רביד כחלני והבלוז התימני

הוא עשה מסלול לא שגרתי שנדמה שמשותף ליותר ויותר מוזיקאים ישראלים ממוצא מזרחי. מתרבות מושתקת שנאבקת לחיות, דרך מוזיקת עולם ועד המוזיקה הערבית והאפריקאית
אופיר טובול

הפעם הראשונה שבה שמעתי מוזיקה תימנית היתה בגיל 12, בעלייה לתורה של חבר מהכיתה בבית הכנסת התימני בשכונה. כילד מרוקאי לא ידעתי שיש הבדל בינינו לבין התימנים בכל הקשור לקריאה בתורה, אבל באותה שבת, התבהר לי איפה אנחנו ואיפה הם. לא הבנתי מילה ממה שהם אמרו שם. אם אצלנו המרוקאים מתפללים פחות או יותר במבטא "ישראלי", בתוספת סלסולים פה ושם, אצל התימנים התפילה היא בעברית שנדמה שבוקעת מגרונו של משה רבנו כאשר דיבר עם בני ישראל במדבר.

בתיכון של "בני עקיבא" חבריי התימנים לכיתה התעקשו לשמור על המבטא. מעניין, שההגייה התימנית היתה שמורה לפורומים של תימנים בלבד, והשאר – בעיקר נערים מרוקאים – קיבלו בהכנעה את הנוסח האשכנזי מלמעלה שכפו עלינו. "זה הסגנון של בני עקיבא" נאמר לנו, ומי אנחנו שנתווכח.

רביד כחלני. בלוז תימני

השלב הבא במסעי התימני התרחש לאחרונה, כששמעתי את קולו המטלטל של הזמר רביד כחלני. המבטא הערבי-תימני שהכרתי מימי ילדותי הכה בי, אך הפעם לא כשפת הקודש המקראית אלא כשפה התימנית הערבית המושרת. במסורת יהודי תימן נהוג היה לשיר ללא ליווי כלי נגינה, כאות אבל על חורבן בית המקדש, וכך נוצרה השירה הווקאלית התימנית הנפלאה. למרות זאת, לקולו הייחודי של כחלני, התלווה ליווי כלי מהמם ביופיו – הרמוניה אפריקאית, מזרח תיכונית וג'אזית שמבוצעת באלגנטיות ובפראיות בו זמנית.

אסור לתת לשם ההרכב, "ימן בלוז", להטעות. לא מדובר כאן בעוד שילוב סינטטי בין מזרח למערב. הטבעיות שבה עוברים השירים בין גרוב שחור ובלוז לסהרה ולתימן, מפתיעה בשמיעה ראשונה, אולם מהשמיעה השנייה, הסגנון החדש שנוצר נשמע כאילו היה קיים מאז ומתמיד.

"פשוט ישבנו בסטודיו וניגנו, אף פעם לא אמרנו 'בוא נחבר בין זה לזה'", מספר כחלני ליד ביתו בשכונת באזל. "אבל גם ככה, שבעים אחוז מהמוזיקה שאנחנו שומעים, מקורה באפריקה: הרוק, הבלוז,  ורוב מה שאנחנו שומעים בעצם" הוא מוסיף. אכן, החיבור שנוצר מהמפגש הזה מוליד יצירה הרמונית ומהודקת, לא מסוג השילובים של "בודהה בר" או הפרוייקט של עידן רייכל, שכחלני עצמו משתתף בו.

ובכל זאת, ישראלי-תימני ששר בערבית, זה לא מובן מאליו.

"שאלו אותי בצרפת אם אני מציג מוזיקה ישראלית. עניתי שאני ממש לא רוצה להציג שום דבר מסוים, אני רוצה להציג מוזיקה", הוא עונה. "אני לא חושב שהמוזיקה שלי מייצגת משהו ישראלי או תימני או אפריקאי, היא מייצגת מוזיקה. אנחנו משרתים את המוזיקה ודרך המוזיקה אפשר להבין ולקבל כל כך הרבה דברים. זה לא עוד איזשהו ריגוש וזהו. אנחנו אומרים באחד השירים 'לא משנה מאיפה אתה ולאיזה אלוהים אתה מתפלל, המנגינה תמיד מגיעה מהלב…' זה לא משנה אם זה מישהו מהמיסיסיפי שר בלוז או תימני שר תפילות, זה אותה תפילת נשמה וזה יכול לגעת בכולם באותה מידה."

כחלני הוא אמן מהסוג הטוטאלי. מי שנקלע לאחת מהופעותיו ראה את השחרור המוחלט שלו על הבמה: הוא רוקד, צועק, ולוחש. הוא גם מתופף על פח מתכת מאולתר כמנהג התימנים ומנגן על "גימברי"- סוג של גיטרה בס מרוקאית. השירה מתובלת במעברים חדים בין הצלילים הנמוכים והגבוהים ובהמון סלסולי בלוז מזרחי עמוק שקורע את הנשמה.

המסלול שעשה כחלני לא שגרתי, אך לאחרונה נראה כי זהו סיפור של יותר ויותר מוזיקאים ישראלים ממוצא מזרחי. זה מתחיל בהתבגרות כחלק מתרבות מושתקת שנאבקת לחיות, ממשיך דרך עולם המוזיקה הגלובלית ובייחוד המוזיקה הערבית והאפריקאית, שהופכת יותר ויותר בעולם למוזיקה פופולרית ומוכרת גם בעולם המערבי, ומשם חוזר אל הבית, והפעם עם חיבור עמוק ומלא כבוד עצמי.

איך הגיע החיבור שלך למוזיקה התימנית?

"מגיל מאוד קטן אני שר במבטא התימני וזה הושרש אצלי חזק מאוד מאבא שלי ומבית כנסת. את השפה הערבית התימנית לא לימדו אותי. לצערי כמעט ואין היום מי שילמד. בגיל מאוחר יותר התעמקתי מאוד במוזיקה השחורה לגווניה, וכשהגעתי לבלוז של מערב אפריקה, זה החזיר אותי חזרה הביתה ופתאום אני מבין שלא צריך ללכת לחפש כל כך רחוק. העבודה על התקליט של 'ימן בלוז' קרתה תוך כדי מחקר גם של השפה התימנית וגם של המוזיקה היהודית התימנית הייחודית. כתבתי את השירים בעברית ותרגמתי אותם לתימנית יחד עם אבא שלי ועם הזמר ציון גולן. קיבלתי תגובות מתימנים ערבים ביוטיוב שצחקו מהקטע של "ימן בלוז", זה קצת מצחיק אותם וזה מגניב אותי. אני מאוד מקווה שיהיה חיבור ואני כבר מתחיל להכיר דברים עכשוויים בתימן. אם מחר קוראים לי להופיע בתימן אני מבטל את הכל ונוסע. עם כל הסיכון אני לא חושב פעמיים ונוסע כי אלה הדברים הבאמת חשובים."

עם יכולות קוליות כאלה, יצירתיות ומגוון השפעות כה רחב, איך זה שלא שמענו על רביד כחלני כבר מזמן? מסתבר שכחלני שר בפרוייקט של עידן רייכל כבר כמה שנים. את "ימן בלוז" כחלני יצר עם כמה מהמוזיקאים המעניינים ביותר בארץ היום, ביניהם המפיק והבסיסט עומר אביטל, הטרומבוניסט אבי ליבוביץ' ונגן כלי ההקשה איתמר דוארי. אני שואל אותו מה לדעתו סיכויי ההצלחה כאן בישראל, בפלייליסט של גלגלצ שמשלב שיר בערבית ביובל לעיתים נדירות.

"אני חושב שיש היום הרבה יותר פתיחות. היום מתחילים להבין שכמו שיש אשכנזים יש גם תרבות לעיראקים, למרוקאים ולתימנים ושיש בה המון יופי שאי אפשר לבטל. בכל העולם מעצימים את התרבויות האלה וזה מחלחל גם לכאן. בתקופה של ההורים שלנו זה לא היה מקובל לדבר ערבית, זה פספוס נורא גדול כי תימנים הרי שרו בבית שירי קודש בערבית או שירי חול בערבית, אבל לא דיברו ערבית וככה זה לא עבר אלי. זה פספוס גדול שאני לא מדבר ערבית ולא קשור במאה אחוז למקום שממנו באתי. אני חושב שגם אגיע לשם, רק צריך ללמוד. זאת תרבות כ"כ יפה ואני חושש שתוך 10-15 שנה תיעלם השפה התימנית היהודית ומהבחינה הזאת ימן בלוז היא שליחות לשמר משהו בתרבות היהודית התימנית…"

פורסם במסגרת שיתוף הפעולה בין העוקץ לבלוג המוסיקה קפה גיברלטר

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ראובן המלאך

    כיף לשמוע על יוצרים צעירים שבוחרים חומרים מהמסורת של הוריהם, אבל הייתי רוצה לשמוע פעם אחת מישהו מהם עונה על השאלה אם הוא יוצר מוזיקה ישראלית, בתשובה פחות פוליטיקלי קוקרט ממה שענה כחלני. למה כל ההתפתלות הזו? למה לא להגיד חד וחלק שהמוזיקה היא לא ישראלית, היא תימנית עם השפעות תימניות חזקות. מרגישים קצת את הפחד שלו, ולצערי, לא רק אצלו. אבל עדיין, פוסט מעניין ומוזיקה מרעננת.

  2. רתם

    תודה אופיר שהבאת את הסיפור והמוסיקה. הלוואי שיזמינו אותו לתימן. התימנים ישתגעו עליו בדיוק כמו שבדואים בסיני ששמעו את יאיר דלאל, עזאזמה וכו' השתגעו עליו. בהצלחה ומעולם לא מאוחר מדי ללמוד ערבית

  3. אורלי

    המנגינה- מקסימה אך ההנאה תהיה שלמה אם יצורף תרגום המילים של השיר . האפשר?