• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

מה ענו המצרים

תוצאות משאל-העם במצרים חשפו ניצחון מוחץ למחנה הדתי-שמרני, עם 77% מהקולות התומכים בשינויים המוצעים לחוקה ומתנגדים לביטולה
נדב פרנקוביץ'

אתמול בערב (מוצ"ש) הכריזה הוועדה לפיקוח על משאל העם על תוצאותיו. 77.2% מן המצביעים תמכו ברפורמה המוצעת, לעומת 22.8% שהצביעו נגדה, והביעו את רצונם בביטולה המיידי והמלא של החוקה.

מפגינה מנשקת חייל, כיכר תחריר, 28.02.11 צילום: דף הפייסבוק women of Egypt

החוקה המתוקנת כוללת מספר שינויים: כהונתו של הנשיא תקוצר מ-6 שנים ל-4 שנים, והוא יוכל להיבחר לקדנציה נוספת אחת בלבד; הפיקוח על הבחירות יועבר לידי הרשות השופטת, ויוסרו מגבלות דראקוניות שמנעו עד עתה ממי שאיננו חביב המשטר להציג את מועמדותו לנשיאות. כמו כן, תבוטל סמכות הנשיא לאשר "הליכים משפטיים" מיוחדים כנגד מי שנאשם בטרור או בפגיעה בבטחון המדינה, ותוגבל סמכותו להחיל "תקנות לשעת חירום". עם זאת, החוקה המתוקנת משמרת למעשה סעיפים רבים מן החוקה הישנה שמבטיחים לרשות המבצעת והמחוקקת סמכויות נרחבות, ונותר על כנו סעיף מספר 2 המגדיר את האיסלאם כדת המדינה הרשמית, ואת ההלכה האיסלאמית כ"מקור מרכזי לעקרונות החקיקה".

אחוזי התמיכה בחוקה המתוקנת עלו על כל ההערכות והסקרים המוקדמים, שניבאו שיעורי תמיכה שנעו בין 55 ל-70 אחוז והותירו למחנה החילוני-דמוקרטי, ששאף לבטל את החוקה כליל ולהחליפה בחוקה דמוקרטית, רק שמץ של תקווה באשר לכוחו האלקטורלי. תוצאות המשאל מהוות איתות ברור על עוצמת המחנה הדתי-שמרני בראשות תנועת האחים המוסלמים, שכבר הודיעה כי היא מצפה לזכות בכ-40% מן הקולות בבחירות לפרלמנט.

ההכרעה הברורה תסייע למחנה הדתי-שמרני לטעון, כי רובו המוחלט של העם אינו מעוניין בחוקה אזרחית-חילונית אלא במדינה ריכוזית-דתית. בכך אפשר שנגוזו תקוותיהן של התנועות הליברליות להגשים את חזונן, ולמעשה קטנו מאוד הסיכויים לדמוקרטיזציה אמיתית של מצרים בזמן הקרוב.

המשאל הוכיח חד משמעית בידי מי מצויה היכולת לייצר כוח אלקטורלי: אל מול צעירי כיכר השחרור, מעמד הביניים, משתמשי הרשתות החברתיות באינטרנט, הקופטים (המהווים כ-10% מהאוכלוסיה) והשמאל, הופיעה אתמול בקלפיות מצרים-הבלתי-נראית בה מיוצגים הפריפריה ושכונות העוני, המסגדים ואזרחיה הבלתי משכילים של מצרים, ששיעור האנאלפביתים בה עומד על 30%.

איור של מוחמד אל-בראדעי. הותקף על-ידי תושבים. צילום: cc by-Abode of Chaos

אירוע שסימל, אולי יותר מכל, את משמעות התוצאות של המשאל היה תקיפתו של המועמד החילוני לנשיאות מוחמד אל-בראדעי, לשעבר יו"ר הועדה לפיקוח על הגרעין של האו"ם וחתן פרס נובל לשלום. אל-בראדעי, שהצהיר קודם המשאל כי יצביע נגד התיקונים, הגיע לשלשל פתק בביקור מתוקשר בקלפי של שכונת העוני המכונה "שיכוני רעידת האדמה" בקהיר, אך הותקף על-ידי עשרות מתושבי המקום באבנים ובקבוקים, ונמלט במכוניתו כששמשתה מנופצת, לקול קריאות: "לא רוצים אותך! לא רוצים אותך!".

השלכות נוספות לתוצאות המשאל מתייחסות לבחירות לפרלמנט, אשר לא יידחו והן צפויות להיערך במועד קרוב, עליו יוכרז בשבועיים הקרובים. לאחר הבחירות לפרלמנט יתקיימו הבחירות לנשיאות, כנראה בין אוגוסט לספטמבר, ובכך תסתיים תקופת המעבר של השלטון הצבאי.

התגובות לתוצאות המשאל

ב"קואליציית צעירי מהפכת ה-25 בינואר" ובמפלגות החילוניות הביעו אכזבה והלם מהתוצאות. אחמד מאהר,בן 30, אחד מהפעילים הידועים של כיכר השחרור, אמר: "צריך לשמוח על כך שתוצאת המשאל לא זוייפה, לראשונה במצרים, אבל מדאיגה אותי השתלטות השיח הדתי על הרחוב שמאיימת על עתידה של מצרים. השילוב בין דת לפוליטיקה עלול להרוס את המדינה."

הישאם חוואס, 30, מרצה באוניברסיטה, פעיל במפלגה ליברלית חדשה, הביע אמון בשינויים שהתחוללו בחודשים האחרונים במצרים, וקבע ש"אפילו בתוצאה הזאת אין כדי להחזיר את מצרים אחורה לעבר." עם זאת,  הדגיש: "הייתי רוצה שמצרים תצעד קדימה, וזה לא יקרה אם האחים המוסלמים ינצחו."

סייד אלקומני, עיתונאי קופטי, כתב : "התעקשות האחים המוסלמים על סעיף 2 לחוקה מעידה למה הם מתכוונים כשהם מדברים על דמוקרטיה. אימוץ עקרונותיהם של הכופרים רוסו וולטר ומונטסקייה אינו בראש מעיינהם, אלא הזכייה בשלטון וכפייתה של ההלכה. זאת קומדיה שחורה."

מנגד, פעילי תנועת האחים המוסלמים מיעטו לצאת בהצהרות, מלבד ההצהרה הרשמית שפרסמה הנהגת הארגון, ובה נכתב בין היתר: "בחגיגה דמוקרטית אמיתית וחסרת תקדים אמר העם המצרי, לראשונה זה שישים שנה, את דברו…   רצונו הוא לבנות מצרים שתפנה מהרודנות והעוול אל עידן של חירות, דמוקרטיה וצדק… ועכשיו, משאמר העם את דברו, על כולנו לבנות יחדיו את מצרים, לקבל את רצון העם… ולהתאחד על מנת להגשים את מטרות המהפכה…"

איסלאם לוטפי, פעיל בתנועת צעירי האחים המוסלמים הכריז על שמחה לנוכח התוצאות, אך לדבריו השמחה האמיתית מתבטאת בכך שאנשים מתחילים להיות מעורבים בחיים הפוליטיים במצרים.

קואליציית צעירי מהפכת ה-25 בינואר מפרסמת תגובה

יומיים אחרי היוודע תוצאות המשאל, פרסמה בעיתון אל-אהראם תגובה רשמית לתוצאות המשאל ומזהירה מפני קיטוב בעם.

התוכנית להביא לקיטוב בין-דתי באמצעות המשאל על התיקונים לחוקה הצליחה במידת מה. הכרזנו מלחמה על קו זה, וקראנו לכוחות הפוליטיים להתאחד סביב יעדי המהפכה, שטרם התגשמו, וסביב דמם של החללים, שהאחראים למותם לא ינוקו. ואנו מזהירים כי הקיטוב עשוי עוד להעמיק ולפלג את מצרים, ולאיים על האחדות שנישאה בפי כולנו כשיחדיו דוכאנו בארץ הזאת וכשיחדיו לחמנו כנגד כבלי העוול, הדיכוי, השררה והניצול. ואנו שואלים: איך יתאפשר לנו לדבוק בסיסמת האחדות, בזמן שסעיף מספר 2 לחוקה הישנה מוצא את דרכו אל נוסח המשאל ומעביר את הקו בין ה'כן' וה'לא' באופן המחלק את המחנות בצורה בוטה כל כך? איך נחריש לנוכח הקיטוב הזה שאינו מבטא את ערכי המהפכה, ונתרצה, בשוכחנו כי המהפכה לא הסתיימה וחלק מיעדיה לא הושגו?

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יריב מ

    מלאה, והוא מדינה דתית פסאודו-דמוקרטית, שאולי טעימה מספיק ארוכה ממנה תייצר מומנטום לתנועות הפלורליסטיות יותר במצרים. בנוסף, עולה פה הצורך על גוף חוקתי חזק שיוכל להשפיע על גורמי האכיפה ולרסן שלטון דתי קנאי – משהו המזכיר את התפקיד של הצבא בטורקיה רק בלי המיליטריזם העודף והאנטי-דתיות המוגזמת (ההתמקדות צריכה להיות בקנאות ולא בדתיות).

  2. ייי

    של המהפיכה האיסלאמית הבאה.
    זה מתחיל בדמוקרטיה ונגמר ב….

  3. דרור ק

    ולא קל להיכנס לראש של האזרח המצרי ולשיקולים שלו. אנשים פוחדים משינוי, וזה אחד הטיעונים המרכזיים נגד משאלי עם. במשאל עם יש לאנשים נטייה לאשר את המצב הקיים, או במקרה שלנו שמחייב שינוי, לאשר שינוי מינימלי בלבד. זה אינסטינקט אנושי טבעי. ועם זאת, בהחלט ייתכן שהרדיקלים האסלאמיסטים ישתלטו על מצרים. דמוקרטיה היא עסק מסובך ולא קל לתחזק אותו. כפי שציין אחד המגיבים לפניי, לפעמים מוטב משטר ליברלי לא-דמוקרטי מאשר דמוקרטיה מלאה. רוב הדמוקרטיות החזקות "חוקקות בסלע" עקרונות מסוימים באופן לא דמוקרטי כביכול (זכויות אדם, חובת קיום בחירות וכו'). זאת, מתוך הבנה שהציבור יכול גם להתכחש לדמוקרטיה, ואף על פי כן אסור לתת לתהליך כזה להכות שורש. מצרים עוד לא ידעה דמוקרטיה, וקשה לדעת אם היא תלמד מניסיונן של הדמוקרטיות הוותיקות או תעבור תהליך מייסר שבסופו הדמוקרטיה המצרית אף עשויה לגווע.

  4. נדב פרנקוביץ'

    מעבר ל'אפקט המשאל' שעליו מדבר דרור ק, צריך לומר גם שהאיסלאמיסטים נקטו באסטרטגיית שכנוע של פיצול המסרים לפי קהל היעד. 'מעל השולחן' בעימותים הטלוויזיוניים ובזירה האינטרנטית הם חזרו על המסר הרשמי כי יש לקצר את תקופת המעבר ולפשט העברת הסמכויות וכך למנוע מצב של קיפאון ואי סדר. קהל היעד היה המעמד הבינוני-גבוה והבינוני, אך ההצלחה הייתה חלקית מינוס: בקרב המעמד הבינוני גבוה נראה שלא יותר משליש הצביעו 'כן', ובקרב המעמד הבינוני לא יותר מ60%. מה שהקנה להם את ההצלחה המסחררת הייתה גיוסו המוצלח של המעמד הנמוך והבינוני-נמוך, שאליהם הם הפנו מסרים שונים בתכלית באמצעות מוסדות האחים המוסלמים והמנהיגים הרוחניים של הזרם הסלפי השמרני. לבני המעמד הבינוני-נמוך הם הסבירו, כי החילונים והקופטים מתנגדים לתיקון משום התנגדותם לסעיף 2 המגדיר את זיקתה של מצרים לאיסלאם, ושההצבעה היא הגנה על האיסלאם. לבני המעמד הנמוך שרבים ממנו אנאלפביתים הם פשוט אמרו שמי שיצביע 'צבע שחור' (צבעו של פתק ה'לא') בקלפי לא יגיע לגן-עדן.
    לגבי העתיד אני מסכים שהאיסלאמיזציה נראית באופק, אם כי התהליך יכול גם לקחת קצת זמן. מה שיוכל אולי לשנות זאת הוא אם המשטר באיראן יתמוטט מבפנים, מה שעשוי לנפץ במידה רבה את התדמית האוטופית של משטר ההלכה, לחזק את המחנה החילוני באיזור ולהשליך על מצרים.

  5. יורם גת

    שהוא על פי הניסוח שלך הצהרתי בעיקרו וחשיבותו בלתי ברורה, מהן "הסמכויות הנרחבות" שמובטחות לרשויות המבצעת והמחוקקת שהופכים את החוקה ללא דמוקרטית לדעתך? מבלי פרוט שכזה, נדמה שביקורתך על החלטת הרוב מתבססת בעיקר על עוינות כלפי האירגונים הדתיים שתמכו ברפורמות המוצעות.

    באופן כללי נראה לי שטענתך הגורפת שהחוקה שאושרה מקטינה את האפשרות ל"דמוקרטיזציה אמיתית" לא מקבלת ביסוס במאמר אלא נובעת מדעה מוקדמת.

  6. נדב פרנקוביץ'

    סעיפים שמעניקים כוח מופרז לנשיא ו/או לפרלמנט (רשימה חלקית):
    113: לנשיא תהא שמורה הזכות להטיל וטו על חוק שחוקק הפרלמנט, אלא אם יאשר אותו הפרלמנט ברוב של 2/3 לפחות
    8: העמדתו לדין של הנשיא תתאפשר רק בקולות 2/3 מחברי הפרלמנט.
    74: בעת סכנה ממשית לאחדות הלאומית, הבטחון, או פעולת מוסדות המדינה תעמוד לנשיא הזכות לנקוט ב'הליכים מזורזים' (כאן החוקה סותמת ולא מפרשת…)
    149:לנשיא שמורה הזכות למתן חנינות והקלות בעונשים.
    159: שר יועמד לדין רק באישור הנשיא או 2/3 מקולות הפרלמנט.
    108: הפרלמנט יכול, ברצותו, וברוב של 2/3, ל'מנות' את הנשיא לשמש במקום הפרלמנט ולחוקק חוקים, לתקופה קצובה בזמן.

    לגבי סעיף 2, הוא אכן הצהרתי – וחשיבותו בכך שהוא קובע ש:
    א)מצרים היא מדינתם של המוסלמים, ולא של כל אזרחיה (ראה למשל מהי תחושת העיתוני הקופטי-נוצרי בכתבה)
    ב)יהיה קשה יותר להפריד את הדת מהמדינה

    ראה גם איך משתלבים הסעיפים הבאים, בעלי הניחוח השוביניסטי הבוטה, עם סעיף 2…
    9:המשפחה היא אבן הבניין של החברה ןיסודותיה הם הדת, המוסר והרגש הלאומי
    11:על המדינה להסדיר את התיאום בין חובותיה של האישה למשפחתה לבין עבודתה בחברה

    אבל מעבר לכך חשוב לי לציין שהתחושה כי התנופה הדמוקרטית במצרים נעצרה נובעת לאו דווקא מעצם נוסח החוקה אלא בעיקר לשיח ולמאבק שהתרחש, למה שהוא סימל (בעיני המצרים,לא בעיני שלי!), ולתוצאתו.
    במאמר הקודם(לקראת משאל העם במצרים) ניסיתי להמחיש את משמעויות ההתמודדות בהרחבה.
    לבסוף אציין שאני מודה ב'דעה הקדומה': לדעתי מי שחרט על דגלו את הדת, מאיים על הציבור שיישרף בגיהנום אם לא יצביע בעדו, ותוקף מועמדים לנשיאות ביום חגה של מצרים, הוא לאו דווקא דמוקרט מובהק.

  7. יורם גת

    עיון בחוקה (http://en.wikisource.org/wiki/Constitution_of_Egypt) מגלה לדעתי שלא מדובר בחוקה שונה באופן משמעותי מהמקובל. לדוגמה, כמה מהסעיפים שהזכרת בנוגע לסמכויות הנשיא נראים כמועתקים מהחוקה האמריקאית. הסעיף בנוגע לחשיבות המשפחה הוא שמרני משהו אבל לא שובניסטי. סעיפים אחרים הם פרוגרסיביים.

    הסעיפים באשר למרכזיות האיסלאם הם בעייתיים במישור העקרוני, אבל כלל לא ברור שמדובר ביותר מאשר שיקוף של רצונם של רוב האזרחים בחוק ותרבות שמותאמים למסורת המוסלמית על פי תפיסתם, תפיסה שנראית סובלנית למדי. סעיף 40 מבטיח אי אפליה על בסיס דתי. הסעיף גם מבטיח אי אפליה על בסיס מיני. הציטוט שלך של סעיף 11 הוא חלקי: חלקו השני מבטיח שיוויון לנשים (אם כי "במסגרת החוק המוסלמי").

    כאמור, לא מדובר לדעתי במסמך בעייתי במיוחד. נדמה לי שההתנגדות שלך אכן מונעת בעיקר מגורמים שהם מחוץ לתוכן המסמך. אתה מזדהה עם השקפות שהן זרות לרוב הציבור המצרי ומצפה מהמצרים להעדיף את ההשקפות שלך על פני ההשקפות שלהם. נראה לי שהמצרים רואים את אל-בראדעי ואת "הצעירים מכיכר תחריר" כמייצגים את ההשקפות האלה – ובמידה רבה של צדק. ברור שאלימות כלפי בראדעי היא מגונה, אבל בהתחשב בהשפעות השליליות של האידאולוגיה והמדיניות שהאנשים הללו מייצגים על איכות חייהם של רבים בעולם השלישי, עוינות כלפיהם היא טבעית.

  8. נדב פרנקוביץ'

    אולי כל סעיף בפני עצמו אפשר לחפש ולמצוא אותו באיזה חוקה (והאמת שגם זה לא ממש)
    , אבל המכלול, ומשמעויותיו…
    נכון שאני מזדהה עם המיעוט, אשאל אותך שאלה..

    נניח שמחר, בעקבות אירועים פנימיים כאלה ואחרים, מוקמת ועדה היסטורית לגיבוש חוקה לישראל והנוסח מובא בחיפזון-מה למשאל עם. הערבים, השמאל וליברלים חילונים מתנגדים בתוקף לנוסח המוצע. הם חוששים מסעיף המגדיר את ישראל כ"מדינה יהודית שההלכה מהווה בה את הבסיס המרכזי לעקרונות החקיקה", ומקיומם של סעיפים נוספים שהם רואים כבעייתיים (שער בנפשך רק חלק מן הסעיפים שהזכרתי!…)הם קוראים לכונן חוקה דמוקרטית אמיתית, אזרחית, חילונית…
    מי שתומך בנוסח הם המפלגות הדתיות והחרדיות והימין.
    נוצר וויכוח נוקב המסעיר את המדינה..
    תוצאת המשאל – ניצחון מוחץ, אפילו מעבר להערכות, לטובת הנוסח המוצע.
    מה דעתך? מה תהא משמעות תוצאת משאל שכזה?
    מה היית אומר על שיח כמו שלי ושלך המתנהל באתר במדינה בניכר?
    לסיום קרא גם את התגובה הרשמית מהיום של "קואליציית צעירי מהפכת ה25 לינואר, שהוספנו בתחתית הכתבה…

  9. לא סתם שאלה

    ‎ארה"ב, בריטניה וצרפת הם המדינות השנואות ביותר בעולם הערבי. ‎ע"פ משאלי דעת קהל כ- 90% מאוכלוסיית מצרים רואים בארה"ב את האיום הראשי. אבל הבלונדינית הזקנה באה "להביע את הזדהותה עם העם המצרי", ועם "העם הטוניסי". נחמד, לא? אלא שעד שחוסני מובראכ ועלי נפלו, ארה"ב תמכה בהם… כמו שהיא תומכת במלוכה הסעודית שהיא המרכז העולמי של האיסלם הרדיקלי, ובאותה העת גם בת הברית של ארה"ב ובריטניה שתומכות במלכי האיסלם הרדיקלי ומתנגדות ללאומיות החילונית. שאיפתם לשלוט בנפט ‎היא הגורם המרכזי במדיניות בריטניה וארה"ב. אצל הבריטים זה נמשך כבר מאה שנה, אצל ארה"ב קצת פחות. אבל זה השיקול הדומיננטי והקבוע במדיניותם.

  10. יורם גת

    > אולי כל סעיף בפני עצמו אפשר לחפש ולמצוא אותו באיזה חוקה (והאמת שגם זה לא ממש)

    חוץ ממרכזיות החוק האיסלאמי, לא ברור לי מדוע הסעיפים שציינת נראים לך יוצאי דופן. הרבה חוקות מאפשרות לנשיא להטיל ווטו על חוקים ומאפשרות לגוף המחוקק להעניק לנשיא סמכויות מיוחדות בזמן חרום.

    באשר לתרחיש שהצעת: אני לא סבור שהוא אנאלוגי למצב שלפנינו. הציבור בישראל אינו רואה את ההלכה כמקור לחקיקה הקיימת, ולפיכך קבלת חוקה שמשעינה את החקיקה על ההלכה היתה מובילה לציפייה לשינויים משמעותיים בחוק – שינויים שיפעלו כנגד לא יהודים וכנגד נשים. המצב במצרים הוא הפוך: החוק הקיים מפורש כנשען על השריעה, ולפיכך השארת הסעיפים הללו על כנם מביאים לציפיה להמשכיות מבחינה חוקית וקבלת הסטטוס קוו – סטטוס קוו שאינו דכאני באופן מיוחד כלפי נשים או לא מוסלמים.

    לדעתי התרחיש הבא רלוונטי יותר: עומדת בפני הציבור הצעה לשינוי מגילת העצמאות כך שהיא לא תזכיר את "העם היהודי" וכל היוצאים באלה. האם דחיית ההצעה הזו מעידה על דחיית הדמוקרטיה? (אגב, אני הייתי מסכים שראוי לשכתב את מגילת העצמאות באופן משמעותי.) גם אם התשובה שלך היא חיובית, ברור שלא עצם דחיית ההצעה הוא העניין החשוב. מה שמשנה הם החיים היומיומיים במדינה – החקיקה, השיפוט, דעת הקהל, וכו'. אם הללו בלתי דמוקרטיים (והם אכן בלתי דמוקרטיים) שינוי המגילה או אי שינוייה הם בעלי חשיבות מועטה למדי.

  11. נדב פרנקוביץ'

    עושה רושם שאין מה לעשות, אנחנו חלוקים…
    נסה לפחות להכיר בכך שזה לא שאני הוא שנטפל לסעיף מספר 2, לא אני הפכתי אותו לנשוא-מחלוקת בין הצדדים במצרים. גם לא באתי להוכיח נקודה כלשהי או לנסות ולנבא את העתיד…
    מטרתי בכתיבת הסקירה לקראת המשאל, והעדכון על תוצאותיו, הייתה לשפוך אור על הנעשה במצרים – הנמצאת על פרשת דרכים – ולהביא את הקולות הנשמעים בה ואת התפיסות השונות המיוצגות בשיח הפוליטי המצרי.
    תודה לך על ההערות ועל השאלות!
    נדב

  12. יורם גת

    הנקודה המרכזית בעיני היא הצורך להמנע מלראות את השיטה המערבית והאידאולוגיה המערבית כמודלים לחיקוי. ראשית, השיטה והאידאולוגיה הללו הן לא מספיק מוצלחות בשביל להציג אותם כמופת לאחרים. שנית, גם אם הן היו הרבה יותר מוצלחות ממה שהן, עדיין היתה לא מעט גאוותנות בחשיבה שפסגת השאיפות של אחרים צריכה להיות היא חיקוי האלמנטים הללו. לבסוף, הרצון, בשם הדמוקרטיה, לראות את מצרים (או כל מדינה אחרת) מנוהלת לפי שיטה שאינה מקובלת על רוב העם הוא בבחינת תרתי דסתרי.