• Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות
  • why does he do that
    זכותו המולדת
    'סינדרום האישה המוכה' גורם לנשים להיקבר תחת אלימות

מדינת ההגנה לישראל

הטשטוש המכוון בין הספירות הצבאית לאזרחית הוליד את אתוס השירות הצבאי כהתגשמות ההקרבה הפטריוטית העילאית, אלא שהדבק הרעיוני הזה מתרופף. ירידת הצעת החוק של "האמנים המשתמטים" מסדר היום, מהווה הזדמנות לבחינת אי השוויון לטובת מתגייסים בחיים האזרחיים
אלדד לוי

סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה פוליטית באוניברסיטת בן גוריון שבנגב

שיעור מזורז באזרחות: כל צבא, כפוף בצורה מלאה למדינה ותפקידו מתחיל ומסתיים בהוצאה לפועל של המדיניות שלה. הצבא הוא אך ורק הכלי העיקרי שעומד לרשותה של המדינה הדמוקרטית על מנת לשמור על עצמאותה וריבונותה. על כן שתי הספירות הללו, האזרחית והצבאית, נפרדות לחלוטין זו מזו כאשר הספירה האזרחית מושלת בזו הצבאית.

קשה למצוא כיום בעולם ולא כל שכן בישראל הוגים שיסכימו עם מבנה ההפרדה הזה. בחברה הישראלית למשל, קיים טשטוש מכוון בין הספירה הצבאית לאזרחית שהוא תוצר של אתוס ההתגייסות הלאומית. השירות הצבאי נתפס כהתגשמותה של ההקרבה הפטריוטית העילאית ביותר וציפייה להקרבה מסוג זה לא תתכן בהפרדה כה מוחלטת שבין הספירה האזרחית לצבאית. קשה מאוד ליצור אהדה למערכת צבאית כאשר מציגים אותה עירומה כפי שהיא באמת: כלי איום ונורא שנדרש להרוג אחדים על מנת שאחרים יוכלו לחיות. כחלק מהאתוס הלאומי ועל מנת לגייס את החברה הישראלית להקרבה הנדרשת, התפתחה בה מערכת סימבולית מקיפה שמאדירה את השירות הצבאי ורואה בו הכרח. בדרך זו, הפך הטשטוש בין הספירות לא  לקלקולה של המערכת המדינית-צבאית, אלא לכלי חשוב המנגיש את הצבא אל האזרחים ואת האזרחים אל הצבא.

דחפור די-9, טרקטור זחלי כבד. צילום: cc by- Zachi Evenor

אבל זה יותר מ-30 שנה שאותו אתוס לאומי בישראל נחלש. אין הכוונה כמובן שבישראל מתקיים תהליך של ליברליזציה בלבד, אלא שמה שהיה פעם הדבק הרעיוני שליכד את החברה הישראלית יחדיו אינו מצליח ללכד את הקולקטיב הישראלי באותה צורה. ההסתכלות על ההתגייסות הצבאית הוסטה מרמת המדינה לרמת החברה. החברה הישראלית הפכה אינדיבידואליסטית יותר ופרטיה הפכו פחות מושפעים מאותו אתוס חובק-כל. הדבר הוביל מאז לירידה באחוזי הגיוס, הן מסיבות אידיאולוגיות והן מסיבות פרטניות.

בתהליך חברתי זה המדינה אינה טומנת את ידה בצלחת: היא מנסה בכל כוחה להשיב לגיוס הצבאי את הלגיטימציה הבלעדית שהייתה לו פעם. היא נלחמת מלחמת חורמה חברתית ב"משתמטים", משיקה קמפיינים מעודדי גיוס ולאחרונה גם מציירת את הגיוס לצה"ל כמשתלם ברמה הפרטית. המדינה משדרת למשל שהשירות בחיל המודיעין או התקשוב סוללת את הדרך לעבודה בהיי-טק ושהשירות בחיל החימוש, הלוגיסטיקה והשלישות מסייע במציאת מקצוע נחשק בשוק העבודה. כך מאמץ צה"ל את השפה ההישגית, שרואה את הפרט ולא את הקולקטיב במרכז.

דרך נוספת שבה המדינה נלחמת ומעודדת את החברה להלחם בירידה באחוזי הגיוס הוא מתן הטבות לאלו ששירתו בצה"ל בחייהם האזרחיים ובשוק העבודה. הדוגמאות לכך רבות מספור: במקומות עבודה רבים דורשים המעסיקים עובדי "אחרי צבא" (ולא למשל "בני 21 ומעלה"), חיילים משוחררים ומשרתים בשירות מילואים זוכים למלגות לימודים נדיבות ולהקלות שונות בתשלומים למדינה. השירות הצבאי הופך לקריטריון נדרש במשרות רבות בסקטור הפרטי ובוודאי ברוב התפקידים הציבוריים. תפיסתה של המדינה היא שיצירת אי-שוויון מכוון בין משרתים בצה"ל ללא משרתים באשר הם אמור להשלים את הפער של שלוש שנים (ועוד ימי מילואים רבים) בהם הלא מתגייסים יכולים ללמוד ולעבוד בזמן שהאחרים מגויסים לשירות.

אך מצב זה הוא מורכב: כל מדינה חייבת אמנם ליצור לגיטימציה ומוטיבציה לשירות צבאי. כל האמור לעיל לא אומר שהמדינה אינה צריכה לפעול על מנת לחזק את המוטיבציה של המתגייסים לצבא או על מנת לעזור להם להשלים את הפער שנוצר בשלוש שנות השירות. לדוגמא, ראוי בהחלט שסטודנט היוצא לשירות מילואים יזכה לקבל להכרה מן האוניברסיטה על הזמן שבו שירת את המדינה. כן לגבי מענקי שחרור משירות סדיר, שנועדו להשלים את האי שוויון שנוצר בין המתגייסים ללא מתגייסים. אך פסול בהחלט הוא מצב בו, על מנת לעודד את השירות בצה"ל, מייצרים עוד ועוד אי שוויון מכוון שמבוסס על שירות או אי שירות צבאי. זו היא פלישה חמורה ומכוונת של הספירה הצבאית אל תוך הספירה האזרחית שמסכנת את הרעיון הדמוקרטי של שוויון אזרחי.

טירונות. על מנת לעודד את השירות בצה"ל מייצרים אי שוויון. צילום: cc by- Artur Andrychowski

המדינה חייבת לתחום את הפיצוי וההטבות שהיא מעניקה לאלו המשרתים אותה. ההטבות וההקלות שלהן זוכים המתגייסים בצה"ל צריכות להיות מוגבלות בזמן ובמקום לשירות הצבאי או מיד אחריו. הן יכולות לפצות ולעודד באופן מיידי את המתגייס לשורות הצבא, דרך מענקים כספיים, אך אסור להן בשום אופן להמשיך ולהיגרר כקריטריון קבע להשגת הטבות אל תוך החיים האזרחיים. הגדלת ההטבות וההעדפה שמקבלים מתגייסים במשך כל חייהם האזרחיים או גרוע מזאת שלילת זכויותיהם של אלו שלא מתגייסים הוא כלי פסול להשבת המוטיבציה לגיוס לצה"ל. מאחורי עומדת הגדלת השפעת הספירה הצבאית על האזרחית ופגיעה מתמשכת ובלתי מידתית באלו שאינם מתגייסים.

ייתכן שמודל הפרדת הספירות בלתי אפשרי ליישום ברמה המעשית, אך אין זה אומר שהוא לא מייצג קונספט חשוב שיש לשאוף אליו. הניסיון להעביר חוק הקורא למנוע מהמדינה לממן הופעות של אמנים שלא התגייסו שהוצע לאחרונה הוא חלק ממגמת חקיקה בלתי-דמוקרטית והמשך ישיר של המגמה המבקשת להגדיל את השפעת הספירה הצבאית על האזרחית. גם בימין המתון ובעל התודעה הדמוקרטית הבינו זאת ומיהרו להתנער מן היוזמה. אף על פי כן, חשוב לזכור כי כל עוד ההעדפות וההטבות למתגייסים על פני לא מתגייסים אינן תחומות במקום ובזמן בו מתקיים השירות, אין באמת גבול לדרישות האבסורדיות, הבלתי דמוקרטיות והאי-שוויוניות ולפגיעה בזכויות שאפשר לדרוש בחיים האזרחיים בשם ההתגייסות לצה"ל.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאור

    א. תגמול למשרת פוגע בשיוויון רק אם יש אוכלוסיה שאינה יכולה לשרת. בד"כ בחקיקה (ובפרט- באותו "חוק האמנים המשתמטים") ניתנות זכויות שוות למשרת בצה"ל ולמבצע שירות לאומי. האם אסתמטי שמסייע בבית-חולים או ערבי שמשרת במד"א הם התגשמותה של "הספירה הצבאית" המאיימת?
    ב.אין משמעות לתחימה בין "פיצוי הוגן" ו-"פיצוי מוגזם"; יש חיילים שלא רק מעבירים 3 שנים בצבא, אלא גם מסתכנים, מתאמצים, סובלים, נפגעים נפשית וגופנית.
    ג. אין משמעות גם לתחימה של התגמול על השרות בזמן- בישראל הרי קיים מושג המילואים.

  2. חנן שליב

    כל מיני אגואיסטים ו"ממשי עצמם" נתפסים למהומת "קידוש השירות בצה"ל" כעשן להשתמטותם. מה גם למשרתים עצמם בסדיר ובמילואים מגיע פצוי כלשהו על נתינתם.לא הם מיקמו את צה"ל כצבא כיבוש וכן הם מונעים במו גופם את סלוקנו מהארץ ע"י אחרים.לצערנו הרב עדיין לא ניתן לחיות כאן בארץ ללא צבא גם אם מחר "נעוף מהשטחים".כך שהניתוח היפה שבמאמר לוקה מאד באי הכרת המציאות ובהתחכמות מיותרת.

  3. נורית

    אם מדברים על צדק חברתי ועל ערבות הדדית, אין ברירה אלא לדרוש השתתפות שווה בנטל. הוגן לדרוש מכל מי שלא משרת בצבא מסיבה זו או אחרת, שירות לאומי משמעותי שיש בו מרכיב של נתינה לקהילה שהיא לשם נתינה ולא לשם תגמול כלשהו, ועל פני אותו משך זמן כמו שירות בצבא.