המאה ה-21 החלה ב-2011

בעוד קדאפי מצהיר בפני האומה על מוכנותו למות כשאהיד, משפחת המלוכה בבחריין חלוקה בגישתה לניהול ההפגנות. אלטייב ע'נאים ליקט וערך פרשנויות מהעיתונות הערבית על הסערות הפוליטיות בעולם הערבי
אלטייבּ ע'נאים

ההסלמה ברחבי העולם הערבי בכלל, ובלוב, תימן ובחריין בפרט, מעידה על רוח חזקה המנשבת במזרח התיכון שיש בה כדי להעיף הרבה מאנשי השלטון, שהפכו עם השנים לאייקונים, טייקונים ופסלים. הרודן ההיסטרי, מועמר אלקד'אפי, מראה עד כמה יכול רודן להרחיק לכת בדיכוי עמו, בדיכוי השבטים שעמם כרת ברית. נהר של דמים, הפגזות, ברוטאליות מאין כמותה וסירובו העיקש לעזוב את כס השלטון, משאירים את זין אלדין בן עלי וחוסני מובארכ הרחק מאחור. תגובת השלטון להתקוממויות העממיות, הן בלוב והן בבחריין היא בבחינת חשיפת המלך את מערומיו, המחזקת דווקא את המדוכאים כנגדו. אלא שהמחיר הולך ומתייקר, נפשות רבות, רבות מאוד, נרצחות לשם שמירת השלטון, המסרב להכיר את עמו.

איך ייראה העולם הערבי החדש

הסופר הלבנוני אליאס ח'ורי מספק בטורו ביומון הערבי הלונדוני "אלקודס אלערבּי" תחת הכותרת "עולם ערבי חדש" ניתוח מעניין להתמוטטות שלטונות העריצות והמודיעין (נגד האזרחים בלבד!) ברחבי העולם הערבי. ח'ורי מכנה את אלקדאפי "היסטרי, מגלומן, קריקטורה ופושע", ומתאר את ספרו "אלכִּתאבּ אלא'ח'דר" (הספר הירוק) כתמצית הבורות. נימתו של ח'ורי חריפה, כלאומני שהגן לאורך כל חייו על זכויות האדם המנושלות במדינות ערב השרויות בחשכה מסנוורת, הוא טוען שמדינות ערב נמצאות במעין צירי לידה של עולם ערבי חדש שהוא פוסט מהפכות צבאיות ומהפכות נגדיות להן. אליאס ח'ורי מצביע על כמה נקודות בולטות בזירות הרתיחה השונות:

  • משולש השחיתות, הדיכוי וחוסר האונים הוא זה ששלט במדינות ערב והוא העומד בתשתית השלטונות הנופלים כולם, שהם שלטון אחד.
  • בזמן ששלטונות אלו הזהירו מסכנת הזרמים הדתיים הפונדמנטאליסטיים (סכנה מנופחת ופיקטיבית לדעתו של ח'ורי), שניהם (השלטון והזרמים הקיצוניים) הפכו לשני צדדים לאותו מטבע.
  • תחת שלטון היה העולם הערבי עד לתקופה שנחשבת לשפל המדרגה: דיכוי וצביעות, והוא מביא את משפטו של האינטלקטואל המנוח נסר חאמד אבו זיד כדוגמא מובהקת למה ששלטונות אלה עשו להוגי הדעות שלהם, או בעצם לקול הביקורתי השונה.
  • שלטונות אלה הציבו מניפולציה פיקטיבית שהדגישה את הניגודים העדתיים והלאומיים וביקשה מאזרחיה לבחור בין שלטונה "המאחֵד" לבין "האופציה הפיקטיבית של מלחמת אחים".
  • הנקודה האחרונה שמעלה ח'ורי, היא כניעת המדינות הללו לישראל, ושאיפותיהן "לרצות את מדינת הכיבוש".
מועמר קדאפי. צילום: courtesy of Organ Museum cc by-Abode of Chaos

בהמשך מאמרו טוען ח'ורי כי הממשל ניפץ את כל מוסדות החברה האזרחית, האיגודים והמפלגות. המהפכה החדשה המתרחשת בימים אלה מוכיחה שלוש עובדות, לטענתו. הראשונה היא כי העם הוא מקור השלטון הבלעדי ובעליו. לכן ח'ורי מזהיר ממהלך שיגרום לצבא המצרי להישחק בתפקידו, ושיוביל "חזרה לעידני החורבן והחושך". השנייה היא כי תם עידן הרפובליקות המורישות את שלטותן והגיעה העת להחזיר את הכבוד למערכת המשפט. הנקודה השלישית עליה עומד ח'ורי היא כי העולם הערבי נחשב לאזור גיאופוליטי ותרבותי אחיד, בבחינת "עובדה המדלגת מעל לשפה הלאומנית הישנה הריקנית". "כיכרות התחריר" בעולם הערבי הולכות ובונות, לדבריו, "ליגה ערבית בהיותה מוסד אזורי אמיתי".

בנקודה הזו, ח'ורי מצביע על כך שאין ביכולתו של העולם הערבי לחזור לחיים בריאים מבלי לטפל בשתי סוגיות חשובות: הכיבוש הישראלי והעוני: "זה לא מקובל שהעולם הערבי לא יכול לכפות נסיגה כוללת על ישראל מצד אחד, כמו שלא ייתכן להסכין עם הבזבוז ההיסטרי של אוצר הנפט". מדינות העולם המערבי מתנהלות , לשיטתו, בצביעות עם העולם הערבי, כשסרקוזי היה התומך האחרון ברודן התוניסאי המודח, והממשל האמריקאי חושף את מערומיו דרך התמיכה העיוורת בישראל. הגיעה השעה, קורא ח'ורי, שהעולם הערבי ישנה את מערך האסטרטגיות והבריתות שכרת עם מנהיגי העולם. ח'ורי מסיים את דבריו בקביעה כי "המאה ה-21 אצל הערבים החלה בשנת 2011". לידה זו תישאר חסרת שיניים כל עוד לא יושם קץ להשתלטות הישראלית. "אסור לעולם להפנות עורף לזכות הפלסטינית, על מנת שלא תהיה תחילת המאה עקובה מדמים יותר מאשר סופה".

בחריין: שלושה תסריטים

לעתידה של מדינת בּחרֵיין החרדה לגורלה נע בימים אלה בין "קו אדום" שמציבה ערב הסעודית (הפלת השלטון שיהווה סכנה של ממש עליה ועל שכנותיה) לבין זרם מתון השואף להשגת יותר ויותר רפורמות לכיוון המלכות החוקתית. יורש העצר, הנסיך סלמאן בן חמד אל ח'ליפה, קרא לתהליך דיאלוג בין הצדדים המנוגדים לשלטון. המשפחה השולטת בבחריין חלוקה בעמדתה כלפי ההפגנות הסוערות נגדה, בין אלה הקוראים להשליט סדר בכוח ורק בכוח לבין המוכנים לתמרן מול דרישות העם.

העיתונאית שהירה סללום כתבה אתמול (ג') ביומון אלא'ח'בּאר הלבנוני: "בין [פלג] זה לשני, ככל הנראה ראש הממשלה הולך ליפול".  סללום טוענת שראש הממשלה המכהן ח'ליפה בן סלימאן (76) הפך להיות החוליה החלשה ביותר "המסתמנת כמטרה יקרה שתצליח לרצות את האופוזיציה". ח'ליפה נמצא על כס השלטון זה יותר מארבעים שנות כהונה, והוא לדבריה האחראי הישיר על דיכוי האופוזיציה בשנות השבעים, השמונים והתשעים. לחובתו נזקפת גם ההתייחסות לשיעים כמרגלים עבור איראן. הוא היה השליט בפועל בזמן שאחיו, המלך עיסא בן סלמאן, היה למעשה חסר אונים.

ח'ליפה בן סלימאן, ראש ממשלת בחריין מזה כארבעים שנה. צילום: يمڪ دروبــي cc by

סללום, המסתמכת על מקורות אופוזיציה בכירים בבחריין, טוענת שהממשל בבחריין עשוי להתמודד עם שלושה תסריטים:

התסריט הראשון הוא הפלת השושלת השלטת שמשמעותה ניצחון מקסימאלי לדרישות הרחוב, מה שנחשב בערב הסעודית קו אדום. סללום מסבירה את המדיניות הנוקשה של המלכות השכנה (סעודיה) ואומרת שאפשרות כזו תחשוף את ערב הסעודית ישירות מול איראן. התסריט הרע כולל שני צירים מרכזיים באזור – אחד סוני, השני שיעי – ותוצאתו התלקחות של ממש באזור. סללום סבורה ששמועות רבות מדברות על כניסתם של כוחות מיוחדים מסעודיה אל בחריין, בכיכר "אללוא'לוא'ה" (دوّار اللؤلؤة), במדים אזרחיים במטרה לדכא את ההפגנות.

התסריט השני גלום ביוזמתו של יורש העצר שקרא לכל הצדדים האופוזיציוניים לשבת מסביב לשולחן המשא ומתן. הצעתו זכתה לסירוב משני הצדדים הקיצוניים: הגרעין הקיצוני במשפחת השלטון והגרעין הקשה של האופוזיציה שלא מוכנה להתפשר או להתפייס. האופוזיציה המתונה, ובראשה עמותת "אלוופאק" הסכימו לדיאלוג, במטרה להשיג באמצעותו יותר ויותר רפורמות פוליטיות דרך מעמד ראש הממשלה, "על-ידי הצבת דמות סונית מהאופוזיציה, הקלת הפריבילגיות של המשפחה המושלת, יישום המלכות החוקתית והשגת השוויון".

שר הפנים, נאיף בן עבד אלעזיז, הורה לכוחות הביטחון ולצבא להשתמש בכוח רב נגד המתנגדים. הוא נחשב לאחד מהקיצוניים שלא מוכנים לוותר על השלטון, ולו תמורת ביצוע פשעי מלחמה נגד האזרחים המתנגדים. ח'אלד בן א'חמד אל ח'ליפה, שר הדיוואן המלכותי ואחיו, אחמד, המפקד העליון לצבא בנוסף למפקדים, שרים ומנהיגים, מייצגים זרם שולט "הנשען על הכוח הדתי, המשתקף בעמותות הסוניות הקיצוניות". זרם זה אינו מקבל כלל את יוזמתו של יורש העצר הפייסן, ומבקש להמליך דווקא את אחיו הצעיר, נאצר בן ה-24, האוחז בכמה משרות ועמדות מפתח חשובות:  מפקד כוחות השמירה על המלך, יו"ר הוועדה האולימפית וכן יו"ר המועצה הגבוהה לצעירים ולספורט.

התסריט השלישי מתייחס לאפשרות שבה השלטון ימשיך לצעוד בדרך הדיכוי, צבירת ההון והשליטה מבלי לעשות שום ויתורים.

"ברית האיחוד הלאומי" שהורכבה לפני שלושה ימים, והכילה יותר מ-1000 אישים פוליטיים, אנשי חברה ודת "במטרה להשמיע את קול הברית הלא נשמע". כוונותיה של התאגדות זו, אומרת סללום, טעונה חששות ותהיות, ושיש מי שטוענים כי הורכבה על מנת לשבש את המשא ומתן.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. גרי רשף

    ..לא ברור לי מה הקשר של ישראל לנושא:
    זה שהוא נגד הכיבוש ואולי גם נגד קיום מדינת ישראל- את זה אני מבין; אך איך הוא מצליח להאשים את ישראל הקטנה בכל הדיקטטורות בעולם הערבי והמוסלמי הענק – נשגב מבינתי.

    אני מבין מדבריו שכל גדולי אויביה של ישראל (נאצר, אסאד האב, אסאד הבן, סאדאם חוסיין, קדאפי, אחמדינג'אד) כולם בעצם סוכנים ציוניים ששירתו את הישות הציונית.

  2. רמי

    אם כי גם התוכן על מעניין.

  3. דרור ק

    הניתוח של אליאס ח'ורי שטחי מדי לטעמי. העובדה שהמרד התוניסאי התפשט למצרים, לבחרין, לתימן וללוב אינה מעידה על זהות פאן-ערבית מאוחדת. באותה מידה היה אפשר לטעון שנפילת הדיקטטורות הסובייטיות במזרח אירופה בזו אחר זו מעידה על זהות מזרח-אירופית משותפת. מדובר בתופעת "הדבקה" בין ארצות שיש ביניהן קשר גאוגרפי ותרבותי, אבל המרידות עצמן נשאו אופי מאוד מקומי. זה גם לא מקרי שהן הצליחו בתוניס ובמצרים בשעה שבסוריה, למשל, לא קרה דבר. במצרים יש תודעה לאומית-מקומית חזקה שיוצרת סולידריות בין המצרים ויש גם מסורת דמוקרטיות מסוימת, בעיקר בכל הקשור לחופש הביטוי. הסורים עדיין מתקשים לגבש לעצמם זהות לאומית ואזרחיה מקבלים את משטר המלוכה האבסולוטית של משפחת אל-אסד בהכנעה. לא ברורה לי ההנחה שהתנועות האסלאמיות אינן סיבה לדאגה. הטראומה של אלג'יריה בשנות ה-90 עדיין טרייה.

    לגבי ישראל, ח'ורי מגיב בצורה צפויה על-פי התבניות שהוא מכיר. אם קאטו הזקן היה מסיים כל נאום ב"וחוץ מזה צריך להרוס את קרתגו", הרי הפרשנים הערבים נוהגים לסיים כל ניתוח של העולם הערבי ב"וחוץ מזה צריך לעשות משהו בעניין ישראל". סיום הכיבוש בגדה וברצועה תלוי בעיקר בפלסטינים. הפלסטינים התאהבו במצב הכיבוש עד כדי כך, שהם ביקשו מארגונים בינלאומיים לכנות את שטחי הרשות הפלסטינית "השטחים הפלסטינים הכבושים". בריטניה, לשם השוואה, ביקשה לכנות אותה "בריטניה הגדולה" ובוליביה ביקשה לאחרונה לכנות אותה "המדינה הרב-לאומית". אמנם מחמוד עבאס וסלאם פיאד עשו עבודה קשה ורצינית במאמץ להקים תשתית למדינה פלסטינית, אבל צריך לזכור שמדובר בממשלה לא-דמוקרטית ששולטת רק בחלק מהשטחים הפלסטינים. לא ברור מה יקרה אם הפלסטינים ילכו שוב לקלפיות וגם לא ברור מתי יסתיים השלטון האלים של חמאס בעזה. מדינות ערב מצדן ממשיכות לטפח בקרב הפלסטינים אשליות בדבר "זכות שיבה" ומונעות מהם סיוע כספי ולוגיסטי לצורך הקמת תשתיות ראויות לשמן. לחץ על ישראל לא יועיל במאומה במצב כזה.

  4. נעמי

    השאלה עכשיו מי יעמוד בראש הוועדה של האו"ם לזכויות אדם.