חוקי המשחק בחיי אדם

בין באר שבע לעזה, הופעל בימים האחרונים אותו הגיון מוכר של הצתת גזרה, תגובות ותגובות שכנגד. בצד הישראלי אין דיווח על נזקי ההפצצות בעזה, אבל גם פה וגם שם המשחקים הפוליטיים הם על גבם של אזרחים

 

כמה ידיעות בעיתון אחד מספרות, איך "מחממים את הגזרה" ומה זה אומר בחיי אדם. כל מה שצריך הוא לעקוב בדיוק אחר הידיעות. אפשר להתחיל בירי על באר-שבע השבוע, שזורע אימה ופחד ומשאיר אנשים פגועים:

רקטת גראד נפלה בשכונת מגורים בבאר שבע; צה"ל תקף בצפון רצועת עזה. צה"ל הגיב לירי הגראד בתקיפה אווירית בשכונת זייתון, מזרחית לעיר עזה. (הארץ, 23.2.11, 21:57)

כך זה מתחיל, אם תרצו: "אנחנו חיים במציאות לא-נורמלית," אומר ראש העיר, והעיתון מצטט את ד"ר מחמוד בכרי מחברת "אמבולנס הנגב" (חברהפרטית כמובן), שהגיע למקום לאחר הפיצוץ: "האנשים היו מבוהלים ומפוחדים, נאלצתי לתת להם תרופות נגד חרדה. היו פה שתי ילדות קטנות מבוהלות מאוד". ד"ר בכרי, מספר העיתון, עבר לנגב מקריית שמונה בסך הכל לפני שלושה חודשים. "יש לי ניסיון עשיר עם טילים, וכשהגעתי לפה הבנתי שהגזרה מתחממת ואין פה מספיק צוותים רפואייםחייבים לעשות משהו, כי האירועים האלה יחזרו ואין בנגב מספיק רופאים ואמבולנסים כדי לטפל בהם". (כאןתוכלו לקרוא על אפליית הפריפריה והיישובים הערביים בזמינות אמבולנסים ושירותי רפואה דחופים).

חייבים לעשות משהו. וצה"ל אכן עושה משהו ותוקף בעזה. למחרת לפנות בוקר מוסר העיתון:

צה"ל ביצע תקיפה נרחבת בעזה בתגובה על ירי רקטת הגראד על באר שבע. בהודעת הדובר נמסר כי צה"ל "ימשיך לפעול בנחישות ובעוצמה נגד המנסים לפגוע באזרחי ישראל". (הארץ, 24.2.11, 6:57)

בתוך הידיעה על ירי שתי הקטיושות על באר-שבע, מוסיף העיתון:

מוקדם יותר היום נורו למועצה האזורית שער הנגב מספר פצצות מרגמה. זאת לאחר ש-11 פלסטינים נפגעו מירי כוח צה"ל בסמוך לגדר המערכת בצפון רצועת עזה. סוכנות הידיעות הפלסטינית דיווחה כי בין הנפגעים היו שלושה ילדים ושמונה פעיליםשל הג'יהאד האיסלאמי.

אז יש כאן סדרת אירועים, לא אירוע מבודד: פלסטינים נפגעים מאש צה"ל בעזה, אחר כך נורות מרגמות ושתי קטיושות, אחר-כך צה"ל מגיב בעוצמה. ובאמת, אפשר לחזור כמה שעות ליום רביעי בצהריים ולקרוא בעיתון: הפלסטינים: 11 נפגעים מירי צה"ל. חיילים שפעלו סמוך לגדר המערכת בצפון רצועת עזה ירו פגזי טנק לעבר דמויות החשודות בהנחת מטען פגזי טנק; הפלסטינים: 3 ילדים נפגעו. (הארץ, 23.2.11, 14:40)

איפה הניחו הדמויות החשודות את המטען? ואיפה זה בדיוק "סמוך לגדר" – באיזה צד? דובר צה"ל מרגיע ונותן את גרסתו: "לפי הודעת דובר צה"ל, הירי בוצע בזמן פעילות מבצעית שגרתית באזור, במהלכה הופעל מטען לעבר כוח צה"ל ובהמשך נורתה לעברו פצצת מרגמה".

"פעילות מבצעית שגרתית" הביאה נפגעים בצד הפלסטיני, שכתגמול ירו פגזי מרגמה ושתי קטיושות, וכתגמול לתגמול צה"ל יוצא ומרחיב את פעולתו לכל רחבי הרצועה. מי שחיי אזרחים קרובים לליבו, יקשיב לאנשים כד"ר בכרי שמספר מה הירי עושה לאנשים בבאר-שבע, אבל העיתון לא מספר לנו, איך נראות תוצאות הפצצות צה"ל ברחבי הרצועה. הסיכום היבש בעיתון של יום ששי – והוא מסתמך בהכרח על מה שהצבא מוסר, לא על מה שעיתונאים יכולים לראות במו עיניהם ועל דיבור עם אנשים ברחובות – הוא ש"חיל האויר תקף שורת יעדים ברצועה, ובהם מחסני תחמושת, מנהרות ואתרים לייצור רקטות." בצד הגירסה הזו מצוטטים דיווחים על שלושה נפגעים פלסטיניים, ובלילה שלפני כן – על אדם שנהרג ושניים שנפצעו בינוני.

ביום שישי, 25.2, כבר יכולים עמוס הראל ואבי יששכרוף להסביר בהארץ את מהלך האירועים ("תגובה אמוציונלית", הארץ, 25.2.2011): "המתיחות החריגה בגבול הרצועה, שכללה ירי יוצא דופן של קטיושות הגראד לבאר שבע שלשום, מצטיירת כעת יותר כהתלקחות מקומית ולא כתפנית בעלת משמעות אסטרטגית".

סדרת העימותים החלה שלשום לפני הצהריים בהפעלת מטען צד לעבר כוח צה"ל שחצה את גדר המערכת ונכנס לעומק כמה מאות מטרים בשטח הפלסטיני, ממזרח לעיר עזה. אז ככה נראית "פעילות מבצעית שגרתית": כוח צה"ל חוצה את הגדר ונכנס מאות מטרים לתוך השטח הפלסטיני. אז אפשר לחכות לעימות, ואכן הופעל נגדו מטען צד. הסיפור נמשך:

צה"ל הגיב (!) בירי טנקים, שממנו נהרג פעיל בג'יהאד האסלאמי. בשעות הערב, כשמפקד החוליה מהג'יהאד מת גם הוא מפצעיו, הגיבו חבריו מהבטן: הם שיגרו שתי קטיושות גראד לבאר שבע, לראשונה מאז סיום מבצע עופרת יצוקה לפני כשנתיים.

מהמידע שהצטבר עד כה עולה כי לא רק צה"ל הופתע מכך. גם לחמאס ואפילו להנהגת הג'יהאד ברצועה לא היה כנראה מושג על כוונת החוליה.

גם כאשר שני הצדדים משחקים באש – כלומר בחיי בני-אדם – נשמר הפער בעוצמת התגובה, כפי שמסבירים הפרשנים:

ישראל, מצידה, קיימה סבב רחב יחסית של תקיפות – שלוש פעמים בתוך יממה – במטרה להבהיר כי ירי ליישובים, בוודאי לבאר שבע, הוא קו אדום מבחינתה.

הפצצה בעזה. הפער בעוצמת התגובה נשמר. עיבוד מתוך יו-טיוב

אבל עכשיו, אחרי סיבוב כזה, אפשר כבר להעביר מסרים מרגיעים:

"המתיחות החריגה בגבול הרצועה, שכללה ירי יוצא דופן של קטיושות הגראד לבאר שבע שלשום, מצטיירת כעת יותר כהתלקחות מקומית ולא כתפנית בעלת משמעות אסטרטגית".

נכון: התלקחות מקומית שיש לה שותפים-יריבים שמציתים אותה, מגבירים קצת את האש, מקשיבים לצעקות הנפגעים – צידוק מצוין להכות בצד השני, שבו יהיו עוד נפגעים רבים, ואז – המשחק ידוע: מחליפים מסרים מרגיעים. שני הצדדים ביצרו את כוחם הפוליטי על גבם של בני-אדם נפגעים: החמושים בעזה נוקמים באמצעות ירי באזרחים שלא עשו דבר, וצה"ל מגן על אזרחים בכך שהוא מפציץ אזרחים. יותר מכך: מי שהתחיל ב"פעילות השגרתית", שאינה בגדר חדשות, גרר חיי אזרחים ישראלים למשחק הזה במוות. וכמובן, אם רוצים, אין בעיה לעבור מ"התלקחות מקומית" ל"תפנית אסטרטגית". צריך רק להגביר את האש.

המשחק הוא ישן. שיחקו אותו אצלנו כבר בתחילת שנות הששים, בסוף שנות החמישים – ואפשר לשחק אותו תמיד, כל עוד נמשיך להיות בני ערובה של פוליטיקה של פחד ופוליטיקאים שמשחקים במוות.

פורסם לראשונה באתר התחברות-תראבוט

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

    1. עמית כהןן

      שהובאה לכאן על ידי הכותב, סוכנות הידיעות הפלסטינית דיווחה בקרב ה-11 פצועים הללו על 8 אנשי ג'יהאד איסלאמי בנוסף לשלושת הילדים שהם טענו שנפצעו.
      שוב, זה לפי הפלסטינים.

      כך שאיפה פה ההאשמות נגד צה"ל? במה הוא אשם?
      חוליה של 8 (לפחות) אנשי ג'יהאד איסלאמי תקפו או הכינו מארב לחיילי צה"ל, חיילי צה"ל ירו עליהם ופצעו 8 מהם. אחר כך הג'יהאדיסטים נעלבו מהפגיעה בהם, אז הם החלו לתקוף ערים בעומק ישראל – ישראל בתגובה תקפה חזרה, בהפצצות לא ידוע על פגיעה באזרחים.

      כל זה לפי הציטוטים והכתבות שקושר עליהם במאמר הזה, ולא על פי דבר אחר.
      אז איך מכל זה הצלחת להגיע למסקנה שצה"ל הפציץ אזרחים, שצה"ל שווה ערך לג'יהדיסטים, שהפוליטיקאים בצד של ישראל שווי ערך לפוליטיקאים בצד הג'הדיסטי, שהכל הוא משחק ציני שצה"ל הוא השחקן הבכיר בו, וכל שאר המסקנות שנכתבו במהלך המאמר ובסופו – חסרות כל קשר לעובדות ולנתונים שהוצגו בו – ?

    2. גרי רשף

      שערו נא בנפשכם שמישהו היה מפרסם מאמר ובו היה קורא למשה קצב ול-א' (ושאר המתלוננות נגד קצב) לגלות בגרות, להפסיק עם הפגיעות ההדדיות, ולגנות את המצב המביש בו כולם נפגעים: א' נפגעה מאונס על ידי קצב, משה קצב יפגע מישיבה בכלא בגלל תלונתה של א' וחוזר חלילה..

      אז המציאות קצת אחרת: העובדה ש-א' מתלוננת נגד קצב אינה קטנוניות ילדותית בסגנון של "אבל הוא התחיל" אלא אזרחות למופת של מי שבזכותה – יש לקוות – ימנעו הרבה מעשי אונס בעתיד, ובניגוד לקצב שפגע באשה חפה מפשע- היא פוגעת דרך מערכת המשפט בפושע מועד.

      והנמשל:
      1. ישראל לא כיוונה את טיליה ופצצותיה לעבר אוכלוסיה אזרחית – בניגוד לאלו שירו את הגראד.
      2. אם הם היו משקיעים את כל מרצם בלשקם את הרצועה לאחר שצה"ל נסוג משם, אם הם לא היו מנסים לחסל את מדינת ישראל ב-1967, אם לא היו מגיבים על החלטת האום ב-1947 במתקפה כוללת על הישוב היהודי.. אם ואם ואם, וסליחה על הקטנוניות: הם התחילו.

    3. אמת שנקצצת כדי לסבר עין ציונית = היא שקר

      סוכנות "מען" דיווחה שאנשי ג'יהאד איסלאמי מיקשו, "כמה מאות מטרים בתוך שטח הרצועה". אני חוזר: "כמה מאות מטרים בתוך שטח הרצועה". וקודם לכך כתבה "מען", והדבר לא הוכחש בידי דו"צ: הכרזת צה"ל על איזור חקלאי ברוחב של כמה מאות מטרים בצד הפלסטיני של הרצועה כ"איזור אסור בכניסה" היא התגרות בחיי החקלאים, וצמצום או הרס מקור פרנסתם. אבל עמית כהן כמובן רואה וקורא רק את מה שהוא רוצה… אם תרצו – לא רוצים.

    4. ‎"עיניים לראותEYES2C‎" - מודה למאבחן המחלה לגדי אלגזי

      ‎איך הכל התחיל, ולמה אהוד ברק הורה להכות גם בחמאס. — עמוס הראל ואבי יששכרוף כתבו בפירוש ש"סדרת העימותים החלה שלשום לפני הצהריים בהפעלת מטען לעבר כוח צה"ל שחצה את גדר המערכת ונכנס לעומק כמה מאות מטרים בשטח הפלסטיני, ממזרח לעיר עזה. צה"ל הגיב בירי טנקים, שממנו נהרג פעיל בג'יהאד האיסלאמי". אם כך השאלה היא מדוע חדר הכוח לרצועה, חצה את גדר המערכת ונכנס לעומק כמה מאות מטרים בשטח הפלסטיני? האם אהוד ברק בטמטומו רוצה להראות שהוא "כל יכול"? האם אהוד ברק רוצה בהסלמה? האם ממשלת ביברק מצויה כה עמוק בסבך, ו"המתיחות וחוסר האמון בין נתניהו לקנצלרית גרמניה הגיעו לשיא", כפי שכותב ברק רביד, עד ש"באין מדיניות ישראל מחפשת מפלט במהלך צבאי"??? הרי זו היתה טענת ישראל כנגד העולם הערבי לפני 1967… עכשיו ממשלת ישראל נדבקה בזיהום גנרי.
      אז ‎האם זו תגובה אמוציונלית ישראלית? – שליפה מהמותן – או הסלמה מתוכננת? — מי שזוכר את דירדרו אהוד ברק, יואב גלנט [אלוף פיקוד דרום אז] וגבי אשכנזי [הרמטכ"ל דאז] את ישראל ל"עופרת יצוקה" יבין מה קורה עכשיו. אז זה התחיל בשליחת כוח צנחנים מעבר לגדר הגבול. הם פגעו ב-5 אנשי חמאס. חמאס הגיב. ה"רגיעה" נהרסה? מכאן היתה ההתדרדרות מהירה. לכם ב"טייק טו" הורה ברק לגנץ לתקוף גם את חמאס… כדי שהארגון ייתן לו תירוץ לפתוח ב"עופרת יצוקה השנייה".

    5. אחד

      ישראל חוששת מהכרזת הניה בדצמבר על נכונות חמאס לפשרה בגבולות 67', ורועדת מיוזמת אבו מאזן ופיאד לממשלת אחדות עם חמאס, שתפעל ללא אלימות.
      הכיבוש זקוק להתנגדות אלימה כדי להצדיק את מעשיו ולכן מחמם את הגזרה בכל פעם שיש איום בשקט.