• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

אמא'לה, ערבים חושבים!

אם המצרים מתנהגים כמו גנדי, האם הפלסטינים הם בעצם פינלנדים? ואיך נתמודד מעכשיו עם המזרחים בישראל? ההיררכיה האתנית כמרקחה
אורי וייס

קיסינג'ר טען בשעתו שלישראל אין מדיניות חוץ, אלא רק מדיניות פנים. אבל הנה, כשהמשטר במצרים התנודד – לישראל היתה מדיניות חוץ עצמאית: עולם שלם כמעט, בין חלקיו הדמוקרטים ובין חלקיו הדיקטטורים, תמך במהפכה במצרים, אך ישראל התנגדה לה. ישראל וסעודיה.

ההתנגדות הישראלית לא היתה רק של השלטונות המביעים את דעתם באופן אסטרטגי, אלא גם של רובם המכריע של העיתונאים. הפרשנים הצבאים, שיכולים לומר את אשר על ליבם מבלי חשש לתקריות דיפלומטיות ביום שאחרי, ראו בהפיכה הפציפיסטית למען הדמוקרטיה התפרעויות של המון משולהב הסולל את הדרך לאיסלאמיזם מזדון או מתמימות של נוסע תמים שאינו יודע מיהם הערבים. העיתונים הישראליים היו ללאומנים, השקיפו על הסדר העולמי המתהווה אך דרך המונוקל הישראלי, ותמכו במשטר המדכא את העיתונות.

"תנו דם למובארק", 01.02 בכיכר תחריר. צילום: cc by-Kodak Agfa

אז הנה סוף כל סוף יש לנו מדיניות חוץ מוצקה. אבל ברשימה זו אני רוצה לתהות על מדיניות הפנים שבחשש מהמהפכה, לתהות על ההשלכות הפנימיות שלה על היחסים בתוככי החברה הישראלית. המהפכה מאתגרת את ההיררכיה האתנית המשורטטת בישראל בין יהודים אשכנזים ליהודים מזרחים. מכחול מרכזי בשרטוט ההיררכיה האתנית הוא הצבעה על המשטרים המדכאים שבמדינות המוסלמיות לעומת המשטרים הנאורים שבמערב אירופה. והמצביעים כאומרים: "צאו וראו את ההיסטוריה הערבית לעומת האירופית – הערבים הפרימיטיבים נכונים לסבול את עולו של משטר דכאני; הם אלימים, אוהבים כוח וכבוד ומבינים רק כוח; השליט הערבי הוא הגבר המזרחי הפרימיטיבי שהקהילה הערבית כולה תומכת בו, ובלבד שיהיה ברוטאלי דיו. לעומת זאת, הדמוקרטיה הא רעיון יווני, בצרפת התחוללה מהפכה, מערב אירופה נשטפה בגל של דמוקרטיה, וגם במזרח אירופה החלה זה כבר דמוקרטיזציה. אך הערבים מנוונים. זה האופי הערבי והתרבות האיסלאמית. לא, איננו גזענים: אף מלה על גנטיקה".

אבל הנה מתהווה היסטוריה אלטרנטיבית: בניגוד להמהפכנים הצרפתים, למצער לעת עתה המהפכנים הדמוקרטיים הערבים אינם אלימים. בעולם הערבי לא התחוללו זוועות כמו במלחמת העולם השנייה שניתצו משטרים דיקטטורים באירופה. המהפכה גם לא נבעה מכך שהיתה אימפריה אחת ששלטה על מדינות רבות שקרסה, והמשטרים אפילו לא קרסו בגלל תמורות במנגנונים הפנימיים, אלא בא העם ואמר את דברו – בדרכם של מהטמה גנדי ומרטין לותר קינג. פתאום מתברר שהערבים לא העריצו את הכוח, והם אינם מבינים רק כוח. היפכא מסתברא. ועוד מתברר שהפרימטיבים האלו משתמשים בטכנולוגיה כדי לפעול למען החירות בלי אלימות, והעולם כבר אינו כה פוחד מערבים חושבים.

ההיסטוריה החדשה המתהווה היא איום על הלגיטימציה של ההיררכיה האתנית, והיא מערערת על ההצדקות לאי-שיוויון. מה, המזרחים לא מבינים רק כוח? אם המצרים הם גנדים, האם הפלסטינים – כפרפראזה על וייסגלס – הם פינלנדים? ואז, מי יהיו היהודים המזרחים? האם האפליה הסטטיסטית נגד המזרחים תיחלש, כאשר מועמד מזרחי לעבודה כבר ייתפש כבן תרבות מצורעת פחות? האם יהודי מזרחי שירכוש השכלה ויתמוך בדמוקרטיה והומאניזם פתאום יפסיק להיות מוקע כ"משתכנז" בידי קבוצות אינטרס שונות? איך יהיה אפשר למנף את טיעון הזהות המזרחית? והאם לא נוכל למנף את אידיאולוגיית הרב-תרבותיות כדי להסביר למה להדיר את המזרחים? ומה לגבי ערביי ישראל? גוועלד!

הכותב הוא דוקטורנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית

כנראה שיעניין אותך גם: