הקוראים לא ירגישו בזה

אחרי העורכים, המגיהים והמשכתבים, הגיע תורם של כותבים טובים להיזרק מהספינה הטובעת. עם פיטוריו של יגאל סרנה מידיעות אחרונות
יוסי קליין

– תן לי סיבה אחת לקנות עיתון.

– אה, ההרגל… עם הקפה בבוקר…

– טוב, בסדר, הקפה. מה עוד?

– חדשות? פרשנויות?

– יש בטלוויזיה, יש באינטרנט, הרבה יותר מעודכן, הרבה יותר ישיר, יותר מקיף, יותר רהוט, יותר אמין, יותר…

– איכות הכתיבה? אולי קוראים עיתונים בגלל הכתיבה הטובה?

– הפרשנות בבלוגים טובה יותר מהפרשנות בעיתונים, הכתיבה בבלוגים טובה יותר מהכתיבה במוספים. כותבים טובים הם נטל על העיתון ולא נכס. המשכורות שלהם גבוהות יותר ולדעת המו"לים הם מועילים פחות.

– אבל זה לא היה כך עד לפני עשר שנים, נכון? למה זה קרה?

– זה קרה בגלל הפאניקה. האינטרנט, עיתוני החינם והפאניקה שבאה בעקבותיהם. הפאניקה שיתקה את העיתונות הכתובה. אחרי ההלם בא הדכדוך ואחריו הרחמים עצמיים."נגזר עלינו למות" אמרו במערכות וגם: "בכל העולם זה ככה". אחר כך התעשתו ועשו כל מה שעושים כשהספינה טובעת, זורקים לים את הנכסים הכבדים, קודם כל את המשכתבים, המגיהים ואחר כך את העורכים הזוטרים ועכשיו את הכותבים הטובים.

העיתונים של היום כפורטל מנייר. צילום: cc by-Mike Bailey-Gates

מערכת בקרת האיכות שעליה מושתת עיתונות טובה קרסה. הכול נכנס. טעויות ושגיאות מציפות את העיתונים. אף אחד לא ירגיש, מנחם האחראי על הכספים את האחראי על המוספים. בסופו של דבר זרקו גם את הכותבים הטובים, כלומר, את מי שיכול היה לעשות את ההבדל בין העיתונות המודפסת לאינטרנט ולטלוויזיה. "אף אחד לא ירגיש בזה," מנחם המו"ל את העורך, "בעיתון מדפדפים ולא קוראים," הוא אומר. "בוא נפטר את  יגאל סרנה," אמר המו"ל ב"ידיעות" לעורך שלו (או להיפך), "אף אחד לא ירגיש בזה".

סרנה יודע לא רק לדווח, סרנה יודע לכתוב. קוראיו מעריכים יכולת זו. עורכיו חושבים אחרת. קוראי העיתון, לדעתם, הם אווילים מוחלטים, הם לא ירגישו בהיעדרו. הם טעו. קוראים מחו וקולגות טלפנו. אבל עיתונאי מפוטר לא יכול היום לבנות על סולידאריות של חברים למקצוע. חרב הפיטורים מרחפת מעל כל אחד. תחושת ה"נגזר עלינו למות" דבקה גם בעיתונאים, ואם כבר למות – אז במיטה המוכרת והישנה, גם אם המצעים מגעילים אותנו.

יגאל סרנה. קוראים, עורכים וקולגות מחו. צילום: Dolly hase

כתיבה טובה של בודדים מבדילה עדיין בין העיתונים. בכותרות הראשיות ובמה שנקרא פעם "עמודי החדשות" אין הבדל. אתה רואה את הכותרות ואת עמודי החדשות ושואל: מה חדש פה? הרי אלו חדשות מאתמול! כותרות וידיעות שלא מחדשות כלום אלא אם כן ראית אתמול טלוויזיה, כותרות בנות מילה אחת או שתיים המשקפות היטב את דלות הניסוח של העורכים. העיתונות כבר לא מסוגלת להתמודד. לא עם הקורא הצמא לכתיבה טובה ודיווח אמין, לא עם האינטרנט והטלוויזיה העדכניים יותר, ולא עם עיתוני החינם הזמינים יותר.

העיתונים היום הם פורטל מנייר. ריכוז של דיווחים פרשנויות טורים ומידע שעברו דרך מסננת מחוררת מידי של כותבים גרועים ועורכים בינוניים. פורטלים חדשותיים באינטרנט, בגלל המודל הכלכלי שאימצו, לא מצליחים בינתיים להעמיד מסננת יעילה יותר מזו של העיתונים. אז ממשיכים לקרוא עיתונים. אולי  כי את עמודי הנייר קל רגילים להשעין על ספל הקפה בבוקר. זה הרגל שקשה להיגמל ממנו אבל הבת שלי שותה כבר מזמן את הקפה שלה מול המחשב.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עוד קולגה

    למשל שאתם חברים כבר איזה שלושים שנה?

  2. מגיהה שפוטרה

    כנראה גם בהעוקץ אין הגהה.

  3. דוד שחם

    דברים יפים. וגם נכונים. אבל ראוי שהעורך (יש אצלכם דבר כזה?) יקרא ויערוך את הכתוב."כותרות וידיעות שלא מחדשות כלום אלא אם כן ראית אתמול טלוויזיה". לא יכול להיות שהתכוונתם "אלא אם כן לא ראית אתמול טלוויזיה"?

  4. האם זה מגיע לציבור שנמצא בהליך התקרנפות מהירה?

    התירוץ לפיטוריהם היה שרותי סיני ומירון רפופורט היו "יקרים". אך הם היו יקרים גם לציבור הקוראים. רותי גם הרגיזה את בעלי ההון, ומירון את דוברי הצבא.

  5. נפתלי אור-נר

    במקום שהעיתונות תבנה עצמה כאלטרנטיבה לשטחיות של התקשורת האלקטרונית, היא מצטרפת אליה, ובכך "כורה היא את קיברה"

  6. ד"ר ראובן גרבר

    במידה וידיעות מתכוון להגיע לרמה של העיתונים החדשים – הוא יובס.

  7. מלכישוע

    גם אשת תקשורת, גם סוציאליסטית דגולה (ולא בלשן סגי נהור). הגיע הזמן שהיא תעשה משהו למען הזן ההולך והנכחד של העיתונאים מפוטרי העיתונות המודפסת? שלי, האם צילו של נוני מוזס מפיל עלייך יראה? איפה את?

  8. יהודית קנולר

    פעם היו מאייסטרים, הם ידעו לעשות רעפים שלא יעופו מהרוח במשך 200 שנה, נעליים שלא יישחקו גם לאחר מות נועליהם, בדים רקומים שיופיים לא דהה עם השנים,ספרים כרוכי עור עם אותתיות של זהב שפארו ספריות, מבלי להתפרק ולהקרע, שעונים הפועלים לנצח ועוד. מה שעצוב היום שהדור הנוכחי אינו יודע שאפשר גם אחרת. הכתיבה היא טלגרפית במקום לכתוב מכתב אהבה מסמסים:" את ערה? אני בא". ולכן כבר אין מקום ליגאל סרנה ולדומיו.

    כיום אני עוטפת עם העיתונים את המלפפונים הירוקים, נגד לחות המקרר, כדי שלא יתקלקלו.הדגים המלוחים כבר יקרים מדי.

  9. Anya

    At last! Something clear I can undearsntd. Thanks!