• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

האם להתערב בלוב?

מהי בדיוק מטרת המבצע הצבאי שמנהלות חלק ממדינות המערב בלוב, מהם התנאים המצדיקים התערבות צבאית של כוחות זרים בענייניה של מדינה ריבונית, והאם המקרה של לוב ממלא אחר התנאים הללו. בדיקה
יוסי דהאן

ההתערבות של חלק ממדינות המערב בתוספת תמיכה של הליגה הערבית (תמיכה התחלתית נלהבת שהופכת עם חלוף הזמן למסויגת וביקורתית) נתפסת כמובנת מאליה בקרב הציבור הישראלי. מה יותר מוצדק מלצפות במפלתו של דיקטטור מטורף שונא ישראל. יש גם חריגים לעמדה הזו, כך למשל פרשנינו לענייני ערבים הפופולארי שקונן על נפילתו של מובארק והתדרדרותה של מצרים לדמוקרטיה, רחמנא ליצלן, זועם בימים אלו על כך שהמערב הפועל נגד קדאפי, אינו מבין שהשליט הלובי הוא מגן האינטרסים של מדינות אירופה. שליט הלוחם באיסלאם הקיצוני ומונע מגלי הגירה המוניים של אפריקאיים לנחות בחופי איטליה.

מן הדיון הציבורי נעדר כמעט לחלוטין ההיבט המוסרי של ההתערבות. חריג מעניין לכך, הוא אורי אבנרי התומך בהתלהבות בהתערבות במאמרו "התערבות היא לא מילה גסה", כך הוא כותב בין היתר:

האנושות מתקדמת לקראת סדר עולמי. "אי-ההתערבות" היא ההפך מזה. החלטת מועצת-הביטחון מערב יום שישי הייתה צעד היסטורי. בדמיוני ראיתי את המטוסים הצרפתיים ממריאים משדות-התעופה שתי דקות אחרי ההצבעה. זה אמנם לא קרה, אבל העם הלובי ניצל וגורלו של קדאפי נחרץ. אי-ההתערבות הפכה באמת למילה גסה בשיח העולמי.

הטיעון המרכזי של אבנרי הוא שההתערבות מוצדקת כיוון שהיא נועדה למנוע רצח עם, וכך כמו שמן הראוי היה להתערב ולהפציץ את גרמניה הנאצית על מנת להציל יהודים, כך יש הצדקה להפצצות של כוחות הקואליציה בלוב. אבל נדמה לי שאבנרי ותומכי ההתערבות, אלה המציגים טיעונים, לא אלו המתפקדים כלהקת מעודדים, עושים את מלאכתם קלה מדי והדיון מורכב יותר מכפי שמציג אותו אבנרי. הפילוסוף מייקל וולצר, אחד הפילוסופים הבולטים ביותר שכתבו על מוסר ומלחמה. מציג במאמר קצר מספר טיעונים נגד ההתערבות.

ראשית, כפי שגם עולה מהגרסות הסותרות למשל של הנשיא אובמה ושרת החוץ שלו הילרי קלינטון, לא ברור מה מטרת הפעולה הצבאית, האם המטרה היא להציל מרד שנכשל באמצעות התערבות כוחות צבאיים מערביים. או לגרום להפלתו של קדאפי, או אולי לסייע למורדים עד שהם יצליחו להפיל את קדאפי בעצמם? או אולי המטרה היא להשיג הפסקת אש שתשאיר לקדאפי שליטה רק על חלק מהמדינה. נדמה, טוען וולצר, שהמטרה היא להפיל את קדאפי, אולם זה יצריך לדעתו מעורבות של כוחות קרקע מערביים, דבר שאף אחד בצרפת, בריטניה או ארצות הברית אינו מעוניין בו. אם המטרה היא רק  לסייע למורדים מהאוויר, אזי זה ייקח זמן רב ובמקום למנוע הרג של בני אדם, שזו הייתה מטרת ההתערבות, תושג התוצאה ההפוכה.

שנית, להתערבות הצבאית המערבית אין תמיכה בעולם הערבי, מלבד התמיכה של קטאר ואיחוד האמירויות המייצגות 1% מהעולם הערבי. אין למבצע תמיכה ממצרים או מתוניסיה, שכנותיה של לוב, ושוב, טוען וולצר, מדינות ערביות אינן תומכות במה שהן מעוניינות שייעשה… אלא אם כן מישהו אחר עושה זאת. בהתקפות של מטוסי המערב ייהרגו אזרחים חפים מפשע ביניהם נשים וילדים, וכך ערבים ומוסלמים ייהרגו (שוב) על-ידי צרפתים, אנגלים ואמריקנים.

כל הטיעונים הללו היו בלתי רלבנטיים, אם כפי שטוען אורי אבנרי מטרת ההתערבות ההומניטארית הייתה למנוע הרג המוני של אזרחים, אולם לדעת וולצר זה לא מה שמתרחש כיום בלוב. אילו היה קדאפי מנצח, הוא היה משליט שלטון דיכוי ואז הייתה חובה לסייע למתנגדי המשטר לברוח מלוב ולמצוא להם מקלט בטוח. זה לא נעים לצפות בשלטונו המדכא של קדאפי, אולם למערב אין בעיה לצפות בשלטון המדכא של השליטים בתימן ובחרין.

בעקבות ג'ון סטיוארט מיל, וולצר טוען שכינון דמוקרטיה זה עניין שצריך להתבצע ידי אזרחי המדינה עצמה, ובמקרה הזה למרבה הצער הכוחות המקומיים לא הצליחו לעשות זאת. זרים יכולים לספק עזרה מסוגים שונים – מוסרית, פוליטית, דיפלומטית, ואפילו חומרית, אולם התערבות צבאית ישירה מוצדקת רק במקרים קיצוניים, כמו במקרים של רואנדה ודארפור, מקומות שבהם המערב לא התערב, במקרה של לוב ההתערבות לא מוצדקת.

אחת מנקודות המחלקות המרכזית בין מצדדי ההתערבות ומתנגדיה היא עובדתית, האם המאבק בין קדאפי לבין המורדים נכנס לקטגוריה של הרג המוני של אזרחים, שההסתברות שהרג כזה עמד להתרחש היא כמעט ודאית, לולא התערבותן של מדינות מערביות.

כנראה שיעניין אותך גם: