ארץ זבת חלב ואיגודים

הנפגעות העיקריות מהתיקון שמציע המושל הרפובליקני סקוט ווקר הן נשים. המחאה הנמשכת בויסקונסין מספקת הזדמנות לבחינת תובנות על המתקפה המגדרית ועל היבטיה הכלכליים, הפוליטיים והסימבוליים
נעמה נגר

ויסקונסין

הבטחתי להמשיך ולעדכן מ"מדינת החלב" של אמריקה. המאבק שהחל בוויסקונסין מתפשט במהירות למדינות נוספות, למורת ליבם של מושלים רפובליקאים רבים. ביטול משא ומתן קיבוצי כבר עבר קריאה אחת בוועדה פרלמנטרית באוקלהומה, אך באינדיאנה ובאוהיו המאבק עדיין נמשך, וברחבי ארצות הברית מתקיימות הפגנות תמיכה באיגודי העובדים. דעת הקהל נוטה יותר ויותר לטובתנו, והדבר מתבטא בכיסוי התקשורתי (אפילו קצת ב"פוקס") ובסקרים. מדיסון הפכה בינתיים בירת השמאל המתחדש, וכל המי ומי במחנה המתקדם עולים אלינו לרגל, מג'סי ג'קסון ועד איימי גודמן, מגישת התכנית העצמאית "דמוקרטיה עכשיו". בנימה אופטימית זו, ארשה לעצמי להתמקד הפעם בהיבטים המגדריים – הן של החקיקה התקציבית הימנית והן של המחאה כנגדה.

מפגינה בויסקונסין, פברואר 2011. צילום: cc by-BlueRobot

מבחינת החקיקה: ה"תיקון" (המילה "עיוות" תתאים יותר) התקציבי שמקדם המושל פוגע באיגודים בסקטור הציבורי ולא הפרטי. כאן, כמו ברחבי העולם המערבי, עובדי המגזר ציבורי הן ברובן עובדות. זאת ועוד: ארגוני עובדי-הציבור היחידים הפטורים מן החוק המוצע הם ארגוני ה"בטיחות" – ארגונים גבריים לעילא כמו המשטרה ומכבי האש. כך שברמה הדמוגרפית הבוטה ביותר יש כאן פגיעה ברורה בנשים. אך הניסיון של ווקר לפגוע בעובדות הציבור מהווה מתקפה מגדרית גם ברמת הכלכלה הפוליטית וברמה המוסרית והסמלית.

הכלכנית הפמיניסטית ננסי פולבר, שהרצתה במדיסון השבוע בנושא קפיטליזם פטריארכלי, טוענת שכל עוד נשים מתמחות בעבודת הרבייה – הביולוגית או החברתית – יכולת המשא ומתן שלהן לגבי "שווי העבודה" שהן עושות מצטמצמת, כי הן מייצרות "טובין" שלא ניתן לתבוע עליהם בעלות – כמו חינוך או דור ההמשך. כך הדבר בחלוקת העבודה בתוך התא המשפחתי ההטרונורמטיבי, וכך הדבר גם ברמת המדינה. אז אמנם ווקר מבקש לפגוע באיגודים הציבוריים מכיוון שהם התורמים הגדולים ביותר למפלגה הדמוקרטית, אך ההשלכה העמוקה של צעד זה היא זילותם של הטובין הציבוריים שמייצרים איגודים אלה.

בצידה של המחאה האזרחית המצב לא טוב. במרבית המצעדים וההפגנות נואמים גברים לבנים מטעמם של איגודי העובדים השונים. מוזר במיוחד לראות את המוני המורות מריעות למכבי האש והשוטרים במדים כשאלו מגיעים להביע סולידריות והופכים, כהרגלם, לגיבורים בן רגע. בתקשורת האלקטרונית, בזכות ריבוי הערוצים שבה, יש חשיפה גם לנשים, צעירים/ות ובאופן כללי לריבוי קולות מקרב תנועת המחאה, אולם בעיקר בשולי הדברים. כאחת מהמארגנות אני יכולה להעיד שאנחנו נלחמות כדי לתבוע שבמצעדים ובאסיפות השונות יהיו נשים, צעירים/ות, לטינים/ות, שחורות, להט"ב וכיו"ב בין הדוברים. דווקא בזירת הפוליטיקה המפלגתית המצב טוב בהרבה; מקרב ארבעה עשר הסנאטורים הדמוקרטים השוהים באילינוי, הנמצאים בליבה של הדרמה על ההצבעה, הדוברת הבולטת ביותר היא הסנאטורית טיילור ממילווקי, ממוצא אפריקאי.

עוד על הדינמיקה של המחאה: היותה של מדיסון עיר אוניברסיטאית משפיעה נחרצות על התנועה; העובדה שיש כאן מסה קריטית של צעירות שזמנן אמנם אינו פנוי לחלוטין אבל הן משוחררות, ברובן, מדאגות משפחה, היא זו שמאפשרת לקיים רצף של מחאה, ואילו איגודים מרחבי המדינה יכולים להסיע לכאן עובדות בעיקר בסוף השבוע, או רק לשעות ספורות. אני חרדה לחשוב מה היה קורה אם חוק התקציב היה עולה להצבעה בחופשת הסמסטר, כשהעיר הייתה בחציה ריקה (זה המזל שלנו או קוצר הראייה של המושל).

השפעה נוספת היא שזו תנועת מחאה הנהנית מהיצף של עניין מחקרי, כיוון שהסטודנטיות והמרצות הן בה בעת חלק מקהילת המחאה וגם  מנהלות דיוני-מטא על התנהלותה, במיוחד במדעי החברה. אז אנחנו לא מצליחות לשנות את כל או את רוב הדפוסים המגדריים של המחאה אבל בהחלט מעלות מודעות אליהם, משחררות קיטור (נשמע מוכר?) וכן, יש גם כמה גברים שאוספים את הזבל בעצמם ולא מבקשים מנשים לנקות ולסדר.

לדיווח הראשון של נעמה נגר מוויסקונסין.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ערן

    תודה רבה נעמה!
    מרגש מאד לקרוא את הדיווחים שלך מויסקונסין.
    תחזקנה!

  2. נתן

    תודה נעמה על הדיווח.

    הוידאו שצורף הוא טעות, וצריך להקשיב לו ולראות את הסימנים כדי להבין זאת.
    קודם כל הוא הועלה ע"י מישהו שקורא לעצמו בשם kick a democrat. אם מציצים בערוץ שלו אפשר לראות במה שהוא כותב על עצמו ומעלה, שהוא לא חובב דמוקרטים.

    בנוסף, כבר בפריים הראשון, זה שמופיע במאמר אפשר לראות הפניה נוספת, והפעם לאתר heritage.org שחיפוש קצר מאוד יוביל אותך לטנק חשיבה שמגדיר עצמו כך : Conservative Policy Research and Analysis | The Heritage Foundation‏

    אישית, אני לא אתפלא אם הריטג' ודומיו הם המוח מאחורי הרעיונות של סקוט ווקר, במיוחד אם נזכרים בתאוריית ההלם של נעמי קליין, ובידיעה שיש מגירה מלאה עם רעיונות אולטרה קפיטליסטיים שמחכים למשבר כדי לקדם אותם.

    בקיצור, אני בטוח שאפשר למצוא ביוטיוב סרט שלא מנסה לנגח את המאבק הצודק של המפגינים.

  3. נתן

    מי שהעלה אותו קורא לעצמו ביוטיוב MMFLINT, או יותר נכון, מייקל מור, פלינט.

    הכותרת והסרט הם Independent Egyptian Unions Express Solidarity with Wisconsin Workers, February 20, 2011

    http://www.youtube.com/watch?v=Pgxh5ByzRVQ

  4. סמדר לביא

    תודה רבה על הדיווח ועל כך שממבול החדשות בעניין הוצאת את המשובח ביותר – ההיבט המגדרי-גזעי של המחאה, עם הכנות והאירוניה שבו.
    וכעת שאלה – גם בארץ נשים, במיוחד מזרחיות, הן הנפגעות העיקריות של הדה-רגולציה וההבנייה מחדש של המשק המופרט. מדוע, לדעתך, לא קמו בארץ מחאות-הפגנות וכיו"ב של נשים? קל וחומר, מזרחיות, מחאות שיש להן תהודה ציבורית כמו זו של המחאה בוויסקונסין? מאבק החד הוריות נגד חוק ההסדרים ב 2003 נכשל. המאבק של איילה סבג נכשל. מאבק המורות נכשל. למה?

  5. ירדנה אלון

    למרות ששאלתך מופנית לנעמה אני משיבה לך אם כי זו דעתי בלבד,כמובן שאשמח לשמוע דעות שמצטרפות גם לשלי אבל אני מביעה כאן את דעתי בלבד

    הסיבה לדעתי נעוצה בעובדה שרוב התנועות ,והתנועות המזרחיות בינהן עוסקות במה שנקרא "עיסוק בבעיות של אליטה"

    אם תנועת "אחותי" שהיא תנועה פמיניסטית מזרחית,מתעסקת באיזה דמות נשית תהיה מודפסת על שטרי הכסף החדשים ,ולא בכמה כסף יהיה בארנקן של נשים ולא משנה מאיזה מוצא אתני למרות שאנחנו יודעות שהרוב הגדול שנמצא בתחתית סולם השכר היה ונשאר נשים מזרחיות ,ונשים ערביות ,ואתיופיות,אם הן יוצאות למאבק על מי יהיה על השטר במקום כמה יהיה בארנק ,אז אלה התוצאות.
    וזה עיסוק בבעיות של אליטה.
    אם תנועת "אחותי"שמה בראש סדר העדיפויות שלה מאבק כמו "פרוייקט נשיאה לישראל" ,במקום להילחם על דיור ציבורי הגון,למען הציבור שזקוק לזה כי הרוב הגדול הן אמהות חד הוריות ,כאילו שלקולט אביטל אין משרה מכובדת מספיק(היא חכית) ומשכורת טובה,וגג מהודר על הראש,ובאמת כל מה שחסר לה בחיים זה משרה כמו נשיאה,
    זה עיסוק בבעיות של אליטה
    וככה כל מיני פרוייקטים של "תרבות" ו-"אמנות"שיותר משנועדו למען נשים מזרחיות נועדו להאדיר את המשתתפות בפרוייקטים לספק להן עבודה,פרנסה,ושם במרחב התרבותי -ישראלי,ולכן אני רואה בזה עיסוק בבעיות של אליטה.
    אז אלה התוצאות.
    יכולתי כמובן להביא עוד דוגמאות לא מעטות אבל אני חושבת שאת השאר את יכולה להשלים בעצמך.
    עכשיו,אל תביני אותי שלא כהלכה, אני לא מקלה ראש,בזה שכדאי שאישה גם תבחר להיות נשיאה,ובכלל הלוואי והיו יותר פרלמנטריות בכנסת.
    כמובן שהייתי רוצה לראות פנים של נשים שתרמו לחברה ולתרבות על שטרות הכסף,וכמובן שהייתי רוצה שיותר רחובות ייקראו על שם נשים פעילות חברתיות ,משוררות,סופרות, וכו'
    אבל מה לעשות שהרבה יותר חשוב לי מהשם של הרחוב, מידת הבטחון האישי ברחוב בעיקר לנשים ולילדים ,זה סדר העדיפויות שלי
    אבל אני לא מחשיבה את עצמי ל"אליטה"
    אני הקול של הבת של השכנה ממול
    את בטח מכירה אותה (את השכנה) כן,ההיא עם הרולים בשיער,שיוצאת עם המערוך למרפסת וצורחת על כולם בקולי קולות כשהם מפריעים לה בשנת ה-"שלאף שטונדה"שלה.
    אז אני הבת שלה
    ומהמקום הזה אני רואה את הדברים אחרת,וסדר העדיפות שלי משתנה בהתאם לנקודת המבט שלי על הדברים.
    ועכשיו אם העורכים יעלו את התגובה הזאת שלי(אני מקוה)
    יאללה בלאגן,
    תתחילו לצאת עלי,ולצרוח בקולי קולות(רק אל תפריעו לאמא שלי בשעות ה-"שלאף שטונדה" אתן לא רוצות להסתבך איתה תאמינו לי)
    ותגידו שאני לא פמיניסטית,שאני לא משכילה,(כי כף רגלי מעולם לא דרכה בחוג לפמיניזם ומגדר)שאני מקנאה,שאני ארסית(ואולי גם ערסית)
    כי השיח שלי לא נודף ארומה אליטיסטית.
    והשיח שלי לא נודף ארומה אליטיסטית כי אני משוטטת בתעלות הביבים של החברה הישראלית,רואה מה קורה שם ועל זה מדברת,את זה מוציאה לאור.
    כמו פרספונה,כמו ארשכגל,שתי אלות השאול,האחת כנענית,והשנייה יווניה.
    pleased to meet you
    hope you guess my name

  6. שושנה גבאי

    מתי כבר בישראל המעוז האחרון של הניאו ליברליזם האמריקאים בעולם?

  7. סמדר לביא

    איני חושבת שכל המאבק הפמיניסטי המזרחי צריך להתגלם בארגון קטן אחד, חלוצי ככל שיהיה, אך בעל תקציבים מצומצמים, התלויים במערך האחוס"לי של תיקצוב ה NGOs בישראל. שאלתי שאלה פשוטה: מדוע אין התארגנויות ספונטניות כמו אלה של וויסקונסין בארץ, הזוכות להצלחה ארוכת טווח, והבאתי דוגמאות להתארגנויות נגד הנאו קונסרבטיביזם הישראלי הפוגע בנשים המזרחיות – התארגנויות שנכשלו. אני רוצה להבין מדוע הן נכשלו.

  8. ירדנה אלון

    שימי לב,שבתגובתי,(אם כי למרבה הצער היא מופיעה בחלקה,כנראה בשל בעיה טכנית)
    אמרתי שלדעתי זה עניין של סדר עדיפויות,סדר עדיפויות קובע אג'נדה,וקובע סוג של פעילות,
    ואני לא "מפילה תיק",יש לתנועת אחותי הצהרת כוונות חברתית כלכלית פוליטית,שאני בטח לא צריכה להסביר לך ,או ליידע אותך בקשר אליה.

    יש פער עצום בין הצהרת הכוונות לבין מה שנעשה בפועל,
    מאחר ואני נמנית על אלה שמאמינים שמה שמגדיר אותנו זו העשייה שלנו ,ולא מה שאנחנו מצהירים על עצמנו שנעשה,
    ומה שנעשה בפועל זה כפי שכתבתי התעסקות בבעיות של אליטה.
    ומי שמתעסק בבעיות של אליטה,ולא מפנה את המשאבים הכספיים גם המעטים שיש לו(ולתנועת אחותי אין משאבים כלכליים מצומצמים),ואת כוח האדם שיש לו,למאבקים של העשירון התחתון במקום למאבקים של העשירון העליון
    לא יכול להגיע לאלה שצריכים להתעורר למחאה חברתית גדולה
    משהו צריך להגיע לפרולטריון,לעורר את המודעות שלו,להסביר לו את זכויותיו,לעורר בו את הידיעה ואת התודעה שיש לו זכויות,ואת התקווה שאם הוא יאבק עליהן הוא גם ישיג אותם.
    מישהו צריך בעזרת הכלים והידע שרכש להעיר את העשירון התחתון ולהסביר לו שאין ממה לחשוש בטח שלא כאשר מצליחים לעורר אלפים,ולא קומץ של עסקניות מגדר.כי היום מי שמדי פעם עושה הפגנה בנושא מסויים ,מי שמחליט על היום והשעה ועל הנושא,הוא קומץ של עסקניות מגדר,והן גם היחידות שמגיעות אליה כי הן תכננו אותה.
    זה שמפרסמים את היום והשעה והמקום והנושא של ההפגנה ,באתרים כמו העוקץ או אתרים אחרים עם כל הכבוד,לא מגיע לעשירון התחתון.
    אם רוצים להגיע אליהם צריך להגיע לוועדי המפעל,צריך לרדת לשטח לעמוד בכניסה לשערי המפעלים ומקומות העבודה לחלק חומר,ליזום מפגשים במתנס"ים,בבתים,בגנים ציבוריים,זו צריכה להיות עבודת חריש עמוקה עקבית ויומיומית.
    ואני חושבת,וזו דעתי שלנהל פרוייקט כזה לא עולה יותר מאשר לנהל פרוייקט כמו "נשיאה לישראל",כולל משכורת וכל ההוצאות שנלוות ,את אותו סכום שהקדישו לפרוייקט "נשיאה לישראל," ניתן היה להקדיש לפרוייקט עוררות תודעה בקרב נשים ששייכות לעשירון התחתון,כל עובדות כוח האדם,ופועלות במפעלים בשכר מינימום,
    זו דעתי,ואפשר בהחלט לא להסכים איתי,לחלוק עלי,וכו'וכו,
    אבל אי אפשר לסתום לי את הפה,ולא לתת לי לומר את דעתי,רק כי היא טורדת את מנוחתו/ה של מישהי או של מישהן.

  9. ירדנה אלון

    אני מבינה את הרגישות שלך בנושא של "לא להפיל את התיק על "אחותי".הרי בזמנו האשימו אותך בכביכול ב-"דרדור התנועה"
    אז הנה גם לשם חיזוקך וגם לשם חיזוק הטיעונים שלי אני מביאה כאן ציטוט מתגובתה של שירה אוחיון כפי שהופיעה באתר "קדמה" תחת רשימתה של איריס מזרחי מתאריך 7/10/2005
    תחת הכותרת "אם בארזים נפלה שלהבת" שעוסקת בדיוק בשאלות שאת מעלה כאן.
    וחלק מתגובתה של שירה אוחיון ליוסי עוזרי מתאריך 7/10/2005 שטוענת בדיוק את אותן טענות שאני מביאה כאן .

    ….."סמדר לא דירדרה את "אחותי" להפך היא העלתה אותה על הבמה הציבורית והבינלאומית, זה שב"אחותי" החליטו להתמקד בפרוייקטים של בישול וריקמה שלא מאיימים על אף אחד במדינה ומחזירים את הנשים המזרחיות לספירה הבייתית הכל כך טבעית להן זו בעייה שלהן בלבד"……

    חמש שנים חלפו מאותו מאמר,מאותן שאלות ומאותן תשובות.
    בכוונה הבאתי ציטוט מדוייק של שם הרשימה,תאריך מקום כדי שלא יאשימו אותי (כרגיל)בהכפשות, ובהמצאות,ובהוצאת דברים מהקשרם,ועל מנת להביא תימוכין לטענות שלי שמסתבר שאני לא היחידה שטוענת אותן

    ואם שירה אוחיון חוזרת בה ממה שהיא אמרה לפני חמש שנים זו זכותה רק שתודיע את זה,ותעלה ותגיד שמה שהיא חשבה אז היתה טעות והיום היא חושבת אחרת
    אבל שתפסיק לקרוא לי סכסכנית כאשר אני תומכת בטיעונים שלה .
    אבל ככלות הכל הינך רואה סמדר,
    אלה הסיבות שהיו אז והן לא השתנו
    הן לא השתנו מפני שסדר העדיפויות לא השתנה.

  10. נעמה נגר

    מבלי לעסוק ספציפית בארגון זה או אחר, העובדה היא שההתארגנות בוויסקונסין אינה לחלוטין 'ספונטנית' כפי שטוענת סמדר. היא בחלקה ספונטנית – ואני לא מזלזלת בזה – אבל גם בגרעינה מאורגנת ע"י ארגוני עובדים העובדים בתיאום זה עם זה ואשר היו מתואמים כבר כשהיה ידוע שהמושל עולה לשלטון ומהן תכניותיו לעתיד (יש נסיונות של פעילים שאינם מזוהים עם איגודים להגיע למרכז המאבק אבל זה לא קורה. הנוכחות שלהם בולטת בעיקר בתוך בניין הקפיטול אבל לא בהפגנות ההמוניות). זו נקודה קריטית כי תנועת ה"עבודה" (במובנה החברתי ולא כשם נרדף למפלגה פסוודו-שמאלית) בישראל נמצאת על הקרשים. רק בשנים האחרונות ובעקבות הקמתה של 'כוח לעובדים' גם ההסתדרות קצת (קצת) נגררת שמאלה. אחד השמות הכי מזוהים עם מאבק עובדים בארץ הוא 'קו לעובד' שכלל איננו ארגון עובדים אלא מלכ"ר. לעומת זאת בוויסקונסין האיגודים (עדיין) חזקים. בהקשר זה סמדר צודקת שיש הבדל בין איגודים לבין עמותות בלתי ממשלתיות, עם כל הדגש שאנחנו עלולות לשים על האחרונות, אין תחליף לכוח של איגודים המבוססים על מקום עבודה.

    שנית, כפי שציינתי, לגיאוגרפיה חשיבות. מדיסון היא שילוב של עיר אוניברסיטאית ליברלית עם מסורת פרוגרסיבית עוד משנות ה-60 (הרבה קואופים, וכו') ומוסדות שמאל מבוססים המרוכזים כאן, ובה בעת היא הבירה השלטונית של המדינה. זאת בשונה מ"בועות" שמאל ליברליות אחרות בארה"ב כמו, נניח, אוסטין, טקסס. העובדה שהקמפוס נמצא 20 דקות הליכה ממרכז השילטון מכריעה ליכולת שלנו להשתלט עליו. במלים אחרות, יש לנו משאבים ותשתיות כאן. לפחות לשניים מהאיגודים המובילים את המאבק יש משרדים במרחק יריקה מהקפיטול. בישראל המועמדת היחידה לתפקיד מעוז ה"שמאל" (ושוב, כמובן שמדובר פעמים רבות בשמאל אליטיסטי ולא פועלי) היא, נניח, תל אביב, אבל היא רחוקה מהמרכז השלטוני בי-ם.

    לבסוף לסוגית הגזע/מעמד/מוצא אתני: ההקבלה לתנועות שציינת, סמדר, אינה במקומה. אכן כפי שאמרתי הנפגעות הן נשים וכיו"צ אבל הת-נ-ו-ע-ה כפי שהיא מתגבשת בוויסקונסין ובמקומות אחרים בארה"ב א-י-נ-ה שמה במרכז הדיון לא נשים, לא את המעמד הנמוך ולא סוגיות של גזע. ל-א מדובר בתנועה שמובלת על-ידי נשים, שחורים, צ'יקנה, לטינו וכולי. להיפך. הנסיון של האיגודים הוא להגיע ל"מרכז המפה" האמריקאי על ידי גיוס דימויים ושפה המדברים על 'משפחה', 'מעמד הביניים', וכו'. כך שיש כאן עדיין ציות לחוקי המשחק של המיינסטרים הפוליטי בארה"ב וזה (לדעתי) מה שמצליח להחזיק את קואליציית המאבק כ"כ רחבה. כמו שציינתי במקום אחר זה נסיון לבנות מחדש את קואליציית ה"ניו-דיל".