יום שישי החדש

על הרגע בו ייעלמו השוטרים והחיילים
דניאל ארגו

הפגנה בשייח ג'ראח, 11.03.11. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

מהססים. המחסומים שבראש חזקים לפעמים מאלו על הקרקע. אפילו כשהאחרונים נעלמים, הראשונים מוסיפים להתקיים. ואז לרגע מהססים לפני שמבינים. הם נעלמו.

האמת היא שהתרגלנו אליכם. הרי שנה וחצי אנחנו מכירים. שלושת ההפגנות הראשונות שקיימנו בנובמבר 2009, בהן לא הייתם, כבר כמעט ונשכחו. מה גם שהיינו כה מעטים אז. אחר כך, בהפגנה הרביעית, החלטתם להצטרף – ומאז חסמתם את השכונה. הרבצתם, עצרתם, ניסיתם למנוע את ההפגנות, טענתם שאנחנו סכנה קיומית ל"סדר הציבורי". בקיצור, לא אהבתם את זה שאנחנו שם.

ומאז, מדי שבוע עמדנו אלו מול אלו. כמו שני הפכים שנפגשים שוב ושוב. אתם בשורות מדוגמות לאורך המחסומים, אנחנו בחבורה רעשנית לקול התופים. 250 איש נעצרו בשנה וחצי האחרונות, כנגד 65 מהם הוגשו כתבי אישום. בכולם הטענה הבסיסית של המשטרה הייתה שהמעצרים בוצעו על מנת שלא נתקרב לבתי המתנחלים בשכונה. ולא לא עניין אתכם ש-98% מהתושבים בשכונה רוצים שנהיה שם.

אבל סירבנו לוותר. שוב ושוב הלכנו קדימה, וצעד אחר צעד התקדמנו לעבר המטרה. לא היתה זו גחמת שווא של המפגינים אלא הכרזה על הצהרה פוליטית ברורה – אנחנו נפגין במקום בו מתרחש העוול.

ראשית כל, מאחר ואיננו מוכנים שיוטלו הגבלות על חופש הביטוי והמחאה.

שנית, מאחר וזכרנו למה התחלנו. מלכתחילה מטרת המדינה והמתנחלים היתה להפוך את שייח ג'ראח ל"שמעון הצדיק". על ידי התנחלות, שינויי שמות הרחובות, גירוש התושבים המקוריים, חגיגות ראוותניות ביום ירושלים, פורים, יום שמעון הצדיק ועוד ועוד. לשם כך, מבחינתם אסור היה לתת לנו – קבוצה של יהודים וערבים – להפגין בשכונה עצמה. הסיסמא שצעקנו שוב ושוב "שייח ג'ראח היא פלסטין" הייתה מבחינתם ההיפך הגמור מהכיוון אליו הם כיוונו.

לכן במשך שנה וחצי נחסם רחוב עותמן בן עפאן. לכן נעצרו המפגינים שוב ושוב. לכן הלכה המשטרה עד לבג"ץ על מנת לדחוף אותנו החוצה. לכן שיקרו, הפחידו, איימו וכיסו את פניהם. אפילו בהפגנה האחרונה אתמול (11.03), כששוטרים לא נראו בשייח ג'ראח עצמה, ארבו כוחות גדולים בסמוך, מחכים להזדמנות לפעול. לצערם הרב עברה ההפגנה בשקט.

ולכן ביום שישי האחרון ניצחנו. ניצחון קטן, אבל כזה שלמרות הכל היה חשוב להיאבק עליו. ואם יש לקח אחד שאותו ניתן להפיק הוא שהנחישות והסבלנות משתלמות. כי יום אחד נגיע כולנו, יהודים וערבים, לעוד הפגנת יום שישי ונגלה באותם השקט והפשטות שהשוטרים והחיילים נעלמו. לא רק משייח ג'ראח, אלא עזבו את פלסטין.

ובאותו יום נעמוד כולנו נדהמים במקום בו עמדו המחסומים, נחצה אותם אט אט, משילים את הזכרונות, ולבסוף מבינים. הם נעלמו.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נתן.

    האם זה מצליח להוריד אפילו אבן אחת בשכונת "שמעון הצדיק"……..

  2. נפתלי אור-נר

    בהיעלמות השוטרים מאתר ההפגנה הקבועה הוכיחה המשטרה כי טענתה כי נאלצה להפעיל כוח במעצר המפגינים ע"מ להגן על ה"סדר הציבורי", אינה אלא שקר גס שגם היא מודעת לו.
    יחד עם זאת, ההיעדרות עלולה להיות חד-פעמית. לכן, ניתן בהחלט לשמוח על היעלמות המשטרה מהשטח ביום ו' האחרון, אך אין כל ביטחון כי מדובר במצב דברים קבוע

  3. יאיר

    ראשית ברכות למפגינים שאליהם הצטרפתי לא פעם.
    שנית, שיח ג'ראח היא גם שמעון הצדיק. היא גם פלסטין והיא גם ארץ ישראל. אזור הקבר שימש לחגיגות של יהודי ירושלים מזה מאות שנים – ה"שטחה" המפורסמת שהתפתחה להילולה משמעותית במאה התשע עשרה.
    בין זה לבין הגירוש הנתעב של משפחות מבתיהן אין דבר וחצי דבר, ולכן אינני מבין את הצורך להכחיש את העבר היהודי, ולהציג זאת כאילו מדובר בחלופה השוללת זאת את זו כ"שיח ג'ראח" או שמעון הצדיק. שני המקומות אחד הם, תמיד דרו בכפיפה אחת.
    המתנחלים מנסים להשתלט על העבר הזה – לא רק על שטרי הקניין של האדמה. מי שייתן להם את המונופול על העבר מפקיר את זירת המאבק. מדוע לא נעלה דווקא את הזכרון של אחווה יהודית-מוסלמית ב"שטחה" של שיח' ג'ראח היא שמעון הצדיק?