קדושת החיים וחובת הגינוי

ההתקפה הנוראה באיתמר הולידה שרשרת דרישות חסרת תקדים מהשמאל שיגנה, אם לא יתנצל ממש, על רציחתם של אזרחים וילדים. כך יוצרים פוליטיקה ימנית, שלא מסוגלת להכיל את ביקורת השמאל. הגיע הזמן לעצור ולהזכיר על מה אנחנו בעצם מדברים
חגי מטר

רק לפני שבוע ציטטתי מאמר של נועם יורן מאתר "העין השביעית", בו התייחס לשיח התקשורתי שנוצר סביב יוזמות החקיקה החדשות, שנועדו לצמצם את המרחב הדמוקרטי בחברה היהודית בארץ. "מצד אחד, קשה לשער שהממשלה תוכל באמת לנקוט צעדים שיגבילו את ארגוני השמאל או חופש הביטוי", כתב יורן, "מצד שני, את ההכתמה שלהם כבוגדים עשו כבר ההצהרות".

מאז הפיגוע הנורא באיתמר אמש, האינטרנט והתקשורת שוקקים בדרישה שהשמאל יגנה את הרצח. באופן עקרוני, אין לי בעיה לגנות את הרצח. הנה: אני מגנה את הרצח הנורא באיתמר. אני גם לא לבד. די הרבה שמאלנים שאני מכיר גינו את הרצח, וגם מספר ארגוני זכויות אדם גינו את הרצח, והוועדה העממית למאבק בגדר ובהתנחלויות של בלעין גינתה את הרצח. העניין הוא, שהגינוי הזה הוא מובן מאליו, ועצם הדרישה לראות או לשמוע אותו – היא זו שצריך לבחון לעומק.

מה שמנחה את הדרישה לגינוי היא ההנחה שבעולם יש שני מחנות: בעד ישראל ונגד הפלסטינים, או בעד הפלסטינים ונגד ישראל. זהו. "הלנו אתה אם לצרינו". הנחה זו – המקודמת בשנים האחרונות (לא במקרה) על ידי גופים כמו ישראל ביתנו, אם תרצו, ואחרים – היא בפשטות הנחה פשיסטית. היא מניחה אחדות מוחלטת בין כל פרט בחברה לבין העם, המדינה, הצבא, והממשלה הנוכחית, ומחלקת את הפרטים לשני מחנות: אלה שמקבלים את החבילה במלואה, מביטוח לאומי ועד הפצצות זרחן על אזרחים, ואלה שדוחים אותה לגמרי ולכן יש להוקיעם כבוגדים. כמו שנועם יורן אומר, בניגוד להצעות החקיקה הפשיסטיות, הלך הרוח הזה דווקא מצליח לתפוס אחיזה בשיח התקשורתי והפוליטי בארץ.

והגיע הזמן לשים לו סוף.

שכן מה זה שמאל? בארץ, ובכלל? במה תומכים אנשי שמאל עקביים ומחויבים? קודם כל ומעל הכל – בקדושת החיים. כל החיים. לא מגזע מסוים, לא מדת מסוימת, לא ממין או מגדר מסוימים, לא בצבע מסוים – אלא כל החיים. לאחר מכן תומכים אנשי השמאל בחירות, ובשוויון חברתי, כלכלי ופוליטי. שני תנאים בסיסיים לקיומם של חיים, חירות ושוויון הם שלום, ודמוקרטיה מלאה (לא רק פורמאלית, של הצבעה פעם בארבע שנים, אלא מהותית). כדי להשיג את אלה, ולמען ההגנה על חברה אנושית בריאה, מעלים אנשי השמאל על נס את הסולידריות, האחווה והאהבה בין אנשים ובין העמים, בין הגזעים ובין המינים. הדברים אמורים להיות כמעט מובנים מאליהם, אבל מכיוון שהם לא, יש להזכירם.

מנגד, הימין, בארץ ובעולם, הוא זה שתומך בפילוג החברה האנושית לפי עמים. הוא זה שמצדיק מלחמות למען עקרונות של גאולת הקרקע, קדושת המולדת, עליונות הדת או הגזע, או סיבות אחרות. הימין הוא שתומך בשווקים חופשיים, שמשמעותם למעשה מתן החירות ליחידים לדכא את הרבים באמצעות כלים כלכליים. הוא זה שתומך במבנה החברתי הפטריארכלי (ה"מסורתי", ה"משפחתי"). סולידריות כלל אנושית היא האנטי-תזה המוחלטת לפוליטיקה ימנית, והיא האויבת הבסיסית שלו.

ואף על פי כן, דורשים דווקא מהשמאל לגנות את הרצח. אותו שמאל שכבר שנים קורא בהפגנות סיסמאות כמו "בעזה ובשדרות ילדות רוצות לחיות" גם כשיש רגיעה זמנית בדרום, אותו שמאל שתומך במאבקים של תושבי שדרות לשוויון כלכלי ולהזדמנויות תעסוקה גם כששאר החברה שוכחת מהעיר הקשה הזו – הוא הראשון שנדרש לגנות את הקסאמים על שדרות כשאי-הסרת המצור מובילה להתחדשות הירי. כאילו שמישהו בשמאל יכול לתמוך במתקפות טילים על אזרחים. אותו שמאל שקורא כבר שנים לשחרור אסירים ולעסקאות חילופי שבויים – הוא זה שנשאל "ומה עם גלעד שליט".

אותו שמאל שכבר שנים מתריע על כך שהכיבוש לא יכול להמשך ללא התנגדות, ושדיכוי ההתנגדות הלא-אלימה של הפלסטינים בגדה המערבית באמצעים ברוטליים ורצחניים לאורך זמן יוביל לחידוש מעגל האלימות ויוביל גם להרג ישראלים – דווקא הוא נקרא לגנות הרצח באיתמר. הדרישות האלה מהשמאל הן הפנמה עמוקה, לא מודעת בחלקה, ומסוכנת, של שיח ימני אנטי-דמוקרטי ואנטי-סולידארי, שמחלק את העולם לפי קווים גסים.

הגיע הזמן להפנות את החצים לכיוון אחר. הגיע הזמן לפנות לאותם אנשים ששמים את קדושת "העם" וקדושת "האדמה" מעל קדושת החיים, ולדרוש מהם לגנות את הבחירה הנפשעת שלהם. הגיע הזמן להזכיר את כל הסבל, והדיכוי, וההרס, והחורבן, והילדים המתים, והנשים והגברים ההרוגים, והמוני הפצועים והנכים הפלסטינים, ואת אלה הישראלים, ולהזכיר שניתן היה להמנע מכל אלה, או לפחות מרובם. אפשר, וחובה, להזכיר פעם אחר פעם שיש הצעות שלום על השולחן, שהליגה הערבית מעוניינת בנורמליזציה עם ישראל, שהעולם כולו מוכן לתמוך וללוות את תהליך השלום תוך מתן ערבויות גם לביטחונם של הישראלים, ושמדינת ישראל בהנהגת הימין היא שבוחרת פעם אחר פעם בהמשך המלחמה. מי שצריך להצטדק ולהתגונן ולגנות ולהתנצל ולהסביר את עצמו הוא קודם כל מי שבוחר, וייבחר גם מחר, לבוז לחיים לטובת רווח כספי או קדושת האדמה. השמאל, מצידו, ימשיך לבכות על הדם שנשפך, ולקרוא לחירות, שוויון, אחווה, שלום ודמוקרטיה לכל בני האדם.

פורסם באתר MySay

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יורם גת

    השמאל חשוד שאינו מוטרד מרצח יהודים בדיוק משום שהימין אינו מוטרד מרצח ערבים.

    הרי אילו דוברי הימין נטרחו לגנות רצח ערבים, היו הדוברים עסוקים מבוקר עד ערב בגינויים שכאלה, ושגרת הגינוי היתה מגחיכה את הדבר אפילו בעיני הדוברים עצמם מן הסתם.

  2. עמית כהן

    יש פה מאבק פוליטי, צד מסוים מגנה צד שני על בסיס יום-יומי (שלא להגיד שעתי) וההפך. הגינויים הללו לעיתים קרובות עוברים את הגבולות לדמוניזציה וגם זה נכון לשני הצדדים.
    מה כל כך מפתיע על כן שכאשר יש מתקפה רצחנית (במובן הזוועתי ביותר של המילה) על משפחה מסוימת מצד מסוים, עולה ציפיה מהצד השני לגנות את האירוע, ככלל אנושי בסיס וככלל דמוקרטי בסיסי לשיח תקין?
    וזה לא שלא היו לאנשי שמאל רדיקאלי מסוימים בעבר יציאות כאלה ואחרות המצדיקות רצח של מתנחלים..

    מעבר לזה, ההתממות הזו כאילו זה לא קשור אליך וזה מובן מאליו שאתה נגד וכו' לא במקומה. אתה (אני כמובן לא מכוון לך ספיציפית אלא לשמאל הרדיקאלי ככלל) תומך במאבק לאומי מסוים. בשם המאבק הזה (וכן, זה בשם המאבק, אין דרך להכחיש זאת) בוצע מעשה מזוויע. עולה ציפיה שתפריד את עצמך מהמעשה הזה. מה בדיוק מפתיע או לא ראוי בציפיה הזו?

  3. דרור בל"ד

    כותב חגי מטר: "מה שמנחה את הדרישה לגינוי היא ההנחה שבעולם יש שני מחנות: בעד ישראל ונגד הפלסטינים, או בעד הפלסטינים ונגד ישראל. זהו. "הלנו אתה אם לצרינו". הנחה זו – המקודמת בשנים האחרונות (לא במקרה) על ידי גופים כמו ישראל ביתנו, אם תרצו, ואחרים – היא בפשטות הנחה פשיסטית".

    לדעתי יש לסייג הנחה זו. לא בהכרח ההנחה עצמה היא הפשיסטית, ותנאי הכרחי הוא לבדוק מיהו המציע ומהם מניעיו. הדרישה לגינוי היא הדדית: "ההתקפה הנוראה בעזה, ולהבדיל, עצירת המשט בדרכים אותן אכנה דרכים ציוניות (פרטים במאמרו של חנן חבר | לנוכח הימים האפלים),
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1186225.html
    הולידה שרשרת דרישות חסרת תקדים מהמשטר בישראל שיגנה, אם לא יתנצל ממש, על רציחתם של אזרחים, תושבים וילדים. כך יוצרים התנגדות, שהתייאשה מלהכיל את ההסברה הציונית. הגיע הזמן להחרים ולהזכיר על מה אנחנו בעצם מדברים".

    ההנחה, ובעקבותיה הדרישה הזו – "הלנו אתה אם לצרינו" – אינה מקודמת רק ע"י אם תרצו וישראל ביתנו, היא מקודמת ע"י הליכוד, קדימה, העבודה ומרצ. היא תאומה זהה של ההנחה אין פרטנר, למעשה זו אותה ההנחה. את הדרישה הזו דרש לראשונה אהוד ברק באוקטובר 2000 (ואפשר גם עוד קודם, בנסיון הפסילה הראשון של בל"ד ב1999) והיא חוזרת אל הציונים כבומרנג, בומרנג לגיטימי בהחלט, אנטי פשיסטי לחלוטין, בומרנג שמאלני עקבי ע"פ הקריטריונים אותם קבע חגי מטר.

    "מה זה שמאל? בארץ, ובכלל? במה תומכים אנשי שמאל עקביים ומחויבים"?
    1. " קודם כל ומעל הכל – בקדושת החיים. כל החיים. לא מגזע מסוים, לא מדת מסוימת, לא ממין או מגדר מסוימים, לא בצבע מסוים – אלא כל החיים".
    ע"פ קריטריון זה פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות מציבים את המייצגים אותם בקצה הימני הפוליטי. מטעם קדימה – מפלגת פושעי המלחמה – ישנם ח"כ יותר מבכל מפלגה אחרת אשר עונים לתואר פושע מלחמה. שלושת המקומות הראשונים מתוך חמישה (1,2,5) הינם פושעי מלחמה. לעומת זאת, אם נמדוד ע"פ אחוזים, הרי מפלגת העצמאות מונה 40% פושעי מלחמה מסך כל ח"כ המייצגים אותה, ומפלגת העבודה מונה 25% פושעי מלחמה מסך כלל ח"כ המייצגים אותה (נאחל החלמה מהירה לפושע המלחמה בנימין בן אליעזר).

    2. תמיכה "בחירות, ובשוויון חברתי, כלכלי ופוליטי". אם מקבלים את ההנחה כי ללא שוויון פוליטי לא ייתכן שוויון חברתי וכלכלי, וכתוצאה מכך לא תיתכן חירות מלאה, הרי כל המפלגות הציונית ממוקמות במידה שווה בקצה הימני הפוליטי. ההבדלים הם סמנטיים, כפי שטוען יהודה שנהב בספרו האחרון. ההבדלים הם בין ימין לאומני פשיסטי, ימין לאומני פרגמטי וימין לאומי.

    3. "שני תנאים בסיסיים לקיומם של חיים, חירות ושוויון הם שלום, ודמוקרטיה מלאה".
    כאן טועה לדעתי חגי מטר. התנאי הבסיסי הוא צדק. כל עוד תהיה הסכמה כפוייה, בו לפחות אחד הצדדים ירגיש שנעשה אי צדק אותו אי אפשר לשאת (תהא הסיבה אשר תהא להרגשה זו), לא ייתכן שלום. תמיד יימצא מי שיחבל בתהליך זה.
    אשר לדמוקרטיה.זחאלקה אמר בראיונות שונים : "תנו לנו אפרטהייד ותחזירו לנו את האדמות". במקום אחר אמר: "לקחתם לנו את האדמות ונתתם לנו דמוקרטיה. זה, איך לאמר, לא עיסקה כל כך טובה".

    4. "כדי להשיג את אלה, ולמען ההגנה על חברה אנושית בריאה, מעלים אנשי השמאל על נס את הסולידריות, האחווה והאהבה בין אנשים ובין העמים, בין הגזעים ובין המינים". כאן ישנה סתירה בין השמאל בו אני מאמין (סעיפים1 ו2) לבין השמאל אותו מבקש חגי מטר לייצג. לאחרונה, בעקבות מצעד "סולידריות, אחווה ואהבה בין אנשים ובין העמים, בין הגזעים ובין המינים", כתבה חנין זועבי מאמר שכותרתו : "אין דו קיום עם קונצנזוס גזעני". חנין זועבי, כמו גם מפלגות בל"ד ורעם-תעל, כמו גם אמיר מח'ול וכמו פלסטינים רבים אחרים (חלקם הגדול כלל אינם אזרחים), אינם מעוניינים בסולידריות, אחווה, ובוודאי שלא באהבה בין שני קולקטיבים. לא כעיקרון, לא כתפיסת עולם, אלא שהכריחו אותם לקבל את תפיסתו של ג'Wבוש – "הלנו אתה אם לצרינו". פלסטינים אלו (ביניהם גם יהודים פלסטינים) שילמו מחיר יקר על דרישתו זו של בוש. בל"ד ורעם -תעל מועמדות תמידיות לפסילה, בשארה נרדף, מח'ול נרדף ונחטף ונשבה, טלי פחימה התאסלמה וואנונו התנצר. אלה, ורבים וטובים אחרים, מאמינים כי רק חרם על ישראל יביא את התוצאות אותן מבקש חגי מטר, שנרדף ונשבה אף הוא (אך לא נחטף).

    לאור חילוקי הדעות מהו שמאל, אבדוק מהו ימין ע"פ הגדרותיו של מטר:
    1."הימין, בארץ ובעולם, הוא זה שתומך בפילוג החברה האנושית לפי עמים".
    שמעתי הרבה הרבה על הדרישה לפלג את החברה הפלסטינית ע"פ קוים. ישנם קווים ירוקים וישנם קווים אחרים. כל ציוני והקו שלו, כל ר"מ ונאום הבר-אילן שלו. מתווכחים להם בעלי הפריוילגיות מכח הריבון איך ומתי והיכן יעבור הגבול. מנהלים מו"מ לשם שמיים או שאינם מנהלים אותו, מציעים מתווה זה או אחר או שאינם מציעים, אך העיקר נשכח: "אין עוד סיכוי לפתרון שתי המדינות". ע"פ חלוקה זו, בל"ד והאיחוד הלאומי, ועוד כמה בודדים בליכוד, הם הימין, ואילו קדימה, עצמאות, מרצ וחד"ש הם הם השמאל.

    2. "הוא זה שמצדיק מלחמות למען עקרונות של גאולת הקרקע, קדושת המולדת, עליונות הדת או הגזע, או סיבות אחרות". הקיצור הציונים, כל הציונים, מאז ראשית הציונות ועד עתה.

    מסקנתי מכל הבירור הזה היא שאת דעתם של הציונים יש לפסול על הסף. כל עוד יתעקשו על אידאולוגיה ציונית יש להגדירם כימין קיצוני, להסיק מכך כי אין מי ואין על מה לדבר, ולחפש דרכים אחרות על מנת לקדם את ערכי השמאל ע"פ דרגת חשיבותן. גם מי שמסתייג מן החרם וממסע הדה-לגיטימציה של הריבון הישראלי כריבון ציוני (ולצורך כך יש לעודד דווקא את נתניהו וליברמן ולא את האופציה השנייה), לא יוכל להתעלם מהעובדה שנתניהו אינו פושע מלחמה. הפיקוח הבינ"ל ההדוק דווקא עליו הוא זה שמונע ממנו לפשוע כמו כל קודמיו ב15 השנים האחרונות בתפקיד: פרס (כפר קנא, לבנון 96) ברק, שרון ואולמרט. אוי לנו מטיעון שכזה במדינה דמוקרטית נאורה, אלא שישראל אינה מדינה דמוקרטית ובוודאי שאינה נאורה.

    ובעצם למה לא? ידרוש נתניהו מחגי מטר ומאבו מאזן לגנות את הרצח באיתמר. ידרשו ממנו נציגי כל העולם להסגיר את אהוד ברק להאג ולגנות ולהתנצל על הרצח בספינה. לבסוף יביאו את האשמים להאג ויחרימו את ישראל. כל עוד מדובר בדרישות ולא בפשעי מלחמה, כל עוד מדובר באסטרטגייה בלבד המקובלת על שני הצדדים (ימין ושמאל), אין לגנות דרישה זו. דרישה זו כשלעצמה (והרי נדרש גם משאר העולם להזדעזע, ונשלחו תמונות זוועה לכל כלי התקשורת בעולם כולו) משרתת את החרם אשר משרת את מטרותיו של השמאל. הדרישה לסולדריות, לאהבה, ולאחוות עמים, פרט לכך שהיא נוטה לרומנטיזציה קיצונית ואינה אפשרית כרגע, אינה משרתת את מטרותיו של השמאל. היא פוגעת בהן ומזיקה להן וכמוה כהסחת דעת – האסטרטגייה בה משתמשים הציונים.

    נ.ב.
    דוגמה להסחת דעת ציונית: השימוש בביטוי "תג מחיר" במקום בתיאור ההולם: פוגרום. כל אמצעי התקשורת הציונית אימצו צורת התבטאות זאת, הן בחדשות והן במאמרי דעה הבאים לגנות פוגרומים אלו. לא יודע מה לגבי חגי מטר, אני לא אהבתי ולא אוהב לעולם את אלה ששלחו אותי לכלא 6. אלה הם הציונים, כולם.

  4. רועי

    אף אחד לא יבקש מברק או נתניהו לגנות את ההפצצות של האוכלוסיה האזרחית בעזה מהסיבה הפשוטה – שהם עצמם הורו על ההפצצות הללו. אותם האנשים שתומכים בהרג אזרחים בעזה עומדים מאחורי הדרישות הצדקניות ל"גינוי". לא צריך לשתף פעולה עם המניפולציה / פרובוקציה הזאת.

  5. עמוס

    התביעה ל"גינוי" – גם כשיש גינוי – ה היא רק פוליטית, ואינה קשורה לגינוי מוסרי.

    לפני כחודש, ב 11 בפברואר, רצחו במרכז ירושלים ארבעה צעירים יהודים – אחד מהם מאיתמר – בדקירות סכין את חוסאם רווידי, כשכל הסימנים מעידים על רצח גזעני מובהק. אחד מהם יעמוד לדין. רק על הריגה. מגן עליו עו"ד מטעם עמותה ימנית.

    גם גרונו של נהג המונית תייסיר קראקי שוסף רק בגלל שהוא ערבי, בסכין שהרוצח רכש למטרה זו. הרוצח חופשי, כי נקבע כלא ראוי לעמוד לדין, אבל גינוי רשמי, המתקרב אפילו למה שבכירים ברשות אמרו כעת, לא עלה אפילו כתביעה.

    הסתה? במסגדים? בגיליון של "מעייני הישועה" שמחולק במאות אלפי עותקים בבתי הכנסת יש קריאה מפורשת של רבנים להקמת מחנות השמדה לערבים ולשותפיהם. גינוי? תביעה לגינוי?

    העמדה האפולוגטית שדוברי שמאל כזה או אחר מאמצים בתקשורת מקבלת כללי שיח מאשימים. התשובה היחידה – לשאלות עיתונאי (וגם לדן מרגלית, בעצם) היא רק אחת: אני מגנה, ואתה?

  6. סמולן

    האם אתה רומז שהרצח עשוי להיות מעין מהלך תג-מחיר פלסטיני (נקמת דם שכזו) בגין הרצח בירושלים ?

  7. עמוס

    אני לא רומז כלום. הבאתי עובדות. אני גם לא חושב שיש קשר ביןני מעשי הרצח הנפשעים, וגם אם היה ביניהם "קשר" זה לא ממש היה מעניין אותי, מצדיק, ממעיט, מפחית, או משנה לי משהו.

    אני כן אומר (ולא רומז) שהייתי מצפה מתובעי הגינוי הממלכתי לגנות גם הם ללא הנחות ובריש גלי רצח והסתה. אבל זה היה ברור, לא?

  8. סמולן

    ומצד שני, יש משהו בקישור הזה, של שני אירועים עם סכין, ושל בחירה באיתמר בצורה שנראית מתוכננת.

  9. על טבח שקדם לרצח ב"איתמר"

    במקום זה פסקו שהוא "לא שפוי"… עמי פופר נשפט ל-4 מאסרי עולם. לבסוף נקבע עונשו בידי הנשיא ל- 40 שנה, בניכוי שליש. בכלא פופר נשא לאישה בחורה קנדית ממשפחה של תומכי "תנועת כך".