המאפרה שהשליך תומס קון

ארול מוריס vs תומס קון, ביל קלר vs אוריאנה הפינגטון. הצעות קריאה
העוקץ

הצלם ובמאי הקולנוע ארול מוריס, שבין היתר יצר את הסרט הדוקומנטרי "ערפל המלחמה: 11 לקחים מחייו של רוברט מקנמארה", כתב בשבועות האחרונים סדרה של חמישה מאמרים מעניינים על פילוסופיה. מוריס, שהיה סטודנט לתארים מתקדמים במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים באוניברסיטת פרינסטון בתחילת שנות השבעים, כותב על העימות שהיה לו עם מנהל התוכנית, הפילוסוף וההיסטוריון של המדע הנודע, תומס קון (מחבר הספר "מבנה המהפכות המדעיות"); עימות שבמהלכו השליך קון על מוריס מאפרה ולבסוף גם זרק אותו מהתוכנית בפרינסטון.

ארול מוריס. photo: cc by kyz

השלכת המאפרה על ידי קון מצטרפת לז'אנר האלים של תגובות של פילוסופים בעלי שם, בספר "הפוקר של וינטגנשטיין", מסופר כיצד איים הפילוסוף לודויג וינטגנשטיין על הפילוסוף קרל פופר במחתה, שבה רודים גחלים מהאח. בסדרה של חמישה פוסטים בוחן ומבקר מוריס באופן בהיר ומעניין את פילוסופיית המדע של קון. הוא גם מציג את תזה מרכזית מתורתו של הפילוסוף של הלשון סול קריפקה, שבאותה עת נתן סדרת הרצאות בפרינסטון – הרצאות שקון דרש ממוריס להימנע מללכת אליהן. מוריס מציג באופן פשוט ומעניין ובאמצעות אילוסטרציות את תובנותיו החדשות של קריפקה (ששימשו בסיס לספר החשוב של קריפקה, "Naming and Necessity"). הפוסטים של מוריס יצרו דיון מעניין גם בבלוגים אחרים.

ניו יורק טיימס נגד הפינגטון פוסט

טור של עורך "ניו יורק טיימס" ביל קלר, יוצא נגד תפיסת העיתונות של אתרים כהפינגטון פוסט, שאותה הוא מכנה "תפיסת כוכב נולד של העיתונות". תפיסה שבה סדר העדיפויות העיתונאי מעניק מקום מרכזי יותר לסיפורים שיש להם רייטינג גבוה בטוויטר על פני ידיעות חדשותיות משמעותיות. העיתונות על פי "הפינגטון פוסט", כותב קלר, היא לקחת טקסטים שאנשים אחרים כתבו, לארוז אותם מחדש, להציג אותם באתר שלך וליצור הכנסות; בסומליה, מודל עסקי כזה מכונה פיראטיות (זה גם שאנחנו עושים בפוסט זה, רק שאנחנו לא מייצרים הכנסות, אלא בעיקר הוצאות).

המודל של אריאנה הפינגטון הוא לקבץ רכילות על סלבריטאים, סרטי וידיאו חמודים על חתלתולים, פוסטים מבלוגרים שאתה לא משלם להם וסיפורים חדשותיים ממקורות שונים, להוסיף לזה פסקול שמאלני ובכך לדאוג שמיליוני אנשים יבואו לבקר באתר שלך, כותב קלר. הפינגטון, בתגובה להתקפה של קלר, מציינת שבאתר עובדים 148 עיתונאים ועורכים שיוצרים תוכן מקורי ומציגה רשימה ארוכה של אנשים ששיבחו את האתר על עבודתו העיתונאית.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. בטי

    וחוץ מזה, הביקורת של ביל קלייר היא שטחית, לא עניינית ואף אינטרסנטית. אבל אי אפשר להתעלם מהביקורת על הווב 2.0 כמעמיק של הניצול הקפיטליסטי כאשר הוא גורם לאנשים לעבוד חינם, לא רק בעיתונות אלא גם בהצאת המצאות עבור חברות מסחריות.