הצצה לעולמן

מעמד האשה אמור לכלול בתוכו גם את מעמד האסירה, אך האם יש בישראל מי ששואל לגורלן ולמצבן של עצורות ואסירות פוליטיות? לרגל יום האשה הבינלאומי
סמאח אלח'טיב-איוב

מחר, שמיני במרץ, חוגגות כל נשות העולם את יום האשה הבינלאומי, יום המוקדש לציון הישגיהן ותרומתן של הנשים בעולם בתחומים מגוונים. בבתי הכלא של ישראל מוחזקות כיום 37 עצורות ואסירות פוליטיות שספק אם יש להן סיבה כלשהי לציין יום זה, שאמור להיות חג לכל אשה באשר היא. מעמד האשה אמור לכלול בתוכו גם את מעמד האסירה, אך האם יש בישראל מי ששואל לגורלן ולמצבן של אותן אסירות? האם קולן נשמע או שהשתיקה סביבן היא הסכמה או השתקה בנוגע לפגיעה שיטתית בזכויותיהן?

בשנה האחרונה אזרו עצורות ואסירות פוליטיות רבות כוח עז וחשפו בפנינו את חווייתן המרה, דבר שמבחינתן הינו שבירת שתיקה פשוטו כמשמעו. העצורה הפוליטית, ככל אשה בכל חברה, למדה להתמודד עם כלל הקשיים, הפחדים, העומדים בפניה, לבדה. ללא שיתוף רגשי עם אדם אחר. כל ניסיון מטעמה לשתף בחוויות אלו נתפס בעיניה כהודאה בכישלון של כוחה הנשי, שאמור להיות מכיל, נשגב ורחב. לנו, כארגון זכויות אדם, שבין מטרותיו עומדת הבטחת זכויותיהן המוסריות לפני אלו המשפטיות, רואים בשיתופן הרגשי משום ביטוי ואות הוקרה לגדולת התמודדותן הנשית עם החוויה המרה. זו זכותן המוסרית לשתף, לספר, לתעד ולהוציא לאור את המתחולל בחדרי חדרים.

חוויה שמתחילה עם מעצרן באישון לילה, הכולל חיפוש גופני פוגעני ומשפיל – בעיקר לדתיות שביניהן. חלק מהן מספרות שהחיילים לא אפשרו להן החלפת פיג'מה או עטיית כיסוי ראשן וזאת ללא התחשבות בציוויון הדתי. אחרות תיארו כפיתת ידיהן לאחור באזיקי פלסטיק באופן הדוק ומכאיב. עם כיסוי עיניהן, הן מועברות למתקני החקירה השונים. חלקן סיפרו כי במהלך העברתן הן לעתים עברו תקיפה והשפלה ואף ניסיון להיצמד לגופן. אחרות תיארו צילומן במכשירים ניידים לרבות כאשר הן ללא כיסוי ראש.

עם הגעתן למתקני החקירה הן עוברות חיפוש בעירום בידי סוהרות. לעתים החיפוש נערך באופן פוגעני הגובל בהטרדה מינית לשמה. חלקן תיארו את כבילת ידיהן לאחור לכיסא באופן ממושך ומכאיב לאורך כל החקירה. אחרות תיארו התקרבות חוקריהם אליהן בעת החקירה וזאת חרף התנגדותן לכך – התנגדות שזכתה להתעלמות. חקירתן כוללות גם קללות, צעקות ואיומים במעצר ממושך, במעצר בני משפחותיהם, בהריסת ביתן ואף בגירושן.

תנאי הכליאה בהן מוחזקות אף הם קשים מנשוא – התאים הסניטאריים ירודים, ריח מצחין עולה מהתאים, תא ללא חלונות, קירות מחוספסים, אור אדום-צהוב דולק יום ולילה, מיטות מבטון ללא מזרן, אוכל באיכות גרועה ובכמות ירודה, טיפול רפואי לקוי ואף בהעדרה של רופאת נשים. אחרות תיארו אחזקתן בבידוד לתקופה ממושכות.

על כן, אומץ העצורות והאסירות הפוליטיות לשטוח את חוויתן בפני האחר ראוי הוא לציון במיוחד ביום זה. בזמן בו ממשיכות העצורות והאסירות הפוליטיות לסבול, מוציא הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, לאור את קולן הנפקד, וקורא למצות את הדין עם המתעללים עד תום כמתחייב מהוראות הדין הישראלי והבינלאומי כאחד.

הכותבת היא עו"ד במחלקה המשפטית של הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית כהן

    שהאסירות הן "אסירות פוליטיות"?
    יש דוגמאות? ראיות כל שהן לכך?

    להניח שכל אסירה היא אסירה פוליטית זה דיי מנותק. הרי זה לא שלא היו נשים מחבלות (כמו אמנה מונא לדוגמא, המחבלת [מותר להגיד מחבלת מתועבת, לא?] שרצחה נער בן 17 לאחר שפיתתה אותו באינטרנט, וכעת היא בכלא הישראלי).

    חלק מההאשמות במאמר חמורות (וחלק אחר דיי טריויאליות) אבל אין טענה חמורה מאשר הטענה שמדובר באסירות פוליטיות. בשביל להוכיח את זה צריך להראות שהן נעצרו אך ורק בגלל פעילותן הפוליטית (ולא, אלימות פוליטית לא נכללת).
    האם יש ראיות כל שהן לכך שזה המצב?