• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הדרך למוסס דיון ציבורי

מה עומד מאחורי טקטיקות ההטרדה המופנות בשנה האחרונה כלפי ארגוני החברה האזרחית בישראל? גניאולוגיה של השמצה
דון פוטרמן

בעוד צעירים אקטיביסטים בעולם הערבי משתמשים בכל האמצעים הנתונים ברשותם עם דגש ללא תקדים על מדיות חברתיות תוך שימוש בחופש הביטוי לקידום הדמוקרטיה, ישראל הולכת בכיוון ההפוך. חסימת דפי הפייסבוק של ארגוני-שמאל ישראלים על ידי גורמי ימין קיצוני היא עוד אחת בשורה ארוכה של טקטיקות חדשות המשמשות להתקפה נגד ארגוני חברה אזרחית בשנה האחרונה, אם מצד אזרחים פעילי ימין ואם מצד נבחרי ציבור. בשלושה עשר החודשים האחרונים נחשפנו לקמפיין-חוצות ארסי, תביעות משפטיות, פריצות למחשבים, הטרדה, משטרת המחשבות, גזרי דין גזעניים, שבועות נאמנות, מסע שטנה נגד ערבים, שמאלנים ופעילי זכויות אדם, וחקיקה שהיא אחיזת עיניים.

כעת יש לשאול מהי האג'נדה הסמויה שמאחורי כל הטקטיקות החדשות לבלום את פעילות החברה האזרחית בישראל. התשובה היא פשוטה. ראשית, יותר מתנחלים על יותר אדמה – דבר הסותר מראש ביקורת על הכיבוש, ומקשה על הגעה להסכם שלום עם הפלשתינים. טקטיקה עיקרית היא לטשטש את ההבחנה בין ישראל לבין השטחים הכבושים, כך שכל ביקורת על מפעל ההתנחלויות מזוהה ישר עם נסיונות לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל כולה. אג'נדה נוספת היא שצדקת הצבא עומדת מעל כל ספק, שאם לא כן, הפרה הקדושה האחרונה שנותרה על כנה לא תוכל להמשיך ולשמש את הכיבוש. ולבסוף, המטרה הגלויה מכל – פחות ערבים במזרח ירושלים (מה שמצדיק כמעט כל דבר).

הימין ערך "ניסוי כוחות" ראשון בנשק החדש לפני כ-13 חודשים, כשארגון "אם תרצו" השיק קמפיין פרסומות ושלטי חוצות שעלותו הוערכה בכמיליון דולר לשבוע, ואשר יועד לנגח את הקרן החדשה לישראל, שהיא אבן היסוד במימונה של החברה האזרחית בישראל. "אם תרצו" מכנה עצמה "תנועת מרכז חוץ פרלמנטרית" אך בפועל עושה רושם של תנועת מתנחלים ימנית קיצונית. המטרה הייתה אז להסיט את תשומת הלב הציבורית מהטיפול הכושל ביותר של הממשלה בחקירת ועדת גולדסטון. בין אם "אם תרצו" היתה לאמצעי התקפה יעיל או לא, הסכנה האמיתית היא שותפיה-לדרך; בנימין נתניהו שלח את ברכתו המוקלטת לפתיחה של כנס התנועה, ואילו לשכת העתונות הממשלתית הפיצה את דו"ח הקבוצה, המלא בטענות מלאכותיות, הגזמות מופרכות ואי-דיוקים.

אולם בעוד הציבור נותר מבולבל בעקבות קמפיין "אם-תרצו" שהכיל התקפות אנטישמיות מוזרות נגד דמות מפתח בשמאל, חברת הכנסת לשעבר ונשיאת הקרן החדשה לישראל, הפרופסור נעמי חזן. עבור הימין הלקח היה ברור: השמצה היא הדרך הקלה למוסס דיון ציבורי.

אחרי ההתנגחות הזאת, היו מנהיגים פוליטים ערבים-ישראלים המטרות המושלמות לחקיקה "פטריוטית" ביוזמת חברי-כנסת מקואליציית הימין שקראו בגלוי לשים את הערבים "במקום", וביקשו לדרוש שבועות נאמנות ל"ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" תוך שהם מנצלים את פחדי הציבורי היהודי ואת הדמגוגיה התבוסתנית של כמה פוליטיקאים ערבים. אף שאין שני ישראלים יהודים שיסכימו על משמעות שבועה זו, ח"כים נוצרים או מוסלמים אשר יסרבו להביע תמיכה בהדרתם מהמנדט הלאומי ימצאו את עצמם מנושלים מתפקידם ומעמדם.

אך מי שגורמים לזעם  הרב ביותר בקרב הימין הם לא רק עמותות לזכויות אדם אלה גם ארגונים לא-ממשלתיים המונהגים בידי אזרחי ישראל ערבים, אשר פועלים באופן חוקי כדי לדרוש את חלקם השווה בתקצוב הממשלתי ובחמור מכל – אדמות ציבוריות. כלפיהם הופנה גל מטורף של טקטיקות הטרדה חדשות: חוק הסוכן הזר הופנה כלפי מקורות המימון, בדרישה שארגונים בלתי-ממשלתיים המקבלים כספים מקרנות ממשלתיות זכות יכריזו על עצמם כעל "סוכנים זרים" ושיקפידו על מילוי דו"חות כספיים מפורטים ומיותרים רבים.

אך קריאות מזוייפות ל"שקיפות" הסתירו את המטרה האמיתית, שהיא למנוע תמיכה כספית בארגונים המבקרים את ההתנחלויות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים – דאגה הקרובה לליבן של קרנות מממשלות מערב-אירופאיות – מבלי לסכן את מקורות המימון של מפעל ההתנחלויות, שברובם מגיעים מתורמים יהודים פרטיים.

גם אקדמאים זוהו כסכנה גדולה לבטחונה של ישראל, פן ייחשפו הסטודנטים הצעירים והפגיעים לשמאלנים או לפוסט-ציונים. את חופש המחשבה תחליף מחוייבות לפטריוטיזם ימני כעמוד הסמך של התקדמות מקצועית. נשיאי אוניברסיטאות סירבו לחדירה של משטרת המחשבות לדיונים אודות קידום לקביעות, אולם באוויר כבר פשה הכפור.

הבאות בתור היו תביעות דיבה המיועדות לגרום לגופים ביקורתיים לצנזר את עצמם. "עיר עמים", ארגון בלתי ממשלתי ישראלי המתנגד להשתלטות-בתמיכה-ממשלתית על בתים פלסטינים ופעולות נוספות ההורסות את הסיכויים לשלום, בטענה שירושלים צריכה להיות בירה משותפת לישראל ולמדינה פלסטינית, נתבע לאחר שפירסם דו"ח הטוען לקשרים בלתי הולמים בין קבוצות מתנחלים מן הימין הקיצוני לבין רשויות המדינה. מלכ"רים וערוצי מדיה אחרים סבלו מגורל דומה.

שיטות בסגנון "ווטרגייט" בגלגול 2010 צצו כאשר מאגר הנתונים של "יש דין" (ארגון ישראלי לזכויות אדם המסייע לפלסטינים לתבוע מתנחלים השורפים את מטעי הזית שלהם, מאיימים עליהם או תוקפים אותם פיזית) נפרץ באופן מסתורי, ומידע פנימי ממסמכי הארגון הופיע בשני עיתוני ימין.

הרבנות המועסקת באופן ציבורי ניצלה את הלך-הרוח הציבורי וביישה את העם כשקראה ליהודים לסרב להשכיר דירות לערבים, בכללם סטודנטים המחפשים חינוך גבוה סביר. הרבנים, כמובן, נשארו בתפקידם. אמנם כמה מעמיתיהם התנגדו באומץ להסתה הגזענית מצדם, אולם הצהרות כאלה לא היו נסבלות אם הדמוקרטיה הייתה איתנה יותר, או אם ראש הממשלה היה נוקט עמדה כדי להגן עליה.

וועדת החקירה המקרתאיסטית בכנסת לבדיקת מקורות המימון של ארגוני זכויות אדם היא אולי הצעד הגלוי ביותר נגד החברה האזרחית בישראל. כאן, שוב, טיעון ה"שקיפות" השקרי נחשף כאשר חבר הכנסת הקיצוני ביותר מן "האיחוד הלאומי", מיכאל בן-ארי, מונה כיו"ר הוועדה. בן-ארי הודיע מייד לחברי הכנסת הערבים כי הם יהיו הבאים בתור.

לשם קידום סדר-יום המוזכר לעיל – התרחבות של התנחלויות, הצדקת הכיבוש וכל פעילות של צה"ל בשטחים, ופינויים של ערבים ממזרח ירושלים – ועל מנת להשתיק כל דיון ציבורי אודות ההתרחשויות הרות-הגורל ביותר של תקופתנו, משחיתים את הדמוקרטיה ותוקפים את ארגנוים אזרחיים לגיטימיים על פי חוק. באיזו שיטה ינקטו להבא? חכו ותראו, אולי תהיו אתם המטרה.

הכותב הוא מנהל התכנית בארץ של קרן מוריה, קרן אמריקאית פרטית הפועלת בישראל לתמיכה בחברה האזרחית ובדמוקרטיה, בקליטת עלייה ובחינוך

כנראה שיעניין אותך גם: