רק הסלמה תכניע את האוצר

יש לחזק את הקריאה להנהגת ההסתדרות שתספק גיבוי אמיתי למאבק, הן משורות העו"סיות והן תוך גיוס תמיכה מצד ועדי עובדים אחרים
יאשה מארמר ושי גלי

מאבק העובדות הסוציאליות למען פרנסה בכבוד ונגד ההפרטה של השירותים החברתיים הגיע לצומת קריטי. שביתת העובדות, שהחלה ב-6 במרץ, כללה עד כה עשרות הפגנות בכל הארץ והיא זוכה לתמיכה ציבורית ניכרת. במספר מקרים התארגנו באופן עצמאי עובדות בעמותות, שאינן שובתות, להשבתה נקודתית של מקום עבודתן כדי להשתתף בהפגנות. במקביל, סטודנטים לעבודה סוציאלית הגיעו בכמה מקרים באופן מאורגן להפגנות על חשבון לימודיהם.

למרות הנכונות הגבוהה בשטח ללכת רחוק במאבק, כבר בתחילת השבוע האחרון הודיעה הנהגת איגוד העו"ס על ביטול כל צעדי המחאה המתוכננים מטעם האיגוד והחלה לפזר הצהרות בדבר חתימה קרבה על הסכם "היסטורי" עם משרד האוצר.

הפגנת המחאה הגדולה מול משרד האוצר, 07.03 צילום: Nael Butto מתוך עמוד הפייסבוק של מאבק העובדים הסוציאלים

הנהגת האיגוד נכנעת לדרישות האוצר

שכר העובדות והעובדים הסוציאליים נשחק בכמחצית מערכו מאז נחתם הסכם השכר האחרון ב-1994. בתחילת המאבק דרש האיגוד כפשרה תוספת של 50%, אך בתוך זמן קצר צומצמה הדרישה ל-30% בלבד. מלבד הדרישה לתוספת שכר, האיגוד דרש להחיל את ההסכם שייחתם על העו"ס המופרטות באמצעות צו הרחבה, וכמו כן לשנות את טבלת השכר בענף כדי לאפשר תגמול וקידום בדרגות עבור התמקצעות והתמחות ולא רק עבור תפקידי ניהול (מצב שכיום מקבע עבור עבודות רבות תקרת שכר של כ-6000 שקל בלבד).

לפי העדכון האחרון שפרסם יו"ר איגוד העו"ס איציק פרי לגבי המו"מ (18.3), ההסכמה שגובשה בין ראשי האיגוד לאוצר מדברת על "תוספות שכר שוות אחידות של 1100 שקל לחודש, צמוד למדד ובתוספת אחוזית קבועה לכולם של 7.25%. תוספות שכר אלה הן תוספות שכר מלאות ופנסיוניות לכל דבר ועניין. כל תוספות השכר ישולמו מעל לשכר המינימום". התוספות, שיתפרסו ככל הנראה על פני ארבע שנים, צפויות להסתכם בעלייה של כ-25% בעלות הכוללת של ההסכם.

בשורה התחתונה, התוצאה המסתמנת דומה להצעה ההתחלתית שהאוצר פרסם בתחילת השביתה: תוספת אחידה של 1100 שקל לכל עו"ס, ללא קשר לוותק, לתפקיד ולהכשרה המקצועית, ללא שינוי בטבלת דירוג השכר וללא צו הרחבה. באופן שערורייתי, הנהגת האיגוד הסכימה גם לקבל את דרישת האוצר ל"תמורה" בדמות תוספת של שעה וחצי עבודה בשבוע, כאילו לא די בעומס העבודה הקיים.

לא לוותר על הרחבת ההסכם

הנהגת האיגוד ויתרה על הדרישה המרכזית לצו הרחבה, שיחיל את ההסכם על אלפי העובדות והעובדים הסוציאליים המועסקים בעמותות ואצל "קבלני שירותים", ואשר מהווים כיום כ-40% מכלל העובדים בענף. הדרישה להרחבת ההסכם הפכה לדרישה מרכזית במאבק משום שהיא נועדה לבלום את שבירת העבודה המאורגנת בענף, שמתבצעת כחלק מתהליך הפרטת שירותי הרווחה. לכן פקידי האוצר מכנים זאת "הלאמה בדלת האחורית" ואינם מוכנים להתפשר.

אילוץ הממשלה והאוצר לקבל דרישה זו אכן יהווה מכה רצינית לתהליך ההרסני של ההפרטה והפגיעה בעבודה המאורגנת, וזו בדיוק הסיבה להתעקש על הדרישה. כבר כיום הרוב המוחלט של העו"סים שנכנסים לשוק העבודה מועסקים בחוזים אישיים במקומות עבודה לא מאוגדים. אם הנהגת האיגוד תוותר על החלת ההסכם הקיבוצי על עובדי העמותות, היא תכשיר פגיעה קשה לא רק באותן עובדות אלא גם באיגוד עצמו.

כתחליף גרוע לצו הרחבה, הנהגת האיגוד מסכימה שייקבע מעין שכר מינימום ענפי, מחוץ למגזר הציבורי, שיעמוד על כ-7100 שקל ברוטו. שכר זה יכול אולי לפתות עובדות ועובדים מתחילים לבחור לעבוד דווקא במגזר הפרטי, אבל כמו במקרים של שכר מינימום ענפי בענפי הניקיון והשמירה, שכר זה עלול להיהפך דווקא ל"שכר מקסימום". ראוי להזכיר כאן, ששכר המינימום הענפי אינו מבטיח לעובדות תשלום עבור ותק, קרן השתלמות, פנסיה וזכויות סוציאליות בסיסיות אחרות שמעוגנות בהסכם הקיבוצי.

בעיה נוספת היא שקביעת ריצפת השכר המדוברת מהווה בהסכם הנוכחי המלצה בלבד, מאחר שהיא לא נקבעת בצו ממשלתי או בחקיקה (שגם אכיפתם בעייתית במקומות עבודה לא מאורגנים).

סוגיית מנגנון האכיפה, שאמור להבטיח שהשכר אכן ישולם בפועל היא הנושא האחרון שלפי דיווחי האיגוד עוד נמצא במחלוקת במו"מ. אך בשלב הקריטי הנוכחי אין כל חלופה אפקטיווית לצו הרחבה, ובהמשך כמובן שיש לפעול במרץ להקמת ועדי עובדים באותם שירותים מופרטים.

"המקסימום של האוצר"?

עבור אלפי עובדות ועובדים סוציאליים שחתמו על עצומה המתנגדת להסכם, אותם הישגים רחוקים מלהיות משביעי רצון, במיוחד נוכח המומנטום שנוצר בשטח, התמיכה הציבורית הרחבה והעובדה כי שכרם לא עודכן מזה 17 שנה!

איציק פרי אמר כי "לו היינו סבורים, ולו לרגע אחד, כי היינו יכולים להשיג הישגים טובים יותר עבור העובדים הסוציאליים לא היינו מסכימים להסכם שכר זה". דובר האיגוד, דוד גולן, טען כי "מה שהצלחנו להשיג זה המקסימום שהאוצר מוכן לתת וגם זה התאפשר בזכות התערבותו וכובד משקל שהטיל יו"ר ההסתדרות עופר עיני במו"מ".

לפני שהאיגוד העלה דרישות כלל, "המקסימום שהאוצר מוכן לתת" היה אפס – שימור המצב הקיים. עד לתחילת השביתה, במשך תקופה מאוד ארוכה, "המקסימום שהאוצר מוכן לתת" היה עוד נמוך מהרמה הנוכחית. השביתה הלוחמנית והפופולארית הצליחה לאלץ את האוצר לכופף את ה"מקסימום" שלו, והדבר לא נובע מכישורי השיכנוע של נציגי האיגוד ויועציהם בחדרי המו"מ אלא מכוחו של המאבק בשטח.

לממשלת ההון של נתניהו יש את המשאבים למלא אחר כל הדרישות הצודקות של העובדות הסוציאליות (כמו למשל באמצעות ביטול הפחתות במס לבעלי ההון או מימוש ההכנסות הפוטנציאליות ממשאבי הגז שהופקרו לידי בעלי ההון).הרחבת המאבק והתחברות לקבוצות עובדים נוספות כמו האחיות, מטפלות המעונות של נעמ"ת ואחרות יוכלו לאלץ את הממשלה להיענות לדרישות המוצדקות.

להשבית את המדינה בשביל צו הרחבה

אילו עופר עיני באמת היה מעוניין לסייע למאבק, הוא היה יכול לאפשר שימוש בתותחים הכבדים של ההסתדרות, כולל ארגון שביתה כללית במשק, במטרה להכריע את האוצר בהקדם האפשרי. אלא שעיני התערב במו"מ דווקא כדי לרסן את דרישות העובדות ולהשיב על כנו את השקט התעשייתי במשק. הישגים משמעותיים שיושגו באמצעות מאבק נחוש של העו"סיות יכולים להאפיל על התוספות המזעריות שהשיג עיני עבור עובדי המגזר הציבורי ומשתכרי שכר המינימום ולחשוף את ערוותו של השת"פ הצבוע בין הנהגת ההסתדרות למעבידים ולממשלה, כאילו בהידברות בלבד וללא מאבק ניתן להשיג יותר.

רק לפני מספר שבועות, עיני פיזר הבטחות ריקות לארגן שביתה כללית ועצרת המונים נגד עליות המחירים ומדיניות הממשלה. דוברת תנועת עתידנו (הפועלת בשורות האיגוד), עו"ס ענבל חרמוני, קראה בשבוע הראשון לשביתה לעיני להשבית את המשק כדי לסייע לחיזוק המאבק, וזו קריאה שנשמעת בהפגנות ונראה שהיא נתמכת עקרונית על-ידי לא מעט עובדות.

השטח לא מוותר

עד כה, הצליחו מחאות שצמחו מהשטח, בהובלת תנועת עתידנו וארגון הסטודנטים לע"ס "עו"סים שינוי" למנוע את החתימה על ההסכם באמצעות לחץ חזק, שכלל פניות ישירות לראשי האיגוד, עצומות, שטף של פניות בדף הפייסבוק של המאבק והפגנות ספונטאניות. אחת ההפגנות כללה חסימת כביש בסמוך לבית ההסתדרות בת"א, וליוו אותה קריאות כגון "לא נחזור לעבודה בלי צו הרחבה" ו-"עם הסכם כזה מחפיר ניאבק כמו בקהיר".

אלמלא ההתארגנות הנחושה מלמטה סביר שההסכם שעל הפרק כבר היה נחתם על הישגיו הדלים כפי שקרה במאבקי עובדים אחרים. עוד טרם השביתה, אמרנו בהתייחסות לתנועת "עתידנו" ו"עו"סים שינוי" כי "מדובר בכוח משמעותי שיוכל לפעול כדי להבטיח שהמאבק יסתיים בהישגים הדרושים ולא בחתימה על פשרה חלשה שתוגבל למה שהאוצר יטען שהוא יכול לתת".

למרבה  הצער, במקום למנף את הנחישות והמיליטנטיות שצמחה בשטח לצורך חיזוק עמדת האיגוד במו"מ, בחר פרי להתעלם מהביקורת העניינית ולנסות לעשות דה-לגיטימציה למחאה, ואף טען שהיא מאורגנת "מבחוץ". ניסיון שפל זה זכה לקיתונות של תגובות נזעמות בדף הפייסבוק של המאבק.

להביא את ההסכם להצבעה של עובדות מהשורה

ביום רביעי (16.3) אירגנה תנועת עתידנו כינוס ארצי כדי לדון באופן דמוקרטי בפרטי ההסכם המתגבש. קרוב ל-200 עו"סיות ומספר דומה של סטודנטים לע"ס הגיעו לאירוע. במהלך דיון פתוח שהתקיים, הועלו שאלות מכיוונים שונים, אך המכנה המשותף היה ברור: התנגדות נחרצת להסכם. בתום הדיון החלו המשתתפים בהפגנת מחאה סוערת ברחבת מוזיאון ת"א, שנמשכה לתוך הלילה והתקיימה גם מול בית ההסתדרות הכללית.

אחת ההצעות שעלתה במהלך הכינוס ע"י מספר עו"סיות וגם פעילים של תנועת מאבק סוציאליסטי היא הבאה של ההסכם לדיון והצבעה באסיפות מחוזיות של חברי איגוד. זו הדרך להבטיח שהאוצר לא יוכל לקפל את נציגי האיגוד ושהשביתה לא תימכר.

הצעה זו עומדת בניגוד לכוונתו של פרי להביא את ההסכם לאישור בפורום מצומצם של מזכירות האיגוד או המרכז. מעבר לכך, מדיווח של צירי תנועת "עתידנו" מכינוס מזכירות האיגוד ביום חמישי (17.3), בו ספג פרי ביקורת על תוכן ההסכם המתגבש, עולה כי הובהר במהלך הישיבה שתקנון ההסתדרות מאפשר ליו"ר ההסתדרות ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי לחתום על הסכם קיבוצי עבור העובדים הסוציאליים גם ללא כל אישור מהאיגוד עצמו.

להרחיב את המאבק

מאבק העובדות הסוציאליות הינו ללא ספק אחד ממאבקי העובדים החשובים והמרשימים של השנים האחרונות ובולט במיוחד על רקע השקט התעשייתי שכופה הנהגת ההסתדרות על ציבור העובדים. התמיכה הציבורית לה זוכה המאבק נובעת בין היתר מהזדהות של שכבות רחבות עם הצורך להיאבק נגד שחיקת שכר מול מחירים שעולים ומול הייבוש וההפרטה של שירותים חברתיים. גם גל ההתקוממויות בארצות האזור מהווה השראה עבור המאבק ומשתקף בסיסמאות בהפגנות.

זהו מאבק שהצליח לאחד עובדות מהמגזר הציבורי והמופרט, יהודיות וערביות, דתיות וחילוניות, וגם שכבה רחבה של סטודנטים, ובהם סטודנטים חרדים לע"ס – יחד הם נאבקים נגד הניצול בעבודה, נגד אפליית נשים ונגד ההפרטה והשלכות המדיניות הניאו-ליבראלית.

ניצחון של ממש במאבק יהווה ניצחון עבור כלל מעמד העובדים בישראל. הוא בהחלט עשוי להביא ל"השלכות רוחב", כלומר לעודד קבוצות עובדים נוספות להיאבק בנחישות לשיפור תנאיהן. מהבחינה הזאת, ניצחון כזה יוכל לפתוח דף חדש במאבק נגד שלטון ההון בארץ ונגד השיטה הקפיטליסטית שבסופו של דבר אחראית למשברים החברתיים שמועמסים על כתפי העובדות הסוציאליות.

פורסם בתנועת מאבק סוציאליסטי

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שי גלי

    http://www.maavak.org.il

    המאמר הנ"ל הוא חלק מהמעורבות העיקבית של התנועה לחיזוק המאבק של העובדות הסוציאליות מתחילתו (ועוד לפני כן) ועד רגעים אלו ממש.

    אנו מעורבים גם בעוד מאבקי עובדים, מאבקים חברתיים וסביבתיים ומאבקים נגד גזענות, אפלייה והכיבוש מתוך הצורך באיחוד המאבקים למאבק כולל ומאוחד נגד שלטון ההון ולהציב אלטרנטיבה סוציאליסטית ודמוקרטית לניהול החברה.

    קיראו עוד על מי אנחנו – http://maavak.org.il/maavak/?content=3

  2. יהושע רוזין

    בעקר שלא דנים בצו הרחבה, הפרד ומשול. ,,מכסימום" זה בלוף. ךהטבות לטיקונים ו ממסד הצבאי כסף נשפך כמו מים. הם מבינים רק את שפת הכוח.

  3. פנינה דובו

    מי אחראי לכך שבהפגנה האחרונה נאסר, אפשר לומר, לכתוב סיסמאות כנגד עיני.
    האם לא היה ברור שהוא זה שמכר אותנו ככה??? האם מישהו עדיין חשב שאם נתנהג אליו יפה הוא ישנה את עמדתו ויתמוך בנו?!
    אם כן – הרי שהיתה כאן טעות גדולה ואווילית. אבל יותר הגיוני הוא ששיקולים זרים מאד שורבבו למאבק.
    מי יחשוף את האמת שמאחריהם??? מי ישלם את המחיר???