• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

בחצר האחורית של ערד

התוכניות להקמת מכרה פוספטים בשדה בריר, על ידי חברה-בת של האחים עופר, הן רק דוגמה למצב העגום בנגב כולו

לתאגיד יש דרכים סמויות מעין, לא פורמאליות ורבות עוצמה לכופף נגידים ושועי ארץ, אנשי תקשורת ומומחים אל מול קבוצת תושבים בעיר ספר שולית כערד, שאפילו מכיוון הנהגתה הנבחרת עולה קול דממה דקה המעלה תהיות.

המאבק של קבוצה מתושבי ערד כנגד הקמת מכרה פוספטים בשדה בריר, הוא חלק משורה אינסופית של מאבקי קבוצות מתוך החברה האזרחית בארץ ובעולם כנגד תאגידים; רק מעטים ממאבקים אלה מסתיימים בניצחון האזרחים על התאגיד. הסדר הגלובלי מקצין את חלוקת העוצמה באופן חד ולא שיוויוני, וחלוקת העבודה והצבר ההון בשיטה זו מקטבים את העולם ביתר שאת עוני מול עושר, בין ובתוך המדינות. ההון נצבר בערים הגלובליות, שם שוכנות הנהלות החברות ומרכזי הפיתוח שלהן והוא מרוקן אזורים נרחבים מנכסיהם ומדרדרם.

תחקיר של ערוץ 10 בנושא:

הסדר הגלובלי הלז אומץ בחום על ידי מדינת ישראל ותוצאותיו ניכרות היטב בנגב. הניצול של משאבי האזור מבוסס על כך שההון שהוא מניב מתרכז במרכז הארץ ובמקומות אחרים בעולם ולא בנגב, שכר העובדים הינו רק חלק זעום מהון זה. בנוסף, אין לשכוח את אימוצה של שיטת ההעסקה של חברות כוח אדם, המזכירה תקופות עבר של הדרת העובדים מזכויות ומהתאגדות. אחרי הכל, מי סופר את מאבקו של ג'קי אדרי מדימונה, עיר שהתרוששה בעקבות השיטה הפסולה הזאת במפעלי ים המלח?

הנגב הוא ספר פריפריאלי ולא ספר ראשוני חלוצי. בכך מודה גם המדינה ולכן מינתה שר מיוחד כדי להשקיע באזור. כלומר, חרף עשרות השנים בהן כלכלת המכרות מקיימת את תושביו היא אינה מביאה לשגשוגו, אינה הופכת אותו למקום אטרקטיבי ואוכלוסייה מבוססת אינה נוהרת לכאן בהמוניה. והנה ראיה – ערד שהוקמה כעיר מתוכננת למופת והצליחה לפרוח כעשור או שניים, התדרדרה והפכה לעיר פיתוח שמצבה קרוב למצבן של שכנותיה.

בתוך מצב זה של שוליות, חמור במיוחד מצבן של ערי הפיתוח, שהוזנחו לאורך שנים. הערים ערד, דימונה וירוחם הן ערים עניות בכל קנה מידה ומיצובן החברתי-כלכלי (הנע בין 3 ל-5 מתוך 10) נמוך ביחס ליישובי המרכז (בין 6 ל-9). המשכורות של עובדי כי"ל גבוהות ביחס לנגב, במקומות אחרים ישנה שכבה נוספת ששכרה גבוה לאין ערוך. ואגב שם, במרכז, בסמוך לאחוזותיהם של האחים עופר, לא היה נפתח כל מכרה – שם חל חוק NIMBY הידוע (Not In My Back Yard).

אכן, תעשיית המכרות בנגב מובילה לתעשייה מתקדמת של תוצרי קצה מתוחכמים; אך אלה שהערך המוסף שלהן הגבוה ביותר, רובם לא נוצרים בנגב. גם הערבוב בין המושגים שכר והון מטעה לחשוב שהצבר ההון של כי"ל נשאר בנגב – זה רק השכר. מאחר שהעולם המפותח עבר תהליך של דה-תיעוש ועוסק בעיקר במחקר, התמחות, פיננסים ופיתוח בר-קיימא, מן הראוי שהנגב יצעד גם הוא בכיוונים נוספים. כלכלת המכרות אינה פסולה כל עוד היא אינה המסד הכלכלי העתידי של הנגב, הוא ראוי ליותר מכך, ככל אזור אחר במדינה. זוהי כלכלת "לואו-טק" שלא תקדם את עובדי המרחב בלא תוספת של תעשיות ירוקות, מדע ופיתוח מוצרים חדשים לשווקים חדשים.

ובאשר למרחבי הפרא, אלה המצומצמים כל כך, במדינה כה צפופה – ביקור בשנים האחרונות במישור עמיעז והר סדום פורס בפני המטייל חורבן בלתי הפיך. מי שהכיר את נכסי הנוף הנפלאים הללו יכול רק לבכותם.

עלות-תועלת כלכלית צריכה להישקל לטווח הרחוק, לדורות הבאים. מה יהיה כאן עוד שני עשורים, כשהמכרה ייסגר? האם הוכנה תוכנית כלכלית לנגב המאתגרת מצב זה?

הכל על שדה בריר – מצגת על עיקרי המאבק

הכותבת מלמדת בחוג לגיאוגרפיה ותכנון סביבתי, המסלול האקדמי, מכללת אחווה

כנראה שיעניין אותך גם: