אין דבר כזה מוזיקה מזרחית

הניסיון להכליל כל כך הרבה סגנונות מוזיקאליים וליצור בינאריות בין "מוזיקה מזרחית" ל"מוזיקה מערבית" הוא אוריינטליסטי וגזעני. בכל מקרה, יש להיפרד מהקטלוגים והתיוגים ומהמאמץ להגביל את חופש הביטוי והיצירה, שהרי תם עידן התרבות הציונית האשכנזית המונוליטית
שירה אוחיון

לפני מספר ימים שאלה אותי אקטיביסטית העוסקת בחקר התרבות בישראל: "תגדירי לי בשני משפטים בבקשה, מהי מוזיקה מזרחית?". "תגדירי לי בשני משפטים: מהי מוזיקה מערבית?" עניתי לה בחזרה. לטעמי, אין דבר כזה "מוזיקה מזרחית", בדיוק כמו שאין היום ז'אנר אחד שנקרא: "מוזיקה מערבית". לכן, האמירה של יהורם גאון , נתן זך וכל אבירי "התרבות הישראלית" ומשמרי "ארץ ישראל הישנה והטובה" שקמו ללחום ב"מוזיקה המזרחית" הנחותה והרדודה לשיטתם, היא אמירה גזענית בהיותה מכלילה וסטריאוטיפית. היא מעידה לא רק על גזענותם של נושאיה, אלא בעיקר על בורותם הרבה ועל פחדיהם הקמאיים מהמזרח.

אפשר אולי לדבר על סגנונות מוזיקאליים שנוצרו במערב: ג'אז, היפ הופ, בלוז, רוק, קלאסי וכו'. אבל בחינה מעמיקה יותר של הסגנונות הנ"ל תגלה את שורשיהם האפריקנים ואפילו המזרחיים. ולעניין "המוזיקה המזרחית" ניתן אמנם לנסות ולהגדירה על בסיס מוצאה הגיאוגרפי: מוסיקה הודית, פרסית, תורכית, תימנית, יוונית, ערבית, אנדלוסית וכו', אבל גם פה נגלה שבכל אחד מהסוגים הנ"ל נוכל למצוא גיוון רב והשפעות בין-תרבותית ממזרח וממערב.

רק במוזיקה הערבית, למשל,  אנו יכולים להצביע על סגנונות מוזיקאליים רבים ושונים: מוזיקה ערבית קלאסית שמקורה עוד בחצר העבאסית בבגדאד, מוזיקה ערבית עממית (שעבי), מוזיקה ערבית מודרנית ומוזיקה אנדלוסית, מצרית, עיראקית, חליג'ית (מארצות המפרץ) ועוד, וסגנונות כמו: פופ ערבי, רוק ערבי, ראפ ערבי ואפילו ג'אז ערבי מצוין שמגיע מלבנון.  למעט המוזיקה הערבית הקלאסית אולי, שלה מאפיינים מוזיקליים ברורים של שימוש במיקרו טונים, במקאמים, ובחמישה כלי נגינה בסיסיים (תחת א-שרק), קשה מאוד להגדיר את "המוזיקה הערבית" כמזרחית כי היא הושפעה קודם כל מהמוזיקה הפרסית והתורכית, ואח"כ מאירופה והמערב, למעשה, היא עצמה תוצר של המפגש בין שתי הציביליזציות עוד מימי הביניים.

כך למשל, המוזיקה האנדלוסית שהיא בעצם תרכובת בין המוזיקה והשירה הערבית הקלאסית שמקורה בבגדאד, לבין המוזיקה הספרדית המערבית שמקורה בחבל אנדלוסיה בימי הביניים. כך גם המוזיקה הערבית שהלחין עבד אלווהאב ושרו: אום כלת'ום, פריד אלאטרש, עבד אלחלים אלחאפז, איסמאהן ולילה מוראד, היא תוצר של המפגש הטעון עם הקולוניאליזם האירופאי של תחילת המאה ה-20, ומהווה תוצר של הניסוי המרתק בעידן הליברליזם המצרי, שכלל הכנסת כלים מערביים, הקמת תזמורות גדולות בסגנון מערבי, ושימוש באלמנטים מהמוזיקה המערבית הקלאסית והמודרנית. שלא לדבר על המוזיקה שמשדר היום ערוץ רוטאנה, שחוץ מהשימוש בשפה הערבית לא ברור כל כך מה ערבי במוזיקה שלו .

כך גם יקרה אם ננסה לקחת את המושג "מוזיקה מרוקאית" ולהבין אותו. מיד נגלה שיש: מוזיקה מרוקאית אנדלוסית ובתוך האנדלוסית כמה סגנונות: 'אלא', מאלוף, מלחון, דג'ירי, ומוואשחאת ואנדלוסי סופי דתי. יש מוזיקה מרוקאית עממית (שעבי), מוזיקה מרוקאית ברברית: בסגנון ריפי, קבילי, סגנון האטלס,ה'אחוואש' ועוד מלא סוגים שמושפעים ממוזיקה אפריקאית, ישנה מוזיקת הגנאווה שמהווה סגנון בפני עצמו ויש כמובן מוזיקה מרוקאית ערבית מודרנית.

פיירוז, חבייתק. תוצר של מפגש בין מוזיקה קלאסית, ג'אז ומוזיקה מזרח תיכונית:

את כל העושר המוזיקלי והתרבותי הזה שהביאו הורינו באמתחתם מארצות ערב והאסלאם מנסים מקטלגי ומקטרגי "המוזיקה המזרחית" לבלוע, למחוק ולהשכיח מאיתנו ומ"התרבות הישראלית", שאינה אלא תרבות ציונית אשכנזית מונוליטית של קהילה ישראלית מדומיינת, עמוסה אף היא בניסיונות אוריינטליסטים לעתים פתטיים, לדמות תרבות אותנטית (פלאפל, חומוס, ריקודי עם ומשכית…), ועמוסה בגניבת קניין רוחני מעמים אחרים. אפילו ההמנון הנשגב שלנו "התקווה", אינו אלא לחן צ'כי גנוב, וההמנון השני שלנו "ירושלים של זהב" אף הוא, כפי שהודתה נעמי שמר בערוב ימיה ובמצפונה המיוסר, אינו אלא שיר עם בסקי.

לכן הניסיון להכליל כל כך הרבה סגנונות מוזיקאליים מכל כך הרבה מקומות והניסיון ליצור את הבינאריות הזו שבין "מוזיקה מזרחית" ל"מוזיקה מערבית" הוא אוריינטליסטי וגזעני, בדיוק כשם שהמושג "מוזיקת עולם" הוא מושג אוריינטליסטי ומופרך, שלעיתים קרובות בא לקטלג מוזיקה שנעשית היום במזרח או במערב, ושואבת את מקורותיה מהמזרח ומאפריקה או מהמערב.

שלומי סרנגה מחדש שיר של עבדל חלים חאפז:

הזמר הים תיכוני שהתהווה פה בארץ אף הוא איננו "מוזיקה מזרחית" (אולי מזרח רך…).  אין לו ולו דבר עם מה ששמעו היהודים בארצות ערב והאסלאם. ברוב המקרים מדובר בלחנים מיובאים מיוון ותורכיה (יבשת אירופה?), או לחנים שנוצרו כאן. מדובר במוזיקה ישראלית לכל דבר ועניין בדיוק כמו שאר הניסויים התרבותיים האחרים של יוצאי אשכנז. מדובר בתרכובות מיוחדת ששואבות ממסורות ישראליות, שהותרו בשמורות מסוימות כמו "צלילי הכרם", "צלילי העוד", פסטיבלי הזמר המזרחי, ומאוחר יותר זוהר ארגוב וממשיכיו.

אפשר לאהוב ואפשר לא לאהוב את הז'אנר הייחודי הזה, אבל חלאס עם הקטלוגים והתיוגים ועם הניסיון להגביל את חופש הביטוי והיצירה. תם עידן התרבות הציונית האשכנזית המונוליטית. למוזיקות האלה יש קהל שצורך אותן, שמוכן לבוא ולשלם. הן מצליחות כלכלית ומצדיקות בהחלט את קיומן והקהל, עם כל הכבוד לגאון, איננו מטומטם. הוא צורך מוזיקת פופ קלילה בארץ בדיוק כשם שבעולם כולו צורכים את המוזיקה של מדונה או ליידי גאגא.

למוזיקה יש פונקציות שונות בתרבות האנושית: רוחניות, חומריות חוויתיות ואינטלקטואליות. אחת מהן למשל, היא מה שאנו מכנים לעתים כ"מוזיקת חתונות", ומה לעשות שרוב הציבור הישראלי מזרחים ואשכנזים הצביע באגן ובוחר לנענע ולרקוד לצלילי הזמר הים תיכוני הישראלי ולא לצלילים קלאסיים מערביים או ערביים, או לצלילי שירי רועים ממזרח אירופה.

קובי פרץ בקיסריה- רוק ופופ מזרחי:

בנוסף לכך, כמדומני שהז'אנר הזה שבבת אחת עשה תפנית משירי דיכאון לשירי ה"בכפיים" הקלילים והעליזים ממלא היום פונקציה של שמירה על שפיות אסקפיסטית בים השכול והאבל שבו אנו טובעים במדינה הזו. בעיני יש בה משהו מתריס אפילו: במקום שירי יום השואה והזיכרון קבלו את מוזיקת "בכפיים" הקלילה והלא לוקחת עצמה יותר מדי ברצינות. מותר ומצווה גדולה אפילו להיות בשמחה… מותר גם להשתטות.

מודה ומתוודה: המוזיקה הזו עושה לי טוב בחתונות, אבל כשאני לבד בבית אעדיף לשמוע מוזיקה ערבית קלאסית וההנאה שלי בקונצרט של התזמורת האנדלוסית החדשה היא הנאה שונה לחלוטין. בסופו של דבר, בכל אמנות ישנו מבחן הקהל, בוודאי בעידן הקפיטליסטי הפוסט-לאומי, והדור הצעיר, נוהה בהמוניו אחרי "משה פרץ קובי פרץ ושיראל" ופתוח לכל קשת הצלילים הבוקעים מן המרחב הים תיכוני . הבן שלי אוהב את אייל גולן ורוקד לצלילי "המזרחית" למרות מוצאו החצי אשכנזי ולמרות שלמד לנגן באורגן מוזיקה קלאסית. רב תרבותיות זה שם המשחק היום.

2. בריזה אנדלוסית

צילום: בוריס וסילייב

בתמונה נראים זמר הפלמנקו יהודה שוויקי והכנר פאדל מאנע בחזרה לקראת הקונצרט של דיוויד ברוזה.

ממש כמו בימיה הזוהרים של אנדלוסיה, בשקט בשקט מתחת לאפה של של הישראלית הציונית המקטלגת ומסווגת, מוחקת ומדירה, מתהווה במעבדה התרבותית של האנדלוסית החדשה, המרתקת ביותר בעיני היום בשדה התרבות הישראלית, שפה ותרבות ישראלית חדשה שנותנת לי ולחברה הישראלית כולה תקווה ליותר אהבה ושלום אמיתי בינינו היהודים/יות והישראלים/יות לבין עצמנו ונותנת פתח להשתלבות שלנו במרחב הים תיכוני הגועש מסביבנו, לא על בסיס התבצרות צבאית כוחנית או שליטה כלכלית קפיטליסטית בחסות הקולוניאליזם האירופאי, או הניאו קפיטליזם האמריקאי הדורסני, אלא על בסיס תרבותי ואנושי משותף.

נגני/יות ועובדי/ות האנדלוסית אשקלון, בל נשכח רק לפני שנתיים, חוללו מהפכה בשדה התרבות ובשדה העבודה כאשר יצאו למאבק עובדים ולמאבק בלתי מתפשר בשחיתות ההנהלה, בעריצות ובעושק שנמשך מעל ל-14 שנות קיומה של "התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד". הם פוטרו כולם פיטורין אכזריים ללא פיצויים וללא הודעה מוקדמת כאשר יצאו לשביתה. לאחר שנתיים של מאבק עיקש ובלתי מתפשר (בסיוע ההסתדרות) בהם פעל ראש עיריית אשדוד וההנהלה הישנה של התזמורת לעשות כל שלאל ידם כדי לשבור את הנגנים והעובדים כלכלית ורוחנית, זכו העובדים להכרה ממסדית ומשפטית תקדימית של משרד התרבות משרד האוצר ובג"ץ ולתמיכה של עיריית אשקלון כממשיכת התזמורת הישנה שפורקה, ויצאו לדרך חדשה תחת עמותה והנהלה חדשה.

שירה אוחיון ודייויד ברוזה. צילום: לימור אמסלם

רק בתזמורת האנדלוסית החדשה אשקלון אפשר לחוש אחווה אמיתית חוצת עדות, מעמדות, דתות שפות ולאומים ברוח ימי תור הזהב של אנדלוסיה. ערבים ויהודים, נוצרים מוסלמים ויהודים, מזרחים ואשכנזים, עולים וותיקים חילונים ודתיים, גברים ונשים. שפת המוזיקה והאמנות היא השפה בה מדברים בה, שפה שמכילה את כולם בניגוד לשפות הדיבור הלאומיות שלנו, המדירות ומפרידות.

ממש כמו בימיה הזוהרים של אנדלוסיה, בשקט בשקט מתחת לאפה של הישראליות הציונית המקטלגת ומסווגת, מוחקת ומדירה, מתהווה במעבדה התרבותית של האנדלוסית החדשה, המעבדה המרתקת ביותר בעיני היום בשדה התרבות הישראלית, מעבדה שמייצרת שפה ותרבות ישראלית חדשה שנותנת לי ולחברה הישראלית כולה תקווה ליותר אהבה ושלום אמיתי בינינו היהודים/יות והישראלים/יות לבין עצמנו, ונותנת פתח להשתלבות שלנו במרחב הים תיכוני הגועש מסביבנו- לא על בסיס התבצרות צבאית כוחנית או שליטה כלכלית קפיטליסטית בחסות הקולוניאליזם האירופאי, או הניאו קפיטליזם האמריקאי הדורסני, אלא על בסיס תרבותי ואנושי משותף.

אחרי סבב קונצרטים מוצלח ביותר, הן בקנה מידה אמנותי והן מסחרי, של התזמורת עם הזמר דיוויד ברוזה וסולן הפלמנקו המדהים יהודה שוויקי ולפני קונצרט המחווה של האנדלוסית החדשה בפסטיבל ישראל הקרוב למלחין ולזמר האלג'יראי מוריס אלמדיוני, אני יכולה להרשות לעצמי לומר שהתזמורת האנדלוסית החדשה היא היום הדבר המשמעותי ביותר אולי, שקורה בתרבות הישראלית, או כפי שהגדיר אותה דיוויד ברוזה  בהרמת הכוסית לפני הקונצרט האחרון "תמצית הישראליות".

למרבה הצער, את ההשלכות הכלכליות הקשות של מאבק העובדים והמחיר הפיזי והנפשי הכבד ששילמו העובדים על מאבקם הצודק, אני וכל שאר עובדי התזמורת ונגניה עדיין נושאים. טרם הגענו ליציבות כלכלית והמשכורות עדיין לא זורמות בזמן. הרבה מאיתנו חיים עדיין בעוני ובמצוקה. ייקח עוד זמן לשקם את שנהרס, אבל את הרוח והאחווה שנוצרה בינינו, את התשוקה למוזיקה ולתרבות, את הרצון להחיות את המסורת, שנמחקה, ולחדש ימנו כקדם אף אחד לא ייקח מאיתנו. התזמורת האנדלוסית החדשה אשקלון היא נס חברתי ותרבותי ממדרגה ראשונה ומופת לכל החברה הישראלית.

גילוי נאות: איני אובייקטיבית כלל. אני משמשת כמנהלת המחלקה החינוכית של התזמורת ובימים אלו עובדת על עוד שתי הפקות חדשות לגיל הרך והיסודי, שינחילו לדור העתיד את הפיוט העברי והמוזיקה האנדלוסית.

קטע וידיאו של ברוזה והנגנים מתחממים לפני קונצרט באשקלון

פורסם בבלוג המוזיקה של קפה גיברלטר

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

    1. גרי רשף

      המאמר היה יכול להיות מאמר מצויין שמציג בקצרה את העושר הרב של המוזיקה המזרחית, ואת הבעייתיות בהגדרתה כמוזיקה מזרחית (שנעשית מנקודת מבט אירופאית).

      חבל רק שבמקום להסתפק בזה, המחברת הייתה חייבת לכלול השתלחות מיותרת במוזיקה הציונית האשכנזית.
      הכל נפלא אצלה והכל ראוי- מוזיקה פרסית ומוזיקה מרוקאית, אום כולתום ומוזיקת חתונות, וכמובן- התזמורת האנדלוסית בה ניתן למצוא את בני כל העדות; רק חבל שהציונים האשכנזים מקלקלים את הכל.
      איך אמרנו? שונאים גזענים ואשכנזים.

      מה לעשות וחוץ מפופ ערבי ומוזיקה ערבית קלאסית וג'ז לבנוני- גם בארץ ישראל יש יצירה מופלאה של בני כל העדות, אותה מוזיקה ציוניות אשכנזית עברית המשוקצת בעיניה.

      אולי מילה לעצם העניין- יהורם גאון לא יצא נגד אום כולתום וגם לא נגד שירי הלאדינו של יהודי ספרד (אותם הוא בעצמו הקליט) אלא נגד ז'אנר מסויים הפופולרי כיום בארץ ושמקובל כאן לכנותו מוזיקה ים תיכונית או מוזיקה מזרחית.
      את הסתייגותו הלגיטימית של יהורם גאון הייתי בוודאי מנסח אחרת, אבל דבריו לא היו נגועים בגזענות כמו דבריה של כותבת מאמר זה.

    2. עמית כהן

      והחל עידן התרבות הציונית הרב-גונית.
      וכולנו חלק ממנה :).

      הרעיון של כור היתוך עבר מהעולם, היום אנחנו בעידן של הכל מכל ולכולם. העם היהודי על כל חלקיו שהתקבץ לו בארצו הביא איתו את מטעניו התרבותיים כל אחד מגלותו, וכיום המטענים הללו נחלקים ללא הרף. יהודיות ממוצא מזרחי שרות אופרה גרמנית ויהודים ממוצא אשכנזי שומעים את בכירי הזמרים הערבים הקלאסים.
      זו המציאות היום, like it or not. לצד התרבות הגבוהה שנחלקת הכל מכל לכל יש גם תרבות פופולארית, רדודה, שגם היא נחלקת באותה צורה. שירים עם סגנון מעין מזרחי שאפשר לשמוע אותם בכל פינה בארץ ושירי פופ מערביים שאפשר לשמוע גם אותם בכל פינה בארץ. גם אלה וגם אלה עם מילים רדודות ומקצבים קליטים ומחזוריים.
      המציאות חזקה יותר מכל כוח אחר, וזו המציאות כיום. אף "אליטה אשכנזית" מדומינת או לא לא יכולה לעצור אותה ואף "אקטיביסטים מזרחים" רצינים או לא לא יוכלו לשנות את זה שהכל הוא כחלק מהגשמת הציונות, אחת טיפה שונה מחזון מייסדיה חיו בזמן מסוים ובהקשר מסוים, אך עדיין במחובר באופן ההדוק ביותר למהות החזון.

    3. שאול סלע

      "הזמר העברי" אולי מעניין את אליהו הכהן ואת דן אלמגור אבל בטח שלא אותי.מעולם לא רכשתי דיסק עברי,ולא התחברתי ל"מוסיקה ישראלית" בטח שלא לרודנים גדי ליבנה ואלדד קובלנץ.איתמר זוהר שכותב בהארץ ויש לו בלוג ברשימות כתב לפני שבוע "לא יהיו לנו זמרים כמו אסתר עופריםתצילה דגן,מוטי פליישר ודני מסינג". כמו ביל אוואנס במוסיקה חשוב הביצוע. מה שאומר לנו איתמר זוהר של"זמר העברי" אולי יש עבר אבל אין עתיד. צילה דגן הלכה לעולמה,אסתר עופרים תתן קונצרט בדורטמונד,מוטי פליישר הופיע מידי פעם בפולי ברז'ר עם הבה נגילה ודני מסינג מזמן לא ידוע.

      מה שנקרא "הזמר העברי" הוא קלאם פאדי במוסיקה המערבית. אין מבצעים ישראלים שמגרדים יכולות של מארסל ח'ליף,פיירוז,קאטם אל סאהר,נידא אבו מראד ופרידה.

      נזכור : אסתר עופרים היא ממוצא חלבי ועופרה חזה היתה תימניה.

    4. פוניו דב

      כאשר חלום שיבת ציון נרקם במוחו הקודח של מישהו, הוא בוודאי לא חזה את האינטרנט, את אסון הכורים הגרעיניים ביפן, את הטיסה אל המאדים ועוד כיוצא בזה. אז עוד אפשר היה לתאר מדינה בעלת תרבות הומוגנית,מופנמת בד' אמותיה המטפחת את ייחודה המסורתי מזה אלפיים שנה.
      מה לעשות -מאז עולמינו השתנה ללא הכר וזה מחייב שנויי תפישה
      .הבעיה שלנו לא : האם לגיטימי למצא תבחיני העדפה של מוסיקה מזרחית או מערבית. הבעיה שלנו שחלק גדול בהוויה הישראלית עדיין מגלמת בתוכו את הרעיון שבכלל אפשר לדבר בשם צבור זה או אחר, מה עליו לחשוב או להרגיש. חוסר הסובלנות המובנה כה גדול, עד כי חובבי הזמר האסקימוסי צריכים להתנצל אם רצונם שמוסיקה מסוג זה יעלה על גלי האתר. ועוד יימצאו מומחים בלתי תלויים שיצביעו על ההתניות איזה מוסיקה היא מוסרית .
      לא רק במוסיקה. לא רק אמנות.מדובר בחופש הבחירה לקלוט, להבין,לחשוב, להעדיף. מדובר לא לכוון את אף אחד לכאן או לשם לפי אנטרסים סמויים-שהם לפעמים גלויים למדי.

    5. איזי גור

      יֵש מוּזִיקָה שאֵינָה אֶלָא זֶבֶל
      ויֵשְנם לְחָנִים שְפָתַיִם יִשַקָה
      יֵש פִּזְמוֹר מִזְרַחִי שֶאֵינוֹ אֶלָא הֶבֶל
      ויֵש שִיר מַעֲרָבִי שֶאֵינוֹ אֶלָא קָקָה

    6. מרדכי בלייוייס

      מקווה שגם אתה נוקט בפסבדונים.

    7. דרור ק

      יפה השיבה שירה אוחיון על השאלה "מהי מוזיקה מזרחית" בשאלה נגדית "מהי מוזיקה מערבית", אבל האמת היא שיש הגדרות גם לזה וגם לזה. הגדרות מכלילות, נכון, אבל לומר שאי אפשר להגדיר, זה כמו לומר שאין דבר כזה "1" או "2" כי ביניהם אפשר למצוא אינסוף שברים (1.1, 1.01, 1.001 וכו'). או אם תרצו, זה כמו להגיד שאין דבר כזה "חומה" כי אף אחד לא יודע בדיוק מתי קיר נחשב חומה. התשובה לשאלות מהי מוזיקה מזרחית או מהי מוזיקה מערבית היא: כל אחת היא מגוון גדול של סגנונות שמתאפיינים בעיקר ב— רוצה שירה אוחיון להציע חלוקות והגדרות אחרות? בבקשה. רוצה ליצור סינתזה בין סגנונות. אדרבה. אבל למה לפחד מהגדרות?

    8. שירה

      יש מרוקאי אחד מבאר שבע שחזה את אסון הכורים הגרעיניים וניסה להתריע בפנינו ובפני העולם כולו מפני הסכנה הגרעינית. בעולם מכירים בחשיבותו והעניקו לו פרס נובל אלטרנטיבי לשלום בשבדיה, אבל פה בארץ הקטלוגים הוא קוטלג כ"מרגל" וכ"בוגד" ונשלח למאסר 18 שנה. ככה זה כשאתה נושא שם כמו מורדכי וענונו…

    9. מני

      אם שירה אוחיון: "התרבות הישראלית (במרכאות) שאינה אלא תרבות ציונית אשכנזית מונוליטית… ועמוסה בגניבות קניין רוחני מעמים אחרים"
      היא אותה שירה מ"חוזה האסון": "ככה זה שאתה נושא שם כמו וענונו" הרי שנמצאה גם נמצאה הגדרה למוזיקה המזרחית וגם לחסידיה (השוטים?) והרי היא: מדובר באוסף של רקדנים לצלילי פופ אוריינטלי עילג הטעונים בצורך להוכיח לאשכנזים המתנשאים שהתרבות שלהם לא נופלת משל הישראלים הפאתטיים. אוהדי המוזיקה המזרחית (להלן – ימ-תיכונית, מוזיקת חתונות וכו')לא יבחלו שום תעלול (כמו לנסות בכל כוחם להתקבל על ידי הממסד הישראלי השנוא עליהם, יצבעו את שערם לזהוב אשכנזי, ואפילו, רחמא ליצלן, יעסיקו כותבי מלל שרכשו את השכלתם הפואטית בינות לבדי הריפוד וקפיצי הספות. יוצרי אותה "מוזיקה" מרבים במחזור של גג מוזיקלי נחות או הגיגים נלעגים בפזמון החוזר כדי להתריס – זוהי התרבות שלנו ומי שלא אוהב את זה – סימן שהוא גזעני"

    10. יעל

      תודה על מאמר מאלף, סקירה מעניינת מאוד, אמיצה ונוקבת.
      מילדותי אני זוכרת יוצאי אשכנז מתהדרים בתרבות לא להם ומזלזלים בתרבות האותנטית של הספרדים: בדיוואן, בצבעוניות בניחוחות המשכרים שלנו.
      תמיד חשבתי, בצניעות רבה, כי אנחנו הרבה יותר מאושרים ושלמים עם עצמנו. עם התרבות שלנו. יש עוד רבות לכתוב על זה והיריעה קצרה מלהכיל.
      תודה לך שירה על מאמר כל מקצועי ומאלף.

    11. רמי אדוט

      שהיא היצירה הישראלית הייחודית וכו' וכו' ורק שם חוצים את הגבולות ומאחדים את כולם וכל זה פתאום מזכיר לי שבעצם אני די אוהב "שירי רועים ממזרח אירופה" או שירים רוסים שהתחפשו לשירי א"י. אוי. האם גם אני מתגעגע לאלתרמן. אוי לי ואבוי לי. ספחת וקדחת.

    12. איתן

      לא נורא, זה יעזור למתנגדים להתחבר למציאות.

    13. סמולן

      מילא העיסוק ביצירה ישראלית (ומאד ציונית) כמו המוסיקה המזרחית כסוג של מחאה שונאת אשכנזים מזוקקת (אחד הדברים המרתקים בדיון סביב ההתבטאויות של גאון הוא שהרוק הישראלי פשוט לא בתמונה: מדובר במערכת יחסים שבה שני הצדדים מעריכים מאד את אלתרמן וארגוב). נניח. אבל בה בעת, כדאי אולי להרהר בנקודה הבאה: בלי ציונות, האנדלוסית לא תתקיים ולוא דקה אחת.

      כלומר, בלי תמיכה כספית של ציונים טובים לא היתה האנדולוסית קמה ולא היתה מתקיימת. גם מבחינה פוליטית, הלגיטימיות הישראלית לרב תרבותיות ולשיח ביקורתי, היא המאפשרת לגוף שנתמך על ידי ממשלת ישראל להעסיק אדם כמו הכותבת.

      אם כבר כתבתי את כל המסכת הזו, כדאי לציין שיש משהו לא הוגן בהשוואה של השירים הכי גרועים היום לשירים הכי טובים שעמדו במבחן הזמן. לא חסרו בעבר שירים גרועים שנעלמו ונשכחו, והפסיקו להרגיז איתם את השומעים.

    14. שאול סלע

      היצירה הראשונה של מוסיקה מזרחית יהודית שאני מכיר מתוארכת לשנת 1040. בניגוד לטקסט המופיע על המסך שמדבר על הקבלה שהתפתחה 100 שנה מאוחר יותר ,הרי הטקסט לקוח מספר היצירה. שרה מונסרט פיגראס רעייתו של jordi savall שמנצח בוידיאו שלפנחנו. jordi savall שביצע גם הקלטות של מוסיקה מזרחית עם יאיר דלאל,גם את אמנות הפוגה של באך וגם נתן פרשנות פורצת דרך לרקויאם של מוצארט.

      http://www.youtube.com/watch?v=KbMyitEzuyU

      למוסיקה שמבוצעת בארץ ע"י אמנים ממוצא מזרחי יש קהל רב. קהל רב כמו האח הגדול אינו מעיד בכלל על איכות. ממי שמתבטא בנושאים של מוסיקה אני מצפה שיבין את ההבדל בין תווים למוסיקה כאשר הוא שומע את אוסקר פיטרסון מנגן בפסנתר,כאשר הוא שומע את הסקסופון של דיוק אלינגטון,כאשר הוא שומע את אדית פיאף או כאשר הוא שומע את איב מונטאן או לואי ארמסטרונג.

      כמובן שאפשר להזכיר את אויסטרך מנגן את הסינפוניה קונצ'רטנטה של מוצארט ,או את מאריה קלאס.

      יש הרבה יצירות קוליות שאפשר דרכן לחוות התעלות גם בלי להבין את המילים. המיסה של באך היא כזאת,האופרות של הנדל וויואלדי הן כאלה. גם במוסיקה הערבית יש זמרים וזמרות עם גוונים של קולות ויכולות פרשניות כמו של זמרים וזמרות במערב. שמות בולטים הם מרסל ח'ליף,פיירוז,farida,יוסוף עומר,נידא אבו מראד.

      לאסתר עופרים יש יכולות קוליות ופרשניות נפלאות אבל בחודשים הקרובים קונצרטים היא תתן יהין באירופה. חלק ניכר ממה שקרוי הזמר העברי מבוסס על טקסטים של"תקומה" ו"עמוד האש" שזה אנכרוניסטי,טרחני,מעצבן ומשעמם.,חלק אחר הם שירים אישיים או אופנה חולפת.

      לא היו בישראל זמרים עם צבע קול ויכולת הבעה כמו בעיראק,מצרים ולבנון.

      שימוש במילים "חרא" או "זבל" כלפי אנשים שמתפרנסים בצורה מכובדת מקהל שאוהב לשמוע אותם עלולה להתפרש בצדק כצרות עין ,קנאה וגזענות. אפשר להעביר תחנה אם מה שמשודר ברדיו זה לא מוצא חן,אפשר לרכוש תקליטורים מוזלים,אפשר להוריד באופן חוקי ובעלות זולה מהרשת.

      יואילו אלה שלא מבינים במוסיקה שלא ישימו חמאה על הראש.כי אחוז מזערי מהמוסיקה שבוצעה בישראל ראוי לשמיעה

    15. דב פוניו

      אגלה סוד לשאול סלע. זמר עברי ( או מוסיקה בכלל) לא רק קונים בדיסק. יש כאלה ששרים במקלחת, אפשר לשיר גם ליד מדורה(כל הגילים ) ואפילו יש ערבי שירה בציבור. זה לא מת. אולי ימות מתי שהוא ואולי לא. זה מוצר ישראלי נטו. לא כולם נחשפו לו ולא כולם אוהבים לשיר. כשם שלא כולם אוהבים לרקוד ריקודי עם.
      אבל לא בזה עניינינו. כל הבירבור המלומד כביכול על מוסיקה אנדלוסית בת 1000 שנה או איכויות הביצוע של גלן גולד לא רלבנטיות לעצם העניין, שהוא: לאנשים שונים יש טעמים שונים והטעם הזה נרכש מילדות.מי ששמע את אמו מזמזמת את "פרח בגני"של זוהר ארגוב, חזקה עליו שירצה לשמוע משהו דומה גם בחתונתו- ומי שגדל על "השמלה הסגולה" של סשה ארגוב, כנ"ל. בסוף, מי שלא רוצה גזענות, שיפסיק ללמד אותי מה איכותי, מה שוויוני ומה ראוי- ויתן לי לשיר במקלחת מה אני רוצה או לקנות דיסק איזה שאני רוצה-ובוודאי שלא יבוז לכל אסופת צלילים קיימת.
      הזמן יעשה את שלו.

    16. עמוס

      חלק מהתגובות למאמר הרציני הזה מוכיחות, שלגזענות האשכנזית אין גבול, אין זיכרון, וגם אין לה בושה. כדאי אולי להזכיר, בעיקר לדובר הראשון, שלא *כל* דיבור על אשכנזים הוא גזעני, ושבכלל, איבה לבעלי זכויות היתר היא אולי מכלילה, אולי סטריאוטיפית, אבל אינה גזענות – גם כשהמדכאים מזוהים אתנית, ומזהים כך את מדוכאיהם… לשנוא לבנים במיסיסיפי ששנות הששים, כמו לשנוא גרמנים ארים בגרמניה של שנות השלושים, זה ממש לא כמו לשנוא שחורים ויהודים

      בכלל, די לבלבל את המוח. פתאום כ-ו-ל-ם אוהבים "מוסיקה מזרחית איכותית". האשכנזים שעיוו את פרצופם המכוער (במובן מטפורי, לא גזעני, חלילה) מבחינים בין אום כולתום וקובי פרץ. חבל רק ש"מוסיקה מזרחית איכותית" של כאן ועכשו לא זוכה לסיוע וחשיפה של המתהדרים החדשים האלה.

      שום דבר באנדלוסית, או בעמיר בניון, או בפרץ אליהו, או בבוסתן אברהם, או באילנה אליה, או בזיוה עטר, או במורין נהדר, או באנסמבל שחרית, או בנינו ביטון, או באסתי קינן, או באמל מורקוס אינו "שיבה לתרבות שאבדה" – כולם יוצרים ומבצעים ענקיים של מוזיקה מודרנית, עכשוית שקורית פה, ושבכל מדינה תרבותית (כלומר, לא בגטו האשכנזי הפתטי שבו אנחנו חיים) הם היו במרכזה של עשייה, חשיפה, ותמיכה באמנות גבוהה (ויסלחו לי העשרות ששכחתי ברשימה המקרית הזו)

      כשאנחנו נזכרים שכתבו בעיתון "דבר" על ברכה צפירה (שהיום, כמובן, היא "מוסיקה מזרחית איכותית" בדיעבד): "אין לה קול, וגם המעט שישנו יוצא פגום על ידי סגנון הזימרה האופייני לשירי תימן, ספרד, ערב, וכו" – אז אנחנו יודעים שלא מדברים על מוסיקת מזרחית. מדברים על מי מדבר עליה, ומטעם מי, מה הוא מייצג, ולמה לעזאזל, הוא ודעותיו מעניינות אותי

      לסיכום: כל דיבור על מוסיקה מזרחית הוא דיבור עם ועל גזענות אשכנזית. בגלל זה לא בא לי עליו. אני אוהב מוסיקת זבל מכל הסוגים

    17. שירה אוחיון

      אכן שכחו החברה המגיבים פה שפתאום פיתחו להם אנינות "מזרחית" שמשך שנים נאסרה המוזיקה הערבית על סוגיה השונים להשמעה. הורינו שמעו אום כלת'ום ופריד אלאטרש בחדרי חדרים, והאחים כוויתי שהיו כוכבי ענק בעירק כמו כל האמנים והאינטלקטואלים העיראקיים המצרים והמרוקאים עברו תהליך של דה אינטלקטואליזציה ומרגינליזציה עד שנשכחו ונעזבו לנפשם מדוכאים מחוסר היכולת לשחזר את הקריירות הענקיות שהיו להם בארצות ערב.מוזיקה אנדלוסית הותרה ונשמרה רק בדנדניות באירועים משפחתיים ולקח זמן רב עד שהמדינה הכירה בה רשמית. בל נשכח שרק לפני שנה הצגנו דוח נתונים מזעזע על העיוות הנוראי בחלוקת תקציבי התרבות שבה הראיתי איך המדינה מקצה 91% לשימור מוזיקה מערבית 1% לשימור מוזיקה ערבית ו 8% לשימור המוזיקה האנדלוסית היהודית. ולא דיברנו כלל על מוזיקה מסחרית…רק על מה שעד לא מזמן החבאנו בחתונות ופתאום עכשיו אניני המזרח הכתירו כ"איכותי" לא מאהבת מרדכי אלא משנאת פרץ גולן חדד ושאר המצליחנים המזרחים. אבי של קובי פרץ היה פייטן ידוע רק בקהילה המרוקאית בחוגים סגורים וההצלחה של קובי פרץ היא המחאה הגדולה ביותר על השתקת הקול המזרחי. ממש לא מעניין אותי מה שרים החברה האלה. רק שיצליחו ולא יחיו בעוני ובמצוקה שאליה הוסללו הורינו. רק על היציאה מהמסלול שמוקצה לנו בחברה הישראלית מתוקף היותנו מזרחים אני מורידה להם את הכובע…ושימותו הקנאים..שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי…

    18. טל

      אני מצטרף למגיב הראשון ומוחה על הזלזול, ההקטנה והתיעוב של כל יצירה ישראלית שמזוהה על ידי הרדיקלים המזרחים כ"אשכנזית ציונית". אם אתם רוצים לפרוץ את גבולות הגטו הרדיקלי שגזרתם על עצמיכם – שווקו את מרכוליתכם באהבה ולא בשנאה. המזרחים בישראל לא יוותרו על זהותם הישראלית ציונית למען זהות "יהודית ערבית" מדומיינת. סבא וסבתא שלי יוצאי תוניסיה הזדהו יותר עם תרבות צרפת מאשר עם תרבות ערב.

    19. דוד

      כשטיעון כל כך מופרך ומגוחך נשמע בדיון, אפשר לדעת בוודאות שלאדם שהשמיע אותו פשוט אין טיעונים… מה המילה שאני מחפש? אה, כן, בעלי קשר למציאות. ואולי פשוט כדי לכתוב בראשית כל תגובה עתידית של גברת אוחיון הערה מקדימה בזו הלשון- כאן נלחמים ב"תרבות ציונית אשכנזית מונוליטית של קהילה ישראלית מדומיינת", נא לא להפריע עם עובדות.

    20. אלי ארביב

      אני רואה את הפוסט/מאמר כמאמר קידום מכירות קלאסי במסווה של אמירה פוליטית בהתנצחות אשכנזים-מזרחיים בישראל.
      למה היית צריכה את כל הררי המלל הללו כדי להגיע בסוף לשורה התחתונה?

    21. דב פוניו

      כבר נאמר הכל. אפילו יותר מדי. בואו נסגור את המחשב ונשב לשמוע מוסיקה.

    22. יוסי

      אם למשל, יהורם גאון היה אומר את אותם הדברים על "מוזיקת מעליות" , אף אחד לא היה אומר שהוא גזען. הצרה היא שכולם יודעים למה הוא התכון וכולם בוחרים להתעלם מזה ומעדיפים לעסוק בליבוי היצרים… זה שאת אוהבת את המוזיקה הים תיכונית / חתונות / מיזרחית זו זכותך המלאה. אבל היא עדיין מוזיקה גרועה, עם טקסטים מביכים שלא נותנים כבוד למאזין וגם לא למבצע. כמו שמוזיקת מעליות היא בדרך כלל מוזיקה שמלצית ודביקה חסרת אופי ויחוד שלא מעניינת אף אחד. אז מה? הכול בסדר. אתם יכולים לרקוד – אשכנזים ומזרחים כאחד – לצלילי מוזיקת החתונות הים תיכונית הקלילה והמטופשת, אבל זה לא יעשה ממנה מוזיקה טובה נכון?

    23. נועם בז

      כנראה הראשון שטבע את המונח "מוזיקה ים-תיכונית" היה המלחין אוריה בוסקוביץ, ב-1942, אפרופו הקונצ'רטו לאבוב שלו, שמערב כמו ששירה מתארת שלל סגנונות. מה לא התגלגל בקונצ'רטו הזה? ההשפעות מהאוריינטליזם והאקזוטיקה של סוף המאה ה-19, הריאקציה כלפיה דרך הדי המודרניזם של תחילת המאה ה-20 מברטוק עד שוסטקוביץ, שירי העדות שנשמעו מפי ברכה צפירה, צלילי ה"ירגול" (אבוב עממי) וה"שבאבה" (חליל רועים) הפלסטינים, השאיפה לעצב שפה מוזיקלית חדשה – ים-תיכונית כאמור – בהשראת האקלים והמדבר והשפה והצלילים של הארץ החדשה אליה בא המלחין מטרנסילבניה בשנות ה-30; והאמונה ש"למרות כל השכבות של בניין-על תרבותי-אירופי, נעוצים שרשי האומה בקרקע שמית", כדבריו. מזרחי? מערבי?

    24. מוזיקה מזרחית

      מאמר נהדר להפליא אני חייב להודות שזו האמת במיוחד לגבי מוזיקה מזרחית של היום!
      מוזיקה מזרחית  

    25. מוזיקה מזרחית

      סליחה, אלביס זה לא זבל!
      מוזיקה מזרחית פשוט לא הטעם שלי אבל לא הייתי קורא לה זבל!
      בטח שבטח לא אלביס מי אתה שתגיד שהיא זבל!?! אדון פינגבאק!?!
      http://www.my-radio.co.i

    26. משה קרוצ'י

      אני שואל מדוע בנושא זה שהוא חשוב מאוד ומעניין לכשעצמו היה צריך להכניס את שמו של בוגד מדינת ישראל מספר 1 ולצייר אותו כלוחם החרות למען הציבור הישראלי הרי האדם הזה מכר את מדינתו בעבור תאוות בצע ולא רק זאת הוא המיר את דתו ובמידה ורצה את טובתו של הציבור הישראלי מלחמתו הייתה צריכה להיות כאן בארץ ולא מחוץ לגבולותיה ולא למכור את המדינה בעבור תאוות בצע . בקשר ליהורם גאון ההסתיגויות שלו בקשר לטקסטים היו בצדק יש המון טקסטים ממש לא נסבלים כמו גם שיש במוסיקה הישראלית גם טקסטים מלאי זבל אך יורם גאון לא יצא נגד המוסיקה הערבית כי מוסיקאי משכמו ומעלה ומכיר ומוקיר את מעלתה של המוסיקה הערבית לגווניה ולדעתי צריך להפסיק ודאי להתבכיין כי היום המוסיקה המזרחית היא בראש הפירמידה ואולי בזכות ולא בחסד ולסיום אנו חיים באותה מדינה ששיכת לכל העם מכל התפוצות ודי לשנאה ולהשתלכויות

    27. ערן

      שמקור כל התרבות הערבית והתורכית באשר היא (מוזיקה, אדריכלות) היא מהארים (פרס), שהתחכום והעומק שלהם לא משתווים לערבית אלא רק לזאת ההודית (שגם היא מקורה מהארים).

    28. ניסו דהן

      שירה אוחיון כתבה מאמר טוב ומעניין אבל אחרכך זרקה פצצה וואענונית שאלף חכמים לא יצליחו לנטרל אותה.
      צריך לכבד כל אדם וכל טכסט וכל צליל.גם המזוהים עם המוסיקה המערבית והמזרחית-שניהם קופים- במרכאות -כולם חקיינים .
      הבעיה היא אחרת:
      אלה מה.כאשר הממסד הישראלי ונציגיו ושליחיו כמו" יורם הגאון "שנותן עדיפות תרבותית למילה ןלצליל זהו לדעתי מקור החטא.לשים אגודל מעלה על זה ואגודל מטה על האחר -זה פסול-יש מקום לכולם.
      יורם הגאון-אני מכבד אותו-מטיף גדול של המוסיקה העברית – הוא שליח של הממסד הוא גם עשה הון מהעדה המזרחית שקדמה אותו אל ירכתי הבמה-כמו בליכוד- קם בוקר אחד וביודעין שהוא בשורשיו ספרדי טהור-מודיע קבל עם ועדה שהטכסטים של המוסיקה המזרחית הם הבל וזבל ואין כמו הזרובבל.
      אני לא פסיכו-סוציאולוג-אבל כשאתה מוריד לינק על טכסט של עדה שלמה בישראל אתה גם רומז על דברים אחרים-אולי הם לא מפותחים בתרבות בהשכלה ובשאר ירקות
      ובאותה נשימה הוא מעלה בלינק את התרבות האשכנזית בארץ.
      דעו לכם רבותי-אותה אגודל שעולה לאחד יורדת מהאחר -זה חוק שימור האנרגיה.