גילוי דעת סוציאלי

שלושה פתרונות אפשריים לסלע המחלוקת העיקרי המעכב את חתימת ההסכם בין האוצר לעובדות הסוציאליות
פורום המרצים לדיני עבודה וביטחון סוציאלי

כמרצים לדיני עבודה וביטחון סוציאלי בפקולטאות למשפטים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל, אנו צופים בדאגה בהתמשכות השביתה של העובדות הסוציאליות על תנאי העסקתן ובפגיעה הנמשכת באוכלוסייה הנזקקת. לפי הפרסומים בעיתונות, אנו מבינים שסלע המחלוקת העיקרי המעכב את חתימת ההסכם מתמקד בהסדרת תנאי ההעסקה של העובדות הסוציאליות המועסקות בעמותות הנתמכות על ידי משרדי הממשלה והרשויות המקומיות.

ההסדר המתגבש לעניין זה זוכה, כך נראה, להתנגדות חריפה בקרב העובדות הסוציאליות עצמן, ואנו כותבים דברים אלו בתמיכה חד-משמעית בעמדתן. קיים חשש כבד שמבנה הפיתרון המתגבש, שעיקרו הסכם בין מדינת ישראל לבין העמותות, פוגע במעמדן של העובדות הסוציאליות, ואף שהוא כולל שיפור מסויים בשכרן, כושל בהעדר ההתייחסות לשורש הבעיה אשר הובילה למצב החירום החברתי בו אנו חוזים כעת.

להכליל את עובדות העמותות במאבק. צילום: יפעת דלל, מתוך עמוד הפייסבוק של המאבק

אנו מבקשים להצביע על כך שקיימים שלושה פתרונות אפשריים:

  1. הסכם בין העמותות לבין משרד הרווחה לשיפור תנאי העבודה של העובדות הסוציאליות: מסגרת זו של הסדרה היא המועדפת על ידי משרד האוצר, ולמיטב הבנתנו היא היחידה אשר נדונה כעת. המחלוקת בין הצדדים, כך אנו למדים, עיקרה בפרטי ההסכם. לטעמנו, הגישה אשר ביסוד מודל זה בעייתית ביותר. ראשית, היא מאשררת ומנציחה את המבנה הבסיסי, שלפיו עובדות סוציאליות רבות מועסקות בשיטות של העסקה עקיפה, על-ידי עמותות שמשמשות כ"קבלני שירותים" עבור משרדי הממשלה והרשויות המקומיות. דומה כי לפחות בחלק מהמקרים, מדובר בהסדרי העסקה שמטרתם היחידה לחסוך כסף על גבן של העובדות הסוציאליות, באמצעות פגיעה בתנאי העסקתן. שנית, איגוד העובדים הסוציאליים מעלה, ובצדק רב, חשש כבד באשר לאפשרות הפיקוח על אכיפת ההסכם.חשש זה נסמך על ניסיון רב-שנים עם הפרת זכויות עובדים המועסקים על ידי חברות שירותים ומבצעים תפקידים עבור מדינת ישראל והרשויות המקומיות (הדוגמא הבולטת היא עובדי שמירה וניקיון). שלישית, ההסכם בין שני הצדדים הללו מהווה, למעשה, חוזה לטובת צד שלישי – העובדות הסוציאליות. לפחות על-פי הדין הקיים כיום, הוא אינו מאפשר "פיקוח מלמטה" בדרך של תביעת הזכויות על ידי העובדות הסוציאליות עצמן במקרה שהעמותות אינן עומדות בהתחייבותן, שכן התחייבות זו נעשתה מול המדינה, ולא מול העובדות.
  2. צו הרחבה: אפשרות זו פורסמה, בשלבים הראשונים של המשא ומתן, כאפשרות המועדפת על ידי איגוד העובדים הסוציאליים, אך מסיבות שאינן ידועות ואינן נהירות לנו, נעלמה כמסגרת לפיתרון. היתרונות בהסדר תנאי ההעסקה של העובדות בעמותות אינם מבוטלים: ראשית, צו ההרחבה יחייב שוויון ברור וחד-משמעי בין עובדות המועסקות על ידי משרדי הממשלה והרשויות המקומיות לבין עובדות המועסקות בעמותות.שנית, ובאופן הנגזר מהאמור לעיל, הוא ימנע את השימוש בתבניות העסקה (לעיתים – פיקטיביות) כדי לחסוך בעלויות על גבן של עובדות בעלות כוח מיקוח חלש ממילא. שלישית, צו ההרחבה מקנה לעובד זכויות באופן ישיר, אותן הוא יכול לתבוע (בניגוד למצב אשר תואר לעיל). רביעית, הסדרה בדרך של צו הרחבה תחייב קיומו של הסדר קיבוצי כללי, הכולל בחובו את הרשויות המקומיות, וגם בכך קיים יתרון לא מבוטל.
  3. העסקה ישירה: אנו מודעים היטב לכך שפיתרון זה אינו נמצא כלל על שולחן המשא ומתן, וכי יש סבירות לא מבוטלת שהוא לא יידון כלל בשלב זה. עם זאת, אנו מרגישים צורך, כאנשי אקדמיה, להרחיב את היריעה של האפשרויות הקיימות, בייחוד בהתייחס להקשר הנדון. מגמת ההפרטה של העשורים האחרונים לא פסחה, כידוע, על השירותים החברתיים ככלל ועל שירותי הרווחה בפרט. הטיפול במשפחות אומנה, בנפגעי נפש, באנשים עם פיגור, במכורים, בקטינים בסיכון –ועוד ועוד – מופקד בידי עמותות ולעיתים – בידי גופים הפועלים למטרות רווח.מעבר לפגיעה המשמעותית בזכויות העובדות – פגיעה המצויה בלב המאבק הנוכחי – מביא הסדר העסקה זה גם לפגיעה בחברי וחברות האוכלוסיות הזוכות לטיפולן. כך, מחקרים שנערכו מלמדים על תמריצים כלכליים בעייתיים המנחים את שיקול הדעת של הגופים הפרטיים. מספר דוחות של מבקר המדינה גם מטילים ספק בכדאיות הכלכלית של צורת העסקה זו וביכולת שלה להקנות למדינה את הגמישות התעסוקתית הנכספת.בנוסף, קריסת חלק מהגופים הללו (ניתן לציין את המרכז לחלוקת מתדון באזור הדרום, וכן את עמותת מגדלאור) הביאה להפסקה מוחלטת של קבלת השירות למי שנזקק לו באופן חריף. הסירוב של משרדי הממשלה לקלוט את המדריכות של עמותת מגדלאור כעובדות של משרד הרווחה או של הרשויות המקומיות, לדוגמא, מעיד על תפיסה נוקשה גם במקרה של "כשל שוק" ברור. תפיסה זו מקריבה את האינטרסים והזכויות של מקבלי ומקבלות השירות על מזבח תפיסה כלכלית דוגמטית.

לאור האמור לעיל, אנו קוראים לנציגי המדינה לקדם הצעה לסיום השביתה באופן שיבטיח שכר ראוי לכלל העובדות הסוציאליות, גם אלה שמועסקות כיום באמצעות עמותות.

על החתום

ד"ר עינת אלבין  |  ד"ר אבישי בניש  |  פרופ' הדרה בר-מור

ד"ר יוסי דהאן  |  ד"ר גיא דווידוב  |  ד"ר מיכל הורוביץ

פרופ' גיא מונדלק   |  ד"ר אמיר פז-פוקס  |  ד"ר יובל פלדמן

פרופ' פרנסיס רדאי  |  ד"ר הילה שמיר  |  ד"ר יופי תירוש

ד"ר פאינה סיוון-מילמן | פרופ' מרדכי מירוני

לפרטים נוספים:

אמיר פז-פוקס amir@law-oxford.com

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רות קדישר-סבג

    הניתוח כמובן מעמיק ומעניין. אבל חבל שלא מוזכר פה כי ההסכם שהושג הוא מאוד דל.

  2. דניה

    חשוב מאוד שאקדמאים ואנשי מקצוע מהאקדמיה ימשיכו לחזק ולהביע עמדה!
    תודה!

  3. עדי בן יעקב עו"ד

    הפוסט הנחמד הזה והאקדמי הוא ממש נחמד וצודק בל בהחלט לא מספק. וגם במחילה קצת אקדמי. לא צריך הרחבה ולא הסכמה. המדינה צריכה להעסיק בצורה ישירה את האנשים שהיא מעסיקה ולא דרך עמותות.
    אבל מתעלם מכך שבעצם אין בהסכם המוצע כמעט כל שיפור אמיתי בתנאי העבודה והשכר של העו"סים.
    תוספת השכר המובטחת הינה בדיחה , הוספת שעות העבודה הינה חזירות.
    עייני מכר בנזיד עדשים את העו"סים ועכשיו בפרץ של בריונות הוא מאיים שאם לא יחתמו לע ההסכם כפי שהוא? הסתדרות לא תתמוך בהם.
    הפתרון הטוב ביותר לדעתי במצב הקיים הינו להפסיק את השביתה ולא לחתום כלל. יותר טוב לא לחתום עכשיו מאשר לחתום על ההסכם המביש הזה והמרושע הזה.

  4. דקלה

    מאוד חשוב שעובדי האקדמיה מביעים את תמיכתם ואת חוות דעתם, זה תורם מאוד להבנת עומק המחלוקת ולצדקת דרכנו. תודה על הכתבה הנ"ל, כן ירבו.

  5. רבקה נוימן

    חבל שאינכם חלק פעיל בדיונים שלנו.
    האם מי מכם יכול להופיע בפני צירי האיגוד שלנו ולאפשר להם להיות בטוחים בבחירה עתידית שעליהם לעשןת?

  6. חנה

    החלק העיקרי של הבעיה הוא, שההסכם אינו פותר את בעיית השכר הדל של העו"סים במגזר הציבורי, ועל כך יצא זעמם של העו"סים.

  7. עו"ס

    סלע המחלוקת העיקרי שמעכב כרגע את סיום השביתה הוא לא תנאי השכר בעמותות אלא מה שקרוי השיפור שמציעים לכלל העו"סים במגזר הציבורי. כתבתי- מה שקרוי שיפור מאחר וזה אינו שיפור אלא לעג לרש. מציעים כביכול הטבה של 2,000 ש"ח שגם כך היתה אמורה להיות משולמת לנו וזה עוד במקום סיוע בשכר בזמן השביתה מההסתדרות. מציעים לנו העלאה של 1,100 ש"ח בפעימות מחולקות ל4 שנים ומחייבים אותנו להעלות את שעות העבודה.
    אף אחד לא מוכן לתגמל אותנו על התקדמות אופקית וריכוז נושאים, על כוננויות ונסיעות רבות, על סיכון ושחיקה נפשית ועוד!
    ההסכם מביש וזה ללא קשר לעמותות על אף שגם נושא העמותות צריך להיות מדובר ולכך התייחסתם בצורה ממצה ואמיתית.

  8. bette

    רציתי להודות לכם כלכך חיכיתי שנגובה גם עלידי חוקרים בתחום כדי לא להרגיש בבדידות אינטלקטואלית וערכית.תודה

  9. נגה נמרודי פירסט

    כתבה עניינית ומעניינת.
    אמן וירבו כתבות,גילוי דעת ומאמרים אקדמאים בנושאים הקשורים לשכר העו"סים ומעמדם בישראל.
    חשוב לציין כי הבעיה האמיתית בשכר של העו"סים היא טבלת השכר הנוראית הנובעת מלוח התפקוד. קיים אי שיוויון בין הענפים השונים ותחומי העניין השונים בעבודה הסוציאלית ואלו הגורמים העיקריים לתחושת אי הצדק-כדאי לכתוב מאמרים וגילוי דעת על נושאים אלו בתקווה שהם יסבירו את העוול האיום שנעשה לציבור העו"סים/יות.