לא עו"סים טובה

המאבק הנוכחי הוא בגדר בשורה מרעננת, אך נקודת המוצא המוסרית שלו זקוקה לחידוד. עובדים סוציאליים אינם מסכנים אלא מנוצלים, ולעבודה הסוציאלית תפקיד בבניית רשת ביטחון סוציאלית אוניברסאלית
מני מלכה

מאבק העו"סים אמנם נועד לקדם תביעות פרטיקולאריות לשדרוג שכרם ותנאי העסקתם, אך הוא גם מעמיד במבחן את יכולה של העבודה הסוציאלית לממש את תפקידה וייעודה האוניברסאלי כסוכן של שינוי חברתי. מצד אחד, המאבק יוצר תפיסה של הרווחה כ"לשכת סעד" ומקדם רושם של מסכנות, הן ביחס לעובדים הסוציאליים והן ביחס ללקוחותיהם. מן הצד האחר, הבולט פחות, מועבר בו מסר של התנגדות להפרטה ותביעה להחלת שיפור התנאים גם על עובדי עמותות. בשונה מהתפיסה הראשונה, זוהי תפיסה אוניברסאלית של רווחה המסבירה את מקור הבעיה בניצול על בסיס יחסי כוח: ניצול של החזקים את החלשים, של העשירים את העניים ושל המעסיקים את העובדים, ביניהם העובדים הסוציאליים ודורשי השירותים הסוציאלים.

הפגנת המחאה הגדולה מול משרד האוצר, 07.03 צילום: Nael Butto מתוך עמוד הפייסבוק של מאבק העו"ס

העברת כובד המשקל מרטוריקה של סעד ומסכנות לסוגיות של זכויות חברתיות וצדק חברתי מתבקשת, אך היא איננה כה פשוטה. עו"סים מצויים בקונפליקט נאמנות מתמשך בין לקוחותיהם ובין החברה והמדינה והם משמשים על פי רוב כנציגים וכמסנגרים שלה. היות שהמעסיק העיקרי שלהם היא המדינה (גם אם התשלום מתבצע דרך עמותות) הם פועלים להשגת שקט יחסי ולשימור הסדר החברתי הקיים. פעולת השימור מבוססת על ערכים ניאו-ליברליים של אחריות אישית ובחירה חופשית: עו"סים מחונכים ללמד את לקוחותיהם כי בעיותיהם נובעות מ"סדרי עדיפויות לקויים", שאם רק "יגלו את כוחותיהם" אז השמיים הם הגבול וכי אדם הוא תוצר האישיות של עצמו ולא של הסדר החברתי.

אך יש לכך מחירים. עם הפיכתם לבלם זעזועים חברתי ניאו ליברלי, עובדים סוציאליים היו לחומה אנושית שנבנתה בחזית חברתית. יותר מתמיד ובקלות רבה מידי הם הפכו ל"מואשמים הסדרתיים" של החברה הישראלית. הם הראשונים לספוג ביקורת כשהשלכות קיצוניות של בעיות חברתיות, כמו למשל במקרי רצח במשפחה והתעללות בילדים, מגיעות לתודעת הציבור הרחב ומוציאות אותו מאדישותו.

המאבק הנוכחי מתממש משום שהגיעה שעת התפכחות, בה מגלים העובדים הסוציאליים כי המדינה שהפקירה את לקוחותיהם מפקירה כעת גם אותם. מדובר בהזדמנות יוצאת דופן להפר את חוזה השתיקה הממושך בין העובדים הסוציאליים למעסיק העיקרי, המדינה, ולמימוש ייעודה של העבודה הסוציאלית כסוכנת של שינוי חברתי. אך לשם כך נדרשת הכרעה ברורה יותר במסרים ובמגמות סביב שלושה מרכיבים של המאבק: הסיבות לדרישה להעלאת השכר; תפקיד לקוחות העו"ס, אופן הצגתם והזיקה שלהם למאבק; וחלקה של העו"ס בהובלה וניהול של מאבקים חברתיים בישראל.

הפרובלמאטיות העיקרית של אופן הצגת הטיעון העיקרי למאבק נגזרת מהצגתם של העובדים הסוציאליים כמי ש"עו"סים טובה" בכך שהם בוחרים את המקצוע, ככאלו שמקריבים את עצמם למען הכלל ומלאכתם היא מלאכת קודש. גם אם מדובר ברטוריקה של רחמים המגייסת את דעת הקהל, הרי שמסרים אלו מדגישים את העבודה הסוציאלית בנוסח הפרטיקולארי שלה: לסולידאריות חברתית ומתן סיוע יש לגיטימציה רק במקרים של גילוי מסכנות והוכחת נזקקות.

כדי להיחלץ ממלכודת זו יש לחדד את נקודת המוצא המוסרית של המאבק. לא עוד מסכנים, או "עו"סים טובה", אלא שחקנים חברתיים שנאבקים על זכויות חברתיות שמימושן עומד בזיקה ישירה לתנאי שכר הוגנים ומעוגנים. עובדים סוציאליים אינם מסכנים אלא מ-נו-צ-לים ולכן עליהם להיאבק כנגד ניצול במופעיו השונים. הציבור הרחב חייב להתוודע לתפקידה של העבודה הסוציאלית בבנייתה ותחזוקתה של רשת ביטחון סוציאלית אוניברסאלית.

הומלסים. צילום: cc by-ifmuth

יחסי העו"ס עם מקבלי השירות

הפרובלמאטיות בהצגת לקוחות העבודה הסוציאלית, נוצרת בעקבות מסרים שנועדו ליצור תחושת אשמה ונקיפות מצפון אצל קברניטי המדינה ואזרחיה: כיצד יוכלו המסכנים והנזקקים, בין אם מדובר בנשים מוכות, ניצולי שואה או אוכלוסיות רווחה אחרות, להמשיך להתקיים כשהשירותים השונים מושבתים? בכך הופכים הלקוחות לכלי מיקוח ומוצגים כאנשים תלותיים חסרי כל וקול. כדי לשנות דימוי שלילי זה, יש לדבוק בתפיסה שונה בתכלית, הן של הלקוחות והן של מערכת היחסים עובד-לקוח.

כפי שלומדים בכל בתי הספר של העבודה הסוציאלית, הלקוחות צריכים להיות שותפים פעילים במאבק. לא עוד כלים בלוח שח-מט. במקום לסגור את הלשכות ולמנוע מסטודנטים לעבודה סוציאליים מפגש עם הפונים שלהם, אפשר וצריך ליזום מפגשים עם הלקוחות ולשוחח איתם על ה"מצב". מי שצריך כעת לעמוד למשפט על "סדרי עדיפויות" לקויים הם הממשלה וקברניטי המדינה. הצטרפות לקוחות העבודה הסוציאלית למאבק זה, פירושו ערעור הסדר החברתי בסדר גודל שאולי לא ידענו כמותו.

המאבק הנוכחי הוא בשורה מרעננת. בתוכו מתגלה העבודה הסוציאלית לא רק כמקצוע של "עבדים" סוציאליים אלא גם ובעיקר כעובדה סוציאלית. בסדר מופתי צומחת לה מחאה חסרת תקדים ובה מתבררים כוחה ועוצמתה של העבודה הסוציאלית. עו"סים חונכו לאורך השנים ללמד את הלקוחות כי "יש להם כוחות" ולמרבה הפלא הם כעת מיישמים עקרון זה על עצמם. הנה כי כן, יש בכוחה של העבודה הסוציאלית להוציא לרחוב עשרות אלפי מפגינים וליצור חוסר נחת בקרב מאות אלפי אזרחים. אך דווקא יכולת אדירה זו מעלה את השאלה, היכן הייתה העבודה הסוציאלית עד כה ולאן מועדות פניה. במסגרת התמקצעות והתמסדות המחאה בישראל, מאבקים חברתיים מופקדים בידי עמותות שונות שמשוחררות משליטת הממסד, אך ללא יכולת ממשית להפעיל לחץ בסדר גודל שכזה. המאבק הנוכחי מראה כמה כוחה הממוסד של העבודה הסוציאלי חשוב למחאה ומדגיש כמה עוצמתו הייתה חסרה במאבקים חברתיים של השנים האחרונות.

המאבק לאן

השאלה האם מדובר בדמי שתיקה או בשינוי היסטורי תוכרע בין השאר באיזון שייווצר בין שתי קבוצות שחתומות על התעוררות המאבק. הראשונה היא המנהיגות הוותיקה שנציגיה, על פי רוב, הם אנשי איגוד העובדים הסוציאלים והיא מזוהה עם הסתדרות העובדים. לקבוצה זו יש את המפתחות ואת הכוח המוסדי והמאורגן להפליא להשבית, לסגור, ולשבש את סדר היום הציבורי. מטבע הדברים זו קבוצה שמרנית יותר ומטרותיה העיקריות הם מאבק מקצועי שתכליתו שיפור תנאי העסקת העובדים.

הקבוצה השנייה היא המנהיגות הצעירה והתוססת. מדובר בסטודנטים ועובדים צעירים שצמחו והתחנכו על ברכיה של עבודה סוציאלית ביקורתית שאיננה מהססת לבוא בחשבון עם הסדר החברתי הקיים ועם נשאיו. אלו יזמו והקימו תנועות כמו עתידנו, עמותא ועו"סים שינוי ומקדמים את הפאן החברתי של המאבק. איזון ראוי בין שתי הקבוצות הללו יאפשר מימוש ייעודה של העבודה הסוציאלית כסוכן של שינוי חברתי. ניתוב המאבק לסוגיית העלאת השכר ותנאי שיפור ההעסקה של עו"סים בלבד, פירושו כי מדובר בעסקה של דמי שתיקה. שתיקה שתיגזר על העובדים הסוציאליים גם ל-17 השנים הבאות.

הכותב הוא עובד סוציאלי במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה בבאר שבע, סטודנט לתואר שלישי ומלמד במחלקה לעבודה סוציאלית על שם שפיצר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. תמר- עו"ס

    המון תודה על המאמר הזה, שמבהיר כל כך הרבה סוגיות ומחדד אותן כל כך יפה. ביטאת באופן כל כך מדוייק ונכון את המורכבות של המצב והמאבק הנוכחי.

  2. עו"ס אורן קנר

    טקסט בהיר, אינטליגנטי ורדיקלי במידה. אנא הפיצו בפייסבווק ובשאר אתרים רלוונטיים

  3. בעבר אשה מוכה

    אני אהבתי מאד את המשפט
    "עו"סים חונכו לאורך השנים ללמד את הלקוחות כי "יש להם כוחות" ולמרבה הפלא הם כעת מיישמים עקרון זה על עצמם"
    אני יכולה להעיד שזה נכון וגם כמה שזה עזר לי אחרי שיצאתי מנישואים אלימים הייתי במצב מאד פגיע ללא עבודה ללא שום יכולת כלכלית היחידות שעזרו לי (חוץ ממשפחתי כמובן) היו העו"סיות ועד היום אני נעזרת בהן בעת הצורך למשל כשיש צורך בגישור עם בן הזוג הקודם הן עוזרות לי בתקופות מאתגרות לבדוק מה אני יכולה לעשות היום אני עובדת בהייטק מפרנסת את ילדי ביחסים טובים עם האקס וזה כמובן בזכות עצמי הכוחות שלי אבל הן היו שם ועדיין שם כדי להזכיר לי את כוחותי אני חושבת שהמאבק שלהם הוא עבודת קודש שמפנה את תשומת הלב הציבורית לציבור הדומם החלש והפגיע במדינה שלנו שהממשלה הקפטליסטית שלנו היתה מעדיפה שישאר דומם
    תודה לעובדים הסוציאלים שעכשיו נותנים לו קול המאבק שלהם הוא באמת לא רק מאבק על שכר אלא מאבק על החברה הישראלית
    אני איתם

  4. נחמה לרון

    נהנתי מאד מקריאת המאמר ומהחשיבה האנליטית והאינטיליגנטית של הכותב. אני גאה שבשורותינו אנשים כמוך ומאחלת שתגיע רחוק בפעילותך החברתית ושלא תשאר רק באקדמיה

  5. אריאל בן-אבי

    נרדמנו בשמירה על מעמדנו כעובדים סוציאליים וגם נרדמנו בשמירה על זכויות לקוחותינו. עלינו להפוך להיות חוד החנית בהובלת שינויים חברתיים, עלינו לעמוד בפרץ הניסיונות להפוך את המעמד הבינוני למעמד נמוך,עלינו לעצור את הידרדרות החברה הישראלית, כיוון שהתחלואה החברתית ההולכת וגדלה היא תוצאה של חוסר עשייה מצד ממשלות ישראל לדורותיה. כיוון שמגמה זו היא הסיכון הביטחוני האמיתי לעתיד מדינת ישראל, במאבק זה אנו העובדים הסוציאליים,מסמלים את המאבק בהפרטה ואת הזכות להתאגד ואת היכולת לסקטור להילחם כנגד מדיניות האוצר ,אשר מנסה להוריד את כוחם של איגודים מקצועיים ולהפוך במקרה זה את מקצוע העבודה הסוציאלית, למקצוע חסר יוקרה ולבסוף חסר מקצועיות.
    על פקידי האוצר לפתוח את האינטרנט ולראות כי בארצות סקנדינביה התל"ג לנפש גדול מארה"ב למשל, כך שארצות שיש להן מדיניות רווחה מפותחת, מצב המדינה ואזרחיה דווקא טוב יותר.כמו כן, צמיחה מונעת ע"י עסקים קטנים ובינוניים, אם יש לאוכלוסייה מספיק כסף כדי לצרוך מוצרים, אז הצמיחה עולה, לכן הגיוני הדבר שיש לעלות את שכר המינימום, קצבאות ואת שכר המעמד הבינוני, כיוון שהדבר יניע את הצמיחה בכל הרבדים ולא רק בתחום ההי-טק!!!לסיכום, אני מסכים עם כותב המאמר, שעלינו העובדים הסוציאליים, לשמש סוכן חברתי לשינוי!!!

  6. פנינה דובו

    מסכימה לגמרי!
    הייתי רוצה לראות אותנו פועלים ביחד עם ציבור הלקוחות שלנו, במקום לשבת בבתים ולנוח. גם אני עסוקה בשאלה לגבי מאפיינים משותפים לנו וללקוחותינו.
    האם ולמי יש כח להניע הזדמנות לשינוי היסטורי?

  7. נבט

    כל מילה בסלע.. זאת ההרגשה בשטח.. להיות או לחדול ושמדובר פה על שינוי חברתי , מלחמה על פני המדינה ועתיד הרווחה בישראל. אני מאד שמחה שהבנו שיש לנו כוח לשנות ואני מקווה שנלך עם זה עד הסוף על מנת שיהיה פה יותר טוב.. וכמובן תנאי העסקה טובים יותר.. וזאת רק ההתחלה…

  8. רנה

    הפרטה אולי מתאימה לארה"ב ,אך לא לחברה בישראל . בל נשכח – אנו חברה במצור , מלחמה עלולה להתלקח כאן חדשות לבקרים . חישבו מה היה קורה אילו הינו מובסים "רק פעם אחת" במלחמה . הרי העולם היה עומד מנגד . כוחנו בלכידות חברתית . ההפרטה חותרת תחת הלכידות החברתית שלנו . בהפרטה – כל אחד לגורלו . את זה רואים עתה במאבק העו"ס .

  9. לאה אורן

    טוב לדעת שאנשים כמוך מלמדים עובדים סוציאליים לעתיד. אכן התארגנות הסטודנטים חשובה ומרשימה ומעודדת ביותר. הפצתי את הכתבה בפייסבוק ובאתר.

  10. חני רוזנבלום

    מני, תודה. קודם כל תענוג לקרוא את זה, קראתי בפעם הראשונה אתמול בערב ויצא לי לדבר על זה לא מעט היום ולחשוב על הדברים האלה, על איפה אנחנו עומדים כעובדים סוציאליים ומה בעצם המטרות שלנו. אז תודה על שגרמת לי לשבת לקצת חשבון נפש, עם עצמי ועם חברותיי. תמיד לומדת ממך המון! חני

  11. בטי גוטמן

    יש צורך במנהיגות פילוסופית-אידאולוגית כדי שהמאבק על השכר יצלח,לצערי אין לעובדים הסוציאלים מנהיג לכן כולנו נהייה שותפים לקבלת דמי שתיקה.ומה יקבלו מי שאנו נציגיו???!!!

  12. נורית-עו"ס

    מישום מה אזרחי מדינת ישראל לא ממהרים (בלשון המעטה) לצאת לרחובות להפגין, לא על העלאת מחירים של מצרכי יסוד, לא על העלאת מחירי הדלק שוב ושוב…ועוד.
    אני מרגישה שהמאבק הנוכחי הכרחי גם לעתידי האישי כמפרנסת משפחה גם לעתידה של הע"ס וגם לעתידה החברתי של מדינת ישראל (ע"י דוגמה שנהווה לאזרחים במאבקנו ובהצלחתו). אסור לנו להתפשר כלל בדרישות שהוצבו!!! הצורך להפגין בוער בעצמותינו, צורך קיומי לקום ולזעוק את ניצולנו-נמאס לחיות מהיד לפה ובאמת אין כזה דבר משכורת שנייה.
    אולי אם נתוגמל בהתאם יהיו לנו גם כוחות לעשות את תפקידנו ולהיאבק על שינויים חברתיים בכלל ולא רק כאלה שנוגעים אלינו

  13. רתם

    ונכון. אך אם אינני טועה, עד עכשיו לא הוזכר ההיבט המגדרי של מקצוע העבודה הסוציאלית. כמו במשפחה, כך גם במקצועות נשיים אחרים (הוראה, סיעוד, סייעות, מטפלות, מנקות ועוד) העבודה קשה, סיזיפית, והתגמול אינו משקף את המחויבות והעבודה ללא הפוגה. ההיבט המגדרי כל כך חסר בשיחות עם עמיתות, המודעות של קולגות ובאמירה של המאבק

  14. דור לוי-רפורמה כלכלית

    שתי נקודות מוצא שמביאות לאותו מקום:
    1. הכותב מדבר יפה על ערכים נאו-קלאסיים המושרשים היום יחד עם שפה כלכלית.

    2. ניהול מאבקים מתקדם לאט. ארגוני עובדים לומדים למשל על חשיבות התקשורת, לפעמים לוקחים יועץ תקשורת. המתקדמים שבהם לומדים גם למקד את הפגיעה לא בציבור אלא במי שעליו רוצים ללחוץ.

    מה שמשותף לשני הדברים, שכדי לעשות אותם נכון צריך ללמוד ולהבין את השפה הכלכלית. כשם שלא תשאירו את המגרש התקשורתי לציבור, חשוב שתילמד השפה הכלכלית "המאוסה"… כי ידע זה כוח! והיכולת של ארגוני עובדים להבין אותה, להבין כיצד עובדים עליהם בכל מיני אמירות, ובפרט יכולת לתכנן קדימה , ולמצוא פתרונות שיקדמו את האינטרסים יכולה להקפיץ את ניהול המאבק בכמה רמות!

    בתור סיפתח:
    יש הרבה כסף, שאפשר להשתמש בו כמקור תקציבי.
    כתבתי את זה באתר הפייסבוק של מטה המאבק.
    לצערי אף אחד לא לקח את זה לתשומת ליבו וחבל!

  15. דודי נתן

    ובהצלחה במאבק

  16. מריו הוטמכר

    מני, אני מברך אותך על דבריך הברורים והמאירים.
    במסעות הרקולם מתוארות באופן מטאפורי מדהים התמודדויות הנפש של האדם. אחת מהמשימות שהוטלו על הגיבור היה להרוג מפלצת שלא ניתן להכחידה..הרקולס התעמת עמה קשות עד שהבחין במקור חוזקה האדיר: כל עוד שהמפלצת במגע עם הקרע עם האדמה, כוחה מתעצם והיא בלתי ניתנת להכנעה…המשך הסיפור ידוע, ברגע שהניף אותה באוויר הכניע אותה.
    מה אנחנו יכולים ללמוד מהיווני??
    לדדי, עלינו לחזור לאדמה שלנו, לקרקע שלנו, לערכים הבסיסיים אשר הובילו את הגעתנו למקצוע הזה, ערכי הנביאים של צדק חברתי של ערבות הדדית אנו להם והם לנו!יחד!!שותפים למסע!!
    אם נפעל ונחיה כך נהיה בלתי מנוצחים כי נהיה מחוברים לאדמה! וראשינו יזדקפו גאים וגבוהים.
    מריו הוטמכר