• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

על ההימנעות מצו הרחבה

שביתת העובדות הסוציאליות נדחקה לקרן זווית בשל אירועי השעה האסוניים. קצת על יפן וקצת יותר על הימשכות השביתה ועל היום שאחרי
איציק ספורטא

כאשר מתרחש אסון בממדים של מה שקורה ביפן כל הדברים האחרים מאבדים קצת ממשמעותם ואני מתקשה לדון בנושאים אחרים. כולם כותבים ומתבטאים על האסון הגרעיני ממנו חרדים, ונראה שאין כמעט מה לומר שטרם נאמר. ובכל זאת, שני דברים על יפן בקצרה.

האחד, קשור פחות לרעידת האדמה העצומה ולצונאמי ויותר לכורים הגרעיניים. בעוד ההגנה מפני הראשונים בזמן האירוע קשה עד כמעט בלתי אפשרית, ניתן היה לפעול אחרת בנוגע לכורים הגרעיניים. מהרגע הראשון בו החלו הכשלים בכורים, צריך היה פשוט לאטום אותם ולא לחכות עד שהמצב יורע ותתחגבר החרדה מפני אסון גרעיני. השני, במדינה שנאבקת עם אסון בקנה מידה כמעט בלתי נתפס, לא היה צורך לפתוח את הבורסה לפני שמייצבים את המצב ודואגים לנפגעים. נראה כאילו הבורסה מהווה איזה קנה מידה לנורמאליות אך לא כך הדבר.

להכליל את עובדות העמותות במאבק. צילום: יפעת דלל, מתוך עמוד הפייסבוק של המאבק

ובנושא אחר, אתמול השתתפתי בכינוס בבית הספר לעבודה סוציאלית בתל אביב. האולם הדי גדול היה מלא והורגש שהשביתה הזו אינה ככל השביתות, לפחות אצל אלו שהשתתפו בכינוס, מיותר לציין שרוב המשתתפות היו נשים. דובר לא רק על תנאי שכר ותנאי עבודה של חברות האיגוד המקצועי, אלא גם על חברות המקצוע שאינן מיוצגות ישירות על-ידי האיגוד בעמותות השונות והרבות. ויותר מכך על ערכי המקצוע עצמו.

אף שההסכם בנושא כמעט סגור, השביתה עדיין נמשכת כדי שתוספות השכר לעובדות העמותות לא תהיינה רק על הנייר ויושג פיקוח של המדינה שגם כך מעבירה את המשאבים כדי שהעמותות הללו תפעלנה. יש כלי פשוט שאפשר היה להפעיל – צו הרחבה, שהיה גורם לכך שהעובדות הסוציאליות, לא משנה אם הן מאורגנות או היכן הן עובדות, היו זוכות לאותו שכר ולאותם תנאים כמו העובדות המאורגנות.

למה זה לא קורה? מכיוון שהאוצר עדיין נאחז בקרנות המזבח של ההפרטה. לא משנות התוצאות, העיקר שמה שהופרט יישאר שכזה. זו הפרטה משונה, מכיוון שהמימון נעשה בידי המדינה כמו גם הפיקוח על הפעילות, כך שמה שבעצם הופרט אלה משכורות העובדות וכמובן גם של המנהלים, כמו גם האחריות הישירה לפעילות. אין אחריות של פיקוח כאחריות של מי שעושה את העבודה. בפיקוח גם אפשר לחפף כדי שתועלות ההפרטה תעלינה. מכל הסיפור נשארת תועלת אחת שהיא עלות שכר נמוכה. זוהי כמובן תועלת שאינה אלא נזק.

ההרגשה בכינוס הייתה שהאיגוד לא מייצג את כלל העובדות הסוציאליות וכמובן את הסטודנטיות. מזה זמן קיימות שתי התארגנויות, עתידנו שפעילה בקרב העובדות הסוציאליות, ועו"סים שינוי שהיא התארגנות של סטודנטיות וסטודנטים לעבודה סוציאלית. גם אם ייחתם הסכם שלא יכלול צו הרחבה (כך זה נראה כעת), חשוב שההתארגנויות הללו תמשכנה לפעול בכמה מישורים: במישור הארגוני, על מנת לארגן את עובדות העמותות, במישור הפרופסיונאלי ובעיקר, לטעמי, תוך פעולה לשינוי מדיניותה החברתית של מדינת ישראל יחד עם אחרים.

כל עוד השביתה נמשכת, יש לדרוש את החלת כל תנאי ההסכם על עובדות העמותות, אבל גם בסיום השביתה יש להמשיך בפעילות. אם הפעילות תיעצר עם סיום השביתה, בעוד כמה שנים נחזור לכתוב את אותם דברים בדיוק. זה אולי עשוי להקל על הכותבים אבל זו ממש לא הדרך.

לקריאה נוספת בנושא

לא עו"סים טובה / מני מלכה

לא עוד עובדות שקופות / יצחק ג'קי אדרי

כנראה שיעניין אותך גם: