית ופנאטיות ערבית. הסכנה היא שהתבנית הגיאופיזית הזאת תישמר, אבל הגיאוגרפיה הפוליטית שלה תשתנה מקצה אל קצה: ישראל היא שתישאר אי אבל של ברבריות ופנאטיות בים של מזרח תיכון חדש דמוקרטי ושוויוני.

photo: U.S. Department of State, cc by-United States Government Work

בעיני רבים בחברה האזרחית במערב, הדימוי הדמוקרטי של ישראל נשחק מזמן; אבל אולי כעת הוא גם יאבד מתוקפו בעיני אלו המחזיקים בעמדות מפתח פוליטיות ותקשרותיות באירופה ובארצות הברית. ואז אולי נדע מה ערכו של דימוי חיובי כזה בשימור היחסים המיוחדים בין ישראל לארצות הברית. כך או כך, הזעקה שעלתה מכיכר השחרור בקהיר היא קריאת אזהרה לכל מי שסבר שמיתולוגיה שקרית של "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", נצרות ציונית פונדמנדטליסטית (זדונית ומושחתת הרבה יותר מ"האחים המוסלמים"), תאגידים תעשייתים צבאיים ציניים, ניאו-שמרנות ולובי תוקפני יבטיחו את ביטחונה של ישראל כבת הברית היחידנית של ארמות הברית.

גם אם היחסים המיוחדים ישרדו למשך זמן מה, הם כעת מבוססים על כרעי תרנגולת. מחד, יש היום במזרח התיכון משטרים אנטי-אמריקאיים בעליל שמחזיקים מעמד כמו סוריה, איראן ובמידה מסוימת תורכיה, ומאידך הרודן הפרו-אמריקאי ביותר בשכונה נפל ואיננו עוד. יכול להיות שזו הסכנה הגדולה ביותר – לא יהיה די לקיים מדינה יהודית אתנית וגזענית בלבו של עולם ערבי דינמי ומשתנה.

כל זה כמובן יכול היה להיות "טוב ליהודים" – בעולם כולו וגם בישראל. יכול להיות שיש חזון אחר טוב יותר והוא להיות מוקף בעמים שוחרי חופש, צדק חברתי ורוחניות מזרח תיכונית אשר יודעים לנווט לעתים בהצלחה יתרה ולעתים בקושי רב בין מודרניות ומסורתיות, לאומיות ואנושיות, קפיטליזם גלובאלי תוקפני וקיום יום-יומי. הרי בסופו של דבר המהפיכה המרגשת הזו תגיע גם לכאן ויש ביכולתה – אם נקבלה בזרועות פתוחות – לסיים מאה שנה ויותר של קולוניאליזם וטיהור אתני ולהחליפם בכל משטר אחר אשר יסכימו עליו התושבים המקומיים, אלה שכאן, אלה שהיגרו לכאן ואלה שגורשו, ואשר יבוסס על כל אותם עקרונות שמיליוני המצרים שגדשו את כיכר השחרור לחמו למענם באומץ לב במשך למעלה מעשרים יום.

אבל סמוך על הישראלים: הם יחמיצו כל הזדמנות להחמיץ שלום. הם יזעקו חמס וחמא"ס; ידרשו ויקבלו עוד כסף ונשק מארצות הברית ויתערבו בגלוי ובסתר לפגוע בדמוקרטיה המתהווה (כפי שחיסלו את תהליכי הדמוקרטיזציה בשטחים הפלסטינים) ובעיקר יעלו את מתח האיסלמופוביה העולמי לדרגות חדשות. מי יודע, אולי משלם המיסים האמריקאי יאמר הפעם די והפוליטיקאי האירופי ינהה אחרי דעת הקהל במקומותיו ויאפשרו – כי יש בכוחם לאפשר – מהפך שכזה במשטר גם כאן בישראל ובפלסטין; כך יוכלו היהודים להיות חלק ממזרח תיכון אמיתי ולא כזה שהעלו בדמיונם הציוני וההזוי.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאור

    מיהם בדיוק אותם "הגנרלים שהורו על ירי על מפגינים פלסטינים ויהודים המתנגדים לכיבוש, התחרו על משרת הרמטכ"ל"? במסמך שפורסם בהארץ, יאיר נוה נתן הוראה לירות במחבלים מסוימים. הוא הורה במפורש לא לירות אם יש ברכב נשים וילדים."אלו המחזיקים בעמדות מפתח פוליטיות באירופה ובארצות הברית" הורו ומורים על פעולות קטלניות בהרבה באפגניסטאן ובפקיסטאן. זו מלחמה.
    אפשר להזדהות עם העם המצרי ולהתנגד לממשלת ישראל בלי להשות ביניהן.

    מה שמביא אותי לתהות- במידה ומצרים לא תהפוך לליבו של "מזרח תיכון חדש דמוקרטי ושוויוני", אלא לתוהו ובוהו דוגמת עיראק ולבנון או דיקטטורה בסגנון חמאס ואיראן- כמה זמן יעבור לפני שממשלת ישראל תואשם בכך? היא הרי העזה להביע חשש מהמהפיכה!!!

  2. איריס חפץ

    האם הוא כבר תורגם לשפות אחרות? או נכתב בכלל בשפה אחרת ותורגם לעברית?
    תודה!

  3. עמית כהן

    הפחד של חלק מהישראלים הוא שאחרי שהצעירים הליבראלים בכיכר יעשו את שלהם, יבואו האיסלמיסטים ויעשו מחטף. האמת שאני אומר שחלק מהישראלים מפחדים מזה אבל כל בן אדם שפוי צריך לפחד מכך שאיסלמיסטים ישתלטו על מצרים. המשמעות של זה יכולה להיות חזרה לעידן מלחמות הענק עם עשרות אלפי בני אדם הרוגים מ-2 הצדדים.
    הפחד מהאפשרות הזו לא צריך להיות פחד משתק, אבל הוא פחד קיים אמיתי ולגיטימי.

    לעומת זאת, עם הצעירים הליבראלים עצמם, בניגוד לכתוב, אין כמעט ישראלי אחד שלא מזדהה. אפילו נתניהו יצא בהצהרה בזכותם. חלק מהישראלים חושבים שהם משמשים כ"אידיוטים שימושיים" של האיסלמיסטים, אבל עדיין כולם נדהמים למראה האומץ והעזות רוח שלהם למען ערכים נעלים.

    לגבי שאר הדברים..
    נו, נראה לי אתה מזלזל קצת בישראל 🙂
    כלומר, תחשוב עליה מה שתחשוב עליה, משטר אפרטהייד רצחני ג'נוסידאלי וחסר זכות קיום.. אבל לפחות תכיר בכך שהיא דיי חזקה כנגד כל הסיכויים. לא רק מבחינה כלכלית וצבאית יבשה אלא גם מדינית מצבה של ישראל לא-רע בכלל (הכל יחסי כמובן). בארה"ב התמיכה בה חוצה גופים ומפלגות וציבורים. באירופה אומנם הציבור פחות אוהד ישראל אך הממשלות כיום הרבה יותר פרו-ישראליות מבעבר. אירופה נהפכה למעין ארה"ב2 ביחס לישראל – כמו שבארה"ב כל מועמד לנשיאות חייב להוכיח עבר פרו-ישראלי כך גם כיום אין מצב כזה שמנהיג אירופאי נבחר מבלי שלפחות על הנייר הוא מצהיר על עצמו שהוא "פרו-ישראלי" "ציוני" או מה לא (סרקוזי, קמרון, מרקל, ברלוסקוני, כולם הצהירו על עצמם שהם ציונים).
    ואגב, גם לגבי הציבור הכללי באירופה – אומנם אין תמיכה רבתית בישראל, אך גם ההתנגדות לה שמורה לחוגים מאוד מאוד מצומצמים.

    כך שלא נראה לי שהישות הציונית היא פה בשביל להעלם… (וזה לא שהיא יכולה להעלם בלי איזה טבח\רצח עם המוני או על צד אחד [היהודי] או הדדי).

  4. סמולן

    אני רוצה להפנות את תשומת לב הקהל הקדוש לאנשים שחזו את פרטי המהפך: היוצרים של אחמד וסלים, סדרה שההומור שלה – אם אפשר לקרוא לו ככה – נשען על הפער בין מחויבות בלתי מתפשרת לערכי האנטי-מערב (גם אתה חילטרת שם קצת…) ובין הפייסבוק.

    http://www.ahmedandsalim.com/

  5. גרי רשף

    "ישראל היא שתישאר אי אבל של ברבריות ופנאטיות בים של מזרח תיכון חדש דמוקרטי ושוויוני."

    בשעה שבישראל (הברברית והפנאטית לשיטתך) מותר לפרסם מאמרים כמו ב"העוקץ" בהם היא מתוארת כדיקטטורה אפילה, בכל המזרח התיכון (או-טו-טו דמוקרטי ושיוויוני לשיטתך) אין אף דמוקרטיה אמיתית: אולי טורקיה, לבנון ועיראק אם נעגל הרבה מאוד פינות, וזהו.
    איראן, מצרים (עד כה), לוב, סוריה, ירדן, כל חצי האי ערב, רצועת עזה החמאסית..

    אני מבין שלא רק שהכתרת את מצרים כדמוקרטית בטרם הפלת מובראק תורגמה לזכויות אזרח ובחירות חופשיות (כעת שולט שם הצבא), אלא כבר החלטת שבאיראן ובירדן ובסוריה ההמונים הדיחו את משטרי הדיכוי בהצלחה.

    מה שמטריד את הישראלים בהפיכה במצרים אלו הן הברכות של אילן פפה & איראן & חיזבללה & חמאס.

  6. נן.

    אין ספק שהטיעון(המוצדק) ש"ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח היכון" הוא נכס הסברתי ואסטרטגי ממדרגה ראשונה שאיפשר לישראל דבידנדים רבים כולל העלמת עיין ממעשים שיתכן שבסיטואציה אחרת לא היו מתרחשים.

    אובדן הנכס הזה יקשה מאד על הימין אבל להערכתי אם מיצריים אכן הפוך לדמוקרטיה זה נותן פתח אמיתי למדינת ישראל לעלות על דרך של שלום ושגשוג ברוח הפתגם הידוע " כשטוב לשכני טוב גם לי".

    כמו כן אני מצטער על ההגזמות הפראיות של פפה לגבי מדינת ישראל, הגזמות שבאופן מסורתי הופכות את הניתוח הנכון בדרך כלל של אנשי השמאל לקלישה הזויה.

  7. גיא

    מאמר מעניין וחשוב אבל מן הראוי לעשות הפרדה ברורה יותר בין העובדות, הפרשנות והשאיפות של הכותב.
    אכן, המהפכה הדמוקרטית במצרים גררה תגובות נלעגות מהמנהיגות הישראלית (כצפוי?) שמיהרה להגדיר את התהליך כרע ליהודים.
    אבל ההנחה שבעקבות הארועים האלה תקרוס הברית הישראלית-אמריקאית היא פרשנות בעייתית. עוד יותר מכך ההנחה שמדובר בתהליך דמוקרטיזציה של המזרח התיכון כולו (למעט ישראל) – על מה בדיוק זה נשען.
    גם ההנחה (או משאלת הלב) שישראל תקרוס לטובת מרחב דמוקרטי וסובלני או שמרחב כזה תלוי רק ברצונם הטוב או הרע של הישראלים הוא טיעון מפוקפק.

  8. מיכה רחמן

    נראה לי שאילן פפה קצת מגזים במידת המפכנות של המהפכה במצרים. אם תהיה דמוקרטיה אמיתית, קפיטאליסטית וליבראלית דיינו. עדיין אני לא רואה איך מצרים הופכת למדינה עם שוויון חברתי, ומתנתקת מכבלי הקאפיטליזם, ואפילו מכבלי השליטה של הדוד סאם. אבל עם ביקורת הפחדים של ישראל אני מסכים.

  9. אלי קליר

    אי אפשר שלא להתפעל מכושר
    הביטוי, צלילות החשיבה, של מאמר הפתיחה הזה.אמנם,
    כיצד יתפתחו הדברים בשטח-
    קשה עוד לחזות. אחרי הכל,
    בימינו הרי התמורות, הנבואה היא מעבר ליכולותם
    של בני אנוש. אני, הדבק
    בציונות הקלאסית, זו של חיים וויצמן או מרטין בובר, סמוך ובטוח שהעם היושב בציון יתעשת ויבין כי אם חפץ חיים הוא עליו להכנע למסלול ההיסטורי ולא יאבד בשלישית את גאולתו המדינית.

  10. דן

    בס"ד
    מאמר גדול. בחיי.