• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

על המשגה של חירט וילדרס

בימי מהפכה אלה יש להתעקש על ההבדל בין איסלאמיזם למוסלמיות, ולהוקיע את המתקפה על הדת, כל עוד זו חיה בשלום עם המדינה
תום יפרח

"אני לא שונא מוסלמים, אבל אני שונא איסלאם", נוהג לומר חבר הפרלמנט ההולנדי האולטרא שמרני, חירט וילדרס. אני לכשעצמי מאמין בכל ליבי כי חופש הביטוי הוא אבן יסוד בכל מדינה דמוקרטית, ואני מצדד לחלוטין במבקרי הדת השונים מהסיבה הפשוטה: דת, כמו כל נושא אחר בחברה, אינה חסינה מביקורת, לרבות האל, נביאים וכתבי הקודש.

בנוסף לכך, אני לא חסיד של הפוליטקלי-קורקט, כלומר, זכותי המלאה לדעת ולהגיד את האמת כפי שאני תופס אותה על כל דת, וממש לא רלוונטי בעיניי אם זה לא נוח לאלמוני או פלוני. עם זאת, אני בהחלט חושב שיש להתחשב ברגשות הציבור הדתי על כל סוגיו, בתנאי שהתחשבות זו אינה בגדר סתימת פיות. על אחת כמה וכמה כשהדיון הציבורי נסוב, למשל, על אותנטיות הטקסט התיאולוגי או על פרשנות מקובלת של זרם כזה או אחר.

חירט וילדרס מתראיין בתקשורת ההולנדית, יולי 2010. צילום: cc by-roel1943

וילדרס שוגה ובגדול כאשר הוא מייחס לאיסלאם רוע אבסולוטי על כל רבדיו. באופן בלתי-נמנע מכניס וילדרס את כל המוסלמים בעולם, מעל מיליארד וחצי איש, לאותו סל. במילים אחרות, אוסאמה בן לאדן ומחמוד אחמדינג'אד נמצאים באותה קבוצה עם מוסלמים שוחרי שלום ודמוקרטיה כגון: הסופר העירקי שביקר בישראל, נאג'ם ואלי, הפילוסוף המצרי הדגול בימינו, טארק האגי וכיוב'.

לאיסלאם, כמו כל דת, יש פנים חיוביות ושליליות.  תחת כנפי האיסלאם צמחו גאונים רבים שתרמו תרומה אדירה לעולם המודרני בשעה שאירופה הייתה יבשת חשוכה ונחשלת, ובכך הנפיקו למערב מניות רבות להתפתחות. מארק גראהם בספרו המשובח "כיצד יצר האיסלאם את העולם המודרני?", מוכיח זאת ביתר שאת.

הפרופסור האיראני-הולנדי אספין אליאן מציין במאמרו ב-2008 "איסלאם וביקורת" כי וילדרס אינו הבעיה, אלא היעדר ביקורת עצמית מצד מוסלמים על האיסלאם, ובתוך כך על הקוראן, החדית' (קבצי אמרות ומעשים המיוחסים לנביא מוחמד), הנביא מוחמד וכיו"ב. אני, כמובן, מסכים שביקורת עצמית אינה רווחת בחלקים רבים בעולם המוסלמי ובהרבה מקרים היא אף שמה קץ לחיי הפולמוסן, למשל: רצח העיתונאי הסודני הליברלי מוחמד טהא ב-2006 בידי קיצוניים מוסלמים. הנה כי כן, הרטוריקה הארסית ומחרחרת השנאה של וילדרס, משחקת ישירות לידיהם של ארגוני הטרור האיסלמיסטים בטענה שהעולם הלא-מוסלמי מנהל מלחמה נגד האיסלאם, קרי: נגד מיליארד וחצי בני-אדם ויותר.

הדת היא עניין פרטי והמדינה שייכת לכולם, כך שכל אדם החפץ לשלב את אמונתו הדתית מבלי להפר את חוקי המדינה הדמוקרטית יכול בקלות ליישם זאת. בהתאם, ליברל-דמוקרט אמיתי לא מייחס חשיבות לדתו של הפרט אלא אך ורק לאג'נדה הפוליטית שלו. לכן, במידה שהמוסלמי המתגורר במערב תומך בערכי הדמוקרטיה והחופש הנהוגים שם, ובעת ובעונה אחת מתנגד להחלת החוק הדתי האיסלאמי במדינה, איזו בעיה צפויה להתעורר מבית לגבי שימור הדמוקרטיה?

העולם השתנה, אנו חיים בעולם גלובלי עם תקשורת נגישה המצמצמת בצורה דרסטית את מרחב "התמרון" של הפוליטיקאים, לכן ברצוני לשאול: מדוע פוליטיקאים, אנשי-רוח ואפילו הדיוטות בכל קצוות תבל, לא לוקחים בחשבון את הכוח העצום שיש למילים? רב אחד לימדני פעם: "לנשק גרעיני יש טווח על אף השלכותיו האיומות, אבל למילים אין".

מצעד תמיכה בחירט וילדרס בלונדון, מרץ 2010. צילום: cc by-belkus

כעת שהקרב על הרעיונות בעולם המוסלמי נכנס להילוך גבוה עקב הבחירות הדמוקרטיות החופשיות העתידות להיערך במצרים, ההבחנה בין המוסלמי (מרצון או מלידה) לבין איסלמיסט קיצוני, מוסלמי החפץ להחיל את ההלכה האיסלאמית מבלי לבחול בשום אמצעי, מעולם לא הייתה קריטית יותר. על-כן, כל עוד המערב ימשיך "ליפול במלכודת וילדרס", האיסלמיסטים יקצרו את הפירות על חשבון המוסלמים הליברלים התומכים בהפרדת דת ומדינה ובבניית חברה סובלנית היונקת מהמודל הדמוקרטי המערבי.

הבחירות בהולנד ממש בפתח ווילדרס ומפלגתו דוהרים בסקרים. וילדרס קורא לאסור על מכירת ספר הקוראן בהולנד וכן קורא לסגור מסגדים – "בתי תפילה נאציים" כלשונו. אכן דאע"ש "זכה" בשותף אירופי מושלם למימוש חזונו הטוטליטרי והמרושע.

כנראה שיעניין אותך גם: