• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

נשיא ואנס הצווארון הלבן

לנוכח האישומים בהם הורשע משה קצב, קשה להתפעם מן התחושה הרווחת כי נעשה צדק. פני הנשיא השמיני לשעבר כפני החברה בישראל
אילנה ברנשטיין

… בשנת 1998, בעת שכיהן בתפקידו כשר התיירות, אנס הנאשם את א' ששימשה ראש לשכתו וזאת בשתי הזדמנויות שונות: האחת – בלשכתו בתל אביב והשנייה – בבית מלון בירושלים. כן ביצע בה, בהזדמנות שלישית, מעשה מגונה בכוח בדירתה. בשנת 2003, במהלך כהונתו כנשיאה השמיני של מדינת ישראל, הטריד הנאשם מינית את ה' ששימשה ראש לשכתו, ובשנת 2005 הטריד מינית את ל' ששימשה מזכירה בבית הנשיא, בעשותו בה מעשה מגונה. כן הורשע הנאשם בביצוע עבירה של שיבוש מהלכי משפט, כאשר בחקירה משטרתית, ביקש להשפיע על גרסתה של ל' כדי שזו תתאים לגרסתו…

עד כאן סעיפי האישום במשפטו של קצב, המופחתים ממילא בגין התיישנותם של מעשיו הקודמים.  גזר הדין, קרי העונש, כולל שבע שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי, תשלום פיצויים למתלוננת א' על סך של 100 אלף ש"ח ותשלום פיצויים למתלוננת ל' על סך של 25 אלף ש"ח. כמו כן, הכריזו השופטים כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם יש משום קלון.

משה קצב. לא מודה ולא מתחרט

בגין עבירות אונס ביכולתו של בית המשפט לפסוק עד 15 שנות מאסר, במקרה של קצב מדובר בשני מקרי אונס, כלומר – עד 30 שנות מאסר. בגין עבירות של מעשה מגונה יכול בית המשפט לפסוק עד חמש שנים ואילו שיבוש הליכי משפט, עבירה חמורה בזכות עצמה אף היא מלווה בעונשי מאסר ממושכים.

יוצא, אם כן, כי עונשו של קצב הופחת עד מאוד, ולמרות דבריו האלמותיים של השופט חיים כהן שצוטטו על ידי השופט ג'ורג' קרא – "כולם שווים בפני השופט, שר השרים ואחרון הבטלנים, צדיק הדור והמועד בפושעים… כשעומדים בדין זה מול זה כאילו עירומים הם ביום היוולדם" – הרי שקצב זכה מן ההפקר, הוא זכה בהיותו נשיאה השמיני של ישראל, וכמי שנשא במשרות רמות במהלך חייו (סיבות שבגינן היה ראוי להרשיעו פי עשרות מונים) והוא זכה מפני שלכאורה נערך לו משפט שדה בתקשורת.

על משפט השדה שערך קצב לתקשורת לא מדובר, התבטאויותיו הגסות והפרועות אתמול כלפי השופטים יכולות לרענן את זיכרונם של מי ששכחו כיצד השתלח בתקשורת וביועץ המשפטי לממשלה ובקרבנות שבהן פגע לדיראון לעולם.

קשה להתפעם מן התחושה כי נעשה צדק, המציפה את התקשורת, כאשר בוחנים את כתב האשמה. אין צורך להיות שופטת או שופט על מנת להבין כי הנאשם משה קצב מהווה סכנה לציבור, ובעיקר לציבור הנשים ועל כן יש להרחיקו מן הציבור, מן החברה, ולכולאו מאחורי סוגר ובריח לפרק זמן ממושך בהרבה. לשם כך נערך משפט ולשם כך נועד גזר דין, על מנת להגן על הציבור מפני עבריינים העלולים להמשיך ולפגוע בו.

יתר על כן, כאשר בבוא היום, והיום הזה אינו רחוק, וקצב ישוחרר מריצוי עונשו יש להגביל את תנועותיו ולפקח על מעשיו, שכן קצב התברר כאנס סדרתי, כמטריד המאיים על כל אישה שהוא נמצא בקרבתה. אין הכרח להיות מעסיקה או מעסיק על מנת להבין כי את האיש הזה מוטב לא להעסיק בעתיד – אלא אם כן הוא יעבור תהליך של חינוך מחדש, של הכרה במעשיו, של גמילה מאונס שבעקבותיו יכה על חטא ויבטיח לתקן את דרכיו –  תהא המשרה אשר תהא, שכן הליכותיו הבזויות מטילות אימה על העובדות במחיצתו ולא רק אימה.

אין בכוחו של גזר הדין של קצב להרגיע את ציבור הנשים בישראל – נהפוך הוא. קצב ירצה את עונשו הקצר בתנאים מיטיבים, על מנת שיוכל להשתחרר בעוד זמן קצר ולהמשיך במעשיו, שכן כפי שניתן להתרשם, הנאשם אינו מכיר במעשיו ולפיכך אינו מתחרט עליהם ואינו מוצא כל הכרח לשנות את דרכיו.

כך או כך, קצב מצטרף לחבורת אנסי הצווארון הלבן, עמה נמנים נבחרי ציבור כמו גם אנשי אקדמיה בכירים שהחוק מפלה אותם לטובה ומתיר אגב כך את דמן של הנשים. לכאורה, אין כל קשר בין היות ישראל מדינה כובשת למשפט קצב אך במבט נוסף יש לראות את  הפקרת הנשים הנאנסות בישראל כתולדה של חברה כובשת אונסת כוחנית ומושחתת הנוהגת זילות בחיי אדם, שוללת את זכויותיהם היסודיות ופוגעת בגופם ובנפשם לא רק של הלא-אזרחים ואזרחיות שבתוכה, אלא גם של אזרחיה ואזרחיותיה.

כנראה שיעניין אותך גם: