על המשגה של חירט וילדרס

בימי מהפכה אלה יש להתעקש על ההבדל בין איסלאמיזם למוסלמיות, ולהוקיע את המתקפה על הדת, כל עוד זו חיה בשלום עם המדינה
תום יפרח

"אני לא שונא מוסלמים, אבל אני שונא איסלאם", נוהג לומר חבר הפרלמנט ההולנדי האולטרא שמרני, חירט וילדרס. אני לכשעצמי מאמין בכל ליבי כי חופש הביטוי הוא אבן יסוד בכל מדינה דמוקרטית, ואני מצדד לחלוטין במבקרי הדת השונים מהסיבה הפשוטה: דת, כמו כל נושא אחר בחברה, אינה חסינה מביקורת, לרבות האל, נביאים וכתבי הקודש.

בנוסף לכך, אני לא חסיד של הפוליטקלי-קורקט, כלומר, זכותי המלאה לדעת ולהגיד את האמת כפי שאני תופס אותה על כל דת, וממש לא רלוונטי בעיניי אם זה לא נוח לאלמוני או פלוני. עם זאת, אני בהחלט חושב שיש להתחשב ברגשות הציבור הדתי על כל סוגיו, בתנאי שהתחשבות זו אינה בגדר סתימת פיות. על אחת כמה וכמה כשהדיון הציבורי נסוב, למשל, על אותנטיות הטקסט התיאולוגי או על פרשנות מקובלת של זרם כזה או אחר.

חירט וילדרס מתראיין בתקשורת ההולנדית, יולי 2010. צילום: cc by-roel1943

וילדרס שוגה ובגדול כאשר הוא מייחס לאיסלאם רוע אבסולוטי על כל רבדיו. באופן בלתי-נמנע מכניס וילדרס את כל המוסלמים בעולם, מעל מיליארד וחצי איש, לאותו סל. במילים אחרות, אוסאמה בן לאדן ומחמוד אחמדינג'אד נמצאים באותה קבוצה עם מוסלמים שוחרי שלום ודמוקרטיה כגון: הסופר העירקי שביקר בישראל, נאג'ם ואלי, הפילוסוף המצרי הדגול בימינו, טארק האגי וכיוב'.

לאיסלאם, כמו כל דת, יש פנים חיוביות ושליליות.  תחת כנפי האיסלאם צמחו גאונים רבים שתרמו תרומה אדירה לעולם המודרני בשעה שאירופה הייתה יבשת חשוכה ונחשלת, ובכך הנפיקו למערב מניות רבות להתפתחות. מארק גראהם בספרו המשובח "כיצד יצר האיסלאם את העולם המודרני?", מוכיח זאת ביתר שאת.

הפרופסור האיראני-הולנדי אספין אליאן מציין במאמרו ב-2008 "איסלאם וביקורת" כי וילדרס אינו הבעיה, אלא היעדר ביקורת עצמית מצד מוסלמים על האיסלאם, ובתוך כך על הקוראן, החדית' (קבצי אמרות ומעשים המיוחסים לנביא מוחמד), הנביא מוחמד וכיו"ב. אני, כמובן, מסכים שביקורת עצמית אינה רווחת בחלקים רבים בעולם המוסלמי ובהרבה מקרים היא אף שמה קץ לחיי הפולמוסן, למשל: רצח העיתונאי הסודני הליברלי מוחמד טהא ב-2006 בידי קיצוניים מוסלמים. הנה כי כן, הרטוריקה הארסית ומחרחרת השנאה של וילדרס, משחקת ישירות לידיהם של ארגוני הטרור האיסלמיסטים בטענה שהעולם הלא-מוסלמי מנהל מלחמה נגד האיסלאם, קרי: נגד מיליארד וחצי בני-אדם ויותר.

הדת היא עניין פרטי והמדינה שייכת לכולם, כך שכל אדם החפץ לשלב את אמונתו הדתית מבלי להפר את חוקי המדינה הדמוקרטית יכול בקלות ליישם זאת. בהתאם, ליברל-דמוקרט אמיתי לא מייחס חשיבות לדתו של הפרט אלא אך ורק לאג'נדה הפוליטית שלו. לכן, במידה שהמוסלמי המתגורר במערב תומך בערכי הדמוקרטיה והחופש הנהוגים שם, ובעת ובעונה אחת מתנגד להחלת החוק הדתי האיסלאמי במדינה, איזו בעיה צפויה להתעורר מבית לגבי שימור הדמוקרטיה?

העולם השתנה, אנו חיים בעולם גלובלי עם תקשורת נגישה המצמצמת בצורה דרסטית את מרחב "התמרון" של הפוליטיקאים, לכן ברצוני לשאול: מדוע פוליטיקאים, אנשי-רוח ואפילו הדיוטות בכל קצוות תבל, לא לוקחים בחשבון את הכוח העצום שיש למילים? רב אחד לימדני פעם: "לנשק גרעיני יש טווח על אף השלכותיו האיומות, אבל למילים אין".

מצעד תמיכה בחירט וילדרס בלונדון, מרץ 2010. צילום: cc by-belkus

כעת שהקרב על הרעיונות בעולם המוסלמי נכנס להילוך גבוה עקב הבחירות הדמוקרטיות החופשיות העתידות להיערך במצרים, ההבחנה בין המוסלמי (מרצון או מלידה) לבין איסלמיסט קיצוני, מוסלמי החפץ להחיל את ההלכה האיסלאמית מבלי לבחול בשום אמצעי, מעולם לא הייתה קריטית יותר. על-כן, כל עוד המערב ימשיך "ליפול במלכודת וילדרס", האיסלמיסטים יקצרו את הפירות על חשבון המוסלמים הליברלים התומכים בהפרדת דת ומדינה ובבניית חברה סובלנית היונקת מהמודל הדמוקרטי המערבי.

הבחירות בהולנד ממש בפתח ווילדרס ומפלגתו דוהרים בסקרים. וילדרס קורא לאסור על מכירת ספר הקוראן בהולנד וכן קורא לסגור מסגדים – "בתי תפילה נאציים" כלשונו. אכן דאע"ש "זכה" בשותף אירופי מושלם למימוש חזונו הטוטליטרי והמרושע.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. danaR

    כלומר, ככה ההולנדים קוראים את זה, חירט וילדרס.

  2. אהבתי את "אותנטיות הטקסט התיאולוגי"

    התרגלנו שנביאי הימין שוגים בגדול. בכך אין כל חידוש. וגם נביאי השמאל הציוני שוגים לפעמים, למשל כשהם מאמינים לבלוף של תנועת "ארץ שלום" שתלוי כרגיל בתמיכת "השמאל" של עמוס עוז וא.ב.ג.ד.ה.ו.ז. יהושע,
    ‎ושל רחב הזונה שעזרה ליהושע לכבוש את יריחו… במיוחד עכשיו כשהמשת"פ סאיב עריקאת הלך ונעלם מההצגה ב"צוותא". אבל כדי שלא יחשבו שאנו חד-צדדים נאמר שגם אחמד טיבי והח"כים של בל"ד, ומק"י ראויים לכל גינוי על שנסעו להתרפס בפני קדאפי. וגם – ובעיקר – ממשלת ישראל שהתפרסה בפני המשת"פ המצרי והמשיכה לסרב לשלום הכולל…

  3. יורם

    למעשה, לדעתי יש לך כמה משגים יסודיים שחלקם הוא:
    1. האיסלאם (כמו כמעט כל הדתות) אינו עיניין פרטי בין אדם לאלוהיו אלא הוא בראש ובראשונה תרבות הקובעת התנהגות אדם בחברה, שחוקיה הם חוקי השריעה, לכן אי אפשר להיות מוסלמי ודמוקרט במובן המערבי של המילה. כמו שאי אפשר להיות מוסלמי וליברל.
    2. כחסיד של חופש הבטוי עליך לדעת שהדת המוסלמית אינה מאפשרת חופש בטוי. חכמי הדת קובעים, בדיוק כמו אצל החרדים היהודים שאתה בודאי שונא. הדת המוסלמית מחלקת את העולם לדר א-סאלם – בית האיסלאם שהוא חליפות בה חיים מוסלמים בלבד (למעט יהודים ונוצרים דתיים כאזרחים סוג ב'), ודר א- חרב – כל יתר העולם שחייבים להלחם בו ולספח אותו לחליפות.
    3. הצהרת שאתה מתנגד 'לפוליטיקל קורקט' (מעניין אם תפרסם מאמר דומה על החרדים.) אני מאוכזב מכך שאתה מתעלם מעובדת תמיכת העם הערבי באחוזים שלמעלה משמונים אחוז בכל המדינות (אפילו במצרים 'המתונה') בחוקים שאתה בודאי סולד מהם, ומתיישר עם הדעה 'הפוליטיקל קורקטית' שהמוסלמים שוחרי שלום ודמוקרטיה.
    אני מעריך את תמיכתך בערכים דמוקרטיים ובחופש בטוי ובמיוחד אני מעריך את הסתייגותך מתרבות 'פוליטליקל קורקט' שמעוותת את הליברליזם הנאור שהיה בתרבות המערבית לכלל ליברליזם קיצוני סותם פיות, אך תרשה לי עוד הערה קטנה. בתור אדם שחייו יקרים לו אני לא הייתי ממהר כמוך לסנגר על אותם מולמים שרוממות דמוקרטיה חופפש ושלום בגרונם, אך לא שוכחים להזכיר את תשוקתם להרוג אותי.

  4. תום יפרח

    דנה- תודה לך אבל העדפתי את המשמעות באנגלית, ערב טוב 🙂

    לגבי התגובה השנייה- אני מסכים לחלוטין אבל כפי ששמת לב, התמקדתי באסלאם הרדיקלי (אסלמיזם). תודה גם לך ןערב טוב 🙂

  5. noa

    איפה אתה עושה את הפלטינה?

  6. שירה

    תום מסכימה עם הסכנה שטמונה בגישתו של חירט, אבל לא עם מה שאתה כותב:
    "הפרופסור האיראני-הולנדי אספין אליאן מציין במאמרו ב-2008 "איסלאם וביקורת" כי וילדרס אינו הבעיה, אלא היעדר ביקורת עצמית מצד מוסלמים על האיסלאם, ובתוך כך על הקוראן, החדית' (קבצי אמרות ומעשים המיוחסים לנביא מוחמד), הנביא מוחמד וכיו"ב."
    אני דווקא לא מסכימה כלל עם האמיתרה הזו. החל מסוף המאה ה-19 וביתר שאת במאה ה-20 ישנה התעוררות גדולה בקרב הוגים מוסלמים ששואלים שאלות על שקיעתו של האיסלאם ושל המוסלמים כציביליזציה. החל מהרפורמיזם האיסלאמי של עבדה ואפג'אני, שתלה את הסיבות בקיבעון דת האיסלאם ובסירובם של חכמי הדור ל"תג'דיד" חידוים ברוח התקופה, אח"כ יש את הביקורת הנוקבת של ההוגים הליברלי: על יחסו של האיסלאם לנשים (קאסם אמין : תחריר אלמראה- הטקסטבוק של הפמיניזם הערבי), וכמובן הביקורת על התנגשות האיסלאם עם ערכי הדמוקרטיה שהגיעה עד כדי כפירה של ממש בדת. גם הלאומיות היא תגובה לירידת הדת כמסגרת השתייכות והזדהות, כנ"ל הסוציאליזם הערבי שניסה לתת פתרונות חילוניים וכמובן האחים המוסלמים והאיסלאם הפונדמנטליסטי שהוא תוצר של הביקורת: הסיבה לנחיתות היא סטיה מהדת המקורית ולכן יש לחזור לשורשים (תגובה שאינה שונה במהותה מתגובת היהדות הפונדמנטליסטית). גם הקריאה החתרנית של הפמיניסטיות הערביות בערב הסעודית ובעולם הערבי את הקוראן, או ביקורת ליברלית כמו זו של וג'יהה אלחווידר הסעודית שחיה בערה"ס ובבחרין היא מן הסתם ביקורת פנים איסלאמית, אבל אצלנו בדיוק כמו שכתב סעיד ב"אוריינטליזם" האיסלאם הוא איסלאם קפוא שאינו משתנה והמוסלמים הם אנשים שיש לנו סטריאוטיפים מאד ברורים לגביהם והערבים לעולם לא יוכלו להיות דמוקרטים כאילו מדובר באיזה גן מערבי מובהק. כל מבקריו של סעיד, הן המערבים והן המוסלמים שיסתכלו יפה יפה לעצמם בעיניים ויקומו ויודו שטעו. אמרו שלערבים אין ביקורת עצמית של שליטיהם. מה זה בדיוק המהפכה המזרח תיכונית הזו שעינינו חוזות בה בלייף אם לא ביקורת פנים מוסלמית נטו על עריצות השליטים הערבים המוסלמים, על האיסלאמיסטים שלא נותנים מענה כלכלי למצוקות ההמון ולנחיתות מול המערב (במצרים, במרוקוובאיראן), ובטח שלא נותנים מענה לכמיהה האנושית הבסיסית לחירות ולשוויון? המוסלמים עושים לנו הישראלים והאירופאים בית ספר וחושפים את השקר הגדול של הדמוקרטיה והנאורות האירופאית שאין מאחוריה אלא אינטרסים כלכליים לבני הגזע הלבן והרבה הרבה נפט שצריכים כדי לתדלק את שקר הקדמה המערבית.

  7. איריס חפץ

    תודה תום על המאמר. אני מנצלת את ההזדמנות הזו לספר שחופש הדיבור שוילדרס לוקח לעצמו הוא מאוד סלקטיבי. לאחרונה התפרסמה קריקטורה בעיתון הולנדי שבה רואים את וילדרס כשומר במחנה ריכוז. בעקבות איומים על חיי עובדים בעיתון החליטו להסיר את הקריקטורה מאתר האינטרנט שלו. את הדברים האלו לא מספרים לנו לרוב, אבל כשמוסלמים מוחים על קריקטורות על נביאם, זה מיד ממוסגר כאילו הם מתנגדים לדמוקרטיה וכולי…וילדרס הוא גזען מהסוג המוכר.
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=1826

  8. תום יפרח

    דנה- אני יודע אבל העדפתי להשתמש בהגהה האנגלית של השם.

    תגובה שנייה- מסכים לחלוטין רק במאמר זה התמקדתי באסלמיזם.

    לילה טוב ושבוע טוב

  9. ליאור

    טום (אני מעדיף את הכתיבה האנגלית של השם שלך)

    הוא לא שמרן קיצוני כי הוא לא שמרן אלא ימין מסוג אחר קיצוני וגזעני אבל לא שמרן

    הוא בעד ממשלה גדולה, נגד מעורבות צבאית מחוץ להולנד וכו'.

  10. רתם

    פאטמה מע'ניסי במרוקו ועמיתותיה עוסקות לפחות, לפחות, שני עשורים בקריאה מחודשת (ולא כתיבה מחודשת)של הטקסטים הקדושים לדת האיסלם. הן עוסקות, למרות שהן מתוייגות ומבוקרות על ידי הממסד הדתי בחריפות בהשכלת נשים לאור קריאתן המחודשת. בישראל יש ארגון נשים פלסטיני מרתק שעוסק בהשכלת נשים לאור קריאה זו. נוואל א- סעאדווי במצריים עוסקת בכך כמה עשורים. היא הרי נאסרה, הוגלתה ונרדפה במצריים. למרות שהממסד הדתי שם, כן כן, אנשי סאאדת ומוברק, האשימו אותה בכפירה, לא פחות, הרי שהיא מגדירה עצמה כמסורתית. ייתכן שלא נתת מספיק דעתך לחבירת הפטריארכיה לכוחות דכאניים מחוץ לעולם המערבי וכיצד הם יחד משמרים את כל מה שדכאני. בכל מקרה תודה על פוסט מעניין

  11. י

    היא בדיוק כמו ההבחנה בין גרמני ונאצי. בימי המלחמה היא לא הייתה ברורה או קיימת.
    האינטרס להבחנה כזאת הוא קודם כל של המוסלמי. כדי לחדד את ההבחנה ולאשש אותה, המוסלמי חייב לעמוד בראש המחנה במלחמה באיסלאמיסטים. אני לא רואה אותו שם.

  12. תום יפרח

    אני מבין למה אתה חותר ומכיר היטב את המידע, אבל הכול סובייקטיבי בסופו של דבר וצריך לתחום את ההבחנה הזאת מבלי להיות "פוליטקלי-קורקט", כי "השטן נמצא בפרטים".