• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

מעשה בבלונים נפוחים

התוכנית האחרונה של "ארץ נהדרת" התדרדרה לביבים של גזענות וסקסיזם, תוך שהיא גוררת לתוכם שלל דמויות אהובות מספרי ילדים
שירה אוחיון

תחת הכותרת "ועכשיו תרבות" הציג אייל קיציס אייטם מחווה למאיירת ספרי הילדים אורה אייל. הוא מזמין את גיבורי ספרי הילדים (נפתלי מ"סיר הסירים", "הבית של יעל", "מעשה בחמישה בלונים", "תירס חם", ו"מיץ פטל"), לכאורה, תמצית ההוויה הנאיבית של ילדותנו הישראלית. רבות נכתב ונאמר כבר על "ארץ נהדרת" כתכנית סטריאוטיפית שמתייגת בעיקר דמויות של קבוצות מוחלשות: נשים, מזרחים, אתיופים, ערבים, מהגרי עבודה, עולים חדשים, מתנחלים ועוד, למרות שעדיין יש מי שממשיך להתעקש שזו הסאטירה הטובה ביותר שנעשתה בשנים האחרונות.

ואולם הפעם הגיעה התכנית לאחד משיאי השפל הסקסיסטיים, הגזעניים, ההומופוביים האיומים ביותר. סימנתי. עבור הקוראים כמה משיאים אלו:

שיא סקסיסטי ראשון נרשם באופן הצגת דמות הילדה סיגלית מהספר "מעשה בחמישה בלונים". על מנת לתאר את דמותה של סיגלית (עלמה זק) כיום, הצמידו לה שדיים בלוניים ענקיים. כאשר קיציס שואל אותה כיצד הושפעו חייה מסיפור הילדים המפורסם, היא עונה "עובדה שגם היום כשאני עוברת ברחוב נועצים בי מבטים… ויש כאלו שניגשים ושואלים: תגידי זה אמיתי הדבר הזה?" כשהיא מרמזת לשדיה הענקיים. אני מתארת לעצמי איך חשות נשים ונערות בעלות חזה גדול כשהן צופות בקטע זה. שיאו של הקטע כולו הוא כאשר "פלוטו הכלב" מפוצץ לה בטעות את אחד הבלונים/השדיים והופך אותה לחצי "שטוחה", וטל פרידמן (בתפקיד נפתלי) מעיר "באמת הלכה לה חצי מהאישיות". כשצפיתי בזה מיד עלתה לי אסוציאציה לא נעימה על נשים שאני מכירה, שעברו כריתת שד, ועתה לומדות דרך התכנית כי אבדה להן חצי מאישיותן או כמעט כולה.

"מעשה בחמישה בלונים". הפכו לשדיים

שיא שני בגזענות הוא כאשר קיציס מפנה אותנו אל יעל, גיבורת הילדים מהספר "הבית של יעל". נראה שעבורו ועבור רבים היא מגלמת את החלום הציוני ושברו… לדבריו, יעל היא "ילדה חמודה שמצאה ארגז (ריק) והפכה אותו לבית". אולי כשם שהאשכנזים מצאו להם מדינה ואדמות (שוממות) והפכו אותן לבית. אך שברו של החלום מגולם בדמותה של יעל המוצגת כיום כפריחה מהשיכונים. האכזבה ניכרת בקולו של קיציס: "אני חייב לומר שקצת השתנית…"

יעל, אשת נדל"ן ממולחת בעלת "יעל נכסים", מוצגת כ"פריחה" שחורדינית עטורת שרשראות זהב כבדות, שמשתלשלות מעל לשמלת המיני השחורה שלה. יש לה דיקציה של מזרחית מהפריפריה "נראה לך?" ולדבריה היא עדיין מסתובבת בשיכונים ומפנה דיירים מבתיהם. היא נוקשת על הדלת: "טוק, טוק, טוק מי פה גר? כלב, חתול או תימני מבוגר? כדאי לכם להתפנות כבר מחר, אחרת יבוא זזי מההוצאה לפועל." זזי, שם של גרוזיני מתואר כאכזר ומאיים: "זזי פחות מתעניין בחרוזים. הוא לא גדל על אותם ספרים שאנחנו גדלנו". בהמשך משווקת יעל את "דירה להשכיר" ומספרת ש"את החתולה הכושית העפנו חזרה לסודן". "ובקומה האחרונה גרה יונה?", שואל קיציס וזוכה לתשובה: "בריכה בת זונה".

"הבית של יעל". פריחה שחורדינית

שיא גזעני נוסף נרשם כאשר הילד אופיר מהספר "תירס חם" מוצג בהווה כערס "יורד", ש"כבר כילד אהב לנגן, לשיר ופרלמנט ארוך". הוא עשה בפלורידה מיליונים מכלום, כלומר ממכירת קיסמים ועל הדרך עבר חקירה של מע"מ, ישב בכלא בדאלאס עם חיות אדם ונעזר בעורך דיו יהודי (אשכנזי מן הסתם) חכם. גם דמותו של מיץ פטל זכתה לטיפול לא רחום, והוא גולם כצדי צרפתי, ארנב פחדן שמפחד לחשוף את זהותו (המינית), והחברים עושים לו אאוטינג בשידור חי.

לבסוף, דמותו העצבנית של פלוטו הכלב הממורמר, הנובח ולא ממש נושך. גם הוא מדבר בדיקציה מזרחית ושופע תלונות וטענות (יעני המזרחי הבכיין) כשנשאל "איה אתה היום פלוטו"? הוא נשאר בקיבוץ מגידו. כועס על הקיבוצניקים "חבורת גנבי קרקעות האלה", כועס על המשוררת האשכנזייה מצפון תל אביב, לאה גולדברג, שהוציאה אותו אהבל (טמבל) בחרוזים שלה. הוא צועק על קיציס "שלך יהיה מרק ועצם ולי יהיה דירה בצפון תל אביב". וזוכה למנת אהדת מצד החברים ולהרגעה מיידית מצד קיציס. הדמות האמינה היחידה בקטע היא הדמות שמשחק טל פרידמן – דמותו של נפתלי מ"סיר הסירים" שכיום מפתח פורמטים לטלוויזיה ומגיש לצופים חרא במנות גדושות. טוב שיש לחברה מקשת קצת מודעות עצמית, בכל זאת… מה שהופך את הציניות שלהם למרושעת במיוחד.

"איה פלוטו". מזרחי ממורמר

שיא שוביניסטי וסקסיסטי אחרון מוגש לנו הצופים בקטע, שבו ביבי מזמין את נטלי פורטמן "שלנו". כאן במסווה של סאטירה שנונה על הניכוס שעושה ביבי לפרסים שקיבלו היהודים באוסקר, אנו מקבלים שפע של סטריאוטיפים שליליים מתייגים: שוב אנו מקבלים את הדמות הדוחה של רווחל המתנחבלת הדתייה בתפקיד הלסבית הסוטה והסאדיסטית שמתעללת ביוקנת המתנחלת הצעירה. בפרק הנוכחי היא מרחרחת את הקרבן החדש שלה: נטלי פורטמן. משום מה שוב מלוהקת עלמה זק בתפקיד המוטרדת המינית הקבועה. והפעם היא זוכה למנה גדושה של הטרדה במשפט הכל כך לא מצחיק של רווחל: "אני כבר מתה לראות את הברבור השחור שלך" . גם השחקן נירו לוי, הערס החצוף שולח לפורטמן ידיים ומציע לה את עצמו כפרס נוסף על האוסקר.

ולסיום, הדובדבן שבקצפת:  נירו לוי הערס הישראלי הטיפוסי, מוסר: "ד"ש לאשתי כוסית לוי". בדיוק כמו נירו לוי, ששואל בתכנית את רווחל חסרת הגבולות, אם היא לא רואה "רמזור"? והיא עונה לו : "אצלנו בעמנואל אין רמזורים – בעצור עוצרים, בערבי נוסעים", כך גם לכותבי "ארץ נהדרת" אין גבולות ואין רמזורים, בעיקר כשזה נוגע לתיוג נשים ועוד יותר לנשים מזרחיות, כפי שהראו לנו בדמותה של הפריחה האולטימטיבית והאלמותית "ליטל מעתוק". הם לא בוחלים בשימוש בכינוי אולי הכי סקסיסטי שקיים כלפי נשים וכלפי מזרחיות בפרט: "כוסית".

אז מה היה לנו שם בפרק הזה? : פריחה נדל"ניסטית מהשיכונים, גרוזיני אלים ואכזר, חתולה כושית מסודן, יפה וטיפשה בעלת שדיים ענקיים, ערס נובוריש, מזרחי אהבל ממורמר, הומו פחדן, לסבית מתנחלת סוטה ומטורפת, ערס ישראלי אנס, כוכבנית מוטרדת מינית. תמהיל בטוח לייצור רייטינג וכסף,  או כמו שאומר קיציס ממש באותו קטע "זה מרגיש לי להיט בטוח," ובד בבד, מתכון בטוח לייצור עוד ועוד שנאה. תחת אייטם שאמור לעסוק ב"ספרות ותרבות" אנו מקבלים את תמצית "התרבות" שמייצרות קשת ורשת: תרבות של שנאה והשפלת "האחר" במנות גדושות. כאשר האחר הוא כל מי ששונה מאייל קיציס שמופיע בתפקיד עצמו, ומייצג את האשכנזי הנורמאלי, המבוגר האחראי של התכנית, שאמון על הרגעת הערסים והפריחות, המזרחים העצבניים והבורים, הנשים ההיסטריות החלשות והטיפשות, הלסביות הסוטות המטורפות ועוד ועוד דמויות חסרות שליטה ורציונליות.

הגיע הזמן לפוצץ את הבלונים הנפוחים הללו מארץ נהדרת ושלל תוכניות הזבל של הזכייניות ששוטפים את מוחות ילדינו בגל של שנאה ותת-תרבות במסווה של בידור וסאטירה.

לבלוג של שירה אוחיון

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מגיב

    למשל כשנאמר "את החתולה הכושית העפנו חזרה לסודן" מנסים להעביר פה ביקורת כפולה (על ה"כושית" ועל "העפנו חזרה לסודן") ולא גזענות.

    לא צריך להבין את זה פשוטו כמשמעו.

    מעבירים ביקורת בצורה דומה על גזענות גם בסרט "סימה וקנין מכשפה".

  2. דרור ק

    אני אנסה להסביר איך עובדת טלוויזיה. הטלוויזיה מקרינה תמונות. בד"כ אין הכוונה שהדברים יתפרשו מעבר למה שהוצג או נאמר. אפשר, כמובן, לקרוא ספר שירה במקום לראות טלוויזיה, ואז יש המון מקום לכל מיני פרשנויות, אבל גם ליהנות מטלוויזיה מדי פעם זה לא אסון.

    כמה הערות בכל זאת – אם לא הבנת את הסאטירה בהצגת דמותם של "יעל" או "אופיר, כנראה שאת לא מבינה מה זה סאטירה. זה לא נורא, אבל לכתוב מאמר על סאטירה בלי להבין מה זה?

    "פלוטו" לא דיבר במבטא מזרחי. לא כל מי שמבטא רי"ש מתגלגלת הוא מזרחי.

    הגאורגים ביקשו שוב ושוב שלא לכנות אותם "גרוזינים". בתור מי שמוטרדת מכינויים ודימויים את אמורה לדעת את זה.

    המילה אהבל שמוצאה מערבית היא כבר מילה מוכרת וידועה בעברית. גם "אשכנזים" משתמשים בה. אין צורך לתרגם למילה התורכית/פרסית "טמבל".

    כשאת כותבת "עורך דין יהודי (אשכנזי מן הסתם)" את מבטאת גזענות. ניחא שאת לא יודעת מהי סאטירה, אבל את זה את חייבת להבין.

  3. דודו

    נראה לי, שירה, שאת לוקחת על עצמך להעלב מכיוון מזרח על כל דבר. לטיעונייך היו עוצמות הרבה יותר גדולות אם לא היית מוצאת את הקיטוב האשכנזי- מזרחי לכאורה במקום בו הוא אינו נמצא. למשל כשאת כותבת ש"כוסית" הוא ה"כינוי אולי הכי סקסיסטי שקיים כלפי… מזרחיות בפרט" (ראבאק, מה הקשר? למה מזרחיות בפרט ולא אסקימואיות בפרט?). או כשאת מחליטה על דעת עצמך בלבד שעורך הדין היהודי הוא "אשכנזי מן הסתם" (על סמך מה את מכניסה אשכנזיות או מזרחיות על דעת עצמך ואיפה שנוח לך ככלי לנגח את כותבי ארץ נהדרת?) או הדימוי שאת בוחרת, ממגירותייך שלך, ליעל שמצאה ארגז (ריק) והפכה אותו לבית "אולי כשם שהאשכנזים מצאו להם מדינה ואדמות (שוממות) והפכו אותן לבית".
    כפי שאמר המשורר, "זה בראש שלך וזה רק נדמה לך".
    את יכולה להתלונן על התדרדרותה של התוכנית אבל הגזמת לגמרי.

  4. עדיאל בונדר

    סוג המאמרים שמוצאים שם רע למאבק בדיכוי האמיתי שקיים בחברה. שמאל בכיין ומתקטנן.
    אם אפשר לצחוק על מתנחלים אפשר לצחוק גם על נשים וגברים על סקסיזם ועל "פמיליזם".
    מספיק עם זה.
    הכותבת מוכשרת – שתכתוב מאמר על נושא בוער באמת.

  5. nrsfh

    נו באמת!
    בזכות האתר ראיתי את הפרק המדובר,ניתוח מעמיק לסטירה?

  6. נתן

    לא מדובר במסרים גזענים וסקסיסטיים אלה בלגלוג על גזענות וסקסיזים.

    קוראים לזה סאטירה….

  7. פיסק

    עולמה של חולת סרטן לא יקום ולא יפול על ייצוג אחד בארץ נהדרת. היא לא שואבת את כל ידיעתה על העולם מהתוכנית הזאת ובטח ובטח שחולה שכזו, או אחת שהבריאה, מכירה את התופעה קצת יותר מקרוב ויודעת מה משמעה.

  8. נעם לוי

    לפשרנות ולבחינת המציאות מבחינת השיח השולט. גם מה שלכאורה מתיימר לנגח לבקר ולהגחיך את אותו שיח עצמו, נמצא פעמים הרבה מאשרר אותו ביתר שאת. השאלה שצריך לשאול היא לא מדוע יש סאטירה שכוללת בתוכה הליכה על הקו אתני ובכלל זה המזרחי. מה שמעניין יותר הוא מדוע דווקא כאשר בוחרים נושא כל כך ניטראלי על פניו – ספר ילדים, פיסת תרבות בלתי ממוסחרת וכד' – ומנסים לצורך הומאז' לייצר על גביו סאטירה, נבחרות שוב מין דמויות "מזרחיות" כל כך סטריאוטיפיות למלא את השורות. הנה דווקא אותה פניה לסאטירה שיוצאת ממרחב ניטראלי (לא פוליטיקה, לא דמויות של שררה וכוח), חושפת לקולא את "השיח" הישראלי – אפילו הסאטירה שלו נגועה בזה. יחד עם זאת בהחלט ניתן לפרש זאת גם כהפוך על הפוך "מושלם": הנה במקום האידיליה הקינדר-גארטנית האשכנזית יש לה מציאות "ערסית", מי ש"התבגרה" לא יפה (נכון שוב ניתן לשאול: אז למה מזרחיים כמייצגים סטריאוטיפיים ולא כקורבנות או נפגעי השיטה). הבחינה של הטקסט הישראלי לא צריכה את ארץ נהדרת ואף לא את המערכון המסוים הזה כדי ללמד על האופי המדיר והפוגעני שלו כלפי המזרחיים – לא בלי בקיעים,דברים משתנים, ולא בלי הפוך על הפוך. כך או כך גם מי שרואה את הסאטירה צריך לשאול את עצמו מאיזו בחינה אצלו היא מערערת ובאיזה מקום בתוכו היא אולי דווקא מאשררת שיח קיים. ומנקודת מבט חיצונית: כמו במקרה "ליטל מעתוק" – כל צופה סקטוריאלי המשויך לתת-התרבות שלו הרי ימצא שם את מה שהביא איתו מהבית…

  9. טלי

    המאמר האחרון שכתבת היה טוב אבל זה היה ממש מאמר מוזר כאילו את לא מבינה איך הומור עובד או משהו.
    מה את רוצה שיראו לי מזרחי פרופסור אישה אשת עסקים מתנחלים וערבים חיים ביחד באחווה? איך זה אמור להיות מצחיק? כל הקטע בקומדיה זה להעלות את הסטראוטיפים ולשחק איתם, לפרק אותם, (ברור שאפשר לספר בדיחה שתהיה סתם פוגענית אבל לא נתת לי אף דוגמה לכזאת) ובטח ובטח שקומדיה לא אמורה להימנע מסטראוטיפים ולייפות את המציאות. וזה לא שחסר על מה לרדת על ארץ נהדרת תוכנית שמאשימה את המתנחלים והדתיים בכל הבעיות בעולם מתיימרת להיות סאטירה פוליטית ובורחת לאמא של בר רפאלי ונינט כשהיא יכולה באמת לצאת באמירה פוליטית או חס וחלילה חברתית.