אנרגיה נקיה, עסק מלוכלך

בישראל קיים מודל עסקי-חברתי המבטיח שהרווחים מייצור חשמל באמצעות פאנלים סולאריים המותקנים על גגות מבני ציבור יושקעו בקהילה, אך הממשלה מעדיפה לתמוך במודל המסחרי וביזמים
ענבר הורביץ ואמיר פז-פוקס

דמיינו עירייה שמקימה על גגותיה פאנלים סולאריים בשיתוף יזם חברתי. החשמל המופק בדרך זו לא רק מפחית את הזיהום, אלא מכניס כספים אשר מתועלים לקרן  של הקהילה הפועלת לרווחת התושבים בעיר פריפריה.  נראה מתבקש? מובן מאליו? משהו שמשרד הפנים ישמח למנף כמודל? אם אתם חושבים כך, אתם כנראה לא מכירים את משרד הפנים הישראלי.

מעשה שהיה, כך הווה: בשנת 2008 החליטה מדינת ישראל לקדם הפקה של אנרגיה חלופית, ובכלל זה – אנרגיה סולארית. במסגרת החלטה זו, נקבע שיצרנים פרטיים יכולים להתקין מתקנים סולאריים, וכי חברת החשמל מחויבת לקנות את החשמל המיוצר בתעריף גבוה פי שלושה מהתעריף בו היא מוכרת חשמל לציבור, ולתקופה של 20 שנה. לאחרונה, רשויות מקומיות גילו את הפוטנציאל להפקת הכנסה לא מבוטלת לעיר, ופרסמו מכרזים להתקנה של מתקנים על גגות מבני הציבור.

פאנלים סולאריים. צילום: cc by-Portuguese_eyes

מספר זעום של עיריות מבוססות, כדוגמת תל-אביב, רמת השרון וחיפה, התקשרו עם חברה אשר תתקין פאנלים כאמור, באופן שכל ההכנסות תיכנסנה ישירות לעירייה. מנגד, דווקא העיריות שמצבן לא מאפשר זאת (בעצם: למעלה מ-95% מהעיריות) נאלצו לכרות עסקה עם… היזם, במודל אשר ניתן לכנות אותו "המודל המסחרי". במודל זה, רשויות מקומיות מוציאות מכרז להשכרת גגות מבני הציבור אשר ברשותן ליזמים פרטיים. דמי השכירות המשולמים היום לרשויות מהווים כ-20% מסך כל הרווחים הנוצרים בפרויקטים אלו. יתרת 80% מהרווחים מגיעים לכיסו של היזם הפרטי הזוכה במכרז. כך, עיריית עכו פרסמה מכרז להקמת פאנלים סולארים על 24 גגות מבני ציבור בעיר; עיריית אופקים פרסמה מכרז להקמת מערכות על 11 גגות; ועיריית הוד השרון פרסמה מכרז דומה. אם מחפשים פיקנטריה, חפשו ותגלו שאת כל המיזמים הללו מנהלת חברת גרינגו, אשר לה יו"ר חדש, בדמות מי שהיה יו"ר ועדת הפנים והסביבה ושר הפנים – אופיר פז-פינס. יוצא, אם כן, שהמודל המסחרי עושה שימוש במבני ציבור שלא למטרות ציבוריות אלא לעשיית רווחים של בעלי הון ויש ספק רב באשר לחוקיותו.

האם אין אלטרנטיבה? דווקא יש.

בשנה וחצי האחרונות, קרן קהילתית טירת כרמל פועלת בשיתוף עם עיריית טירת כרמל, לבנייתו של מודל עסקי-חברתי המבטיח שכל הרווחים מייצור חשמל באמצעות פאנלים סולאריים על גגות מבני ציבור יושקעו חזרה בקהילה ובפרויקטים חברתיים. המודל החברתי של טירת כרמל בנוי על 100% מימון חיצוני ומחלק את הרווחים בין העירייה ובין חממה קהילתית בע"מ, חברת בת של הקרן הקהילתית אשר פועלת לרווחת תושבי טירת הכרמל. בדרך זו המודל החברתי ממקסם את הרווח הכלכלי של העירייה, מצד אחד, והקהילה המקומית, מצד שני, תוך הישענות על הרווחים הנוצרים כתוצאה משימוש בנכסים ציבוריים.

אם הכל כל כך טוב, מה יכולה להיות הבעיה? השכרת גגות ציבור לתקופה של 20 שנה נחשבת עסקה במקרקעין. לפי החוק, הסכם ההתקשרות בין הרשות לקבלן הזוכה דורש את אישור שר הפנים. אלא שבעוד שמשרד הפנים מאשר את המודל המסחרי, הוא מסרב לאשר את המודל החברתי. הדברים הגיעו לכדי כך שהמשרד ביטל את זכייתה של החממה הקהילתית במכרז של טירת כרמל. משרד הפנים נימק את ביטול הזכייה בחשש שיש כאן ניסיון של הרשות המקומית להעברה בלתי חוקית של כספים. לעומת זאת, צריך להזכיר, משרד הפנים מכיר במודל המסחרי ובימים אלה מאשר מכרזים כאלה ברשויות מקומיות בכל רחבי הארץ.

מעבר לכך, לגופו של עניין, טענת משרד הפנים הינה חסרת כל בסיס. המודל החברתי כולל מנגנוני בקרה ופיקוח על הקצאת הכספים על מנת להבטיח שיגיעו לייעודם ויושקעו חזרה בפרויקטים לטובת הציבור, ובכלל זה – שילוב נציגים מהרשות המקומית בתהליכי קבלת ההחלטות על ייעוד הכספים.

אופיר פז-פינס. יו"ר חברת גרינגו, לשעבר יו"ר ועדת הפנים והסביבה. צילום: זאב ינאי cc by-sa

מודל טירת כרמל הינו רלוונטי וישים לרשויות מקומיות רבות בכל רחבי הארץ, גם אם אותן רשויות אינן איתנות פיננסית. בכל רשות קיימים בממוצע כ-20 מבני ציבור. החלת מודל המיזם הסולארי החברתי יעניק לרשות ולקהילה המקומית הכנסה של כ-1.1 מליון ₪ לשנה לתקופה של 20 שנה (סה"כ 22 מליון ₪). הכנסה קבועה מעין זו לתקופה של 20 שנה תבטיח יציבות בעשייה החברתית, תכנון לטווח ארוך ובעיקר, תחזק את העצמאות של קהילות מקומיות ואת היכולת שלהן לפעול למען עצמן ולהוביל שינוי חברתי משמעותי. ההערכה כיום היא כי ניתן להקים מערכות של פאנלים סולאריים על 800 מבני ציבור ברחבי הארץ. על-פי המודל החברתי תהיה הכנסה שנתית של כ-40 מליון ₪ לתקופה של 20 שנה (סה"כ כ-800 מליון ₪) אשר כל ייעודה לעשייה חברתית ולטובת הציבור.

המודל המסחרי, לעומת זאת, יזרים לקופות הרשויות המקומיות רק כ-240 מיליון לתקופה של 20 שנה. בימים אלה של דלות משאבים, וגידול הפערים החברתיים, יצירת מקור קבוע להכנסה עצמית עבור עשייה חברתית בקהילות פריפריה, יהיה הישג פורץ דרך.

הערכים המוספים שהמודל החברתי יוצר הינם כלכליים וחברתיים כאחד והם מציגים יתרון ועדיפות ברורה על פני המודל המסחרי. אנו תקווה שמשרד הפנים יצליח להכיר בחלון ההזדמנויות ולאשר את מודל המכרז. באם משרד הפנים יישאר עקבי בסירובו, קרן קהילתית טירת כרמל והקליניקה לצדק חברתי בקריה האקדמית אונו מתעתדות להגיש עתירה לבג"צ במהלך השבוע הקרוב.

ענבר הורביץ היא מנהלת קרן קהילתית טירת הכרמל (ע"ר)

ד"ר אמיר פז-פוקס הוא מנהל הקליניקה לצדק חברתי, הקריה האקדמית אונו

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מאור

    היות והעיריה והקרן הקהילתית אינן מבינות בפאנלים סולריים ובחשמל יותר מהיזם, הרי:
    – ההכנסות שלהן יהיו זהות (תעריפי חברת חשמל)
    – העלויות שלהן תהיינה זהות או רבות יותר (ליזם יש יתרון גודל וניסיון שלהן אין)
    היתרונות היחידים שיכולים להיות לעיריה ולקרן הן במימון ובהערכת סיכונים. זה לא מסתדר לי עם הנתון לפיו במודל המסחרי הכנסות היזם הן פי 2 מההוצאה לשכירות (כך שפוטנציאלית העיריות יכלו להכניס 800 מיליון ש"ח במקום 240). הרי אם זה כך, ההצעות במכרז היו צריכות להיות גבוהות יותר.

    לפי אותו מודל, הרי אפשר היה להקים קרן קהילתית לאיסוף זבל, לאחזקת מבני ציבור, לגינון, לתשתיות וכו' הוצאות של העיריות.

  2. אהרון

    לא הייתי רוצה לחשוד בכשרים אז אנא הסבירו
    למיטב ידיעתי (עוסק בתחום) עיריות מקבלות כ 20% מההכנסות לא 20% מהרווחים
    ממש לא ברור לי הסיפור, את המימון הרי צריך לשלם בשוטף בדיוק כמו שהיזמים עושים
    אז אם משתפים אותנו שתפו אותנו בפרטים באמת

    ובלי קשר, חבל שהמדינה לא נותנת קדימות לגופי ציבור וערבויות למימון מלא לגופי ציבור, כך שלפחות ההוצאה המטורפת הזו מהכיס של כולנו תחזור במידת מה אלינו
    והכי טוב שפשוט יבטלו הכל, טכנולוגיה יקרה עם לובי טוב על חשבון החשמל של כולנו. יש טכנולוגיות ירוקות ממנה וזולות ממנה לא אחת
    הייתי אומר חלם
    אם לא היינו יודעים שהיד לכיס שלנו היא בכוונה

    אבל בכל זאת המאמר הזה דורש הסבר

  3. שחר

    כאשר היזם מממן ומבצע את הפרוייקט, ומשלם שכירות לרשות, הוא גורף 80% מההכנסות ומעביר לרשות רק 20%. אין פה בעייה של עלויות, ידע, יכולת, או טכנולוגיה – פשוט יחסי כוח בין היזם למשכיר.
    כשהרשות משיגה את המימון, ושוכרת חברה לביצוע ההתקנה בלבד, כל 100% מההכנסות נותרות בידי הרשות (והחממה ההקהילתית), ואלו יכולות להשקיע את הכסף לרווחת הציבור.

  4. אמיר

    ההסבר של שחר מדוייק. זה באמת די פשוט: לאחר הפחתה של ההוצאות הכרוכות בהקמה וניהול של מתקן פוטו-וולטאי, נותר תזרים מזומנים חופשי של כ-55,000 ₪ לשנה לכל מתקן. כאשר מדובר ב-14 מתקנים, כמו במקרה של עיריית טירת הכרמל, מדובר בתזרים מזומנים חופשי של כ-800,000 ₪ לשנה. אם תתאפשר הקמת המתקנים על ידי יזם פרטי, פחות מ-20% מהסכום יעבור לקופת העיריה, בעוד ש-80% מהסכום נכנסים לכיסו של היזם הפרטי. על פי המודל של יזם פרטי, רק 160,000 ₪ נכנסים לקופת העיריה ומיועדים לרווחת תושבי העיר. בעוד ש-640,000 ₪ נותרים בידיים פרטיות, של אלי הון. במודל המוצע על ידי העיריה כל הסכום (800,000 ₪ לשנה) מושקע בקהילה, בתושבי העיר (בין אם בדרך של תשלום ישיר לקופת העיריה, ובין אם בדרך של מיזמים חברתיים-קהילתיים). הווה אומר, יש כאן סכום נוסף של 640,000 ₪ בשנה (במשך 20 שנה) לקהילה, לעיר, לתושביה.
    באשר לסיפא של הערת מאור – אי אפשר להקים מודל כזה לניקוי ולפינוי אשפה, מכיוון שאלו לא אפיקים שמפיקים כספים

  5. מאור

    אם הרווח הנקי של היזם כה גבוה, לא הבנתי מדוע יזם אחר לא יציע מחיר גבוה יותר (שעדיין מבטיח לו רווח) במכרז, והוא זה שייזכה.

    באותו אופן- אם כיום יזם זכה במכרז הגינון/ניקיון/תשתיות העירוני ומרוויח 100,000 ש"ח לשנה- אפשר לכאורה להקים "קרן קהילתית" ללא כוונת רווח שתגיש הצעה זולה יותר ב-100,000 ש"ח.

  6. יואב

    פשוט לבכות. או להקיא. או לקפוץ מהגג. אופיר פינס, זה שתמיד כללנו בין מניין אצבעות יד אחת של אנשים הגונים בכנסת, מתגלה עכשיו גם הוא כציניקן וחמדן חסר בושה. אני מת לשמוע את תגובתו לסיפור. ובעצם, אולי אין צורך. כנראה שגם הוא התקרנף וערק לשורות המלוכלכים, אז מה הוא כבר יכול לומר לנו? איכסה!!!

  7. אבי תל אביבי

    שטח הגג הינו שטח של הציבור, ואין להעבירו לידי יזם פרטי, אלא, אם כן את התגמולים, לפחות ברובם יעבירם לרשות המקומית…
    אם את זה הרשות המקומית לא מבינה, אזי רצוי שראש העיר ומהנדס הועדה שלו יתפטרו…