• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

מחאה אזרחית ומה בסיקור

הסנאטורים הדמוקרטים טרם שבו לוויסקונסין וגלי המחאות לא שככו. הפגנות יצירתיות של עשרות אלפים מושכות אליהן ידוענים וזוכות לסיקור, לא תמיד אוהד ומספק. דיווח ממדינת החלב של אמריקה
נעמה נגר

ויסקונסין

מאבק השמאל החשוב ביותר בארצות הברית בשנים האחרונות, ואולי אף בעשורים האחרונים (פרט לתנועת ההתנגדות לפלישה לעיראק ולאפגניסטן) ממשיך לצבור תאוצה, כשבינתיים החזית ההפכפכה ביותר היא אולי חזית התקשורת. כשכל צד משקיע כמות אנרגיה רבה בייצוג ומיסגור, הפכה בשבוע החולף סוגיית הדיווח על וויסקונסין לנושא חדשותי בפני עצמו.

עדכון מהנעשה בשטח

בוויסקונסין עצמה מצב הכוחות לא השתנה בהרבה מאז הדיווח הקודם. ארבעה עשר הסנאטורים הדמוקרטיים – המכונים כאן "ארבעה עשר המופלאים" נמצאים עדיין מחוץ למדינה ולכן, כל עוד לא ניתן לקבל הכרעה ברמה המדינית, הכדור נשאר בידי הציבור, שמתארגן בכל אמצעי העומד לרשותו. בכל סוף שבוע נערכות הפגנות של עשרות אלפים, אשר מושכות אליהן מלבד קהל רב גם עוד ועוד סלבריטיז -האחרון שבהם מייקל מור – וגם הופכות יצירתיות יותר ויותר. כך למשל בשבת הבאה צפויה "טרקטוריאדה" – שיירת טרקטורים מסקטור החקלאות (המדינה, כזכור, היא יצרנית החלב של ארצות הברית ותושביה מתגאים בכינוי "ראשי גבינה"). עוד דוגמאות למפגני יצירתיות עצמאיים כוללות, למשל, את ההפקעה של רכוש ציבורי לצרכי מחאה והפיכתה של תחנת אוטובוס לעמדת-הדפסת-חולצות-טי, כפי שניתן לראות בתמונה:

גם תחנות האוטובוס משתתפות במחאה. צילום: נעמה נגר

הפופולריות של המושל סקוט ווקר צונחת בקצב חסר תקדים, כשרק במהלך ההפגנה בשבת האחרונה, למשל, נאספו כבר כעשירית ממספר החתימות הדרושות כדי להעיף אותו ולקיים בחירות חוזרות למשרת המושל (אמנם לא ניתן לדרוש את סילוקו בטרם שנה מיום כניסתו לתפקיד, אבל אנחנו עושים הכל כדי שבראשון בינואר 2012 יהיו לנו את כל החתימות מוכנות) והוא כנראה עתיד להיכנס לדפי ההיסטוריה בתור המושל הגרוע במדינה, ויש אף שאומרים – הגרוע בארה"ב.

מצד שני, למושל יש בינתיים שיניים והוא משתמש בהן כדי לנגח אותנו בכל דרך אפשרית. הוא החרים את משכורות הסנאטורים הדמוקרטים (בצעד שחוקיותו המפוקפקת עומדת כעת בסימן שאלה) והכריח את המפגינים לפנות את בניין הקפיטול. אמנם בית המשפט פסק לטובתנו, כי על הבניין להישאר פתוח לציבור, אך הבניין נעול בלילות ואין יותר מפגינים שישנים בו, מרכז-העצבים של התנועה כבר אינו שם, כי נאלצנו לפנות את כל הציוד מהחדרים, ועל הכניסות הופקדה שמירה קפדנית שגם מגבילה את מספר הנכנסים.

המילה שנכון לעכשיו מדברים עליה במזדרונות האיגודים היא, כמובן, שביתה, מפלטנו האחרון. אמנם שביתה, כידוע לכולם, יכולה להפוך גם לחרב פיפיות מבחינת דעת קהל (כמו בכל מלחמת התשה) אבל נראה כעת כי לכיוון הזה העניינים מתגלגלים, מכיוון שהמושל, בעקשנותו, מסרב לרדת מהעץ הגדול שעליו הוא טיפס והוא ממשיך לטעון כי הקיצוץ בזכות ההתאגדות היא צורך תקציבי, ולכן הוא אינו מציג הצעת תקציב חלופית (כזו אשר תותיר על כנה את זכות ההתאגדות "בתמורה" לקיצוצים כספיים).

הטיפשות שלו היא המזל שלנו, מכיוון שעיקר התמיכה הציבורית הנרחבת בנו (גם מקרב המצביעים הרפובליקאים) נובעת מהתפישה הליברלית-פרוגרסיבית, המעוגנת במסורת של וויסקונסין (ועל פי סקרים נתמכת ברחבי ארה"ב), כי זכות ההתאגדות היא זכות אזרחית בסיסית. לעומת זאת, הציבור לא מספיק בקי בפרטי התקציב ויש סטטוס קוו סביב "נחיצות" הקיצוצים הכספיים. אמנם הגרעין הרדיקלי של המאבק, המונה למשל את איגוד האחיות וקואליציה שנוצרה סביבו, נקט עמדה של "שום ויתורים":  ברור לנו שמדובר באחיזת עיניים קפיטליסטית, ושלא יהיה  שום צורך בפשרות כספיות אם, למשל, יהיה מיסוי על רווחי התאגידים במדינה (כתבו על זה עוד ב"הכל שקרים"), אבל מבחינת הציבור, עמדה כזו של האיגודים עלולה לחזק את תדמית רודפי הבצע שווקר מנסה להדביק לנו.

ווקר. מצליח להתעלות אפילו על שרה פיילין. צילום: נעמה נגר

לסיכום, אחרי השוק הראשוני של המאבק, וההצלחה הפנומנלית של המוני התומכים, עורכים כעת האיגודים הגדולים מעין הערכת כוחות מחודשת בקרב עצמם ואחד עם השני, כדי לוודא שיציאה לשביתה – אם תקרה – תהיה מתואמת, ובמקביל ממשיכים כולם לשנס מתניים בנסיון לשכנע עוד מצביעים במחוזות החשובים (המצביעים לסנאטורים הרפובליקאים המתנדנדים, למשל), וגם לתכנן אסטרטגיה לטווח ארוך שתחרוג מעבר לתיקון התקציב הספציפי ותתייחס לכלל חוק התקציב שמציע ווקר, ובו גזרות רבות אחרות.

ובינתיים… על המסך הקטן

איך אפשר להפוך את החדשות מוויסקונסין למעניינות? זו שאלה כבדת-משקל המעסיקה עורכים רבים בחוף המזרחי, מכיוון שאמנם מדובר בהתקוממות אזרחית חשובה מאין כמוה, אבל מדובר, להזכירכן, במדינה המזוהה יותר מכל עם סמל הפרה. כן, הבנתם את הבעייה. אז אמנם מייקל מור היה כאן, אבל ההברקה השבועית הייתה של ג'ימי פאלון, מגיש תכנית לייט-נייט ברשת אנ.בי.סי (אלא איפה). במקום להכביר מילים, אשלח אתכם פשוט ללינק. גם אם האנגלית שלכם לא הכי משופשפת, אי אפשר לפספס את הסלואו-ג'ם של החדשות (פורמט מקובל בתכנית של פאלון, אגב).

ברשת פוקס (הזרוע התקשורתית של מפלגת/מסיבת התה) החליטו שהדרך להפוך את ההפגנות בוויסקונסין למעניינות היא… לחמם קצת את העניינים, גם אם זה דורש קצת הדבקה. ברשת העלו לשידור כתב שדיווח על ההפגנות בוויסקונסין, כשברקע הוקרן וידיאו שצולם בהפגנה שנערכה בכלל בסקרמנטו שבקליפורניה, והתמקד באלימות בין המפגינים לשוטרים. לא הכתב בשטח ולא המראיין באולפן טרחו לציין שאין מדובר בצילומים מזירת הדיווח, כך שלצופים בבית נראה היה שההפגנות בוויסקונסין אלימות. רשתות התקשורת האחרות עלו על התרגיל המסריח, הודות לעובדה שברקע הווידיאו הופיעו עצי דקל, והן השתמשו בכך כדי לנגח את רשת פוקס. כך, למשל, בתכנית הסאטירה "דו"ח קולברט". כתוצאה מכך, ההפגנות בוויסקונסין הפכו להפגנות נגד ווקר וכן נגד רשת פוקס, כשאנשים רבים נושאים מאז לכל הפגנה כריות מתנפחות בצורת עצי דקל, מה שזכה לכינוי החביב "תנועת הדקלים".

אז יש דקלים גם במדיסון, 06.03. צילום: cc by-BlueRobot

חשוב מאוד לציין שבינתיים תשומת הלב מרוכזת בוויסקונסין, על חשבון המתרחש במדינות אחרות. בפלורידה, איידהו, מיזורי, טנסי, נברסקה, דרום קרולינה ואפילו באילינוי, מישיגן, קליפורניה ובניו-יורק מונחות הצעות חוק דומות לפני בתי הפרלמנט. באוהיו, אינדיאנה, איווה, קנזס ומסצ'וסטס חוקים ברוח זו נמצאים כבר בתהליכי חקיקה מתקדמים, ו/או נמצאים בהשהייה בעקבות מחאה ציבורית בדומה לוויסקונסין. כך שמדובר במגיפה ארצית, ויש הסבורים כי המפלגה הרפובליקאית תעדיף להקריב את המושל ווקר לגלי הביקורת כדי להצליח "להשחיל" את האג'נדה שלה בשאר האזורים אליהם איש לא שם לב -וגם זהו תרחיש מדאיג.

ובינתיים המאבק על הכיסוי נמשך גם בזירות בינלאומיות. נניח… בישראל. על אף שהצלחתי לשתול מאמר אחד ב"ישראל היום", שני מאמרים נוספים ששלחתי לעורך נדחו, והתשובה היתה "נסי שוב בעוד שבועיים". בעיתון לאנשים חושבים הסתפקו בתרגום מהניו-יורק טיימס – לא מפתיע. כשבעתונות הישראלית מפטרים כותבים בשיעור קומתו של יגאל סרנה, מה נשאר אם לא לתרגם מאמרים. כנראה שזה עדיף על התעלמות מוחלטת. איתי גבאי, אשר שהה בתוך בניין הקפיטול שבעה-עשר יום (נו, תגידו, לא סיפור לכתבת שער?) ניסה לעניין את כתבת הארץ בארה"ב בנושא, אבל העורכים סבורים כנראה שחשוב יותר לכתוב על כוסות הקלקר בקפיטריה בוושינגטון.

זהו. מורות בוויסקונסין, עובדות סוציאליות בישראל, המהפכה האלקטרונית וגורלם של עיתונאים. הכל קשור וטוב שיש העוקץ.  יום האישה הבינלאומי שמייח!

לדיווח הקודם של נעמה נגר

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נתן שקרצי

    תודה נעמה על העדכונים.

    כמה בעיות עם הלינקים- hulu לא נותן גישה לתושבי ישראל, ולא מצאתי את ג'ימי פאלון במקום אחר.

    במקום זאת, אני ממליץ על הקטע הבא של ג'ון סטיוארט, שמראה את הצביעות של FOX ו-CNBC באהבתם לחוזים כשזה מגיע לוולסטריט המושחתת שהכניסה את ארה"ב למשבר הכלכלי הכי עמוק, אבל כשזה מגיע למורים הם שוכחים מקדושת החוזים, ואיך הרפובליקנים ו-FOXמתארים משכורת של 250 אלף דולר כגבול העוני ממש, לעומת תנאיהם המוגזמים של המורים- שכר של 50 אלף דולר וביטוח בריאות ושיניים-
    http://www.thedailyshow.com/watch/thu-march-3-2011/crisis-in-the-dairyland—for-richer-and-poorer—teachers-and-wall-street

    הקטע השני המומלץ הוא נאומו של מייקל מור בפני קהל המפגינים בויסקונסין תחת הכותרת -america is not broke- כולל התמליל של הנאום-
    http://www.michaelmoore.com/words/mike-friends-blog/america-is-not-broke

    תחזיקו מעמד!

  2. רן

    נעמה, תודה רבה על הדיווחים המרתקים.
    מרענן לקרוא רשמים "מתוך" מאבק פוליטי, במיוחד כשהדגש הוא על רוח המאבק והאסטרטגיה.

  3. נעמה נגר

    יום סוער במיוחד.

    סנאט המדינה העביר היום – בלא נוכחות הסנאטורים הדמוקרטים – את החוק שמבטל את זכות ההתאגדות לעובדי ציבור.
    ראש הסנאט הרפובליקאי הודה כי כיסוח הארגונים נועד להביס את אובאמה.

    הטוויטר עשה את שלו, ומרגע כינוס הסנאט יש נוכחות מפגינים בקפיטול, הצועקים "שביתה כללית, שביתה כללית".

    השביתה לא תצא לדרך מחר, אבל האיגודים הגדולים כבר מארגנים שורת מצעדים ומחאות בכל רחבי המדינה.

    בינתיים, ההמונים המפגינים הפכו את הערב הזה מערב עצוב לערב של חגיגה דמוקרטית אמיתית והשתלטו שוב על הבניין, כמו שרק אנחנו יודעים להתארגן, החל מתרומות מזון ועד טיפול רפואי.

    ועוד: הסנאט במישיגן העביר מוקדם יותר היום חקיקה שמאשרת לבכירים סמכות קבלת החלטות שתעקוף את האיגודים. הרפובליקאים אולי חושבים שהם מכסחים את אובאמה אבל נראה לי שבטווח הארוך הם מפסידים את המערב התיכון.