אמא'לה, ערבים חושבים!

אם המצרים מתנהגים כמו גנדי, האם הפלסטינים הם בעצם פינלנדים? ואיך נתמודד מעכשיו עם המזרחים בישראל? ההיררכיה האתנית כמרקחה
אורי וייס

קיסינג'ר טען בשעתו שלישראל אין מדיניות חוץ, אלא רק מדיניות פנים. אבל הנה, כשהמשטר במצרים התנודד – לישראל היתה מדיניות חוץ עצמאית: עולם שלם כמעט, בין חלקיו הדמוקרטים ובין חלקיו הדיקטטורים, תמך במהפכה במצרים, אך ישראל התנגדה לה. ישראל וסעודיה.

ההתנגדות הישראלית לא היתה רק של השלטונות המביעים את דעתם באופן אסטרטגי, אלא גם של רובם המכריע של העיתונאים. הפרשנים הצבאים, שיכולים לומר את אשר על ליבם מבלי חשש לתקריות דיפלומטיות ביום שאחרי, ראו בהפיכה הפציפיסטית למען הדמוקרטיה התפרעויות של המון משולהב הסולל את הדרך לאיסלאמיזם מזדון או מתמימות של נוסע תמים שאינו יודע מיהם הערבים. העיתונים הישראליים היו ללאומנים, השקיפו על הסדר העולמי המתהווה אך דרך המונוקל הישראלי, ותמכו במשטר המדכא את העיתונות.

"תנו דם למובארק", 01.02 בכיכר תחריר. צילום: cc by-Kodak Agfa

אז הנה סוף כל סוף יש לנו מדיניות חוץ מוצקה. אבל ברשימה זו אני רוצה לתהות על מדיניות הפנים שבחשש מהמהפכה, לתהות על ההשלכות הפנימיות שלה על היחסים בתוככי החברה הישראלית. המהפכה מאתגרת את ההיררכיה האתנית המשורטטת בישראל בין יהודים אשכנזים ליהודים מזרחים. מכחול מרכזי בשרטוט ההיררכיה האתנית הוא הצבעה על המשטרים המדכאים שבמדינות המוסלמיות לעומת המשטרים הנאורים שבמערב אירופה. והמצביעים כאומרים: "צאו וראו את ההיסטוריה הערבית לעומת האירופית – הערבים הפרימיטיבים נכונים לסבול את עולו של משטר דכאני; הם אלימים, אוהבים כוח וכבוד ומבינים רק כוח; השליט הערבי הוא הגבר המזרחי הפרימיטיבי שהקהילה הערבית כולה תומכת בו, ובלבד שיהיה ברוטאלי דיו. לעומת זאת, הדמוקרטיה הא רעיון יווני, בצרפת התחוללה מהפכה, מערב אירופה נשטפה בגל של דמוקרטיה, וגם במזרח אירופה החלה זה כבר דמוקרטיזציה. אך הערבים מנוונים. זה האופי הערבי והתרבות האיסלאמית. לא, איננו גזענים: אף מלה על גנטיקה".

אבל הנה מתהווה היסטוריה אלטרנטיבית: בניגוד להמהפכנים הצרפתים, למצער לעת עתה המהפכנים הדמוקרטיים הערבים אינם אלימים. בעולם הערבי לא התחוללו זוועות כמו במלחמת העולם השנייה שניתצו משטרים דיקטטורים באירופה. המהפכה גם לא נבעה מכך שהיתה אימפריה אחת ששלטה על מדינות רבות שקרסה, והמשטרים אפילו לא קרסו בגלל תמורות במנגנונים הפנימיים, אלא בא העם ואמר את דברו – בדרכם של מהטמה גנדי ומרטין לותר קינג. פתאום מתברר שהערבים לא העריצו את הכוח, והם אינם מבינים רק כוח. היפכא מסתברא. ועוד מתברר שהפרימטיבים האלו משתמשים בטכנולוגיה כדי לפעול למען החירות בלי אלימות, והעולם כבר אינו כה פוחד מערבים חושבים.

ההיסטוריה החדשה המתהווה היא איום על הלגיטימציה של ההיררכיה האתנית, והיא מערערת על ההצדקות לאי-שיוויון. מה, המזרחים לא מבינים רק כוח? אם המצרים הם גנדים, האם הפלסטינים – כפרפראזה על וייסגלס – הם פינלנדים? ואז, מי יהיו היהודים המזרחים? האם האפליה הסטטיסטית נגד המזרחים תיחלש, כאשר מועמד מזרחי לעבודה כבר ייתפש כבן תרבות מצורעת פחות? האם יהודי מזרחי שירכוש השכלה ויתמוך בדמוקרטיה והומאניזם פתאום יפסיק להיות מוקע כ"משתכנז" בידי קבוצות אינטרס שונות? איך יהיה אפשר למנף את טיעון הזהות המזרחית? והאם לא נוכל למנף את אידיאולוגיית הרב-תרבותיות כדי להסביר למה להדיר את המזרחים? ומה לגבי ערביי ישראל? גוועלד!

הכותב הוא דוקטורנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. קרל פרנקנשטיין

    אם הערבים חושבים, מה זה אומר על המזרחים באמת? האם תוך זמן קצר יגלו שבני עדות המזרח מסוגלים לחשיבה מופשטת? שהאינטליגנציה שלהם אינה חבולה? האם בעקבות כך ייסגרו מסלולי המב"ר בבתי הספר התיכוניים? האם רחמנא ליצלן ייפתחו בתי ספר עיוניים בעיירות פיתוח?

    האפשרויות הבלתי מוגבלות הללו מטלטלות את אושיות עולמי. אני מזועזע. אם זה יימשך ככה, אני איאלץ לשקול להחזיר את פרס ישראל.

  2. ירדנה אלון

    דברים ברוח הרשימה כבר כתבתי תחת רשימה מטעם העוקץשנקראת "שמישהו יספר למצרים"בתגובה שכותרתה "לבנטינים"
    אז כך שאין טעם שאחזור על עצמי.
    אולם אני רוצה להתייחס למשפט שכתב כותב הרשימה
    ….."ההיסטוריה החדשה המתהווה היא איום על הלגיטימציה של ההררכיה האתנית"……..

    כאן אני חולקת על קביעתו של כותב הרשימה אורי וייס
    האיום על הלגיטימציה של ההררכיה האתנית לא התחיל עם הארועים העכשוויים במצרים
    הוא התחיל אי שם בתחילת המאה העשרים כשהתחילו ראשוני "החלוצים" להגיע לא"י
    למן אותה עת ועד לימינו אלה נדחקו רגליהם של המזרחים בעיצוב החיים בישראל.מכל הבחינות,הכלכלית הפוליטית והתרבותית,תוך עיוות תדמיתם על מנת להצדיק את דחיקתם.למרות שההוכחות לעיוות הזה פזורים לכל אורך הדרך
    אינני סבורה וכאן אני מעט פסימית שמה שקורה במצרים ישפר את דחיקת רגליהם של המזרחים ושאר קבוצות אתניות מן הסיבה הפשוטה
    מה שקורה היום במצרים לא מהווה איום על קובעי המדיניות,לא יפגע במשרותיהם,ולא יפגע ולא יזיז אותם ממוקדי הכוח שהם אוחזים בהם היום,כי זה קורה במצרים.
    אם נשים מצריות תקבלנה יותר משרות באקדמיה המצרית ,זה לא ישפר כהוא זה את מקומן של נשים באקדמיה הישראלית בטח לא את מיקומן של אקדמאיות מזרחיות.
    אם תעשיית הקולנוע במצרים תכפיל את מספר ההפקות שלה
    זה לא ישפר את מצבם של קולנוענים בישראל כל שכן קולנוענים מזרחים.

    המצב כפי שאני מבינה אותו
    שבו רגליהן של קבוצות אתניות בישראל נדחקות לשוליים הוא לא בשל העובדה שההגמון סבור באמת ובתמים שמגיע לקבוצות אלה להיות בתחתית הסולם מפני שהן לא מפותחות מספיק,
    עיוות התדמית הוא תרוץ קלוש ושקרי לדחוק אותן והוא לא נובע מתוך אמונה שזה כך.אלא אך ורק מתוך שיקולים ואינטרסים של חוסר רצון בולט לשתף בעיצוב החברה הישראלית
    להגמון אין שום אינטרס לשמוט מידיו את הכוח שהוא צבר
    לקבוצות השוליים שרוצות להיות חלק מהמרכז,חלק מההגמוניה יש אינטרס לנגוס בהגמון

    אבל אז נשאלת השאלה
    למה?למה הקבוצות האתניות רוצות להיות חלק מהקונצנזוס, מה רע בלהישאר בשוליים התרבותיים ולשמור על החופש להיות אותנטיים
    מפני שלהיות קונצנזוס (תרבותי למשל) זה להיות באיזשהו מקום זעיר בורגני
    הזעיר בורגנות היא אמנם מקום מוגן ומגונן אבל היא גם מחסלת את המקוריות,החדשנות,ואת הדבר הכי חשוב
    קריאת התגר על הסדר החברתי הקיים

  3. ורד

    אונס המוני של כתבת מארץ מערבית זה דבר מחריד ביותר וזוהי דוגמה אחת. אני כמובן לא משווה את זה לאלימות מדינות אירופה כשאלה רצו להפיל שלטון דיקטטורי, אבל מבקשת שלא יתעלמו מהאירוע המזעזע שהתרחש לכתבת ה-CBS