מתקפה על מערכת החיסון

הכנסת כמות קטנה של וירוסים מוחלשים או מומתים מסייעת לגוף להתמודד עם מחלה, אך רכיבי רפואה פרטית במערכת הציבורית אינם מצייתים לאותו עקרון. ההפרטה מהווה פגיעה אנושה ברפואה הציבורית
דן פילק

מערכת הבריאות הציבורית מתמודדת עם בעיות רציניות ואמיתיות: שחיקת הסל, הפרטה הולכת וגוברת של מימון ההוצאה הלאומית לבריאות, פערים משמעותיים בין מרכז לפריפריה, העדר תשתיות אשפוז וחוסר באנשי מקצוע. ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן הר"י) הציגה נייר עמדה ובו מספר הצעות לפתרון הבעיות. בהתאם לחשיבה רפואית נכונה, הנייר מתחיל מאבחון הבעיה ולאחר מכן מוצעת דרך טיפולית. עם זאת, למרות שהר"י מתחקה בנייר העמדה שלה אחר חלק מהתופעות הבעייתיות וסיבותיה, אבחונה אינו שלם.

המסמך אמנם מצביע על ההוצאה הלאומית על בריאות כנמוכה יחסית למדינות ה-OECD, אך הוא אינו מצביע על שתי בעיות מרכזיות לא פחות: שחיקת הסכום המיועד למימון סל הבריאות ב-16 השנים שחלפו מאז חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, והגידול המשמעותי במימון הפרטי של ההוצאה הלאומית לבריאות (מ-25% ב-1995 עד מעל 40% היום), כשלגידול זה תפקיד מרכזי בגידול אי השוויון בנגישות לשרותי בריאות. כמו כן, המסמך של הר"י מתמקד בעיקר ברפואת בתי החולים, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהרפואה הראשונית והשניונית בקהילה, והתעלמות מוחלטת מהרפואה המונעת (מבלי לדבר על התנאים החברתיים המשפיעים על הבריאות, כגון מניעת עוני, תזונה מספיקה, תנאי דיור וכו').

חיסונים. צילום: cc by-y ninjawil

עם זאת, ניתן לומר שמטבע הדברים הר"י, כארגון המייצג את הרופאים, מתמקדת בעיקר בבעיות של המקצוע (אם כי בעיות אלה לעתים קרובות מיוצגות כזהות לבעיות של מערכת הבריאות הציבורית). הבעיה העיקרית עם המסמך של ההסתדרות הרפואית היא ברמת הפתרונות. בצד הצעות חשובות ונכונות כגון תקינה יעודית, תשלום דיפרנציאלי לרופאים בפריפריה ולעוסקים במקצועות "בסכנת הכחדה", חבילות למשפחות של עובדי בריאות בפריפריה או רעיון ה"full timer" וחיזוק מערך הרפואה בקהילה, מציעה הר"י להכניס את השב"ן (שרותי בריאות נוספים, זאת אומרת שרותים שאינם כלולים בסל וממומנים על ידי ביטוחים משלימים, ביטוחים פרטיים או ישירות על ידי המטופל) לבתי החולים הציבוריים בפריפריה.

דרישה זו, המצטרפת לטביעה ישנה של הר"י לאפשר שר"פ בכל בתי החולים הציבוריים. דרישה זו, הנתמכת גם על ידי סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, בנויה על עיקרון שהכנסת מרכיבים של רפואה פרטית למערכת הציבורית תעזור להציל את האחרונה. אולי הגיון זה נובע מהעיקרון החיסוני: הכנסת כמות קטנה של וירוסים מוחלשים או מומתים כדי להרגיל את המערכת החיסונית של הגוף להתמודד עם המחלה עצמה, אך אי אפשר להשליך עיקרון זה מעולם מערכת החיסון לעולם מדיניות הבריאות. הבעיה העיקרית של מערכת הבריאות בישראל היא הפרטתה ההולכת ומתעצמת. כפי שמלמד הניסיון הבינלאומי, מערכות בריאות פרטיות הן יעילות פחות ושוויוניות פחות.

כששיקולים של רווח והפסד הופכים למרכזיים, כששרותי בריאות הופכים לסחורה, הקצאת המשאבים היא בזבזנית ומוטעת (תקורות גבוהות, הקצאת משאבים לתחומים בהם ניתן לעשות רווח קל גם אם הם פחות נחוצים כגון ניתוחים קוסמטיים, הוצאות מיותרות בטכנולוגיה מתוחכמת במקרים בהם אינה נחוצה, הזנחה של רפואה מונעת). כמו כן, כשעול המימון מועבר מהכיס הציבורי לכיס הפרטי, גדל אי השוויון בנגישות לשירותי בריאות, שכן אלה שידם אינה משגת אינם יכולים לרכוש את אותם שרותים. לכן, הכנסת שר"פ ושב"ן למערכת הבריאות הציבורית לא רק שלא יטיבו עם מערכת הבריאות הציבורית אלא יהוו צעד נוסף בחיסולה. העמקת ההפרטה (השב"ן והשר"פ הם רפואה פרטית לכל דבר) משמעותה המשך הפגיעה ברפואה הציבורית.

הפתרונות האמיתיים הם בכיוון ההפוך: לחזק את הרפואה הציבורית ולהחליש את הרפואה הפרטית. איך עושים זאת? החזרת השיעור של ההוצאה הציבורית למימדיה בשנים 1995-1996 על ידי הגדלת המקורות הציבוריים (החזרת המס המקביל, שהרי מדינת ישראל היא אחת המדינות הבודדות בהן קיימת מערכת ציבורית שפוטרת את המעסיקים מחובת המימון שלהם; וגידול מתון במס הבריאות); שיפור משמעותי של תנאי השכר ותנאי העבודה של רופאים במערכת הבריאות, ברוח הצעותיה של הר"י, בדגש על מקצועות פחות מבוקשים ועל הפריפריה; ולא פחות חשוב: הפרדה מוחלטת בין המערכת הציבורית למערכת הפרטית. צריך לשים קץ למצב האבסורדי בו קופות חולים האחראיות לסל הציבורי משווקות ביטוחים פרטיים, בתי חולים ציבוריים מספקים שרותים פרטיים ורופאים עובדים בבוקר בבתי חולים ציבוריים ואחה"צ בבתי חולים פרטיים.

מצב אבסורדי זה גורם לכך שהמערכת הציבורית מסבסדת את המערכת הפרטית, מסבסדת את המטופלים במסגרת השר"פ והשב"ן, מגבירה את אי השוויון ויוצרת מצב מתמיד של ניגוד אינטרסים הפוגע במערכת הבריאות הציבורית. כך, קופות החולים לא יילחמו להרחבת הסל כי זה פוגע בשיווק הביטוחים המשלימים, בתי חולים ציבוריים לא יפעלו להקטנת התורים כי זה פוגע בשר"פ, רופאים לא יבחרו מקצועות כגון ניאו-נתולוגיה כי האופציות לעבוד באופן פרטי מצומצמות. ליד גידול משמעותי במקורות המערכת הציבורית, הפרדה מוחלטת בין המערכת הציבורית לפרטית (כפי שנהוג בקנדה), הכוללת צמצום משמעותי – עד ביטול – של הביטוחים המשלימים, הוצאת השר"פ והשב"ן מכל בתי החולים הציבוריים ואיסור על רופאים וצוות רפואי לעבוד גם במערכת הציבורית וגם בפרטית, היא הדרך הנכונה להציל את מערכת הבריאות הציבורית ולשמור על שוויון בסיסי בנגישות לשרותי בריאות.

לעיון בהצעותיה של הר"י

הכותב הוא חבר הנהלה ברופאים לזכויות אדם ובמרכז אדווה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. nkgui

    הכותב עולה על נקודה חשובה והיא הרפואה הפרטית. עד כמה שידוע לי אין מצב כזה בכל העולם. רפואה פרטית בתוך מנגנון ציבורי. זו יריה של המערכת לעצמה ברגל. הפיתרון הוא אכן הפרדה מולטת בין שתי אלה. יותר מזה מי שיעבוד ברפואה פרטית לא יעבוד ברפואה ציבורית. אי אפשר ליהנות מכל העולמות.

    אין בעיה שתהיה רפואה פרטית ורפואה ציבורית טובה (זה המצב בספרד), אבל החיבור ביניהם פשוט הורס כל חלקה טובה. החולה יכול לקבל את אותו שירות ברפואה פרטית או אם הוא מכיר מישהו שמכיר מישהו שמכיר את הרופא הטוב (חזרנו לימי הפרוטקציה).

    אבל מעבר לזה משרד הבריאות צריך להקציב את רוב רובו של תקציבו לרפואה מונעת, לשיפור איכות החיים ורמת החיים , לאוויר יותר טוב, ובמיוחד למזון יותר טוב. כבר בשנות השלושים בצרפת הוצע לחבר את משרד החקלאות למשרד הבריאות. זה לא נעשה אז אבל זה הכיוון הנכון. אנשים שאוכלים טוב יותר, חיים טוב יותר ושותים מים טובים יותר, ונושמים אוויר טוב יותר יצרכו פחות תרופות ופחות שירותי רפואה. זו הדרך. אוטופיה?

  2. סתם אחד

    פילק מצביע על "גידול משמעותי במימון הפרטי של ההוצאה הלאומית לבריאות". מהי בדיוק "ההוצאה הלאומית לבריאות"? האם העלייה בניתוחים הפלסטיים, ריטלין לכל דורש, רפואה אלטרנטיבית (שלא הוכחה השפעתה) ועוד תופעות ואופנות מהעשור וחצי האחרונים גם נחשבים? הגבול בין "בריאות" לבין "מותרות" מאוד אפור. אין ספק שיש מקום לשיפור במערך הרפואה. אבל השאלה היא האם נשחקו השירותים הרפואיים בפועל. על חלק אני יכול לומר שכן. למשל, אין יותר אחיות בבתי הספר. מצד שני, למי עשו קולונוסקופיה וירטואלית לפני 1995? כיום זה במימון סל התרופות לאוכלוסיות בסיכון.

  3. נתן.

    גם היום יש רפואה פרטית במדינת ישראל – יש בתי חולים פרטיים ,מרפאות פרטיות ורופאים שמקבלים באופן פרטי וכל מי שיש לו כסף יכול לגשת אליהם.

    אלה ששום כסף פרטי לא יכול לייצר את המשאבים הציוד ההכשרה והכלים הדרושים לצורך רפואה ברמה גבוהה. רק תקציבי מדינה הנלקחים ממיליוני אנשים מסוגלים לספק זאת ולכן הרפואה הפרטית מתנהגת כאן למעשה כפרזיטית\שודדת – משתמשת בידע וברכוש שנרכש על ידי כל האזרחים לטובת מיוחסים.

    אפשר לראות בכך עוד נקודה חשובה: בניגוד לחסידי ההפרטות והקפיטליזים החזירי יש לנו כאן בעצם הודאה שיש תחומים שהשוק הפרטי אינו יכול ואינו מסוגל להתמודד בהצלחה עם השוק הציבורי בניגוד לתאוריות שמוכרים לנו.

    ואידך זיל גמור.