בחזרה לבילעין

עבדאללה אבו רחמה שוחרר אתמול אחרי 16 חודשים בכלא. "השתיקו אותי מספיק זמן. אמשיך להיאבק למען המטרה המוצדקת"
תמי ריקליס
שחרורו של עבדאללה אבו רחמה מהכלא, 14.03.11. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

עבדאללה אבו רחמה שוחרר אתמול מכלא עופר, אחרי שריצה 16 חודשי מאסר. מאות קיבלו את פניו מחוץ לשערי הכלא, ורבים ורבות נוספים באו לברכו עד שעות הלילה המאוחרות בביתו שבבילעין. "אין לי שום כוונה לשבת עכשיו בבית בחיבוק ידיים", אמר אבו רחמה. "השתיקו אותי מספיק זמן. המטרה שלנו מוצדקת, היא חותרת לחירות ולשוויון, ואני מתכוון להמשיך להיאבק למענה בדיוק כמו שעשיתי לפני כליאתי".

אבו רחמה, מנהיג המאבק העממי נגד גדר ההפרדה בבילעין, נעצר ב-10 בדצמבר 2009. הוא הואשם בארגון הפגנות לא חוקיות ובהסתה (שני אישומים בגין זריקת אבנים ואחזקת אמל"ח הושמטו בסופו של דבר מכתב האישום), והורשע במשפט צבאי שהיה רחוק מלהיות הוגן. הצהרת בצלם מאוקטובר 2010, קובעת:

הרשעתו של אבו רחמה התבססה בלעדית על הודאותיהם במשטרה של מספר קטינים מבלעין אשר נעצרו בחשד ליידוי אבנים במסגרת מבצעי מעצר ליליים, ושנמנעה מהם הזכות להיוועץ בעורך דין. בית המשפט עצמו הכיר בעובדה שנפלו פגמים קשים בחקירתם של הקטינים. ההסתמכות על עדויותיהם של קטינים שנגבו במהלך לא תקין ושיש ספק באמינותן, מערערת את הבסיס עליו מושתתת ההרשעה ומעוררת ספק כבד שהתקיימו כללי ההליך ההוגן.

במהלך שהותו בכלא הוכרז אבו רחמה כ"מגן זכויות אדם" על ידי איחוד האירופי וכ"אסיר מצפון" על ידי אמנסטי. ההתעניינות הבינלאומית בו כלוחם למען זכויות אדם רבה, אבל בתקשורת הישראלית נוכחותו דלה ביותר. אף כלי תקשורת מרכזי, למשל, לא דיווח על שחרורו (חוץ ממבזק ב-ynet). אחרי שש שנים של הפגנות, בילעין, סמל המאבק העממי הפלסטיני הלא אלים, זוכה לכותרות רק במקרים החורגים מן ה"שגרה" כמו למשל מותה של ג'וואהר אבו רחמה בינואר האחרון. אחרי שש שנים של הפגנות, הצהרתו של אבו רחמה על המשך המאבק נגד הגדר ראויה להערכה רבה.

בפרק הזמן בו היה כלוא, ה"שגרה" של ימי שישי המשיכה. גז, אבנים, מי בואש, כדורי גומי, הרוגים ופצועים. לכך מצטרף מסע המעצרים המכוון שמנהל צה"ל כנגד משתתפי המאבק בכפרי הגדה, במטרה לחסל את המאבק העממי. צעירים רבים, חלקם ילדים קטנים, נשלפים ממיטותיהם באמצע הלילה ובחסות עיוותי מערכת המשפט הצבאית נכלאים למשך חודשים ונתונים לאיומים. כל אלו, בתוספת השימוש המחודש שעושה צה"ל בצו 101, הקובע שכל התקהלות של למעלה מעשרה אנשים אינה חוקית, אלא אם קיבלה את אישור המפקד הצבאי באזור, מהווה הפרה גסה חופש הביטוי והמחאה, והופכת את מי שנאבקים על אדמותיהם למפירי חוק.

יש לציין כי אחרי ארבע שנים של התעלמות המדינה מהחלטת בג"ץ לגבי תוואי הגדר בבלעין – שקבעה כבר ב-2007 כי תוואי הגדר אינו חוקי כיוון שנשען על אינטרסים נדל"ניים ולא ביטחוניים, וכי יש להציע תוואי חלופי – נבנה בימים אלה תוואי חדש באזור, אולם הוא מחזיר לרשות תושבי הכפר רק קצת פחות ממחצית מאדמותיהם. המאבק, בכל מקרה, יימשך.

ביום זכויות האדם הבינלאומי, בדצמבר האחרון, פירסמנו פה מכתב שכתב אבו רחמה מהכלא, הנה קטע ממנו לסיום:

האשימו אותי כי אני מסית לאלימות. גם זו האשמה תמוהה. הרי המחסומים, הסגרים, העוצרים, גניבת האדמות המתמשכת, הדיכוי האלים, המעצרים הם הגורמים האמיתיים המסיתים לאלימות. למרות שהכיבוש הישראלי מנסה ככל יכולתו להסית אותנו למעשי אלימות, אנחנו בבלעין בחרנו בדרך אחרת. בחרנו להפגין באופן עממי ולא-אלים, יחד עם תומכינו הישראלים והבינלאומיים. אל מול הדיכוי ואי-הצדק, בחרנו במסר של תקווה ושל שותפות אמיתית בין ישראלים לפלסטינים. זוהי בדיוק העמדה בה מנסה הכיבוש הישראלי לחבל בעזרת מוסדותיו השונים, ובהם בית המשפט הצבאי.

שחרורו של עבדאללה אבו רחמה מהכלא, 14.03.11. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס
שחרורו של עבדאללה אבו רחמה מהכלא, 14.03.11. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס
שחרורו של עבדאללה אבו רחמה מהכלא, 14.03.11. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס
שחרורו של עבדאללה אבו רחמה מהכלא, 14.03.11. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דן

    כל מי שלא היה תקופה ארוכה – ויש רבים רבים כאלה – חייב לחזור לבילעין להפגנות בימי השישי הקרובים!