• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

שיעור במהפיכה לפלסטינים

מאז הסכמי אוסלו הכיבוש הולך ומעמיק, כשהאחריות לו משותפת לישראל ולרשות הפלסטינית. לעם הכבוש בפלסטין כדאי ללמוד מהמפגינים במצרים ובטוניסיה, שהצליחו לחולל שינוי באמצעות נחישות וללא אלימות
מרי תותרי

השבועות האחרונים יגרמו ללא ספק לחוקרים ומלומדים רבים ברחבי העולם לחקור, ללמוד ולגבש תובנות על אודות המהפכות בטוניסיה ובמצרים ועל מה שמתחולל כיום בעולם הערבי. אך עוד לפני המחקר האקדמי המעמיק יש מספר לקחים שהעם הפלסטיני הנתון תחת הכיבוש יכול ללמוד. ראשית, הוא יכול ללמוד כי ניתן לחולל מהפיכה או שינוי משמעותי  ללא שימוש באלימות ושנית – כי בידו של הצד המוחלש קיימת עוצמה אדירה.

בטוניסיה הצליחו הצעירים לשים קץ למשטר רודני שנמשך 23 שנים, ואילו במצרים הצליחו המפגינים להפיל משטר מחת שדיכא אותם במשך 30 שנים. בשתי המהפכות לא נורתה אף ירייה מצד המפגינים. בטוניס הצטיידו המפגנים בכיכרות לחם מול שוטרים המצוידים ברובים, ואילו במצרים הצטיידו המפגינים בכרזות ובקריאות עם מסרים ברורים. בשני המקרים היו למפגינים נחישות עזה ומטרה ברורה: לשנות את המציאות שלהם.

מפגינים תוניסאים עם תמונתו של מוחמד בועזיזי, ינואר 2011. צילום: מפגינים תוניסאים עם תמונתו של מוחמד בועזיזי, ינואר 2011. צילום: collin david anderson, cc by-sa-nc david anderson, cc by-sa-nc

במערכת יחסים לא שוויונית יש צד חזק וצד חלש. עוצמתו של הצד החזק נובעת, בין השאר, מהצלחתו לכפות את מרותו על הצד החלש עד שיקבל את מצבו כדבר נתון. אבל ברגע שהאחרון מחליט שאינו מקבל עוד את המצב, משתנים כללי המשחק. היה נדמה שמוחמד בועזיזי, הצעיר הטוניסאי שהפך לסמל המהפכה לאחר שהצית את עצמו, עשה זאת לאחר שאיבד את הכול. הוא איבד את מקור פרנסתו (עגלת הפירות והירקות), את כבודו (הסטירה שקיבל בפומבי מאחת השוטרות) ויכולתו לצעוק את כאבו. אבל נשאר בידו כלי אחד אדיר בעוצמתו: אי הסכמה לכללי המשחק. בעקבותיו הצטרפו אלפי טוניסאים והחליטו שגם הם לא מקבלים את תכתיבי הצד החזק. החלטה זו הפחידה את הצד החזק והביאה לסיום המשטר.

מצבם של הפלסטינים תחת הכיבוש החמיר יותר מאז תחילת תהליך אוסלו ב-1993. ניתוק מזרח ירושלים מהגדה, ניתוק רצועת עזה מהגדה וממזרח ירושלים, הצבת עשרות מחסומים, בניית רשת הכבישים העוקפים שחילקו את הגדה לרסיסים, השתלטות על כל מקורות המים בגדה, בניית גדר ההפרדה ובנייה בהתנחלויות ועוד, כולם התרחשו דווקא בתקופת אוסלו. בנוסף לכך, אוכלוסיית המתנחלים הכפילה את עצמה, גזילת האדמות נמשכה, הריסת בתים ועקירת עצים נמשכו, המעצרים והחיסולים של הפעילים נמשכו. תהליך אוסלו יצר אשליה שהכיבוש הסתיים. במציאות' הכיבוש לא הסתיים אלא הפך מכיבוש ישיר לכיבוש עקיף דרך הרשות כקבלן משנה. הרשות הפלסטינית נעשתה שותפה לישראל ביצירת אשליה זו בפני העולם כולו. הסדר אוסלו שחרר את ישראל מכל המטלות הפונקציונאליות "השחורות" של הכיבוש והפיל אותן על הרשות.

מעמד החתימה על הסכמי אוסלו, ספטמבר 1993. צילום: Vince Musi, The White House cc by the US Federal Government-

לרשות הפלסטינית אין, למעשה, ריבונות על אף תחום כולל הנפקת תעודות לידה ופטירה, הרשות לא יכולה להנפיק תעודות זהות ללא אישור ישראל. הגיע הזמן שהפלסטינים ילמדו מהטוניסאים ומהמצרים. האם הם רוצים להמשיך לטמון את ראשיהם בחול או לסיים את הכיבוש? הקריאה לבחירות מוקדמות של יאסר עבד רבו ביוני השנה והתפטרותו של סא'אב עריקאת מצוות המשא ומתן עם ישראל לא ישנו את המציאות. הרשות הפלסטינית כולה חייבת להתפטר ולהצהיר בפני העולם כולו כי "תהליך אוסלו מיצה את עצמו". תהליך אוסלו הוא אשליה כוזבת. האדון האמיתי גם בתוקפת אוסלו היה הכיבוש הישראלי. המצב החדש יחייב את ישראל ליטול בחזרה את האחריות הפוליטית והכלכלית שלה ככובש. מדוע לשחרר אותה מתפקידה ככובש בעוד שהיא ממשיכה לשלוט על המשאבים האסטרטגיים: אדמה, גבולות, מים וירושלים.

הגיע הזמן לחשוף לעולם כולו את האשליה של אוסלו. אין תהליך שלום ולרשות אין ריבונות. מי שהרוויח מתהליך אוסלו הוא בעיקר ישראל וקומץ קטן של פלסטינים. פירוק חד צדדי של הרשות הפלסטינית לא יסיים את הכיבוש הישראלי אבל הוא יביא את הפלסטינים לתחילת הדרך הנכונה על מנת לסיים אותו.

ד"ר תותרי היא ראש החוג לאזרחות במכללת אורנים ומרצה באוניברסיטת חיפה

כנראה שיעניין אותך גם: