• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

על ההתנכלות

סיפורה של אורטל בן דיין מספק הזדמנות ללמוד על תופעת ההתנכלות הרווחת במקרים של הטרדה מינית, ועל השלכותיה על הקורבנות
צילי פז וולק

שוב עולה לכותרות סיפורה של אורטל בן דיין, הפעם במסגרת חשיפת הסכם הגישור שנערך בינה לבין גדעון ארן וביטול החלטת בית הדין המשמעתי בעקבות ההסכם. מכל החומרים שהתפרסמו בעניין עד כה, עולה נקודה שלא זוכה לדגש מספיק: בין ארן לבן דיין התקיימה תקשורת אינטנסיבית לאחר שתמה מערכת היחסים המדוברת. תקשורת זו נבעה מרצונה של בן דיין להגן על פרטיותה, בעוד ארן, על פי הודאתו, לא כיבד את דרישתה זו והמשיך לפרסם ברבים את דבר מערכת היחסים שהסתיימה. בעגה המשפטית נקראית התנהגותו של ארן "התנכלות", והיא מהווה הטרדה מינית בפני עצמה – ללא כל קשר למערכת היחסים שהתקיימה בין הצדדים. למעשה, הכרת האוניברסיטה העברית בהתנכלות שחוותה בן דיין מגולמת בלשון המכתב שקיבלה מהנהלת המוסד לאחר הסכם הגישור. עם חלוף הזמן הפכו בקשותיה של בן דיין להגנה על הפרטיות נחרצות יותר ויותר והסתיימו בחשיפת הפרשה באתר זה.

 
גדעון ארן. צילום: מתוך יו-טיוב

כאשר מדלגים על ההיסטוריה הזאת ומוציאים את הדברים מהקשרם (כמו שנעשה בחלק מהפרסומים), נותרים רק הפרטים הבאים: מערכת יחסים בהסכמה, זמן שחלף, חשיפת המקרה לציבור כפוגעני. החיבור בין ההסכמה, שבה מודה גם בן דיין, לבין העובדה שחלף זמן עד החשיפה, מעוררת אצל רבים סימני שאלה בנוגע למניעים זרים בתלונתה של בן דיין. לעתים קשה להבין כי עיקר הפגיעה נגרמת דווקא בעקבות ההתנכלות, אותה התנהלות שלאחר תום מערכת היחסים, בזמן שחלף עד לפרסום הדברים.

הזמן שחלף מהווה סוג של "קופסה שחורה", ובהעדר מידע אובייקטיבי ממלא אותה כל אחד בתוכן המחזק את העמדות שהוא מחזיק ממילא ביחס למקרים כגון אלו. במרבית המקרים מתמלאת הקופסה בהנחה שמטרת החשיפה, לאחר שחלף זמן רב, נועדה לצורך סיפוק אינטרס אישי כלשהו. סיפורה של בן דיין, על שלל הפרסומים העוסקים בו, מספק הצצה נדירה לדרך שבה מתנהלים מקרים דומים לאחר תום מערכת היחסים. התנכלות הנה התנהגות מוכרת ורווחת במקרים של הטרדה מינית, אולם רק במקרים נדירים מאוד היא גוררת הודאה והכאה על חטא מצד הפוגע.

מאמציה של בן דיין להביא להשתקתו של ארן שהתרברב על אודות יחסיו איתה, זהים לאלו שעליהם מעידות נפגעות אחרות, וכמו במקרה שלה אינם זוכים לחשיפה כלל. מאמצים אלה מתאפיינים לרוב בפנייה ישירה אל הפוגע ובבקשה לחדול מהפצת הסיפור. כאשר פנייה זו נכשלת, מתבצעת פנייה נוספת למעגל הקרובים של הנפגעת או של הפוגע בכדי שיעבירו מסרים דומים. רק בשלב מאוחר יותר, כאשר ניסיונות ליצור קשר אינם נושאים פרי, תתבצע פנייה לגורם חיצוני כמו ועדת משמעת או המשטרה. מאמצים אל לשים את הסיפור מאחור ו"לעבור הלאה", הם בבחינת תגובה רווחת בקרב נפגעות, בעוד שחשיפת הפרשה כצעד ראשוני היא תגובה נדירה מאוד. חשיפה לאחר זמן רב מתרחשת פעמים רבות בתגובה להתנכלות שיטתית מצד הפוגע, וכניסיון נואש להשיג מינימום של ריבונות על סיפור אינטימי שיצא מכלל שליטה.

כלומר, בניגוד לתמונה המתקבלת לצופים מבחוץ, הנפגעת אינה "נזכרת" לטפל בבעייתה רק בחלוף הזמן, או רק כאשר אינטרס אישי עומד על הפרק. במרבית המקרים בהם הפגיעה נוכחת בחייה באופן יומיומי היא מטפלת במקרה באופן שוטף, בניסיון לשמור על פרטיותה. באופן מפתיע, לא רק פרטיות הנפגעת נלקחת בחשבון כאשר היא בוחרת לנסות ולהשתיק את הפרשה, אלא גם פרטיות הפוגע עצמו. נשים שנפגעו בדרך דומה לזו של בן דיין חושפות פעמים רבות קושי גדול לפגוע באיש שפעם היה יקר ללבן, לערער את מעמדו המקצועי או לחבל במרקם המשפחתי שלו. המוכנות שלהן לפגוע בו תוך חשיפת המקרה ברבים עולה רק לאחר שהגיעו מים עד נפש, וחייהן האישיים או המקצועיים נחרבים בשיטתיות על ידי אותו אדם.

הניסיון המצטבר בעבודה מול נפגעות הטרדה מינית מלמד כי את ההנחות בהן אנו ממלאים את "הקופסה השחורה", כדאי להחליף. בזמן הרב שחולף מתום מערכת היחסים, גם אם סיומה היה על דעת שני הצדדים, עושים פוגעים רבים שימוש לרעה בכוחם הרב. נפגעות רבות מנסות למנוע מהם לעשות זאת באמצעים מקובלים כמו תקשורת בינאישית. אי לכך, החשיפה הציבורית הגלויה לעינינו היא רק סופו של תהליך ארוך, ועל כן אינה משקפת יצר נקמנות או מניעים זרים, אלא פשוט ייאוש.

הכותבת היא דוקטורנטית באוניברסיטה העברית ומתנדבת במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל אביב

***

קריאה נוספת בנושא:

כשמדברים על "מינוף" / יונתן אמיר

מילה מלוכלכת / יוסי דהאן

כנראה שיעניין אותך גם: